¹

“נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ”,

קֻלַּל קַיִן הֹרֵג הֶבֶל.

וַאֲנִי לֹא פָרַצְתִּי פָּרֶץ,

גַּם לֹא רָדַפְתִּי הֶבֶל…

וְרָצֹחַ לֹא רָצַחְתִּי אָדָם אוֹ בְעִיר –

וְנָע וָנָד אֶהְיֶה בָּעִיר.

כִּי אֵין לִי בַּיִת מִקְנֵה קִנְיָנִי,

וּבַעֲלֵי הַבָּתִּים, הָאֲדוֹנִים הַקָּשִׁים,

מַגְדִּילִים עָקֵב עַל גֵּרָם הֶעָנִי

(חָק עוֹלָם הוּא: עָשִׁיר יִמְשֹׁל בְּרָשִׁים)

הַגְבֵּהַּ שְׁאָלָה, הַרְחֵב פִּיהֶם,

מֵאֲשֶׁר יוּכְלוּ שְׂאֵת גָּרֵי בָתֵּיהֶם.

אֲסוֹבֵב עִיר – גַּם אֶרֶץ אֲמוֹדֵד:

כִּי מוֹרֶה אֲנִי – עֶבֶד עֲבָדִים לְאַחַי,

וְדַרְכִּי יְשָׁרָה לֹא אֶתְנוֹדֵד

לְרוּחַ הַיּוֹם, לְאַוַּת־נֶפֶשׁ כָּל־חַי,

וְשִׂים חֹנֶף מַחְסִי, מִשְׁעַנְתִּי,

לֹא נִסִּיתִי, לֹא הִסְכַּנְתִּי.

וְאֹרַח מִישׁוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים

יַחַד הַיּוֹם לֹא יַתְאִימוּ,

וּבֹר לֵב וְנִקְיוֹן כַּפַּיִם

מִשְׁעָן וּמִבְטָח לֹא יָשִׂימוּ…

הִתְרַפֵּס וְלֵךְ לִקְרַאת נְחָשִׁים –

אָז אֵיתָן מוֹשָׁבְךָ בַּאֲנָשִׁים!

עַל כֵּן מִמְּקוֹמִי תָּמִיד אָנוּדָה

כְּצִפּוֹר נֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ לְמֶרְחַקִּים;

וּבְנוּדִי – אֶזְכְּרָה עַמִּי, עַם יְהוּדָה,

הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְהוּא שֹׁכֵן מַחְשַׁכִּים,

עַם נָע וָנָד בְּכָל הַמְּדִינוֹת

וְעַל קִנּוֹ שֶׁשָּׁמֵם יִשָּׂא קִינוֹת.

וּמִזְרָח וּמַעֲרָב, וְצָפוֹן וְדָרוֹם,

יְטֻלְטַל כָּל־יָמָיו טַלְטֵלָה גָּבֶר;

כִּי אֵין לוֹ אֲחֻזָּה – כִּי אִם בַּמָּרוֹם…

אוֹ עַל הָאָרֶץ בְּמוֹתוֹ: אֲחֻזַּת קָבֶר.

וּכְאָבִינוּ הָרִאשׁוֹן עִם בְּנֵי חֵת

גֵּר וְתוֹשָׁב הוּא עִם שְׁכֵנָיו בְּכָל־עֵת.

וּבְעָלָיו, אֲשֶׁר הוּא מִתְגּוֹרֵר אִתָּם,

מַרְבִּים בִּמְחִיר שִׁבְתּוֹ בֵּינוֹתָם:

הֵמָה יִתְּנוּ לוֹ אַדְמָתָם, פִּתָּם,

וְעַל נַפְשׁוֹ, עַל עָצְמוֹ, כָּל מַחְשְׁבוֹתָם;

אֵלֶּה – לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ כַּמַּיִם,

וְאֵלֶּה – לְבָלְעוֹ כִּשְׁאוֹל חַיִים…

____

מָתַי יָבֹא מַשָּׂא נַפְשִׁי,

יוֹם בּוֹא קֵץ לְכָל הַנְּדוּדִים,

וְשָׁתוּל בְּנָוֶה, בְּאַרְצוֹ חָפְשִׁי,

יֵשֵׁב עַמִּי, עַם הַיְּהוּדִים.

שָׁמָּה תִּהְיֶה גַם לִי תְּשׁוּעָה,

בִּמְקוֹם קָדְשֵׁנוּ – יָתֵד תְּקוּעָה.

(המקיץ תר"ע)