(כ“ד שׁבט תרי”ד – כ“ט אלול תשׁ”ה)

א

מְהַלֵּךְ לוֹ סָבָא בִּרְחוֹב מֵרְחוֹבוֹת תֵּל-אָבִיב, מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וְהַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁוֹ, רַגְְלָיו טוֹפְפוֹת עַלהַמִּדְרָכָה, וְהַכֹּל סְבִיבוֹ כְּמַאֲזִין לְהֵד פְּעָמָיו, הֵד הַנִּשָּׂא מֵרָחוֹק.

– שָׁלוֹם, סָבָא!

סָבָא הֵרִים רֹאשׁוֹ, יִשֵּׁר אֶת קִמְטֵי מִצְחוֹ כִּמְחַפֵּשׂ בְּזִכְרוֹנוֹ אַחֲרֵי הַקּוֹל הַמְדַבֵּר אֵלָיו. עִינָיו פְּקוּחוֹת, חַיּוֹת, זוֹהֲרוֹת, אַךְ אֵין הֵן מַבְחִינוֹת בִּפְרָטֵי דְבָרִים. לְאַחַר רֶגַע קָט יוֹדֵעַ סָבָא מִי עוֹמֵד לְפָנָיו וְשָׂמֵחַ עַל פְּגִישָׁה זוֹ.

אוֹהֵב סָבָא לִפְגּשׁ אֶת מַכָּרָיו וּמְיֻדָּעָיו, וּמִיָּד הוּא שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, וְהַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת בְּקַלּוּת וּבְרוּחַ טוֹבָה.

סָבָא אוֹהֵב לְהַכְנִיס אֶת אוֹרְחָיו לְבֵיתוֹ וּלְשׂוֹחֵחַ לְיַד שֻׁלְחָנוֹ. וְהוּא מַצִּיעַ לְפָנַי לָלֶכֶת אִתּוֹ. אֲנִי מַסְכִּים; וְשׁוּב טוֹפְפוֹת רַגְלָיו בָּרְחוֹב הַשָּׁקֵט, קוֹל מִצְעָדוֹ נִשְׁמָע מִסָּבִיב וְהוּא מוֹלִיכֵנִי אֶל בֵּיתוֹ. וּכְשֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְחָצֵר אַחַת – הוּא מַעֲמִידֵנִי עַל טָעוּתִי וּמַרְאֶה בְּמַקְלוֹ כִּי הַכְּנִיסָה הִיא בֶּחָצֵר הַשְּׁנִיָּה:

– רוֹאֶה אֲנִי אֶת אוֹר הָעוֹלָם, אַף כִּי לֹא הַכֹּל בָּהִיר – מְחַיֵּךְ סָבָא וְמוֹסִיף: – אֲנִי, הֲלֹא בַּת שָׁנָה אֶהְיֶה בְּיוֹם ו' הַבָּא… סָבָא מַפְנֶה אֶת רֹאשׁוֹ אֵלַי כְּשֶׁהִנְנוּ עוֹלִים בַּמַעֲלוֹת לְדִירָתוֹ וְשׁוֹאֵל, כְּמוֹרֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, אִם יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתּוֹ.

אֲנִי מִצְטַדֵּק וְאוֹמֵר: – עַד כַּמָּה שֶׁיָּדוּעַ לִי הֲרֵי בְּיוֹם ו' הַבָּא בֶּן צַדִּיק תִּהְיֶה. – נוּ נוּ, הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: בַּת – רָאשֵׁי תֵּבוֹת: בֶּן תִּשְׁעִים. מִשֶׁנִּכְנַסְנוּ הַבַּיְתָה נִגַּשׁ סָבָא אֶל הַחַלוֹן וּסְגָרוֹ וּבֵאֵר, כִּי אֵין הוּא סוֹבֵל רוּחַ צוֹנֶנֶת בְּבֵיתוֹ. אַחַר נִכְנַס לַחֶדֶר הַסָּמוּךְ וְתָלָה אֶת מַקְלוֹ בִּמְקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ. הֵסִיר אֶת הַכּוֹבַע וְיָשַׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן בְּהַרְחָבַת הַדַּעַת. שׂוֹחַחְנוּ עַל חַדְשׁוֹת הַיּוֹם וּמֵעִנְיָן לְעִנְיָן הִגַּעְנוּ לְשׁוֹאַת יִשְׂרָאֵל. אַךְ סָבָא הִתְאוֹשֵׁשׁ מַהֵר וּבְתַרְעֹמֶת, כְּמַתְרִיס כְּלַפֵּי מִי שֶׁהוּא, אָמַר:

