(תרכ“ו – תרצ”ח)
הַמּוֹרֶה הַלָּבָן. נִדְמֶה כִּי בְּעוֹדוֹ צָעִיר לְיָמִים הָפַךְ לָבָן. תֵּל-אָבִיב הָיְתָה קְטַנָּה, רְחוֹב הֶרְצֵל – מִן הַגִּמְנַסְיָה עַד פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת – הָיָה נֶחְשָׁב הָרְחוֹב הָרָאשִׁי, וִיחִיאֵלִי כְּבָר הָיָה לָבָן. אֲבָל צְעִירִים וּזְקֵנִים נִמְשְׁכוּ אֵלָיו. אָדָם מְהַלֵּךְ בִּרְחוֹב הֶרְצְל, מִן הַגִּמְנַסְיָה עַד הַפַּסִּים וְחוֹזֵר, וְהִנֵּה בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הוּא נֶעֱצָר לְיַד הַגָּדֵר וּמִסְתַּכֵּל מִבַּעַד לַעֲצֵי הַקַּזּוּאַרִינָה אֶל הַבַּיִת וְרוֹאֶה שָׁם אֶת רֹאשׁוֹ הַלָּבָן שֶׁל יְחִיאֵלִי, כְּחַרְצִית לְבָנָה, כְּשֶׁהוּא מְעַיֵּן בְּסֵפֶר אוֹ מְכַבֵּד אוֹרְחִים בְּתֵה.
הָאָדָם נִכְנָס וְיוֹשֵׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְהוּא כְּקָרוּא, כְּמֻזְמָן מֵאָז וּמֵעוֹלָם לִהְיוֹת מֵסֵב לְיַד שֻׁלְחָן זֶה וּלְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂיחָה וּבַסְּעֻדָּה – כִּי בַּעַל הַבַּיִת הַלָּבָן חִכָּה לוֹ.
וְתֵל-אָבִיב בַּיָּמִים הָהֵם “שְׁכוּנַת גַּנִּים”, וְלֹא עִיר מַרְכֹּלֶת, וּמִסְעָדוֹת וּבַתֵי-קָפֶה כִּמְעַט לֹא הָיוּ, וְאוֹרֵחַ כִּי יָבוֹא יִכָּנֵס לְהִתְאַכְסֵן אֵצֶל מַכָּרוֹ אוֹ אֵצֶל מַכָּרוֹ שֶׁל מַכָּרוֹ, וּבֵית יְחִיאֵלִי פָּתוּחַ וְאוֹרְחִים רְצוּיִים, עַל כֵּן הֵם בָּאִים הֵנָּה, וְהוּא, יְחִיאֵלִי, מְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם, מַסְבִּיר פָּנִים, מְכַבֵּד וּמוֹקִיר, כְּאִלּוּ הָיִיתָ יְדִידוֹ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים. וְאַתָּה – הֵן זוֹ לְךָ שִׂיחָה רִאשׁוֹנָה אִתּוֹ. וְקוֹלוֹ רַךְ וּמִזְגוֹ נָעִים וְכָל הֲלִיכוֹתָיו – שֶׁקֶט וְטוּב לֵב, אוֹהֵב אָדָם וְאוֹהֵב סֵפֶר.
