כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ מַדִּיפוֹת קֹר מִבַּעַד לֶעָפָר שֶׁבּוֹ נִטְמַנְתָּ.

הָאֲדָמָה אֵינָהּ מַצְמִיחָה דָבָר וַאֲנִי הִיא,

פַּעַם עָבְרָה כָּאן אִשָּׁה בִּגְלִימָה בְּכָחֹל, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ שָׁרָה.

תִּינוֹקוֹת אֲחָדִים לְחִי שְׂפָתַיִם, הָיוּ מְרַחֲפִים בִּשְׁבָלֶיהָ.

וְאִישׁ אֶחָד מֵרָחוֹק הָיָה נוֹטֶה מַבָּט אַפְלוּלִי אֵלֶיהָ,

אַחֲרֵי שֵׁם גַּמְלוֹנִי וְדוֹמֵם לִטְווֹת שְׁקָרִים רַכִּים.

מְרֻתֶּקֶת אֶל שְׂפַת הַצִּפֳּרִים הַיְשִׁישׁוֹת רַבּוֹת הַכֹּחַ,

הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת בְּתַקְלִיט אַהֲבָה שָׂרוּט

מַשְׁמִיעַ דִּיאָלוֹג אַהֲבָה שֶׁהוֹלֵךְ אַחֲרַי וְלוֹעֵג.

11.1981