לוגו
נרות הזרים בורמס (היקב תרנו)
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲשֶׁר בְּוָרֶמְס הָעִיר,

אֵצֶל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ אֶל מוּל הַפָּנִים

אוֹר שְׁנֵי נֵרוֹת שָׁמָּה יָאִיר

זֶה יָמִים רַבִּים וְשָׁנִים.

“נֵרוֹת הַזָּרִים” לָהֶם יִקְרָאוּ;

וְאַנְשֵׁי תָמִיד אִישׁ מִמְקוֹמוֹ

יֵיטִיבוּ אֹתָם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ,

לְמַעַן יִתְּנוּ אוֹרָם וְלֹא יִכְלָאוּ.

זִכָּרוֹן הֵמָּה הַנֵּרוֹת הָאֵלֶּה

לִדְבַר גְּבוּרוֹת אוֹת וָפֶלֶא,

אֲשֶׁר קָרָה זֶה רַבּוֹת בַּשָּׁנִים;

וְכֹה יְסֻפַּר מֵאָבוֹת לַבָּנִים:

מִיָּמִים קַדְמוֹנִים

יָשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל

הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים

עַל גְּדוֹת הָרַיִן,

מְקוֹם נֶחְמָד לְעַיִן

וְאוֹר צַח שָׁם יָהֵל,

בִּמְקוֹם הָעִיר וָרֶמְס הַנֶּהֱדָרָה

תִּתְנוֹסֵס בְּיָפְיָהּ כַּעֲטָרָה;

וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת וְאֹהָלִים

וַיִּבְנוּ טִירוֹת וּמִגְדָּלִים

בֵּין גַּפְנֵי אַדֶּרֶת,

וַיְכוֹנְנוּ בֵּית תְּפִלָּה,

רָם וְנִשָׂא וּכְלִיל תִּפְאֶרֶת,

לִהְיוֹת לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה.

וַיֵּשְׁבוּ שֶׁבֶת אַחִים יַחַד

שְׁקֵטִים וְשַׁאֲנַנִּים מִפַּחַד,

וַיִּשְׁמְרוּ אֶת־הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת,

אֲשֶׁר נַָתַן לָהֶם יְיָ לִהְיוֹת לִמְאוֹרוֹת,

בְּיַד מֹשֶׁה נְבִיאוֹ מִן הַשָּׁמַיִם,

בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.


וַיְהִי הַיּוֹם וְגַם עַמִּים שׁוֹנִים,

אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

יָשְׁבוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים

עַל גְּדוֹת הָרַיִן,

מְקוֹם נֶחְמָד לְעַיִן

וְאוֹר יְקָרוֹת שָׁם יָהֵל,

בִּמְקוֹם הָעִיר וָרֶמְס הַנֶּהֱדָרָה

תִּתְנוֹסֵס עַתָּה בְּיָפְיָה כַּעֲטָרָה.

וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת וְאֹהָלִים,

וַיִּבְנוּ טִירוֹת וּמִגְדָּלִים,

בֵּין גַּפְנֵי אַדֶּרֶת,

וַיְכוֹנְנְו בֵּית־תְּפִלָּה,

רָם וְנִשָּׂא וּכְלִיל תִּפְאֶרֶת,

לִהְיוֹת לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה.

וַיֵּשְׁבוּ שָׁם גַּם הֵמָּה,

וַיִּרְאוּ מְנוּחָה כִּי נָעֵמָה,

וַיַּעַבְדוּ גַם אֶת אֱלֹהֵיהֶם,

כַּאֲשֶׁר הוֹרוּ אֹתָם אֲבוֹתֵיהֶם.


וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצְאוּ הַנֹּצְרִים בְּיוֹם חֲגֵּיהֶם,

וַיַּעַבְרוּ בִּרְחוֹב הַיְהוּדִים בְּמוֹשְׁבוֹתֵיהֶם

בְּהָמוֹן חֹגֵג וְקוֹל רִנָּה,

וְכֹהֲנֵיהֶם עֹבְרִים בְּרֹאשָׁם,

נֹשְׂאִים סֵמֶל קְדוֹשָׁם,

וּכְלֵי הַזָּהָב בַּשֶׁמֶשׁ נֹצְצִים,

וַהֲמוֹן עָם מִתְרוֹצְצִים

מִכָּל־עֵבֶר וּפִנָּה. –

וְקוֹל הֲמוּלָה כְּקוֹל רַעַם,

קוֹל צְעָקָה עֶבְרָה וְזַּעַם,

נִשְׁמַע פִּתְאֹם מֵאַלְפֵי פִיּוֹת,

וַחֲרָבוֹת שְׁלֻפוֹת, חֲרָבוֹת פִּיפִיּוֹת,

נִרְאוּ בִּידֵי הָעָם הַסֹּעֵר,

רוּחַ אַפָּם כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֵר

וּגְרוֹנָם פָתוּחַ כְּקֶבֶר

וְקוֹל נִשְׁמַע מִכָּל־עֵבֶר:

"תִּפְשׂוּ אֶת הַמְגַדְּפִים הָאֲרוּרִים

בּוֹזֵי קָדָשֵׁינוּ הַיְּקָרִים!