מָה הוּא עוֹשֶׂה? הוּא מוֹרֵה הוֹרָאָה, הוּא מְלַמֵּד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה. מֵאָז, מֵאָז – מוֹרֶה הוּא, מוֹרֶה עִבְרִי. עוֹד שָׁם, בְּרוּסְיָה לִמֵּד אֶת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל עִבְרִית. מִן הָרִאשׁוֹנִים בֵּין הַמּוֹרִים הָעִבְרִים שֶׁנִּסּוּ לַהֲפֹךְ אֶת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית לְלָשׁוֹן חַיָּה בַּגּוֹלָה, לֹא קְרִיאָה עִבְרִית וְתַרְגּוּם לְשָׂפָה אַחֶרֶת, כַּנָּהוּג בַּיָּמִים הָהֵם, אֶלָּא “עִבְרִית בְּעִבְרִית”. מִתּוֹךְ מְשִׁיכָה לְלָשׁוֹן עִבְרִית חַיָּה בָּא יְחִיאֵלִי אֶל מוֹלַדְתָּהּ, לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה מוֹרֶה בְּבֵית-הַסֵּפֶר לְבָנוֹת. כַּמָּה תַּלְמִידוֹת לָמְדוּ אֶצְלוֹ וְשָׁמְעוּ לִקְחוֹ – אֲלָפִים, אֲלָפִים רַבִּים, כִּי עַל כֵּן זֶה שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִים שָׁנָה מְכַהֵן הוּא בְּהוֹרָאָה בְָּאָרֶץ, מוֹרֶה לְתַלְמִידוֹת וּמַדְרִיךְ לְמוֹרִים.
וְשָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה עוֹבֶרֶת וִיחִיאֵלִי אֵינוֹ מִזְדַּקֵּן, הוּא לָבָן כְּשֶׁהָיָה. בֹּקֶר-בֹּקֶר הוּא עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ לְבֵית-הַסֵּפֶר – בִּימוֹת הַקַּיִץ בַּחֲלִיפָה לְבָנָה, בִּימוֹת הַחֹרֶף בִּמְעִיל-הַגֶּשֶׁם. צוֹעֵד מְדוּדוֹת בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת, מַקְדִּים שָׁלוֹם לַחֲבֵרָיו, וְאַף אִם הֵם צְעִירִים מִמֶּנּוּ, שׁוֹאֵל לַחֲדָשׁוֹת, מְסַפֵּר אֶת שֶׁיָּדוּעַ לוֹ, מְתַבֵּל שִׂיחוֹ בְּמלָּה בְּדוּחָה וּמַאֲצִיל מֵרֹךְ לַבְנוּנִיתוֹ עַל סְבִיבוֹתָיו.
וְאַגַּב עֲבוֹדָה בְּבֵית-הַסֵּפֶר הוּא עוֹסֵק בְּחִבּוּר סִפְרֵי לִמּוּד בִּשְׁבִיל בָּתֵי-הַסֵּפֶר, סִפְרֵי קְרִיאָה לַתַּלְמִידִים וְסִפְרֵי הוֹרָאָה לַמּוֹרִים. וּבִשְׁעוֹת הַפְּנַאי הוּא מִשַׁעֲשֵׁעַ אֶת נַפְשׁוֹ בְּתַרְגּוּם דְּבָרִים מְעַנְיְנִים מִשָּׂפוֹת אֲחֵרוֹת לְעִבְרִית וְסִגְנוֹנוֹ קַל וְנָאֶה, פָּשׁוּט וְיָשָׁר – כָּאִישׁ עַצְמוֹ.
וְשָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה עוֹבֶרֶת וִיחִיאֵלִי עֲדַיִן מַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ בֹּקֶר-בֹּקֶר מִבֵּיתוֹ לְבֵית-הַסֵּפֶר לְבָנוֹת, וְאַף בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן לְחַיָּיו עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת, שָׂשׂ לַעֲבוֹדָתוֹ כְּבִימֵי עֲלוּמָיו, אִם כִּי הִגִּיעַ לִשְנַת הַשִּׁבְעִים וְאַחַת. וְהִנֵּה בָּאָה שְׁעָתוֹ – פִּתְאֹם הִתְעַלֵּף וּלְאַחַר שָׁעוֹת מֻעָטוֹת יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ. עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, מִשְׁמֶרֶת בֵּית-הַסֵּפֶר אֲשֶׁר עָלֶיהָ עָמַד כָּל הַשָּׁנִים, נִשְׁאַר עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן בְּחַיָּיו.
(תרצ"ח)