דברים נחומים אל החכם הנעלה כמוהר“ר יעקב חי חפץ מ”ץ בק“ק גוריציאה, בחלותו בכאב הכליות כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט, וכל קהל ישראל עומד בית י”י ביום צום להפיל תחנה לישועתה / אפרים לוצטו

עוּרָה אָדוֹן דָּוֶה, וּרְאֵה כִי מַיִם

יַזֶּה הָעָם הַזֶּה דוּמָם כָּאֶבֶן

וּלְשֶׁבֶר אַנְחָתָם נֶעֶרְמוּ מַיִם,

כָּפִיס מֵעֵץ תִּצְעַק, מִקִּיר הָאֶבֶן.

אַתָּה עַתָּה כַּבִּיר הַטֵּף הַמַּיִם,

וּבְנַחַת וּרְוָחָה הוֹצֵא הָאֶבֶן;

וּלְבַב הַנִּצָבִים נָמֵס כַּמַּיִם,

אַל נָא יֵרַך לִבְּךָ חָזָק מֵאֶבֶן.

הָאֵל חַנּוּן, הַהוּא, כֵי נַחַל מַיִם

אָז בִּישִׁימוֹן מִדְבָּר הִזִּיל מֵאֶבֶן,

מִמַּעַיְנֵי יִשְׁעוֹ יָרִיק לָךְ מַיִם.

הֵן עוֹד מִפִּי הַבּוֹר תָּסִיר הָאֶבֶן,

עוֹד כַּמִּשְׁפָּט רִאשׁוֹן תַּשְׁקֵנוּ מַיִם,

עַד כִּי בָּהָר הַטּוֹב יִוָּסֵד אָבֶן.