(תרכ“ט – תרצ”ח)
– מִי הוּא הָאִישׁ הַזֶּה, רְחַב-הַכְּתֵפַיִם, כְּבַד-הַגּוּף, הָעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב בְּאַחַת הַשְּׁכוּנוֹת הַחֲדָשׁוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, וְחוֹפֵן כַּדּוּרֵי שֶׁלֶג וְזוֹרֵק אוֹתָם בִּזְרִיזוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת של נַעַר?
– הַבֵּט, הֲלֹא זֶה הַמּוֹרֶה זוּטָא. הַמּוֹרֶה הַקַּפְּדָן, הַמְמַהֵר לְהִכָּנֵס לַכִּתָּה עִם הַצִּלְצוּל, וּבְקוֹל נִמְרָץ מְפַקֵּד מִיָּד: “קֹמְנָה! שֵׁבְנָה! סִפְרֵי הַתַּנַּ”ךְ עַל הַשֻׁלְחָן! –" וְהַשִּׁעוּר כְּבָר הִתְחִיל. אַף רֶגַע לֹא יַעֲבֹר לְבַטָּלָה. צָרִיךְ לִלְמֹד, לִלְמֹד, אוֹי, כַּמָּה יֵשׁ לִלְמֹד. וְהוּא הוּא הַזּוֹרֵק כַּדּוּרֵי שֶׁלֶג וְשָׂמֵחַ וּמִשְׁתּוֹבֵב כְּיֶלֶד? “שֶׁלֶג, שֶׁלֶג, שֶׁלֶג!” – הָיָה עוֹמֵד וּמַבִּיט עַל הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה וְהֶהָרִים סָבִיב לָהּ, הַמִּתְכַּסִּים בָּתִּים לְבָנִים וְלִבּוֹ מִתְרַחֵב וְעֵינָיו מַבְרִיקוֹת, וְהוּא כֻּלּוֹ הִתְפָּעֲלוּת וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּאָזְנֵי עַצְמוֹ: “שֶׁלֶג, שֶׁלֶג, שֶׁלֶג!” מִי יִדְמֶה לוֹ בְּאָשְׁרוֹ? יְרוּשָׁלַיִם לָבְשָׁה עֲדִי לָבָן.
– הֲזֶהוּ הַמּוֹרֶה זוּטָא?
– כֵּן. כֵּן. מָה אַתְּ מִתְפַּלְּאָה כָּל כָּךְ? הַאֵין אַתְּ זוֹכֶרֶת, כִּי גַם בַּכִּתָּה הָיָה לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת כָּזֶה? “קֹמְנָה! שֵׁבְנָה!” – בְּמֶרֶץ פָּתַחְנוּ אֶת סִפְרֵי הַתַּנַ"ךְ וְקָרָאנוּ אֵיךְ כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעִיר עַי, וְהוּא, הַמּוֹרֶה, כְּאִלּוּ עָמַד בְּרֹאשׁ “שְׁלֹשִים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל” – וְאוֹמֵר לָהֶם: “רְאוּ, אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר, אַל-תַּרְחִיקוּ מִן-הָעִיר מְאֹד, וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכוֹנִים. וַאֲנִי וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל-הָעִיר”.
– הֲתִזְכְּרִי אֵיךְ נִהֵל אֶת הַמִּלְחָמָה וַאֲנַחנוּ כֻּלָּנוּ אִתּוֹ אוֹרְבִים לָעִיר? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ נָסִים וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹדְפִים וְכוֹבְשִׁים – קוֹרְאִים פָּסוּק וּמְבָאֲרִים וְרוֹדְפִים וְכוֹבְשִׁים. והוּא – עֵינָיו מַבְרִיקוֹת, פָּנָיו מְלֵאוֹת הַבָּעָה לְכָאן וּלְכָאן, וַאֲנַחְנוּ, אֵין אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים כְּלָל בַּכִּתָּה – בַּמִּדְבָּר אֲנַחְנוּ, בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעַי. וְהִנֵּה אָנוּ חוֹגְגִים נִצָּחוֹן: כָּבַשְׁנוּ אֶת הָעַי. וַאֲנַחְנוּ מִתְכּוֹנְנִים לְהַמְשִׁיךְ וְלִכְבֹּש עוֹד וְעוֹד. אַךְ פִּתְאֹם מְצַלְצֵל הַפַּעֲמוֹן. כָּמָּה חֲבָל שֶׁכְּבָר מְצַלְצֵל הַפַּעֲמוֹן!
