מֶרְחַבְיָה יִשְׂתָּרַע נִכְחוֹ הָלְאָה, הָלְאָה,

כַּעֲתִידוֹת-יָמַי לוּטֶה בָּעֲרָפֶל,

מִבְּלִי כּוֹכָב אֶחָד וְאֵין מְעַט מִלְמָעְלָה

לִי, הַנּוֹדֵד-וָעֶד תּוֹךְ יְשִׁימוֹן אָפֵל.

לֹא נְשִׁיקוֹת חַמּוֹת, בִּרְכוֹת רֵעַ אוֹהֵב

אַף לֹא דִמְעוֹת רַעְיָה, אַנְחוֹת אֵם אוֹהָבֶת –

מַקְלוֹ יִשְׁלַח אַחֲרַי וּמְאֵרָתוֹ – אוֹיֵב

אֱלֵי מַעֲמַקֵּי מִדְבַּר הַצַּלְמָוֶת.

אֶפֶס מַה תִּרְעָדִי, נַפְשִׁי הַכּוֹאָבֶת?

מַלָּךְ, לִבִּי חוֹלֶה, תָּרִיד מִבְּלִי שָׁבֶר?

שָׁם, בְּלֵב הָרַחַב יָאִיר יוֹם הַמָּוֶת –

נֵלְכָה-נָא לְאוֹרוֹ עַד בּוֹאֵנוּ קָבֶר!..

נמסר לדפוס ע“י דוד פרישמן, “הצפירה” תרע”ג גל' 133