הָאוֹרְחִים הַבָּאִים אֵלֵינוּ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה מִקַּפְרִיסִין – קְטַנִּים וּגְדוֹלִים – רָאוּ אֶת הָאָרֶץ מִנֶּגֶד וְאֵלֶיהָ לֹא בָּאוּ.
חָבֵר שֶׁרָאָה אֶת הַמַּעְפִּילִים לְאַחַר שֶׁגֹּרְשׁוּ מֵחוֹפֵי הָאֶרֶץ וְהוּבְאוּ בְּכֹחַ לְקַפְרִיסִין, סִפֵּר עַל חַיֵּיהֶם שָׁם, בְּעִקָּר עַל הַנֹּעַר וְהַיְּלָדִים, הַמְּסֻדָּרִים בַּמַּחֲנֶה בְּקָרָאוֹלוֹס לֹא רָחוֹק מִפַּמַגּוּסְטָה. הַמַּחֲנֶה הָפַךְ “כְּפַר הַנֹּעַר”.
תְּחִלָּה חָיוּ יַחַד: הַמְּבֻגָּרִים, הַקְּשִׁישִׁים וְהַיְּלָדִים. וְאוּלָם אַחֲרֵי זְמַן־מָה הִפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם וְסִדְּרוּ מַחֲנֶה מִיֻחָד לַיְלָדִים וְלַנֹּעַר.
בְּ“צִי הַמַּעְפִּילִים” שֶׁלָּנוּ, הָעוֹגֵן בַּשְּׁבִי בְּחֵיפָה, נִמְצֵאת סְפִינָה אַחַת הַנּוֹשֵׂאת אֶת שֵׁם “הֶנְרִיֶטָה סָאלְד”. רֹב הַיְּלָדִים וְהַנֹּעַר הַנִּמְצָא בְּקַפְרִיסִין – וּמִסְפָּרוֹ לְמַעְלָה מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת, עַד גִּיל חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה – בִּסְפִינָה זוֹ בָּא. חֵלֶק מֵהֶם – יְתוֹמִים לְלֹא אָב וָאֵם, עֲשָׂרוֹת מֵהֶם גָּדְלוּ כְּיַלְדֵי רְחוֹב בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים תַּחַת שִׁלְטוֹן הַנַצִים, וְהָרְחוֹב הוּא שֶׁהִצִּיל אוֹתָם מִתָּאֵי־הַגַּזִים וְהַכִּבְשָׁנִים.
מוּבָן, כִּי רַבִּים מֵהֶם לֹא יָדְעוּ אַף מִלָּה עִבְרִית. אוּלָם נִמְצָא מוֹרֶה מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהֵקִים אֶת “כְּפַר הַנֹּעַר”, וְהַיְּלָדִים הִתְחִילוּ לִלְמֹד עִבְרִית וְהֵם לוֹמְדִים יָפֶה וְעוֹשִׂים חַיִל. יַלְדֵי “כְּפָר הַנֹּעַר” חַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם הַנִּפְרָדִים מִן הַמְּבֻגָּרִים. הֵם עַצְמָם מְנַהֲלִים אֶת מִשְׁקָם וּמַשְׁגִּיחִים עַל הַסֵּדֶר בָּאֲכִילָה, עַל הַנִּקָּיוֹן בַּצְּרִיפִים וּבַחֲצַר הַמַּחֲנֶה, וְהֵן גַּם דּוֹאֲגִים לְצָרְכֵי הַתַּרְבּוּת שֶׁלָּהֶם עַצְמָם – לִמּוּד עִבְרִית וְשַׁעֲשׁוּעֵי תַּרְבּוּת. הֵם הִצִּיגוּ הַצָּגָה רִאשׁוֹנָה בַּמַּחֲנֶה – מַחֲזֶה מֵאֵת שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם. סִדְּרוּ מַקְהֵלוֹת, סִפְרִיּוֹת, וְעוֹרְכִים עִתּוֹן־קִיר. בְּכָל אֵלֶּה הַדְּבָרִים מְשַׁמְּשִׁים הַיְּלָדִים אַף מוֹפֵת לַקְּשִׁישִׁים. וְיֵשׁ שֶׁהַמְּבֻגָּרִים בָּאִים אֶל מַחֲנֶה הַנֹּעַר לְהִסְתַּכֵּל בְּסִדְרֵי הַנִּקָּיוֹן וְלִשְׁמֹעַ עֵצָה מִפִּיהֶם.