הִנֵּה אֱמוּנָתֵנוּ הָיְתָה לְשִׁמְצָה

בִּידֵי מְחָרְפֵי אֱלֹהֵינוּ:

הִנֵּה מִזֶּה וּמִזֶּה נִמְצָא

רֹק עַל סֵמֶל קָדְשֵׁנוּ!" –

וְהִנֵּה קַל מְהֵרָה

קוֹל שָׁאוֹן נוֹרָא

וְגָפְרִית וְזֶפֶת בֹּעֵרָה

עַל־כָּל־נָוֶה מְזֹרָה;

כָּל־הַקְּשָׁתוֹת דְּרֻכוֹת,

כָּל־הַחֲרָבוֹת שְׁלֻפוֹת,

וְהַמַּחֲנוֹת לַמִּלְחָמָה עֲרֻכוֹת,

וּנְאוֹת הַיְהוּדִים שְׂרֻפוֹת

בִּידֵי פִרְאֵי אָדָם

שֹׁאֲפֵי רֶצַח וָדָם.


וְאִישׁ אֶחָד, מַרְאֵה כֹהֵן מַרְאֵהוּ,

וְתֹם וְישֶׁר עַל פָּנֵיהוּ,

מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן יָצָא

וַיָּקֶם סְעָרָה לִדְמָמָה

וּבִדְבָרִים נִמְרָצִים מָצָא

תַּחְבֻּלָּה לְהַשְׁקִיט הַמְהוּמָה.

וַיִּשְׁקֹט הַסַּעַר וְהַהֲמוּלָה שָׁכָכָה,

וְהֶהָמוֹן הַשֹּׁאֵף רֶצַח וָדָם

נָמֹג וַיֵּלֶךְ מִן הַמַּעֲרָכָה.

וּבְטֶרֶם יֵלְכוּ הֵנִיפוּ יָדָם

וַיּאמְרוּ לָשׁוּב כִּמְלֹאת הַחֹדֶשׁ

לְבַקֵּשׁ אֶת מְחַלְלֵי הַקֹּדֶשׁ,

לִפְקֹד עֲלֵיהֶם עֲוֹנָם;

וְאִם אַיִן – לַהֲפֹךְ בַּחֲרוֹנָם

אֶת־כָּל־מוֹשַׁב הַיְהוּדִים

לְתֵל שְׁמָמָה לְעֵמֶק פְּגָרִים,

לִשְׁפֹּךְ דָּמִים כְּמַיִם נִגָּרִים,

לְבִלְתִּי הַשְׁאִיר רַק חֳרָבוֹת וְאוּדִים…

וַיִּשָּׁבְעוּ שְׁבוּעַָה נִמְרָצָה

לַעֲשׂוֹת כָּלָה וְנֶחֱרָצָה,

לְהַכְרִית אֶת הַכֹּל בְּיוֹם עֲבָרוֹת,

לַהֲפֹךְ רְחוֹב הַיְהוּדִים לִשְׂדֵה קְבָרוֹת,

וּלְבִלְתִּי תֵּת חֲנִינָה

לִילָדִים אֵין בִּינָה,

לְעוֹלָלִים יוֹנְקי שָׁדַיִם,

לַעֲלָמוֹת יְפוֹת עֵינַיִם,

לִזְקֵנִים וּלְנָשִׁים הָרוֹת. –

וּבְהִשָּׁבְעָם אֶת הַשְּׁבוּעָה וְהָאָלָה

וַיָּעִידוּ בָם אֲבַדּוֹן וּשְׁאוֹל

אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַחֹל,

וַיַּעַזְבוּ מְלֵאֵי חֵמָה

שֹׁאֲפֵי רֶצַח וּנְקָמָה

אֶת עֲדַת הַיְּהוּדִים הַנִּבְהָלָה. –

וְהַיְהוּדִים קָרְאוּ אֶל אֵבֶל

וְשַׂקִּים עָשׂוּ לָהֶם חֲגֹרוֹת,

וַיֵּהָפֵךְ לְקִינָה כִּנּוֹר וְנֵבֶל

וַיֶּחְשְׁכוּ לָהֶם הַמְּאוֹרוֹת.

וַיַּפְקִידוּ רוּחָם וְנִשְׁמָתָם

בִּידֵי אֱלוֹהַּ עוֹשָׂם,

וַיְחַכּוּ לְיוֹם פְּקוּדָתָם,

וַיִּכּוֹנוּ בְּנֶפֶשׁ נוֹאָשָׁה לְמוֹתָם.


