תַּת מוּדָע מְעֹרָב, אִגֶּרֶת.

כָּעֵת בָּעֶרֶב אוּלַי יֶלֶד,

כּוֹתֵב אִגֶּרֶת שִׁיר שֶׁל יֶלֶד.

עַל הָאֹשֶׁר הַמָּתוֹק

שֶׁאַתָּה.

וּכְשֶׁתָּבוֹא שֵׁנִית,

אָז עוֹד.

אִם אֶתְמוֹל הוּא הִתְפָּרֵץ, קִלֵּל יִלֵּל, קִלְקֵל.

זֶה כִּי רַק מְנַצְּלִים אוֹתוֹ, מְקַפְּחִים אוֹתוֹ,

וְלֹא מַצִּילִים אוֹתוֹ.

וְהוּא

עַכְשָׁו אָדָם

גָּדוֹל,

יַעֲנִישׁ.

אָז הוּא יִתְגַּלֶּה.

עַכְשָׁו כְּבָר עֶרֶב

וְהָאֹשֶׁר הָרָגִיל בַּבַּיִת הַזָּעִיר

תְּמוּנָתָהּ בְּמִטְבָּחוֹ

צָרִיךְ לִסְלֹחַ,

לוֹמַר שֶׁמִּתְנַצֵּל,

(חוֹשֵׁב שֶׁעוֹד מְעַט לוּ הָיָה לְאָן,

הָיָה יוֹצֵא לוֹ מִן הַבַּיִת.

לְהִתְהַלֵּךְ

עִם הָרוּחַ

לְהַרְהֵר:

כַּמָּה זֶה הָיָה חָשׁוּב בִּשְׁבִילוֹ

וּלְכֻלָּנוּ).

לִגְבֶרֶת ח' הוּא מַפְנֶה

אִגֶּרֶת חֲלָקָה מְאֹד,

שֵׁם נָכוֹן,

מַעַן מְדֻיָּק,

כְּתָב תָּם.

בּוּל מְאֹד בַּמָּקוֹם,

הַכֹּל.

וְעַל כָּל אֵלֶּה

הוּא עַצְמוֹ

וּשְׁמוֹ וַחֲתִימָתוֹ.

כָּעֵת בָּעֶרֶב זִמְזוּם שֶׁל יֶלֶד,

עוֹרוֹ חָלָק מְאֹד.

הַאִם זֶה קוֹרֶה לוֹ בִּשְׁנָתוֹ,

הַאִם זֶה בְּחִלוּפֵי הַיָּמִים,

בְּעֶצֶם חִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת.

מַשֶּׁהוּ זוֹרֵם

בִּשְׁבִילוֹ,

מֵעֵבֶר לַשְּׁקָרִים, מֵעֵבֶר לַטְּלָאִים,

מְקַיֵּם אוֹתוֹ,

מַרְוֶה לוֹ צִמְאוֹנוֹת.