– זוֹהִי רַק יְרִידָה שֶׁל הַתַּרְבּוּת. מְדַבְּרִים עַל הִתְפַּתְּחוּת וַהֲרֵי לְךָ הִתְפַּתְחוּת חֲזָרָה אֶל פִּרְאֵי הָאָדָם. וְהִנֵּה מָה הֵם עָשׂוּ לָנוּ. צַר לָנוּ מְאֹד עַל הָאֲבֵדָה הַזֹּאת שֶׁל מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים, אֲבָל – הוֹסִיף בְּבִטָּחוֹן – קַוֵּה נְקַוֶּה כִּי הָעָם וְהָאָרֶץ הִבָּנֵה יִבָּנוּ.

סָבָא הִבִּיט לִצְדָדִים, כְּאִלּוּ רָאָה אֵיזֶה בִּלְתִּי-נִרְאֶה הָעוֹמֵד וּמְפַקְפֵּק בְּתִקְוָתוֹ, וְהוּא כְּלוֹבֵשׁ גְּבוּרָה וְרוֹצֶה לְהִסְתָּעֵר עָלָיו שָׁלַח בּוֹ מַבָּט זוֹעֵם:

– עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁנּוּכַל לַעֲשׂוֹת, כְּדֵי לִבְנוֹת. – וְהוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ בְּמִקְצָת וְהוֹסִיף:

– אָנֹכִי מִצְטַעֵר שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִכְתֹּב…

וְצַר הָיָה עַל שֶׁסָּבָא אֵינוֹ יָכוֹל לִכְתֹּב, כִּי בְּלִבּוֹ שְׁמוּרִים דִּבְרֵי עִדּוּד, לְעוֹרֵר אֶת הָאֲנָשִׁים לְבַל יִפְּלוּ בְּרוּחָם מִמַּעֲשֵׂי הַפִּרְאוּת שֶׁל חַיּוֹת טֶרֶף.

הַשִּׂיחָה נִפְסְקָה. נִכְנַס אוֹרֵחַ מִכְּפַר אֲזַ“ר. סָבָא קִבֵּל אוֹתוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְשָׁאַל מַה נִּשְׁמַע בִּכְפַר אֲזַ”ר. הָאוֹרֵחַ עָנָה – עוֹבְדִים וְחַיִּים. מִיָּד הוֹסִיף עַל כָּךְ סָבָא בִּבְדִיחוּת הַדַּעַת:

– הֵן וַדַּאי יָדוּעַ לְךָ פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב: "ד'

יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" – ד' יִתֵּן לָכֶם לֶחֶם, אִם אַתֶּם תַּחְרְשׁוּ אֶת הָאֲדָמָה.

בֵּינָתַיִם מְצַלְצְלִים אוֹ מַקִּישִׁים עַל הַדֶּלֶת, וּמִדֵּי פַּעַם קָם סָבָא עַל רַגְלָיו וְהוֹלֵךְ אֶל הַדֶּלֶת. אֵין הוּא מִסְתַּפֵּק בַּאֲמִירַת: יָבוֹא! וְאַחַר הוּא מְבָאֵר לִי:

– אוּלַי יֵשׁ מִי הַמְבַקֵּשׁ נְדָבָה.

וְאָמְנָם, עִם כָּל קִימָה יָדוֹ שְׁלוּחָה אֶל כִּיסוֹ וְהוּא מֵכִין מַטְבֵּעַ. וְאָמְנָם שָׁעָה זוֹ דּוֹפְקִים נִצְרָכִים עַל פִּתְחוֹ.