וְאַף עַל פִּי כֵן, – אוֹמֵר לִי יְדִידִי, – עָצוּב לָהֶם לִילָדֵינוּ שָׁם. כִּי מֵעַל סִפּוּנֵי הַסְּפִינוֹת “הֶנְרִיֶטָה סָאלְד” וְ“יָגוּר” רָאֹה רָאוּ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים אֶת חֵיפָה, וְאֶת הַר הַכַּרְמֶל, וְהֵם הִקְסִימוּ אוֹתָם וְלִבָּם נִקְרַע בְּקִרְבָּם בְּיוֹם שֶׁנִּתְּקוּ אוֹתָם בְּחָזְקָה מִן הַנָּמָל וְהֶעֱבִירוּ אוֹתָם לְקַפְרִיסִין.
וַחֲבֵרִי מְסַפֵּר לִי עַל שִׁיר אֶחָד הַשָּׁגוּר מְאֹד בְּפִי יַלְדֵי “כְּפַר הַנֹּעַר” בְּמַחֲנֶה קַפְרִיסִין.
שִׁיר, שֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם בְּמִקְרֶה, מִפִּי חַיָּל עִבְרִי, – שִׁיר לֶכֶת, אַךְ הֵם לְמָדוּהוּ וְשָׁרִים אוֹתוֹ:
צְאֶינָה צְאֶינָה, בְּנוֹת הַכְּפָר,
וּרְאֶינָה חַיָּלִים בַּמּוֹשָׁבָה,
אַל־נָא, אַל־נָא תִּתְחַבֶּאנָה,
מִי בֶּן־חַיִל כְּאִישׁ־צָבָא.
אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה הֵם שָׁרִים הַרְבֵּה, הוּא הָיָה לָהֶם הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּמְדוּ מִפִּי הַחַיָּל הָעִבְרִי, שֶׁפָּגַשׁ אוֹתָם בְּאִיטַלְיָה. הֵם שָׁרִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהֵם שְׂמֵחִים וְהֵם שָׁרִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהֵם עֲצוּבִים. הֵם שָׁרוּהוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת כְּשֶׁרָאוּ אֶת חוֹפֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּבְעָמְדָם מוּל הַכַּרְמֶל, וְאַף כְּשֶׁהֶעֱבִירוּ אוֹתָם אֶל הָאֳנִיָּה הַצְּבָאִית שֶׁהוֹלִיכָה אוֹתָם לְקַפְרִיסִין, וְגַם כְּשֶׁהִפְגִּינוּ כַּאֲשֶׁר הִכְנִיסוּ אוֹתָם אֶל הַמַּחֲנֶה הַמֻּקָּף גִּדְרֵי תַּיִל.
וַחֲבֵרִי מוֹסִיף וּמְסַפֵּר כֵּיצַד יִשְׁלְחוּ רַבִּים מֵהֶם שְׁאֵלוֹתֵיהֶם אַל יַלְדֵי אַנְגְּלִיָּה.
