הוֹי חֹמוֹת שֹׁמֵמוֹת, הוֹי מַצְבוֹת עֹז וְאוֹרָה!
גָּדְלְכֶן וְתִפְאַרְתְּכֶן מִקֶּדֶם זָכֹר אֶזְכֹּרָה;
אֶזְכְּרָה וְאֶהֱמָיָה וְנַפְשִׁי עָלַי תָשׁוּחַ
וְאֵלֶךְ קֹדֵר, נֶעֱצַב וּנְכֶה־רוּחַ;
אֶזְכְּרָה בְּעוֹד אוֹר יְקָרוֹת כְּאוֹר הַחַמָּה
הוֹפִיעַ בַּהֲדָרוֹ עַל הָאֲדָמָה הַנְּשַׁמָּה,
כָּל־שֹׁכְנֵי תֵבֵל נָשְׂאוּ אֲלֵיכֶן עַיִן –
עַתָּה אֵיךְ נִשְׁכַּחְתֶּן כְּמֵת וְדֹרֵשׁ לָכֶן אַיִן!
כָּל־רוֹאֵיכֶן יִדֹּד מִכֶּן, יִסֹּב אֲחוֹרַנִּית,
בִּרְאֹתוֹ אֶת־פְּנֵיכֶן וְהִנָּם קְדוֹרַנִּית –
לְבַד הָעָם הָאֻמְלָל הַנִּשְׁכָּח גַּם הוּא כְּמוֹכֶן
וְשֹׁאֵף מִקְּצוֹת הָאָרֶץ וְדֹרֵשׁ לְשִׁכְנְכֶן…
אַיֵּה הַגְּדוּלָה וְהַתִּפְאֶרֶת הַהוֹד וְהַנֶּצַח,
עֲלֵיכֶן חֹפֵף מִקֶּדֶם כַּעֲדִי זָהָב עַל מֵצַח!
אַךְ גַּם עַתָּה שָׂבֹעַ אֶשְׂבַּע נְעִימוֹת
מִדֵּי עוּף עֵינִי בָּכֶן, חֹמוֹת שֹׁמֵמוֹת…
לָכֶן עָגְמָה נַפְשִׁי, רוּחִי בְּקִרְבִּי הוֹמִיָּה,
לְמוֹפֵת תִּהְיֶינָה לְכָל־הַיְקוּם, כְּמוֹכֶן יֻכַּת שְׁאִיָּה.
זֶה גוֹרַל כָּל־מִפְעֲלוֹת בְּנֵי תְמוּתָה –
לָשׁוּב לְתֹהוּ, לִהְיוֹת שְׁמָמָה וּמְבוּסָה;
גַּם הָאָדָם, מִבְחַר הַיְצוּרִים, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד,
מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבַד אָבֹד.
וַאֲנִי טוֹב לִי רְאוֹת הַחֹמוֹת הָאֵלֵֶּה מִתְבּוֹסְסוֹת בַּעֲפָרָן,
מֵרְאוֹת חֹמוֹת אֲחֵרוֹת לְלֹא הוֹעִיל מִתְנוֹסְסוֹת בַּהֲדָרָן.
וּכְרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בְּשָׂדֶה וְיַעַר
יְבַקֵּשׁ מִפְלָט לוֹ מִפְּנֵי סֹעָה וְסַעַר,
כֵּן גַּם אָנֹכִי בְּסַעֲרַת עִצְבוֹתַי
אֲלֵיכֶן אָחִישׁ מִפְלָט – וְתִדְמֶינָה אַנְחוֹתָי.
לֹא רִנַּת בִּנוֹת הַשִּׁיר, לֹא חֶמְלָה נַפְשִׁי שֹׁאֶלֶת,
כִּי לְקוֹנֵן עַל אַרְצִי, סֻכָּתֵנוּ הַנֹּפֶלֶת
עֲלֵיכֶן, עֲלֵיכֶן אֲקַו יוֹם גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה,
כִּי אַתֶּן מְקוֹר כָּל־מְזִמָּה וְתוּשִׁיָה!
בְּעֵת יִפְנֶה הַיּוֹם, שְׁאוֹנוֹ וַהֲמוֹנוֹ,
וְהַחשֶׁך יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו תַּחַת שָׁמַיִם;
בְּעֵת יָנוּחַ אָדָם יִשְׁכֹּן בִּמְעוֹנוֹ
חָפְשִׁי מֵעֲמַל הַיּוֹם, מִתְּלָאוֹת הַחַיִים –
גַּם אָז לֹא יִשְׁקֹט לִבִּי, לֹא תִדְמֶינָה כִלְיוֹתַי:
אֲלֵיכֶן אֶשָּׂא נַפְשִׁי, לָכֶן אַסִּיךְ דִּמְעוֹתָי.
הִנְנִי בְּעֵינַי לְמַרְאֵה הַשֵּׁאת וְהַשֶּׁבֶר
כְּעֹמֵד עַל מְקוֹם תִּפְאֶרֶת אֲבוֹתָיו שָׁם קֶבֶר,
וְכָל־חֵפֶץ וְכָל־יְקָר וְכָל־יִפְעַת תֵּבֵל –
הֲבֵל הֲבֵלִים בְּעֵינַי, הַכֹּל הֶבֶל;
וּכְמוֹ תִּשְׁמַעְנָה אָזְנַי קוֹל הוֹגֶה נְכָאִים,
קוֹל אֹמֵר: "הָה לִשְׂרִידַי הַנִּמְצָאִים,
כָּל־יֹפִי, כָּל־הֶדֶר עָבַר כַּצֵּל,
וּבְנָפְלָם יָצְאָה מֵהֶם גַּם שְׁכִינַת־אֵל!"
………………………
קוֹל־נְהִי הַזֶּה הִרְעִישׁ אֶת קְרָבִי
וְאֶבְכֶּה כָּל־שְׁנוֹתַי עַל מַר לְבָבִי.
………………………
וּבְכֵן, חֹמוֹת יְקָרוֹת, עַד שׁוּבִי לַקֶּבֶר שָׁמָּה
בָּכֶן אֲבַקֵּשׁ נִחוּמִים, בְּדִמְעָתִי אַמְסֶה הָאֲדָמָה,
מְקוֹם לֹא דָרְכָה עָלָיו רֶגֶל כָּל־פָּרִיץ,
כִּי לְמַרְאֵיכֶן יוּטַל גַּם גִּבּוֹר עָרִיץ.
(לוח אחיאסף תרנ"ח)
-
עפ"י השׁיר Ruinele Târgoviştei. ↩