וְכָךְ בִּלִּינוּ שָׁעָה קַלָּה לְיַד הַשֻּׁלְחָן. מִפַּעַם לְפַעַם קָם וְנִכְנַס לַחֶדֶר הַסָּמוּךְ. הֵבִיא חֲבִילַת סְפָרִים וּבָדַק כָּל סֵפֶר וָסֵפֶר. אֶת הַסְּפָרִים הַדְּרוּשִׁים לוֹ הִנִּיחַ הַצִּדָּה, שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים כְּשֶׁיָּבוֹאוּ אֵלָיו יְדִידָיו הַקּוֹרְאִים לְפָנָיו בְּקוֹל. בְּהַפְסָקַת הַשִּׂיחָה לָחַשׁ לְעַצְמוֹ שִׁיר יָדוּעַ:

חֶדֶר קָטָן צַר וְחָמִים

וְעַל הַכִּירָה אֵשׁ,

שָׁם הָרַבִּי אֶת תַּלְמִידָיו

יוֹרֶה אָלֶף בֵּית…

וְהָיָה קוֹלוֹ נָעִים וְצָעִיר.

 

ב    🔗

שְׂבַע יָמִים הָלַךְ מֵאִתָּנוּ סָבָא אֲזַ“ר, בִּשְׁנַת הַתִּשְׁעִים וּשְׁתַּיִם לְחַיָּיו. אַרְבָּעִים שָׁנָה מֵחַיְָיו עָשָׂה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְהָיוּ אֵלֶּה שְׁנוֹת פְּעֻלָּה כְּמוֹרֶה, כְּסוֹפֵר, כִּמְתַרְגֵּם וּכְמוֹ”ל (מוֹצִיא לְאוֹר – סְפָרִים). יְּדִידָיו הָרַבִּים יוֹסִיפוּ – אִישׁ-רֵעִים נָעִים, אִישׁ-שִׂיחָה חָבִיב וְנָבוֹן, מַנְעִים זְמִירוֹת בִּשְׁעַת שִׂמְחָה וּמְנַחֵם בִּשְׁעַת אָסוֹן. חֲבֵר הִסְתַּדְּרוּת הָעוֹבְדִים הַכְּלָלִית מִיּוֹם הִוָּסְדָהּ – פִּנְקַס-הֶחָבֵר שֶׁלוֹ בַּהִסְתַּדְּרוּת רָשׁוּם בְּמִסְפָּר 1.

בְּדֵעָה צְלוּלָה וּבְלֵב פָּתוּחַ לְכָל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם וּבִתְפוּצוֹת-יִשְׂרָאֵל בְּיִחוּד, שָׁבַק חַיִּים. שָׁעוֹת אֲחָדוֹת לִפְנֵי שֶׁהוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ הִקְשִׁיב לַחֲדָשׁוֹת שֶׁקָּרָא לְפָנָיו אֶחָד מִידִידָיו מֵהָעִתּוֹן “דָּבָר”, בְּעִקָּר מֵהַנַּעֲשֶׂה בְּקֶרֶב שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה שֶׁלָּנוּ בְּאֵרוֹפָּה.

זָכָה לִרְאוֹת בִּתְבוּסַת צוֹרֵר הַיְּהוּדִים הַגָּדוֹל בְּכָל הַדּוֹרוֹת, אַךְ לֹא זָכָה לִרְאוֹת בְּנֶחָמַת עַמּוֹ. וּבְלֵב דּוֹאֵב עַל אָבְדַן שְׁלִישׁ עַמֵּנוּ הָלַךְ מִן הָעוֹלָם.

