יְמֵי הַחֹפֶשׁ מַתְחִילִים. רְאִיתִיכֶם מִתְאַמְּצִים בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, יוֹשְׁבִים וְחוֹזְרִים עַל לִמּוּדֵיכֶם מִכָּל הַשָׁנָה, לִהְיוֹת רְאוּיִים לַעֲלוֹת מִכִּתָּה לְכִתָּה. וְהִנֵּה בָּאוּ לָכֶם יְמֵי נֹפֶשׁ. אֵין עֹל בֵּית-סֵפֶר בַּבֹּקֶר וְאֵין עֹל הֲכָנַת שִׁעוּרִים אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם. אֶפְשָׁר לָנוּחַ וּלְהַחֲלִיף כֹּחַ.
וְאוּלָם צָרִיךְ לָדַעַת כֵּיצַד לֵהָנוֹת מִן הַחֹפֶשׁ. רַבִּים מִכֶּם וַדַאי יֵצְאוּ מִן הָעִיר אֶל הַכְּפָר, רַבִּים יֵלְכוּ לְקַיְטָנוֹת, אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לְסַדֵּר לוֹ אֶת חַיָּיו בִּימֵי הַחֹפֶשׁ שֶׁגַּם יָנוּחַ, גַּם יִלְמַד וְגַם יַעֲבֹד וְיֵהָנֶה מִכָּל זֶה, וְאַף יַחֲלִיף כֹּחַ.
כִּי חֹפֶשׁ אֵינוֹ בַּטָּלָה. הַבַּטָּלָה מְעַיֶּפֶת וּמְשַׁעֲמֶמֶת. רַק מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְבֹּעַ לְעַצְמוֹ עִתּוֹתָיו בַּחֹפֶשׁ יָכוֹל לָנוּחַ וּלְהָפִיק תּוֹעֶלֶת מִמֶּנּוּ. טוֹב לְהִתְרַחֵץ בַּיָּם בַּחֹפֶשׁ, וְטוֹב לַעֲבֹד בַּכֶּרֶם, וְטוֹב לִקְרֹא סֵפֶר וּלְנַגֵּן וּלְזַמֵּר. אִם לָאו אֵין טַעַם לַחֹפֶשׁ, וְהוּא מְעַיֵּף יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בֵּית-הַסֵּפֶר. עַל כֵּן טוֹב שֶׁתֵּדְעוּ וְתִזְכְּרוּ, כִּי הַחֹפֶשׁ מִן הַלִּמּוּדִים בְּבֵית-הַסֵּפֶר נִתָּן לָכֶם כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לְמַלֵּא אֶת הֶחָסֵר לָכֶם בִּימֵי הַלִּמּוּדִים. וְרֵאשִׁית כֹּל – הַקְּרִיאָה בִּסְפָרִים.
בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה אֵין דֵּי זְמַן פָּנוּי לִקְרִיאָה בִּסְפָרִים. וְעֲלֵיכֶם לָדַעַת וְלִזְכֹּר, כִּי רַבִּים הַסְּפָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר כָּל אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹא בָּהֶם וְלִלְמֹד מֵהֶם, כִּי כָל הַלִּמּוּדִים שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים בְּבֵית-הַסֵּפֶר הֵם אַךְ הֲכָנָה שֶׁנוּכַל לִלְמֹד בְּעַצְמֵנוּ מִן הַסֵּפֶר. כִּי עָלֵינוּ לִלְמֹד וְלָדַעַת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁבֵּית-הַסֵּפֶר יָכוֹל לָתֵת לָנוּ, וְאֶת הַיְדִיעוֹת הַלָּלוּ אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד בְּעַצְמֵנוּ מִן הַסֵּפֶר, מִתּוֹךְ קְרִיאָה מְרֻבָּה.
וְאֵיזוֹ קְרִיאָה מְבִיאָה תּוֹעֶלֶת לַקּוֹרֵא? קְרִיאָה שֶׁאַחֲרֶיהָ בָּאָה מַחֲשָׁבָה. מִשֶּׁגָּמַרְתָּ לִקְרֹא בַּסֵּפֶר רָאוּי לְךָ לַחְשֹׁב עַל הַדְּבָרִים שֶׁקָּרָאתָ בּוֹ, לִשְׁקֹל מַה טּוֹב וּמַה מָּצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעַל מַה זֶּה טוֹב וּמִשּׁוּם מַה זֶּה מָצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ.
טוֹב גַּם לְשׂוֹחֵחַ עִם חָבֵר עַל הַסֵּפֶר שֶׁקָּרָאתָ, לְסַפֵּר לוֹ אֶת תָּכְנוֹ וּלְהַרְאוֹת לוֹ מָה הֵם הַדְּבָרִים הַנָּאִים שֶׁמָּצָאתָ בּוֹ. הַשִּׁיחָה הַזֹּאת תְּבָרֵר לְךָ לְעַצְמְךָ, בָּרֵר הֵיטֵב, מָה הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁמָּצָאתָ בַּסֵּפֶר וּמָה הָרְגָשׁוֹת שֶׁעוֹרֵר בְּלִבְּךָ. וְטוֹב גַּם לִשְׁמֹעַ אֶת הֶעָרָתוֹ שֶׁל הֶחָבֵר. כָּךְ מַחֲלִיפִים דֵּעוֹת.
וְיֵשׁ גַּם קוֹרְאִים טוֹבִים הָרוֹשְׁמִים לָהֶם בַּמַּחְבֶּרֶת אֶת הַפְּסוּקִים הַנָּאִים שֶׁמָּצְאוּ בַּסֵּפֶר, אוֹ אֶת הָרַעְיוֹנוֹת הַקְּרוֹבִים לְלִבָּם. וְטוֹב לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵשׁ לוֹ מַחְבֶּרֶת-רְשִׁימוֹת כָּזֹאת. כַּעֲבֹר כַּמָּה שָׁנִים, כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר וּמְדַפְדֵּף בָּהּ, הוּא מַעֲלֶה בְּזִכְרוֹנוֹ כָּל מַה שֶּׁקָּרָא וּמְחַדֵּשׁ אוֹתוֹ וְרוֹאֶה מַה טּוֹב וְרָאוּי לוֹ עַתָּה וּמֶה חָסֵר לוֹ וִימַלֵא עַל יְדֵי קְרִיאָה וְלִמּוּד נוֹסָפִים.
כִּי כָל תַּלְמִיד וְתַלְמִידָה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְגִיל הָעֲבוֹדָה, צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁעֲלֵיהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֹפֶשׁ לְטוֹבָתָם, אַחַר כָּךְ יִהְיֶה מְאֻחָר.
וְעוֹד דָּבָר: אַתֶּם, יַלְדֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַמְאֻשָּׁרִים, לִמּוּדֵיכֶם בְּבֵית-הַסֵּפֶר כְּסִדְרָם וְחֻפְשְׁכֶם בְּעִתּוֹ. רַבִּים הֵם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הֻפְרַע סֵדֶר חַיֵּיהֶם – אִם בִּגְלַל הָרְדִיפוֹת שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל וְאִם לְרֶגֶל הַמִּלְחָמָה בִּכְלָל. זְכוּת יְתֵרָה הִיא זֹאת לָכֶם בִּימֵי רָעָה אֵלֶה, שֶׁאַתֵּם מַמְשִׁיכִים לִמּוּדֵיכֶם כְּסִדְרָם, זְכוּת שֶׁעָמְדָה לָכֶם וְיֵשׁ לְהוֹקִיר אוֹתָהּ.
(תש"ג)