שֵׁשׁ שָׁנִים אֶת אַחַי בְּתָם-לֵב עָבַדְתִּי

וּבַשְּׁבִיעִית יָצָאתִי לַחָפְשִׁי – חִנָּם.

שֵׁשׁ שָׁנִים בַּחשֶׁךְ יְצוּעִי רִפַּדְתִּי

לָשׂוּם לַעֲטֵלֵּפִים עֵינַיִם, לָאִיר קִנָּם:

לָשׁוֹן וָסֵפֶר לִבְנֵיהֶם לִמַּדְתִּי.

זִכִּיתִי לִבָּם אֹרַח עוֹלָם לַהֲבִינָם,

עַל נִקְיוֹן גֵּוָם וּבְשָׂרָם שָׁקַדְתִּי,

סָרַקְתִּי פֵּאוֹתֵיהֶם, הוֹצֵאתִי הַכִּנָּם,

צֹאַת בֵּית-רַבָּם מֵעֲלֵיהֶם הוֹרַדְתִּי,

רָחַצְתִּי חֶלְאָתָם, רִפֵּאתִי שְׁחִינָם.

בֵּית-סֵפֶר לִנְעָרוֹת לָמוֹ יִסַּדְתִּי,

אִמּוֹת טוֹבוֹת וּנְשֵׁי-חַיִל לַהֲכִינָם;

בִּשְׁנַת בַּצֹּרֶת גַּם אֲנִי נִפְקַדְתִּי

לִהְיוֹת לִמְזֵי רָעָב סִתְרָם וּמָגִנָּם.

לִמְשַׁמְּרֵי הַבְלֵי שָׁוְא קֳבָל-עָם הִגַּדְתִּי

כִּי רוּחַ נִסְכָּם, כִּי שֶׁקֶר בִּימִינָם,

וּלְחַטֹּאת הַקָּהָל קָרָאתִי לֹא כִחַדְתִּי:

“אֵלֶּה מוּמֶיךָ, יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה הִנָּם!”

אַךְ חַנְפֵי לֵב אָמְרוּ לִי “בַּיְיָ מָרַדְתִּי”

וַיְשִׂימוּנִי לְאוֹיֵב לָמוֹ, לִמְקַטְרְגָם וּלְמַשְׂטִינָם

וַעֲדַת “כַּלְבֵי שָׁמַיִם” מִמְּנוּחָתָם הֶחֱרַדְתִּי

הִתְנַפְּלוּ עָלַי וַיִּשְׁלְחוּ בִי שִׁנָּם,

לפְנֵי כֵס דַּיָּנִים קָשִׁים הָעֳמַדְתִּי

וַיְדִינוּנִי לְצֹאָה רוֹתַחַת בִּמְדוּרַת גֵּיהִנָּם.

וַאֲנִי – לִבִּי כַּצּוּר, לֹא חַלְתִּי לֹא רָעַדְתִּי

מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם וּמִגְּזַר דִּינָם,

בִּבְנֵי עֲלִיָּה הַמְּעַטִּים לִבִּי סָעַדְתִּי

– אֱלֹהִים יִגְמֹל צִדְקָם, יוֹסִיף חִנָּם! –

וּבְכֵן שֵׁשׁ שָׁנִים אֶת אַחַי עָבַדְתִּי

עַתָּה אֵצֵא אֵין כָּסֶף – אַךְ לֹא חִנָּם,

לֹא לְתֹהוּ וָהֶבֶל כֹּחִי אִבַּדְתִּי,

עוֹד יֵרָאֶה פָּעֳלִי עַל נֶכְדָּם, עַל נִינָם.

תרל"ב