וְלִפְנֵי יוֹם הָרָעָה,

כִּנְטוֹת הַצְּלָלִים וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה,

וּפָנֶיהָ זֹעֲפִים, מְאָדָמִים,

לְאוֹת רֶצַח, הֶרֶג וְדָמִים

לְיוֹם הָאָיוֹם וְהַנּוֹרָא –

וְהִנֵּה אֲנָשִׁים שְׁנַיִם,

לֹא נִרְאוּ בָּעִיר מֵעוֹדָם

וְלֹא בָא אִישׁ בְּסוֹדָם,

נִגְלוּ עַל הַדֶּרֶךְ בָּעֵינָיִם.

וַיָּבֹאוּ אֶל הָרַב לִמְעוֹנוֹ

וַיַּבְטִיחוּ אֹתוֹ לְתִמְהוֹנוֹ

לָגֹל חשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹרָה,

לְהָבִיא רֶוַח וְהַצָּלָה

לְכָל הָעֵדָה הָאֻמְלָלָה.


הַבֹּקֶר אוֹר וְשֹׁאֲפֵי נְקָמָה

בָּאוּ עֲרוּכֵי מִלְחָמָה,

וּבְיָדָם מַפֵּץ וְחֶרֶב וְזֶפֶת בֹּעֵרָה,

וַיָּכִינוּ כְּלֵי מָוֶת וַיַּעַרְכוּ הַמַּעֲרָכָה –

וַיִּגְשׁוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים מְהֵרָה

אֶל הָרַב, וַיִּקְחוּ מֵאִתּוֹ בְּרָכָה;

וַיִּפְרְשׂו כַפֵּיהֶם לְאֵל מִמַּעַל,

וַיֵּלְכוּ וַיֹּאמְרוּ: “יָדֵינוּ בַּמַּעַל”.


וְהַנֹּצְרִים רָאוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם,

כִּי בוֹשׁוּ מִתַּאֲוָתָם,

וְכִי לֹא יָבֹא עוֹד בְּכַפָּם

רְכוּשׁ הַיְּהוּדִים עַם עֶבְרָתָם,

כִּי לֹא אִנָּה הָאֱלֹהִים לְיָדָם

לִנְתֹשׁ וְלַהֲרֹס וְלִטְבֹּחַ כַּצֹּאן אָדָם, –

וַיַּעַרְכוּ בִרְחוֹב הַיְהוּדִים

שְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת גְּדוֹלוֹת,

וַיַּאַסְרוּ אֶל אַחַד הָעַמּוּדִים

אֶת שְׁתֵּי הַשֵּׂיוֹת לְעֹלוֹת,

וַיַּרְבּוּ הַשַּׁלְהֶבֶת וַיַּגְדִּילוּ הַמְּדוּרָה

לִשְׂרֹף אֹתָם בְּגוֹ אַתּוּן נוֹרָא…

וּמִבֵּין תִּמְרוֹת הֶעָשָׁן מִתּוֹך הַשְֹּרֵפָה

עָלוּ מַעְלָה מַעְלָה

שְׁתֵּי לְשֹׁנוֹת אֵשׁ צְרוּפָה

כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָּה,

כִּשְׁנֵי מוֹרֵי דֶּרֶךְ לַנְּפָשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת,

אֲשֶׁר יָצְאוּ מִן גֵּו וְתִּהְיֶינָה לִמְאוֹרוֹת,

וַתַּעֲלֶינָה אֶל שַׁעַר הַשָּׁמַיִם

לְהִתְלוֹנֵן בְּצֵל אֱלֹהִים חַיִים.


וְהַיְהוּדִים מַכִּירֵי טוֹבָה

קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם חוֹבָה

לַעֲשׂוֹת זֵכֶר לַנְּפָשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת;

וַיּעֲלוּ שְׁנֵי מְאוֹרוֹת

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֲשֶׁר בְּוָרֶמְס הָעִיר

אֶל מוּל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ אֵצֶל הַקִּיר.

“נֵרוֹת הַזָּרִים” לָהֶם יִקְרָאוּ;

וְאַנְשֵׁי תָמִיד אִישׁ מִמְקוֹמוֹ

יֵיטִיבוּ אֹתָם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ

לְמַעַן יִתְּנוּ אוֹרָם וְלֹא יִכְלָאוּ. –

זִכָּרוֹן הֵמָּה הַנֵּרוֹת הָאֵלֶּה

לִדְבַר גְּבוּרוֹת אוֹת וָפֶלֶא,

אֲשֶׁר קָרָה זֶה רַבּוֹת בַּשָּׁנִים

וִיסֻפַּר לַדּוֹר מֵאָבוֹת לַבָּנִים.

(היקב תרנו)


  1. L. A. Frankel, “Die Fremdenkerzen zu Worms”.  ↩