מִפּוֹלְטַבָה אֲשֶׁר בְּאוּקְרַיְנָה בָּא אֲזַ“ר לָאָרֶץ. הָיוּ אֵלֶּה יְמֵי הַמַּהְפֵּכָה בְּרוּסְיָה, כְּשֶׁלּוֹחֲמֵי הַחֹפֶשׁ הָרוּסִיִּים נִסּוּ לְהוֹרִיד אֶת הַצַּאר מִשִּׁלְטוֹנוֹ. הָיָה זֶה אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה עִם יַפָּן, וְצִבְאוֹת הַצַּאר נָחֲלוּ תְּבוּסָה גְּדוֹלָה בְּמַנְגּ’וּרְיָה וּבְפּוֹרְט-אַרְתּוּר. שׁוֹחֲרֵי הַחֹפֶשׁ בְּרוּסְיָה חָשְׁבוּ אָז, כִּי אַחֲרֵי הַמַּפָּלָה שְׁנָּחֲלוּ צִבְאוֹת הַצַּאר בַּמִזְרָח הָרָחוֹק, בָּא הָרֶגַע הַמַּתְאִים לְמַגֵּר אֶת הַשִּׁלְטֹון הַצַּארִי וּלְהַנְהִיג מִשְׁטָר דֶּמוֹקְרַטִי בְּרוּסְיָה. אַךְ כֹּחוֹת הַשְּׁחוֹר הַנֶּאֱמָנִים לַצַּאר הָיוּ חַזָקִים לְמַדַּי וְטִבְּעוּ אֶת תְּנוּעַת הַחֹפֶשׁ בְּרוּסְיָה בְּדָם. אַחַד הָאֶמְצָעִים לְדַכֵּא אֶת שׁוֹחֲרֵי הַחֹפֶשׁ הָיָה לַעֲרֹך פְּרָעוֹת בַּיְהוּדִים וּבַמַּשְׂכִּילִים הַרוּסִיִּים. פּוֹלְטַבָה הָיְתָה עִיר שֶׁמַּשְׂכִּילִים רוּסִיִּים רַבִּים יָשְׁבוּ בָּהּ, בֵּינֵיהֶם הַסּוֹפֵר הַרוּסִי אוֹהֵב הָאָדָם וְלַדִּימִיר קוֹרוֹלֶנְקוֹ (הֵן תִּזְכֹּר אֶת סִפְרוֹ “הַמְנַגֵּן הָעִוֵּר”?). וְהִנֵּה עָרְכוּ שִׁלְטוֹנוֹת הַצַּאר פְּרָעוֹת בִּיהוּדֵי פּוֹלְטַבָה. בַּיּוֹם שֶׁפָּרְצוּ הַפְּרָעוֹת צָרִיך הָיָה סָבָא אֲזַ”ר לָצֵאת מִן הָעִיר בְּדַרְכּוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. קָשֶׁה הָיָה לְהַגִּיעַ אֶל תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת, כִּי בָּעִיר הִסְתּוֹבְבוּ כְּנֻפְיוֹת שֶׁל פּוֹרְעִים שֶׁהִתְנַפְּלוּ עַל כָּל יְהוּדִי וְעַל כָּל רוּסִי מַשְׂכִּיל שֶׁנִּרְאָה לָהֶם חָשׁוּד כְּמַהְפְּכָן.

אַךְ סָבָא אֲזַ"ר לֹא חַת מִפְּנֵי שׁוּם דָּבָר וְלֹא דָּחָה אֶת צֵאתוֹ מִן הָעִיר אַף בִּשְׁעַת סַכָּנָה, וְעָלָה לָאָרֶץ.

כִּי אִישׁ צִיוֹנִי הָיָה סָבָא אֲזַ"ר שֶׁהֵבִין אֶת הַצִּיוֹנוּת כִּפְשׁוּטָהּ: יְהוּדִי צִיּוֹנִי חַיָּב לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּלְהִתְיַשֵּׁב בָּהּ. וְאַף שֶׁהָיָה כְּבָר כְּבֶן חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וּמְטֻפָּל בְּמִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה וְלֹא עָשִׁיר כְּלָל – קָם וְעָלָה לָאָרֶץ בְּלִי חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים. בָּזֶה הָיָה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ אַהֲרֹן דָּוִד גּוֹרְדוֹן, שֶׁגַּם הוּא עָלָה עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ לָאָרֶץ, כְּשֶׁהוּא כְּבָר לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה, לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה.

