יוֹם אֶחָד, יוֹם ו' בַּשָּׁבוּעַ, קַמְתִּי וְעָלִיתִי מִתֵּל־אָבִיב יְרוּשָׁלַיְמָה וְשַׂמְתִּי פְּעָמַי לְקֶבֶר אֲבִי זַ"ל, עַל הַר הַזֵּיתִים. הַמְּכוֹנִית הַצִּבּוּרִית הוֹלִיכַתְנִי מֵרְחוֹב הַמֶּלֶךְ ג’וֹרְג' עַד לְשַׁעֲרֵי בֵּית־הַסְּפָרִים הַלְּאֻמִּי הָאוּנִיבֶרְסִיטָאִי, עַל הַר־הַצּוֹפִים. מִכָּאן הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכִּי בְּרֶגֶל, דֶּרֶךְ אַ־טוּר, בַּכְּבִישׁ.

הָיְתָה כְּבָר שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם. פֹּה, עַל הַר־הַצּוֹפִים, עָמְדוּ אַנְשֵׁי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, מוֹרִים, תַּלְמִידִים וְעוֹבְדִים סְתָם וְחִכּוּ לַמְּכוֹנִית שֶׁתָּשִׁיב אוֹתָם הָעִירָה וְעַל פְּנֵיהֶם אֲרֶשֶׁת שֶׁל תְּכוּנָה לִקְרַאת שַׁבָּת.

הַעִיפוֹתִי עַיִן סְבִיבַי וִירוּשָׁלַיִם נִרְאֲתָה עַל בִּנְיָנֶיהָ, גַּגּוֹתֶיהָ הַשּׁוֹנִים, בְּרוֹשֶׁיהָ הַבּוֹדְדִים – צְנוּעָה בַּהֲדָרָהּ. עֲנָנִים קַלִּים הֵעִיבוּ בְּמִקְצָת אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְהִשְׁרוּ רֹךְ עַל הָעִיר. מַעֵבֶר מִזֶּה נִרְאוּ יָם הַמֶּלַח וְהַגְּבָעוֹת הַחֲשׂוּפוֹת, הַסְּמוּכוֹת לוֹ בִּבְהִירוּת מִדְבָּרִית וּמְצֹעָפוֹת חֲלוֹם.

אֶל קֶבֶר אָבִי זַ"ל אֲנִי הוֹלֵךְ, הַשּׁוֹמֵר הַנִּצָּב עַל הַשַּׁעַר נִסָּה לְמָנְעֵנִי, בַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם מִתְקַשְּׁרִים בֶּעָבִים וְהַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה, וּבְשָׁעָה זוֹ וַדַּאי אֵין אִישׁ שָׁם. אָמַרְתִּי: הֵן בַּכַּוָּנָה בָּאתִי מִתֵּל־אָבִיב לְכָאן, וְאֵיךְ אֲקַפֵחַ עַצְמִי. הָלַכְתִּי.

מִשֶּׁהִתְרַחַקְתִּי מִבֵּית־הַחוֹלִים יָרַדְתִּי לִתְחוּמֵי רָמַת הַר־הַזֵּיתִים, אוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא בַּאֲרָמִית: טוּרָא דְזֵיתַיָּא, וּמִכָּאן הַשֵּׁם הָעַרְבִי אַ־טוּר, שֵׁם הַכְּפָר הָעַרְבִי. הַמָּקוֹם הַזֶּה יָדוּעַ בַּכְּנֵסִיָּה הָרוּסִית שֶׁלּוֹ, עִם מִגְדָּלָהּ הַגָּבֹהַּ, הַנִּקְרָא בְּפִי הַיְּהוּדִים טוּר־מַלְכָּא.

מִשֶּׁהִתְקָרַבְתִּי לְאַ־טוּר פָּגַשְׁתִּי קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת שֶׁל יְלָדִים עַרְבִים מְשַׂחֲקִים לְצִדֵּי הַכְּבִישׁ. רַבִּים מֵהֶם קִדְּמוּנִי בְּשָׁלוֹם, וַאֲחָדִים אַף בְּבַת־צְחוֹק טוֹבָה, בַּאֲשֶׁר דַּעְתָּם הָיְתָה בְּדוּחָה עֲלֵיהֶם מִן הַ“קַרְקָנֵט” שֶׁהָלַךְ לְמֵישָׁרִים עַל פְּנֵי הַכְּבִישׁ וּבִמְהִירוּת הַבָּזָק.

