בְּשַׁבָּת לְעֵת עֶרֶב יָצָאתִי לִרְאוֹת אֶת בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם וּבְנוֹתֶיהָ כְּשֶׁהֵם מְטַיְלִים לְרוּחַ־הַיּוֹם. הָרְחוֹבוֹת הָרָאשִׁיִּים הָמוּ מֵאָדָם. הַכֹּל טִיְּלוּ לְבוּשִׁים בִּגְדֵי־שַׁבָּת, אַחֲרֵי שֶׁנָּחוּ מֵעֲמַל הַשָּׁבוּעַ הַחוֹלֵף וּמַחֲלִיפִים כֹּחַ לִקְרַאת הָעֲבוֹדָה בִּימוֹת הַחֹל הַבָּאִים.
בַּגַּן הַצִּבּוּרִי הֶחָדָשׁ, לְיַד רְחוֹב הַמֶּלֶךְ ג’וֹרְג', יָשְׁבוּ אֲנָשִׁים עַל הַסַּפְסָלִים, יְלָדִים וְתִינוֹקוֹת שִׂחֲקוּ עִם הוֹרֵיהֶם, רָצוּ בַּשְּׁבִילִים, הִתְהַלְּכוּ בַּמִּשְעוֹלִים וְשִׂחֲקוּ בְּמַחֲבוֹאִים; אָמְנָם, הָיוּ גַּם כָּאֵלֶּה שֶׁהִתְפַּרְקְדוּ עַל הַמִּדְשָׁאוֹת לְכָל אָרְכָּם וְהַיְּלָדִים רָצִים סְבִיבָם – דָּבָר שֶׁלֹּא מָצָא חֵן בְּעֵינַי. כִּי מִשֶּׁקָּמוּ הַמִּתְפַּרְקְדִים מִמִּרְבָּצָם הָיָה הַדֶּשֶׁא רָמוּס כֻּלּוֹ. וַחֲבָל, חֲבָל! כִּי יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ כַּמָּה קָשֶׁה לְגַדֵּל אֶת הַדֶּשֶׁא וְלִשְׁמֹר עַל צוּרָתוֹ הַנָּאָה שֶׁל הַגָּן. בִּן רֶגַע הוּא הוֹפֵךְ לְמִרְמָס וְכָל מַרְאֵהוּ שֶׁל הַגָּן מָשְׁחָת.
וְתָמִיד מְשֻׁנֶּה הַדָּבָר בְּעֵינַי – אֵיךְ הָאֲנָשִׁים אֵינָם יוֹדְעִים לָחוּס עַל הַדָּבָר הַיָּפֶה הַנִּתָּן לָהֶם מֵאֵת הַצִּבּוּר.
הֵן אִלּוּ הָיָה הַגָּן הַזֶּה שַׁיָךְ לְאִישׁ פְּרָטִי וַדַּאי לֹא הָיוּ עוֹשִׂים כָּךְ, אֲבָל מִכֵּוָן שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לָעִירִיָּה וְכָל בְּנֵי הָעִיר יְכוֹלִים לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ וּלְהִתְעַנֵּג עָלָיו – אֵין מַקְפִּידִים בִּשְׁמִירָתוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׁחֵת וְלֹא יִתְקַלְקֵל. הֵן גַּן צִבּוּרִי שַׁיָּךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ רַשַּׁאי לְבַקֵּר בּוֹ, מַדּוּעַ אֵפוֹא לֹא יִשְׁמֹר עָלָיו כָּל אֶחָד כְּמוֹ עַל גַּנּוֹ שֶׁלּוֹ?
אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאתִי מִן הַגַּן נִכְנַסְתִּי לִרְחוֹב אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יְהוּדָה. רַבִּים הָיוּ הַמְטַיְּלִים כָּאן. הִרְהַרְתִּי בְּנַפְשִׁי: לָמָּה הָאֲנָשִׁים אוֹהֲבִים כָּל כָּךְ לִהְיוֹת צְפוּפִים, אֶחָד לְיַד חֲבֵרוֹ, לְהִתְחַכֵּךְ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ בִּרְחוֹב אֶחָד, בְּעוֹד שֶׁרְחוֹבוֹת יָפִים, שֶׁאֲוִיר טוֹב בָּהֶם, רֵיקִים מֵאָדָם? אִם יוֹצְאִים מִן הַבַּיִת לְטַיֵּל וְלֵהָנוֹת מִן הָאֲוִיר הַצַּח, הֵן טוֹב, טוֹב הַרְבֵּה, לְהִתְהַלֵּךְ בַּמֶּרְחָב וְלֹא לְהִצְטוֹפֵף.
