כנס סיפורים, ככל שמיוחדים הם לנושׂאיהם השונים, אף הוא אינו עשוי חוליות בודדות בפני עצמן, אלא חוט־שדרה עובר בו – חוט־השדרה של התפתחותך אתה והתקופה בה לקחת חלק. מראות וניבים של התקופה משתבצים איפוא מאליהם בתהליך אורגאני, משלימים זה את זה ומוסיפים זה על זה – באופן שכל סיפור תורם במעט או בהרבה לתמונה של התקופה כולה. ואם אמנם כך הוא הדבר, מובן גם הצורך הנפשי ללוותם בדברי פרידה.

למותר לומר, וגם השם מעיד, כי אין זה סיפורו של האחד שהלך בראש המחנה. – אפשר וסיפור המאסף הוא “לכל המחנה”: אם במשק – מקורו הוא “מן המשפתיים” ואם בשאר נתיבות ומסילות חיים אף כאן סיפורו של היושב על הכלים, “במאסף”, הסיפור הריאליסטי המתכוון אל המציאות, דולה ממנה ומאמין בכוחה ובמקורה.

הסיפור הריאליסטי – אמנם שמענו על זרמים ומגמות בספרותנו אנו ומחוצה לה: על ריאליזם ובריחה ממנו… נוסף לכך אין להתעלם מן הקשיים והספק האופפים את סיפורנו אנו, כי נאמר עליו: צעיר ובר־חלוף ההווי העצמאי שלנו מכדי לשמש חומר ולזמן את הפרספּקטיבה ליצירה. איני בא לגולל בזה את הבעיה, כי בסוף דבר סופר אין לו מורה־דרך נאמן עליו יותר מעצמיותו שלו, בכשלונה ובהישגה.

עם זאת איני מתימר כלל לתת בזה (וביצירתי כולה) ביטוּי לערכים החדשים והמתחדשים, מהם התקופה קורצה. העובדה עצמה, שהתמדתי ולא שלוותי – בכל המצבים והתמורות – להעלות דברים במסגרת היצירה הסיפורית, עוּבדה זו והיא בלבד, חיזקה אותי והביאתני עד הלום, לכנוס בזה מאלה “אשר נשמה באפם” – מאלה שאינם טבועים ב“חותם” שאוּל.

אודה ואולי גאוותי האחת על כך, כי גם בדרך נפתלת זו של יצירה לא שאלתי לי חותם אלא משלי עצמי. – הלכתי לדרכי תוך אמונה, כי האדם היהודי בן־החורין יוצר או עומד ליצור סביב חיים, בכוח מהותו ומוסרו. וכמוהו גם אני לא נתפשתי לפסגות של מוסר אנושי מופשט; כמוהו גם אני חושי שמר עלי מלצאת לרעות בשדות אידיאולוגיה זרה.

עם האדם היהודי בן־החורין ומעשיו הלכתי מראשוני צעדי בארץ, בצידו ובצמוד לו, עד שראיתי את עצמי אחד כמותו. וראיתי גם אני דעות ועקרונות שנשרו סביב; כן ראיתי גיבורים אשר נכון הייתי לכרוע ברך לפניהם – אך בראש לכל שמתי מבטחי בנצחי שבקיים. ואמרתי אל לבי: אם יסוד נצחי משותף לו ליהודי בן־החורין עם אדמת ארצנו, הרי זו אך זו ההארמוניה שבקיומנו, אשר אליה אנו נכספים.

זו הכרתי גם עתה, עם ראשית הכנס לדברי – על האמור והמובלע בהם גם יחד – עם שלא נעלם ממני, כי עתה ייבחנו מבחן סופי. תוך צפייה למבחן הזה אין לי אלא להחזיק טובה להוצאת הספרים “מסדה” – המו"ל אשר באמצעותו הסופר מגיע לקורא. תקוותי היא כי חותם־האמת לא יכזב ויוסיף מכוחו אמונה בחיים המתהווים סביב; בסוף־דבר הם הנעלים בפשטותם מכל – הם הנושאים בגילוייהם ומסתריהם זרעי עבר ונבטי עתיד.

עבר הדני