שְאִלְתִּים: מַה הַדָּבָר שֶׁיְלָדִים רַבִּים נִמְצָאִים עַל הַכְּבִישׁ? וְכִי אֵין לָהֶם לִמּוּדִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר? עַל כָּךְ עָנוּ בַּעֲלִיזוּת שׁוֹבֵבָה: יוֹם ו' הַיּוֹם, יוֹם הַמְּנוּחָה, וּבֵית־הַסֵּפֶר סָגוּר.

עָבַרְתִּי לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ, עַל פְּנֵי כַּמָּה בָּתִּים הַבְּנוּיִים לְצִדּוֹ. בְּפֶתַח חֲנוּת עָמְדוּ כַּמָּה נָשִׁים עַרְבִיּוֹת לְיַד הַמֹּאזְנַיִם הַנִּרְאִים מִבַּעַד לַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה. מֵעֵבֶר מִזֶּה, לְיַד סְכָכַת־מַחְצָלוֹת, יָשְׁבוּ כַּמָּה צְעִירִים עַל כִּסְאוֹת נְמוּכִים וְשָׁתוּ קַהֲוָה. בִּקְצֵה הַכְּבִישׁ, לְיַד הַכְּנֵסִיָּה הַקְּטַנָּה הַנִּקְרֵאת בְּפִי הַנּוֹצְרִים “כְּנֵסִיַּת הָעֲלִיָּה”, כִּי לְפִי מְסָרְתָּם עָלָה מִפֹּה יֵשׁוּעַ הַשָּׁמַיְמָה – שָׁאַלְתִּי פִּי עַרְבִי, אֵי הַדֶּרֶךְ לְבֵית־הַקְּבָרוֹת הַיְּהוּדִי. הוּא הֶרְאָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ הַמִּתְפַּתֶּלֶת בֵּין חֲצֵרוֹת מֻקָּפוֹת חוֹמוֹת־אֲבָנִים. מִשֶּׁיָּצָאתִי מִבֵּין הַחוֹמוֹת הִשְׂתָּרְעוּ לִפְנֵי עֵינַי בָּתֵּי־הַקְּבָרוֹת הַיְּשָׁנִים, וַאֲנִי – אֶל בֵּית־הַקְּבָרוֹת הֶחָדָשׁ שֶׁל וַעַד קְהִלַּת יְרוּשָׁלַיִם, הַמְּרֻחָק מַשֶּׁהוּ.

נִכְנַסְתִּי בַּשַּׁעַר שֶׁהָיָה פָּתוּחַ בְּמִקְצָת. שֶׁקֶט וּדְמָמָה. לְאָזְנַי הִגִּיעַ קוֹל מִצַּעָדַי עַל הֶחָצָץ הַלָּבָן, הַמְרֻחָץ מִן הַגְּשָׁמִים. יָרַדְתִּי כַּמָּה מַעֲלוֹת וְעָבַרְתִּי בֵּין הַקְּבָרוֹת הָעֲרוּכִים טוּרִים־טוּרִים. מַצֵּבוֹת חֲדָשׁוֹת, זְקוּפוֹת וּשְׁכוּבוֹת, הִלְבִּינוּ נְקִיוֹת, צְחוֹרוֹת. הַבְּרוֹשִׁים הָרַכִּים הַנְּטוּעִים בֵּין טוּרֵי הַמַּצֵּבוֹת וּלְיַד הַגְּדֵרוֹת – מֵהֶם שֶׁהָרוּחוֹת הִטּוּם לִצְדָדִים וְחֵלֶק מֵעַנְפֵיהֶם הַיְּרֻקִּים הָפְכוּ חוּמִים.

