(בא"י).

הֵידָד, הֵידָד! בֹּאוּ הַדֹּרְכִים,

שִׁפְכוּ כַּמַּיִם דַּם עֲנָבִים;

הֵידָד! יַעֲנוּ לְמוּלָם הָאֹרְחִים,

וְהִתְבּוֹלֵל קוֹלָם בְּמַשַּׁק יְקָבִים

וּבְשִׁיר בַּעֲלֵי כָנָף, הָעֹרְכִים

נַחַת שֻׁלְחָנָם בֵּין הֶעָבִים.

וִילָדוֹת עֲדִינוֹת וִילָדִים

לְבוּשֵׁי לְבָנִים, עֹדֵי עֲדָיִים,

בְּנֵי צִיּוֹן הַנֶחֱמָדִים

וְהַבָּנוֹת יְפוֹת הָעֵינָיִם:

הַשְׁכִּימוּ לַכְּרָמִים צְמָדִים

וְנֵצֵא בִּמְחֹלַת מַחֲנָיִם.

וּזְהַב הַשֶּׁמֶשׁ וְאוֹרוֹ הַנָּעִים

וּשְׁחוֹר מַחֲלָפוֹת וְלִבְנַת הַפָּנִים

וּתְכֵלֶת שָׁמַיִם מֵעָל מֻצָּעִים

וְאֹדֶם הַתִּירוֹשׁ וִירַק הַגְּפָנִים –

יִתְבֹּלְלוּ וְהָיוּ לִשְׁלַל צְבָעִים

וְהִשְׂבִּיעוּ עַיִן וְנֶפֶשׁ עֲדָנִים.

הֵידָד, הֵידָד! דִּרְכוּ עֹז!

הִתְפָּרְקוּ גַפְנֵי אַדֶּרֶת!

וּמִן הַיֶּקֶב אֶל הַכּוֹס,

יִסַּע יְלִיד גֶּשֶׁם וְחֶרֶס,

וּבִלְחָיֵי שֹׁתָיו יִתֵּן אוֹת

וּבְעַצְמוֹתָם – אֵשׁ בֹּעֶרֶת.

מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל תִּרְוֶה רָוֹה

גַּם כָּל נַחֲלָתֵנוּ הַנִּלְאָה:

כִּי יֵצֵא יֵינֵנוּ הַטּוֹב וְיָבֹא

אֶל־כָּל־רֹאשׁ דֶּרֶךְ וּמְסִלָּה,

וְהִרְבָּה לִבְעָלָיו כַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ

וְהָיָה לָאָרֶץ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה.

וּמִקַּצְוֵי אֶרֶץ אֵלָיו

כָּל־חֹקֵר מִמְסָךְ יֵפֶן,

וְהָיָה לְעֹשׂוֹ לְהַרְחִיב אֹהָלָיו

וּפִרְיוֹ לְמַלֵּא הַחֹפֶן;

וּבֵרְכוּ אֶת יְיָ בְּעָלָיו

עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן.

(העולם תרס"ט)