מִנֹּעַר הָיָה לִי גָן,

נַחֲלַת אָבוֹת מִדּוֹר דוֹר,

וְהַגַּן מֵפִיק מִזָּן אֶל זָן,

מְבַכֵּר בַּחֹם וּבַקֹּר,

עֲצֵי פְרִי וּפִרְחֵי הוֹד,

דְשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים הָיוּ;

גַם הַיוֹם זָכֹר אֶזְכְּרֶנוּ עוֹד,

אַף מֵעַי לָמוֹ יֶהְמָיוּ…

שָׁרְשֵׁיהֶם הָיוּ נְטוּעִים בְּלִבָּתִי.

בְּדָמִי, בְּחֶלְבִּי, הִשְׁקִיתִים הִרְוִיתִים,

בְּחַיָתָם נִקְשְׁרָה נַפְשִׁי, חַיָתִי,

וּכְעֶצֶם מֵעֲצָמַי רָאֹה רְאִיתִים.

וּמָנוֹס הָיָה לִי גַנִּי

וְנִחוּמִים בְּצָרָה וַחֲרוֹן;

וְשַׁעֲשׁוּעִים בְּעָמְדִי עַל כַּנִי,

וּסְגֻלָּה לְיוֹם אַחֲרוֹן…

וְהִנֵּה עָבַר סַעַר קֶטֶב

רוּחַ מַשְׁחִית וְהוֹרֵס –

וְעַל גַנִּי עָבַר שֶׁטֶף,

וְעַל פְּרָחָיו עָלָה כּוֹרֵת.

אֲהָהּ, לֹא מִמֶרְחָק בָּאָה שׁוֹאָה,

לֹא מַהְפֵּכַת זָרִים עֲכָרַתְנִי,

כִּי אַךְ יָדִי אֲנִי בִּי הוֹיָה,

לְרָשׁ אֵין־כֹּל נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי.

רוּחַ חֵקֶר, רוּחַ בִּקֹּרֶת,

הִשִּׁיא לִבִּי בַּקֵּשׁ אֱמֶת,

וְגַן וּמְלֹאוֹ – אֱמוּנָה וּמָסֹרֶת –

מִפָּנָיו יַחַד הָלְכוּ תֶּמֶס.

בִּזְדוֹנִי דִבַּרְתִּי עִם לְבָבִי:

הַגַּן יַחֲשִׁיךְ, יָסֶךְ מֵעֲבוֹר.

וָאֶשְׁלַח יָד בְּנַחֲלַת אָבִי

וָאֲשָׁרְשֵׁהוּ וָאֹמַר: יְהִי אוֹר.

וָאֶהִי כְּמַשְׁחִית בַּת עֵינוֹ:

רֶגַע יִבְרֹק אוֹר שִׁבְעָתַיִם,

וְאַחַר יָעוּף לָנֶצַח וְאֵינוֹ –

וְחֶשְׁכַּת עוֹלָם חֶלְקוֹ בַּחַיִים.

עַתָּה לִבִּי חָלָל וְנַפְשִׁי רֵיקָה,

מִבַּיִת וּמִחוּץ מַעֲבֵה קֶרַח;

גֵיא הַחִזָיוֹן – בּוּקָה וּמְבוּקָה,

אֵין אוֹר, אֵין חֹם, אֵין עֵץ וְאֵין פֶּרַח…

וְאֹשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי לֹא מָצָאתִי:

הָאֱמֶת רְחוֹקָה, וְחֵקֶר אֵין דֵּי בָאֵר:

וְלָמָה לֵאלֹהִים חֲדָשִׁים קָרָאתִי,

וְגַנִי וּפְרָחַי עַל מָה הָיוּ לְבָעֵר?…

תֻּמַּת נֹעַר, שַׁלְוַת אֹמֶן,

אֵיךְ עֲבַרְתֶּן כַּעֲבוֹר עָבוֹת,

וְחֹרֶב וּמַשֻּׁאוֹת וְדֹמֶן

בְּגַן עֵדֶן, נַחֲלַת אָבוֹת!

(המקיץ תרס"ט)