אֲנִי הִתְוַדַּעְתִּי אֵלָיו. קָרָאתִי אֶת הַסִּפּוּר “יָקְטָן בְּתֵל-אָבִיב”, הַכָּתוּב בִּידֵי יַעֲקֹב פִיכְמַן. קָרָאתִי וְנֶהֱנֵיתִי. הָיָה לִי עֹנֶג לִקְרֹא אֵיךְ הִתְחַבֵּב זֶה הַכְּלַבְלַב מִשְׂפַת הַיַּרְקוֹן עַל הַיֶּלֶד מָנוֹחַ וְעַל אָבִיו וְאִמּוֹ וְעַל כָּל דָּרֵי הַבַּיִת בִּרְחוֹב הֶס, לְמִן דָּרֵי הַקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה וְעַד הָעֶלְיוֹנָה.
בְּבֵית אָבִיו שֶׁל מָנוֹחַ לֹא הָיוּ רְגִילִים לֹא בִּכְלָבִים וְלֹא בְּבַעַל-חַיִּים אַחֵר. אוּלָם מִשֶׁבָּא יָקְטָן הָפַךְ אֶת לִבּוֹתֵיהֶם. כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת הִתְחִילוּ לְהִתְעַנְיֵן בּוֹ, בַּיְצוּר הַפָּעוּט הַזֶּה, וְלֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהוּא הָיָה כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה.
יָקְטָן הוּא כְּלַבְלַב שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי הָאָדָם, אֲבָל קִרְאוּ נָא בַּסֵּפֶר וְתִשְׁמְעוּ, כֵּיצַד הֵבִינוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, יָקְטָן אֶת בְּנֵי הַבַּיִת וּבְנֵי הַבַּיִת אֶת יָקְטָן. כָּל מַבַּט עַיִן, כָּל תְּנוּעָה, כָּל נְבִיחָה וְכִשְׁכּוּשׁ-זָנָב דִבְּרוּ בְּלָשׁוֹן מוּבֶנֶת.
אַךְ לֹא אֶת יָקְטָן בִּלְבַד אֲנַחְנוּ רוֹאִים בַּסִּפּוּר הַזֶּה, כִּי אִם גַּם אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר אֵלָיו לֻקַּח. מָנוֹחַ, אָבִיו, אִמּוֹ וְאָחִיו – כֻּלָּם עוֹמְדִים חַיִּים לְפָנֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֵיזֶה אֲנָשִׁים הֵם. אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים לָדַעַת אוֹתָם לְפִי חִבָּתָם אֶל יָקְטָן. הָאֵם, כְּדַרְכָּהּ, תְּחִלָּה רָגְזָה בְּמִקְצָת עַל מָנוֹחַ בְּנָהּ שֶׁהֵבִיא אֶת הַכְּלַבְלַב. הִנֵּה הוּא מַשְׁאִיר שְׁלוּלִית עַל הַרִצְפָּה וְהִיא גוֹעֶרֶת בּוֹ. יָקְטָן מִתְבַּיֵּשׁ. נִבְהָל בְּמִקְצָת וּמִתְחַבֵּא. אֲבָל עַד מְהֵרָה מְבִינָה הָאֵם, שֶׁגָּרְמָה צַעַר לַיְצוּר הַנֶּחְמָד הַזֶּה, וְהִיא מְפַיֶּסֶת אוֹתוֹ, מְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ וּמְחַנֶּכֶת אוֹתוֹ. וְהָאָב – גְַם הוּא יֵשׁ שֶׁהוּא מַפְסִיק בְּאֶמְצַע עֲבוֹדָתוֹ וּמְשַׂחֵק עִם יָקְטָן, הַמִּשְׁתַּעְמֵם בָּדָד בְּפִנָּתוֹ.
יָקְטָן יְלִיד הַפַּרְבָּר הוּא. מֵעַל שְׂפַת הַיַּרְקוֹן לְקָחוּהוּ לִרְחוֹב הֶס. וְהוּא כְּבֶן-כְּפָר שֶׁבָּא לָעִיר וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרַגֵּל אֵלֶיהָ. טוֹב לוֹ לְיָקְטָן בַּבַּיִת אֲשֶׁר בִּרְחוֹב הֶס. הַכֹּל אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, אַךְ הוּא סוֹבֵל מִגַּעְגּוּעִים אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתּוֹ, אֶל שְׂפַת הַיַּרְקוֹן, מָקוֹם שָׁקֵט, שֶׁאֵין שׁוֹמְעִים שָׁם אֶת שְׁאוֹן הָאוֹטוֹמוֹבִּילִים. רַעַשׁ הָעִיר מַרְגִּיז אוֹתוֹ, וְלִפְרָקִים הוּא בּוֹרֵחַ.
וְגַם עַל בְּרִיחָה מִן הַבַּיִת מְסֻפָּר בַּסֵּפֶר. בָּרַח וְלֹא שָׁב כָּל הָעֶרֶב וְכָל הַלַּיְלָה. אָכֵן, זֶה הָיָה לֵיל-נְדוּדִים לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. צַעַר גָּדוֹל יָרַד עָלֶיהָ, עַל שֶׁלֹא בָּא הַכְּלַבְלַב הַבַּיְתָה לָלוּן. חִפְּשׁוּהוּ בָּרְחוֹבוֹת וְלֹא מְצָאוּהוּ. לְעֻמַּת זֹאת – מַה גָּדְלָה הַשִּׂמְחָה כְּשֶׁדָּפַק פִּתְאֹם בַּדֶּלֶת וּבָא.
סִפּוּר נָעִים הוּא זֶה. יָפָה מְסַפֵּר פִיכְמַן עַל הַיְצוּר הַזָּר שֶׁבָּא לַבַּיִת בְּהֶסַח-הַדַּעַת וְהָיָה כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מַמָּשׁ – בְּבַת צְחוֹק וּבְכֹבֶד-רֹאשׁ גַּם יַחַד הוּא מְסַפֵּר. סִפּוּר נָעִים אַף יָפֶה.
(תרצ"ו)