“צביקה, תן קפיצה למכולת צביקה והביא לי מקלות כביסה!”
“אני לא רוצה לתת קפיצה למכולת. נמאס לי. תני קפיצה בעצמך.”
“צביקה, אני אומרת לך צביקה שתתן קפיצה מיד למכולת ושתביא לי מקלות כביסה.”
“אני לא נותן.”
“אם לא תתן אני אתן לך בראש כמו שעוד לא נתתי לך.”
“שתתני לי אפילו בשיניים. אני לא נותן יותר קפיצות למכולת.”
“אם אתה לא שומע לי אני נותנת צלצול לאבא והוא יתן לך מנה כזאת שתזכור. תן קפיצה למכולת צביקה והביא לי מקלות כביסה!”
“תני צלצול לאבא. לא איכפת לי שיתן לי מנה. מה שהוא כבר יכול לתת. אני לא נותן קפיצה למכולת.”
“למה אתה לא נותן? למה אתה ילד רע?”
“נמאס לי לתת כל רגע קפיצה למכולת, קפיצה למכבסה, קפיצה לתופרת, קפיצה לאטליז, קפיצה לירקן, די. אני לא נותן יותר קפיצות.”
“בוא צביקה, אני אתן לך נשיקה. אל תכעס. הנה נתתי לך נשיקה. עכשיו תהיה ילד טוב ותן קפיצה למכולת.”
“זו הקפיצה אחרונה שאני נותן היום?”
“האחרונה!”
מה תתני לי בעד זה?"
“מה לתת?”
“תתני הבטחה?”
“איזו הבטחה?”
“שתתני לי ללכת לקולנוע היום?”
“טוב, אני נותנת.”
אם יבוא גדי תגידי לו שנתתי לרגע קפיצה למכולת."