וְעַד שֶׁאֲנִי מְהַרְהֵר כָּךְ הִתְקָרַבְתִּי לִקְצֵה רְחוֹב בֶּן־יְהוּדָה וְהִגַּעְתִּי לְקוֹלְנוֹעַ “צִיּוֹן”. פֹּה שׁוּב לֹא יָכֹלְתִּי לְטַיֵּל וְלֹא לְהַרְהֵר. מִפַּעַם לְפַעַם נִסְחַבְתִּי בְּזֶרֶם שֶׁל “הִתְקַהֲלוּת”, כְּאִלּוּ קָרָה מִי יוֹדֵעַ מָה. אַךְ מַה שֶּׁהִפְלִיאַנִי בְּיוֹתֵר, כִּי בְּהִתְקַהֲלֻיּוֹת אֵלּוּ הָיוּ הַמִּתְקַהֲלִים רֻבָּם יְלָדִים. נְעָרִים בְּנֵי גִילִים שׁוֹנִים הֵרִימוּ קוֹלוֹתֵיהֶם בִּצְחוֹק פָּרוּעַ וְנִדְחֲקוּ אֶל מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי תְּחִלָּה מָה הוּא. וְאוּלָם עַד מְהֵרָה נוֹכַחְתִּי כִּי זֶה עִנְיָן לֹא יָפֶה כְּלָל. אֲנִי אוֹמֵר לֹא יָפֶה וְחוֹשֵׁב – זֶהוּ מַעֲשֶׂה פֶּשַׁע. תָּאֲרוּ בְּנַפְשְׁכֶם – מְהַלֵּךְ לוֹ מוֹכֵר כְּעָכִים טְרִיִּים וְעַל רֹאשׁוֹ לוּחַ, מֵעֵין שֻׁלְחָן נָע וְעָלָיו מְסֻדָּרוֹת עַמּוּדוֹת עַמּוּדוֹת שֶׁל כְּעָכִים. הַמּוֹכֵר מַכְרִיז עַל סְחוֹרָתוֹ. כָּל הָרוֹצֶה – בָּא וְקוֹנֶה. וְהִנֵּה אַחַד הַנְּעָרִים מִתְגַּנֵּב אֶל הַמּוֹכֵר, דּוֹחֵף אוֹתוֹ וּמַכְשִׁיל אוֹתוֹ וְהַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ מֻטֶּה הַצִּדָּה, וְהַכְּעָכִים נוֹשְׁרִים וּמִתְפַּזְּרִים וּלְהָקוֹת לְהָקוֹת שֶׁל נְעָרִים עָטִים עַל הַשָּׁלָל וְ“סוֹחֲבִים” כְּעָכִים, דּוֹחֲפִים וְדוֹחֲקִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, מַכִּים וְצוֹרְחִים וְזוֹעֲקִים – מָה אֹמַר לָכֶם – שַׁעֲרוּרִיָּה גְּדוֹלָה!
הֲיִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה? בּוּשָׁה כִּסְּתָה אֶת פָּנַי.
עָלַי לְהוֹסִיף: רָאִיתִי אֵיךְ כַּמָּה עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ – בְּעִקָּר חַיָּלִים בְּנֵי אֻמּוֹת שׁוֹנוֹת: אַנְגְּלִים, אֲמֵרִיקָאִים, יְוָנִים, הֹדִּים – הִבִּיטוּ עַל הַנַּעֲשֶׂה כָּאן, מָשְׁכוּ בְּכִתְפֵיהֶם וְלֹא הֵבִינוּ מַה נַּעֲשֶׂה כָּאן.
זֶה הָיָה הָ“עֹנֶג” שֶׁלִּי בַּשַּׁבָּת הַהִיא…
הֲכָזֹאת תִּהְיֶה יְרוּשָׁלַיִם? הֲכָךְ יַעֲשׂוּ יַלְדֵי יְרוּשָׁלַיִם?