“נו, ומה שמעת על מינה?”
“את לא יודעת?”
“מה את שחה?”
“בתה של מינה, דרורה, קיבלה בחור יוצא מן הכלל. אינז’ינר נחמד מאד ולאביו יש חנות גדולה לברזל.”
“דרורה? מעניין. אף פעם לא היו לה בחורים. תמיד היו הבחורים אצל ברכה שלי. ודאי אינז’ינר זקן.”
“אני אומרת לך שהיא קיבלה בחור יוצא מן הכלל, צעיר, יפה ועשיר.”
“נו, נו. תמיד שמעתי מספרים נפלאות על דרורה. אבל עלי זה לא עושה רושם. בסוף יתברר שהאינז’ינר שלה גרוש. או אלמן.”
“מה נשמע אצל ברכה שלך. מתחתנים?”
“לא ממהרים. אני בטוחה שהיא תקבל בחור טוב. יש לה עכשיו חברה של סטודנטים והיא יוצאת גם עם אמנים. הנה שלשום היא הלכה לקולנוע עם מיכאל נתיב מהתיאטרון הקאמרי. יש לה זמן. היא תקבל בחור טוב.”
“אבל מה את אומרת על דרורה? לא הייתי מאמינה שתקבל בחור כזה. הם נוסעים לאמריקה.”
“מה קרה?”
“אבא שלו שולח אותם. הוא ילמד שם.”
“טוב. שיסעו להם. אני לא מתפעלת. כמובן שאני שמחה שדרורה קיבלה סוף סוף בחור. תמיד היתה מסכנה כל כך.”
“בחור יוצא מן הכלל. הייתי רוצה לראות גם את ברכה שלך מחותנת.”
“לא ממהרים. לא ממהרים.”