 

ג    🔗

אֲלֶכְּסַנְדֶּר זִיסְקִינְד רַבִּינוֹבִיץ הָיָה מוֹרֶה וְסוֹפֵר עוֹד בִּימֵי שִׁבְתּוֹ בְּרוּסְיָה. בְּבוֹאוֹ לָאָרֶץ הִמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדַת הַהוֹרָאָה וְהַסִּפְרוּת. כְּמוֹרֶה הַדּוֹאֵג לְתַלְמִידָיו וְיוֹדֵעַ מַה סֵּפֶר חָסֵר לָהֶם, חִבֵּר בִּשְׁבִילָם סֵפֶר דִּבְרֵי יְמֵי יִשְׂרָאֵל. כְּסוֹפֵר הַיּוֹדֵעַ אֶת נֶפֶשׁ תַּלְמִידָיו סִפֵּר לָהֶם אֶת תּוֹלְדוֹת עַם יִשְׂרָאֵל בְּשָׂפָה פְּשׁוּטָה וּמוֹשֶׁכֶת אֶת הַלֵּב, וְהַסֵּפֶר הַזֶּה נִתְחַבֵּב עַל תַּלְמִידִים וְקוֹרְאִים. כֵּן כָּתַב גַּם סִפּוּרִים הִיסְטוֹרִיִּים.

דֶרֶךְ כְּתִיבָתוֹ שֶׁל אֲזַ“ר – בְּפַשְׁטוּת נִלְבֶּבֶת, כְּאִישׁ הָעָם. מִדַּלַּת הָעָם יָצָא אֲזַ”ר. אֶת דַּרְכּוֹ עַד הַגִּיעוֹ לְמוֹרֶה וְסוֹפֵר עָשָׂה בְּמַאֲמַצִּים רַבִּים. קָשָׁה הָיְתָה דֶּרֶךְ זוֹ וּזְרוּעָה חַתְחַתִּים רַבִּים. קָשָׁה וַאֲרֻכָּה. אָבִיו, שֶׁהָיָה חוֹזֵר כָּל הַשָּׁבוּעַ עַל הַכְּפָרִים עִם סוּסוֹ הַדַּל וּמוֹכֵר לָאִכָּרִים מִסְּחוֹרָתוֹ וְקוֹנֶה מֵהֶם מְעַט מִיבוּל אַדְמָתָם – לֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לָתֵת לִבְנוֹ חִנּוּךְ מְסֻדָּר, כְּיַד הָעֲשִׁירִים. אֲזַ"ר רָכַשׁ לוֹ אֶת יְדִיעוֹתָיו בַּעֲמַל עַצְמוֹ מִתּוֹךְ שְׁקִידָה יְתֵרָה. הוּא יָדַע אֵפוֹא אֶת חַיֵּי הָעֲמֵלִים הַיְּהוּדִים, כְּפִי שֶׁחָזָה אוֹתָם מִבְּשָׂרוֹ, וְאַחַר שֶׁשָּׁלַח יָדוֹ בִּכְתִיבָה, סִפֵּר עַל עֱנוּתָם וְעַל צָרוֹתֵיהֶם, עַל שְׁאִיפוֹתֵיהֶם וְעַל שִׂמְחוֹתֵיהֶם. עַל כֵּן אֲהֵבוּהוּ קוֹרְאָיו.

בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ בִּקֵּשׁ לְהָבִיא אוֹר בְּמַחְשַׁכֵּי חַיֵּיהֶם שֶׁל הַמְדֻכָּאִים וְהַמֻּשְׁפָּלִים וְהֶעֱלָה בְּסִפּוּרָיו אֶת הָאוֹר הַגָּנוּז בַּחַיִּים הַלָּלוּ וְעוֹדֵד אֶת רוּחָם. הוּא הֶחֱשִׁיב אֶת הַמְּלָאכָה וְאֶת הַהַשְׂכָּלָה וּבְסִפּוּרָיו יָדַע לְחַבֵּב אֶת הַמְּלָאכָה עַל קוֹרְאָיו וּלְעוֹרֵר בָּהֶם אֶת הַתְּשׁוּקָה לִלְמֹד וּלְהַשְׂכִּיל.