־ וְלָמָּה הוֹשִׁיבוּ אוֹתָנוּ בְּמַחֲנוֹת מֻקָּפִים גִּדְרֵי־תַּיִל? וְהֵיכָן יֵשׁ חֹק בָּעוֹלָם הַמַּתִּיר לְהוֹשִׁיב יְלָדִים בַּכֶּלֶא וּלְהַעֲמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים, חַיָּלִים מְזֻיָּנִים בִּמְכוֹנוֹת־יְרִיָּה? וְהֵן אֵין כּוֹלְאִים יְלָדִים בַּכֶּלֶא גַּם אִם פָּשְׁעוּ, וַאֲנַחְנוּ מָה חָטָאנוּ? הַאֵין חֹק בָּעוֹלָם הַמֵּגֵן עַל יְלָדִים?
כָּזֹאת וְכָזֹאת שָׁאוֹל יִשְׁאֲלוּ הַיְּלָדִים אֶת הָאַנְגְּלִים וְאֶת הַפְּקִידִים הַבְּרִיטִים.
רַבּוֹת הַשְּׁאֵלוֹת. אַךְ מִי שֶׁחַיָּב לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה – אֵינוֹ עוֹנֶה. יַלְדֵי “כְּפַר הַנֹּעַר” יוֹדְעִים אַךְ אַחַת: רַק מֹחַ מְעֻקָּם שֶׁל מְבֻגָּר יָכֹל לִגְזֹר גְּזֵרוֹת כָּאֵלּוּ לִכְלֹא יְלָדִים וְהוֹרֵיהֶם בְּמַחֲנוֹת. הַשֵּכֶל הַיָּשָׁר שֶׁל יֶלֶד אֵינוֹ יָכוֹל לִתְפֹּס דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.
וְהַמְּשֻׁנֶּה בַּדָּבָר – בֵּין הַחַיָּלִים הַבְּרִיטִים הַשּׁוֹמְרִים עַל הַמַּחֲנֶה יֵשׁ גַּם כָּאֵלֶּה הַדּוֹאֲגִים לְיַלְדֵי “כְּפַר הַנֹּעַר” כַּחֲבֵרִים טוֹבִים, כִּידִידִים. וְהַיְּלָדִים אֲסִירֵי תּוֹדָה לָהֶם, וּוַדַּאי גַּם יַלְדֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שׁוֹלְחִים לָהֶם תּוֹדַת־אַחִים, אַף כִּי אֵין מֹחַ שֶׁל שׁוּם יֶלֶד יָכוֹל לִתְפֹּס, לָמָּה עוֹשִׂים הָאַנְגְּלִים הַמְּבֻגָּרִים מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה – לְשַׁלֵּחַ אֳנִיּוֹת מַעְפִּילִים מִן הָאָרֶץ. אָכֵן אַךְ מֹחוֹת שֶׁל זְקֵנִים מֻשְׁחָתִים יָכְלוּ לְהַמְצִיא מַחֲנוֹת כָּאֵלֶּה.
כָּךְ סָח לִי הֶחָבֵר עַל חַיֵּיהֶם שֶׁל יַלְדֵי קַפְרִיסִין וּמָסַר אֶת מִשְׁאֲלוֹתֵיהֶם.
חֵלֶק מִן הַיְלָדִים הַלָּלוּ עוֹמְדִים לָבוֹא לָאָרֶץ. נְקַבֵּל אוֹתָם בְּאַהֲבָה לֹא רַק בְּיוֹם בּוֹאָם לָאָרֶץ אֶלָּא כָּל הַיָּמִים. הֵם זְקוּקִים לְאַהֲבָתֵנוּ. הֵם הִרְגִּישׁוּ בְּכָל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ אַךְ אַכְזְרִיּוּת וְשִׂנְאָה, וְעָלֵינוּ לִגְמֹל לָהֶם אַהֲבָה כֵּפֶל כִּפְלַיִם עַל סִבְלָם.
יְחַפֵּשׂ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ בְּלִבּוֹ כֵּיצַד לְהַבִּיעַ לָהֶם אֶת רֶגֶשׁ אַהֲבָתוֹ. וְאִם נַחְשֹׁב עַל כָּךְ, נַגִּיעַ אֲלֵיהֶם.
(תש"ז)