הִגַּעְתִּי לְקִבְרוֹ שֶׁל אָבִי זַ"ל. הַמַּצֵּבָה עֲדַיִן בְּבִנְיָנָהּ. שְׁמוֹ מִתְנוֹסֵס עַל לוּחַ לָבָן. הֲרִימוֹתִי אֶת עֵינַי אֶל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר וְכָל יְרוּשָׁלַיִם לְפָנַי. מַרְאֶה נִפְלָא, מַרְהִיב עַיִן. הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי – אַשְׁרֶיךָ, אַבָּא, זָכִיתָ לִמְנוּחַת עוֹלָמִים בְּמָקוֹם נִפְלָא זֶה. אַחֶיךָ, אַחְיוֹתֶיךָ, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּפּוֹלִין הוּמְתוּ בִּיְדֵי הָעֲמָלֵק הַנַּצִי וְאַף אֶת קִבְרוֹתֵיהֶם הִשְׁמִיד. וְהֵן אַךְ לִפְנֵי שָׁנִים מְעַטּוֹת הָיִיתָ שָׁם בֵּינֵיהֶם…

הִקַּפְתִּי אֶת הַקֶּבֶר וְהִתְהַלַּכְתִּי בֵּין הַקְּבָרוֹת הָאֲחֵרִים. הָיִיתִי יְחִידִי. צִנַּת חֹרֶף נָשְׁבָה מִן הָאֲבָנִים. אַךְ מַרְאֵה יְרוּשָׁלַיִם רוֹמֵם אֶת רוּחִי וְכִמְדַבֵּר אֶל נַפְשִׁי לָחֲשׁוּ שְׂפָתַי – בֵּית־הַחַיִּים, בֵּית־הַחַיִּים – כָּךְ נִקְרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה בְּפִי הָעָם.

בְּשׁוּבִי בֵּין הַחֲצֵרוֹת עָמְדוּ שׁוֹאֲבוֹת מַיִם לְיַד בְּאֵר וְהֶעֱלוּ דְלָיֵיהֶן. לְפָנַי הָלְכָה אִשָּׁה וְעַל רֹאשָׁהּ חֲבִיּוֹנָה מַיִם, אַחֲרֶיהָ בְּשׁוּרָה עָרְפִּית יַלְדָּה וּפַח עַל רֹאשָׁהּ, וְתִינֹקֶת וּפַחִית עַל רֹאשָׁהּ. הִרְחַבְתִּי צְעָדַי וָאָשִׂים עֵינַי בְפַח הַיַּלְדָּה וְהוּא פַּח נֵפְט רָגִיל, מָלֵא אַךְ כְּדֵי שְׁלשֶׁת רְבָעָיו. שָׁאַלְתִּי אֶת הַאֵם בַּת כַּמָּה בִּתָּהּ זוֹ וְעָנְתָה: בַּת שֵׁשׁ וָחֵצִי.

– הַאִם לֹא רַב מִדַּי הַמַּשָּׂא לְרֹאשׁ בִּתֵּךָ הַקְּטַנָּה? – הוֹסַפְתִּי לִשְׁאֹל.

• אַךְ נֵטֶף נְטָפַיִם בְּפַחָהּ – עָנְתָה הַאֵם.

הַיַּלְדָּה הִבִּיטָה אֵלַי בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת חַיְּכָנִיּוֹת וְהוֹסִיפָה לִצְעֹד בִּזְהִירוֹת בְּרַגְלָהּ הַיְחֵפָה, בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה, כְּשֶׁעִם כָּל צַעַד שְׂמֹאל נִזְרָק אַחַד הַנְּטָפִים מִן הַפַּח אֶל צַוָּארָהּ, כִּי הָיָה נֶקֶב בְּדָפְנוֹ. הִיא לֹא הוֹרִידָה עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת מִמֶּנִּי וְאַף הֶעֶלְתָה בַּת־צְחוֹק נְעִימָה בְּפָנֶיהָ, כְּאוֹמֶרֶת לְהַשְׁקִיט אֶת רֶגֶשׁ הָרַחֲמִים, שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּלִבִּי עָלֶיהָ.