 

ד    🔗

אוֹהֵב סִפְרוּת הָיָה. אַךְ הוּא רָצָה לְזַכּוֹת גַּם אֶת הָאֲחֵרִים בְּסֵפֶר עִבְרִי. מֵאָז בּוֹאוֹ לָאָרֶץ הִקְדִּישׁ כָּל שָׁעָה פְּנוּיָה מֵעֲבוֹדַת הַהוֹרָאָה לַסִּפְרוּת הַעִבְרִית. בְּעַצְמוֹ כָּתַב וְאַף אֲחֵרִים עוֹדֵד לִכְתִיבָה. כָּל סוֹפֵר צָעִיר שֶׁרָאָה בּוֹ כִּשְׁרוֹן, קֵרְבוֹ וְסִיַּע בְּיָדוֹ. וּבַיָּמִים הָהֵם, יְמֵי רֵאשית¹ הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה, הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי קָטָן, קוֹרְאֵי עִבְרִית מוּעָטִים, וְהַסּוֹפְרִים הָאֲחָדִים בָּאָרֶץ בּוֹדְדִים – וְהָיָה סָבָא אֲזַ“ר לְמִשְׁעָן לָהֶם. וְכָךְ נֶהֱנוּ מִידִידוּתוֹ הַסּוֹפְרִים י.ח. בְּרֶנֶר ז”ל וְיִבָּדְלוּ לְחַיִּים אֲרֻכִּים – דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ וְשַׁ"י עַגְנוֹן, שֶׁאָז אַךְ הִתְחִילוּ לְפַרְסֵם אֶת יְצִירוֹתֵיהֶם.

בְּחִבָּתוֹ לַסִּפְרוּת פָּעַל הַרְבֶּה כִּמְתַרְגֵּם. וְרֵאשִׁית כֹּל בִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר לַסִּפְרוּת הַעִבְרִית דְּבָרִים שֶׁנִכְתְּבוּ בְּשָׂפוֹת לוֹעֲזִיּוֹת בְּ“חָכְמַת יִשְׂרָאֵל”. דְּבָרִים שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהִכָּתֵב עִבְרִית לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא שֶׁבְּעֶטְיָהּ שֶׁל הַגָּלוּת כְּתָבוּם חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל לוֹעֲזִית. כָּךְ הֶחֱזִיר לִמְקוֹרוֹ אֶת הַסֵּפֶר הַגָּדוֹל שֶׁל בַּכֶר “אַגָּדוֹת הַתַּנָּאִים וְהַאֲמוֹרָאִים” וְעוֹד. וְלֹא אֵלֶּה בִּלְבָד. סְפָרִים שֶׁהָיוּ בָּהֶם רַעְיוֹנוֹת נַעֲלִים עַל צֶדֶק וְיֹּשֶׁר, עַל מִלְחֶמֶת גְּבוּרָה לְחֵרוּת, לָקְחוּ אֶת לִבּוֹ וְהוּא הִכְנִיסָם לַסִּפְרוּת הַעִבְרִית בְּתִרְגּוּמָיו.

לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת הָיוּ יְדִידָיו וּמַכָּרָיו רוֹאִים אוֹתוֹ הוֹלֵךְ בִּרְחוֹבוֹת תֵּל-אָבִיב כְּשֶׁהוּא צוֹעֵד אַט-אַט נִשְׁעָן עַל מַקְלוֹ אֶל בֵּית-הַדְּפוּס, לְהָבִיא כְּתָב-יָד אוֹ לְהַחֲזִיר עֲלֵי-הַגָּהָה. תָּמִיד מָצָא מַשֶׁהוּ טוֹב בְּעֵינָיו הָרָאוּי לִהְיוֹת נִמְצָא בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים הָעִבְרִי. לֹא לְשֵׁם עֵסֶק כָּתַב, תִּרְגֵּם וְהוֹצִיא סְפָרִים. אַדְרַבָּא – לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת הָיָה זֶה עֵסֶק הַמֵּבִיא הֶפְסֵד. אַךְ הוּא לֹא נִרְתַּע מִזֶּה. מִשְּׂכַר עֲבוֹדָתוֹ כְּמוֹרֶה הָיָה חוֹסֵךְ פְּרוּטָה וּמוֹצִיאָהּ לְסֵפֶר. פּוֹעֲלֵי הַדְּפוּס קִבְּלוּהוּ תָּמִיד בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְשָׂמְחוּ לִרְאוֹתוֹ בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתָם. הוּא יָדַע אֶת נֶפֶשׁ הָעוֹבֵד וְשָׁמַר מִכָּל מִשְׁמָר לְשַׁלֵּם לָהֶם שְׂכַר עֲבוֹדָתָם בְּמוֹעֲדוֹ.