רַבִּים, רַבִּים הָאֲנָשִׁים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַחֲרֵי שָׁנִים רַבֹּות הֶעֱלוּ בְּזִכְרוֹנָם הַשָּׁבוּעַ אֶת יְמֵי נְעוּרֵיהֶם כְּשֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים עַל הַסַּפְסָלִים בְּכִתָּה ד' אוֹ ה' וְקוֹרְאִים בַּתַּנַּ"ךְ לִפְנֵי הַמּוֹרֶה זוּטָא וְלִבָּם רוֹחֵשׁ לוֹ תּוֹדָה עַל הָרְגָעִים הַיָּפִים הָהֵם. כֵּן, הוּא נִרְאֶה הָיָה כָּל כָּךְ קַפְּדָן. “קוּמוּ, שְׁבוּ”. דּוֹרֵשׁ הַרְבֵּה, דּוֹרֵשׁ שֶׁהַתַּלְמִידִים יֵדְעוּ הַכֹּל, יֵדְעוּ יָפֶה, יְבַטְּאוּ בָּרוּר כָּל מִלָּה, וְאִם אֵינָם מְבַטְּאִים יָפֶה פָּנָיו מִתְעַוְּתִים וְעֵינָיו זוֹעֲפוֹת, וּכְתֵפָיו מִתְרוֹמְמוֹת וְיוֹרְדוֹת, יָדוֹ מַטָּה אֲפַרְכֶּסֶת אָזְנוֹ וּבִלְחִישָׁה: “עוֹד הַפַּעַם! עוֹד הַפַּעַם!” וְאִם הַתַּלְמִיד אוֹמֵר יָפֶה – פָנָיו זוֹרְחִים, כְּתֵפָיו שְׁקֵטוֹת, וּשְׂפָתָיו מְחַיְּכוֹת וְעֵינָיו צוֹחֲקוֹת. טוֹב בָּעוֹלָם.
כָּזֶה הָיָה הַמּוֹרֶה – ח. א. זוּטָא. כְּאַרְבַּע עַשְׂרוֹת שָׁנִים הָיָה עוֹמֵד עַל הַקַּתֶּדְרָה בְּבֵית- הַסֵּפֶר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּמְלַמֵּד תַּנַּ"ךְ וְעִבְרִית וְתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל. תַּלְמִידִים בָּאִים וְתַּלְמִידִים הוֹלְכִים וְהוּא אֵינוֹ מִתְעַיֵּף וְתָמִיד הוּא כְּאִלּוּ מַתְחִיל מֵחָדָשׁ בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְקַפְּדָנוּת.
מוֹרֶה הָיָה. מִן הַמּוֹרִים הָעִבְרִים הָרִאשׁוֹנִים בְּרוּסְיָה, אֲשֶׁר הֵקִימוּ אֶת בֵּית-הַסֵּפֶר הָעִבְרִי בִּמְקוֹם הַ“חֶדֶר” הַיָּשָׁן, וְלִמֵּד אֶת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית בְּשִׁיטַת “עִבְרִית בְּעִבְרִית”.
אֲבָל לֹא רַק בְּבֵית-הַסֵּפֶר בִּלְבַד דָּאַג זוּטָא לְהָפִיץ אֶת יְדִיעַת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית וְתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל. הוּא גַם חִבֵּר סִפְרֵי לִמּוּד, סֵפֶר סִפּוּרִים מֵחַיֵּי הָעָם בִּתְקוּפוֹת שׁוֹנוֹת. אוֹהֵב עֲבוֹדָה הָיָה וּבַשָּׁעוֹת הַפְּנוּיוֹת מִבֵּית-הַסֵּפֶר הָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד וְכוֹתֵב. כְּתָבָיו יָצְאוּ בִּשְׁלֹשָה כְּרָכִים.
בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת נֶחֱלַשׁ וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַמְשִׁיךְ לְהוֹרוֹת בְּבֵית-הַסֵּפֶר. וְכַמָּה הִצְטַעֵר עַל כָּךְ. אַךְ הַמַּחֲלָה שֶׁהִכְרִיחָה אוֹתוֹ לְהַפְסִיק אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּבֵית-הַסֵּפֶר גָּבְרָה בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן וְלִבּוֹ הַמִּתְרַגֵּשׁ, הַמִּתְעַלֵּס עַל כָּל מַרְאֵה טֶבַע, בִּימוֹת הַקַּיִץ כְּבִימוֹת הַחֹרֶף, גֶּשֶׁם, שֶׁלֶג, זְרִיחַת שֶׁמֶשׁ וּשְׁקִיעָתָהּ – הַלֵּב הַזֶּה עָמַד מִדְּפֹק, בִּשְׁנַת הַשִׁבְעִים וְאַחַת בִּימֵי חַיָּיו.
רַבִּים הַמִּתְאַבְּלִים עַל מוֹתוֹ, כִּי רַבִּים גַּם רַבִּים שָׁמְעוּ תּוֹרָה מִפִּיו וְהֵם אַסִּירִים תּוֹדָה לוֹ עַל הָאַהֲבָה לְסֵפֶר הַתַּנַּ"ךְ וּלְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָטַע בְּלִבָּם.
(תרצ"ח)