הִנֵּה יָצָא בְּהוֹצָאַת “עַם עוֹבֵד” סִפְרִיַּת “שַׁחֲרוּת” סֵפֶר אֶחָד הַנּוֹשֵׂא אֶת הַשֵּׁם הַצָּנוּעַ “מִשָּׁם” – לִדְבוֹרָה בַּארוֹן. הַשֵּׁם מְרַמֵּז, כִּי בַּסֵּפֶר הַזֶּה מְסַפֶּרֶת הַסּוֹפֶרֶת עַל הַחַיִּים מִשָּׁם, מִן הַגּוֹלָה, מֵחַיֵּי הַקִּבּוּץ הַיְּהוּדִי בְּלִיטָא. אֲנִי אוֹמֵר כִּי אֵלֶּה הֵם סִפּוּרִים מֻפְלָאִים. אֲבָל אֵין לִי הַבִּטָּחוֹן שֶׁבְּמַבָּט רִאשׁוֹן, כְּשֶׁהִנְּךָ מֵעִיף עַיִן בְּדַפֵּי הַסֵּפֶר וְקוֹפֵץ מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה – תִּתְפֹּס אֶת הַמֻּפְלָא שֶׁבְּסִפּוּרִים אֵלֶּה. אֵין אֵלֶּה סִפּוּרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת וַעֲלִילוֹת שֶׁל גִּבּוֹרִים טָסִים, אָצִים וְרָצִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה קוֹרֵא עֲלֵיהֶם אַתָּה מְחַכֶּה:

וּבְכֵן מֶה הָיָה הַסּוֹף?

לֹא. אֵין אֵלֶּה סִפּוּרִים מִסּוּג זֶה. אוּלָם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵךְ טוֹעֵם, מִי שֶׁלָּמַד וְיוֹדֵעַ לְהַבְחִין מַהִי שׁוּרָה כְּתוּבָה יָפֶה וְתָכְנָהּ רַב – זֶה לֹא יְמַהֵר לְדַפְדֵּף בַּסֵּפֶר הַזֶּה. הוּא יִקְרָא מִלָּה אַחֲרֵי מִלָּה, שׁוּרָה אַחֲרֵי שׁוּרָה, לְאַט, וְיִנְשֹׁם אֶת הָאֲוִיר הַמְיֻחָד שֶׁל הַחַיִּים הַיְּהוּדִיִּים הֲלָּלוּ וְיִרְאֶה בְּמוֹ עֵינָיו אֶת הָאֲנָשִׁים, וְיִוָּכַח כִּי אָכֵן חַיִּים מְיֻחָדִים הֵם חַיִּים אֵלֶּה שֶׁל יְהוּדֵי לִיטָא. רַחֲשֵׁי-נֶפֶשׁ גְּדוֹלִים מִתַּחַת לַקְּלִפָּה הַדַּלָּה וְהָעֲלוּבָה מִתְרַחֲשִׁים בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה.

רַק סוֹפֶרֶת גְּדוֹלָה, שֶׁיָּדְעָה לְהִתְבּוֹנֵן עָמֹק עָמֹק בַּחַיִּים הַלָּלוּ, הִצְלִיחָה לְהַעֲלוֹת אֶת תַּמְצִיתָם שֶׁל הַחַיִּים הַלָּלוּ עַל סֵפֶר. אָכֵן, רַק מִי שֶׁנֵּחַן בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה יוֹדֵעַ לִרְאוֹת כָּךְ וּלְסַפֵּר כָּךְ כַּאֲשֶׁר תְּסַפֵּר דְּבוֹרָה בַּארוֹן.

נַחוּם גּוּטְמַן לִוָּה אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּכַמָּה צִיוּרִים. וַהֲרֵי לְפָנֶיךָ דֻּגְמָה נָאָה כֵּיצַד לְהִסְתַּכֵּל וְלִרְאוֹת אֶת הַדְּמֻיּוֹת שֶׁבַּסֵּפֶר, וְאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן רְאִיָּה נוֹסֶפֶת.

(תש"ו)