סָבָא אֲזַ"ר אִישׁ דָּתִי הָיָה, שׁוֹמֵר מִצְווֹת. וְאוּלָם דָּתִיוּתוֹ לֹא מָנְעָה מִמֶּנּוּ לִהְיוֹת יְדִידָם שֶׁל אֲנָשִׁים שֶאֵינָם חֲרֵדִים כָּמוֹהוּ. כִּי עַל כֵּן נֵחַן בְּעַיִן טוֹבָה וְהִבִּיט עַל כָּל אָדָם מִתּוֹךְ רָצוֹן לִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַטּוֹב. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא הִרְחִיק שׁוּם אִישׁ שֶׁבִּקֵּשׁ חֶבְרָתוֹ. וּמִכֵּוָן שֶׁאָהַב אֶת אִישׁ הָעֲבוֹדָה וְהֶעָמָל, הָיוּ הָעוֹבְדִים וְהָעֲמֵלִים חֲבֵרָיו וִידִידָיו. כִּי הֶעֱרִיךְ מְאֹד אֶת הָאָדָם הָעוֹבֵד, הַחַי עַל יְגִיעַ כַּפָּיו, הַבּוֹנֶה אֶת הָאָרֶץ, מְחַיֶּה אֶת שִׁמְמוֹתֶיהָ וְיוֹצֵר מוֹלֶדֶת בִּשְׁבִיל נְטוּלֵי מוֹלֶדֶת. בָּאָדָם הָעוֹבֵד בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל רָאָה תְּקוּמָתוֹ שֶׁל הָעָם. כִּי רַק בַּעֲבוֹדָה יָקוּם יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתוֹ וְיָשׁוּב לִחְיוֹת חַיֵי צֶדֶק וְישֶׁר – בְּרוּחַ נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹ.

וְכָךְ הָיָה מְלַוֶּה אֶת הַפּוֹעֵל בְּדִבְרֵי עִדּוּד וְכוֹתֵב בְּעִתּוֹנֵי הַפּוֹעֲלִים אֶת הִרְהוּרָיו, מֵעִיר עַל הַמַּעֲשֶׂה הַלֹּא יָפֶה וּמְשַׁבֵּחַ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב, וְהַכֹּל מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בָּאָדָם הַטּוֹב.

וְלֹא בִּכְתָב בִּלְבַד הָיָה מְלַוֶּה אֶת הַפּוֹעֵל. אֲזַ“ר הָיָה עוֹרֵךְ אֶת הַ”סֵדֶר" בְּלֵיל הַפֶּסַח, בְחֶבְרַת מֵאוֹת רַבּוֹת שֶׁל חֲבֵרִים שֶׁאֵין לָהֶם מִשְׁפָּחוֹת. הוּא הָיָה מַגִּיד אֶת הַהַגָּדָה וּמַנְעִים זְמִירוֹת בְּקוֹלוֹ הֶעָרֵב. הוּא גַּם הָיָה גּוֹמֵל חֶסֶד אַחֲרוֹן לַחֲבֵרִים שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם וְאוֹמֵר “קַדִּישׁ” עַל קִבְרוֹ שֶׁל חָבֵר שֶׁלֹא הִנִּיחַ אַחֲרָיו בֵּן שֶׁיֹאמַר “קַדִּישׁ” אַחֲרָיו. וְהָיָה בַּ“קַּדִּישׁ” שֶׁלוֹ מַשֶּׁהוּ מְנַחֵם אֶת הָאֲבֵלִים בְּרִגְעֵי הַפְּרִידָה מֵאֵת אֲהוּב נַפְְשָׁם שֶׁנִּלְקַח מֵהֶם.

אִישׁ הָעָם הָיָה וְחַי אֶת חַיָּיו עִם הָעָם בִּשְׂשׂוֹנוֹ וּבִיגוֹנוֹ – אָהוּב עַל כָּל יוֹדְעָיו. עִם מוֹתוֹ נִסְתַּלְּקָה מֵאִתָּנוּ דְּמוּת נָאָה שֶׁפֵּאֲרָה אֶת חַיֵּינוּ.

(תש"ה)