מִירִי – שֵׁם זֶה הָיָה מָצוּי עַל דַפֵּי “דָּבָר לִילָדִים”, חָתוּם תַּחַת רְשִׁימוֹת: “בֵּיבָרוֹ שֶׁל עוֹלָם”. בְּחֵן רַב וּבִזְרִיזוּת הָיְתֳה מִירִי כּוֹתֶבֶת עַל חַיּוֹת שׁוֹנוֹת. הָיְתָה כּוֹתֶבֶת וְלֹא תִכְתֹּב עוֹד. כִּי מִירִי מֵתָה.
צְעִירָה, דַּקַּת גֵּו וּזְקוּפַת קוֹמָה הָיְתָה מִירִי דוֹר-הַלְפֶּרְן וּנְעִימָה בַּהֲלִיכוֹתֶיהָ. בְּחִבָּה רַבָּה עָסְקָה בְּעוֹלָם הַחַי, לָמְדָה אֶת דַּרְכֵי הַחַי, וְעָקְבָה בְּדִמְיוֹנָהּ אַחֲרֵי כָּל תְּנוּעָה וְשָׁמְרָה בְּזִכְרוֹנָהּ כָּל פְּרָט מִפְּרָטֵי הֶחָי. כְּאִלּוּ הִתְהַלְּכָה בְּיַעֲרוֹת-עַד וְצָעֲדָה בְּעִקְּבוֹת הַחַיָּה, וְאַחַר שֶׁלָּמְדָה לְהַכִּיר הַכֹּל הָיְתָה כּוֹתֶבֶת עַל בֵּיבָרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל עוֹלָם.
בִּרְשִׁימוֹתֶיהָ, “בֵּיבָרוֹ שֶׁל עוֹלָם”, אַתָּה קוֹרֵא וְרוֹאֶה מָה רַבּוֹת הָיוּ יְדִיעוֹתֶיהָ וּמַה יָפֶה יָדְעָה לְסַפֵּר אֶת שֶׁלָּמְדָה וְחָקְרָה.
יֵשׁ לוֹמְדִים וְיוֹדְעִים הַרְבֵּה, אַךְ לֹא כָּל הַיּוֹדְעִים יוֹדְעִים לְסַפֵּר בְּשָׂפָה יָפָה וּבְחֵן כָּזֶה כַּאֲשֶׁר סִפְּרָה מִירִי. וְזֶהוּ הַדָּבָר הַמְיֻחָד שְׁבִּרְשִׁימוֹתֶיהָ. הִיא שָׁמְרָה עַל כָּל פְּרָט לְמָסְרוֹ בְּדִיוּק, וְיַחַד עִם זֶה נִדְמֶה לְךָ, כִּי הִנֵּה הִיא מְסַפֶּרֶת עַל חַיֵּי הַדֹּב וּמְשַׂחֶקֶת בְּגוּרָיו כְּמוֹ עִם הַסְּנָאִי שֶׁהִיא מְתָאֶרֶת וְכִמְעַט הוֹלֶכֶת שֶׁבִי אַחֲרֵי יְפִי תְנוּעוֹתָיו. וְאַגַּב קְרִיאָה אַתָּה מְהַרְהֵר: מִירִי כַּנִּרְאֶה טִפְּסָה יַחַד עִם הַסְּנָאִי וְקָפְצָה בְּקַלּוּת מֵעָנָף לְעָנָף וּבָדְקָה אֶת קִנֵּי הַצִּפֳּרִים יַחַד אִתּוֹ.
וּכְשֶׁהִיא מְסַפֶּרֶת אֵין בַּת-צְחוֹק חֲבִיבָה יוֹרֶדֶת מֵעַל שְׂפָתֶיהָ. כִּי עַל כֵּן יָדְעָה לְסַפֵּר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ נָעִים גַּם עַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים וְגַם עַל מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁל בַּעֲלֵי-הַחַיִּים. וְהִיא מִתְפָּעֶלֶת אֵיךְ הַלָּה יוֹדֵעַ לִבְנוֹת קִנּוֹ וְאֵיךְ זֶה יוֹדֵעַ לְהִתְגַּנֵב אֶל הַקֵּן וְלִגְמֹעַ אֶת הַבֵּיצָה שֶׁהוּא מוֹצֵא בּוֹ – וְהַכֹּל מִתּוֹךְ רְאִיָּה טוֹבָה.
כָּךְ כּוֹתְבִים אַךְ מְעַטִּים עַל הֶחָי. אַתָּה קוֹרֵא אֶת רְשִׁימָתָהּ הַקְּצָרָה וְעוֹצֵם אֶת הַעֵינַיִם וְרוֹאֶה אֶת הַחַיָּה בְּעֵינֶיהָ שֶׁלָהּ, שֶׁל מִירִי, כִּי הִיא עוֹרְרָה בְּךָ אֶת הַדִּמְיוֹן לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁלָּמְדָה לְדַעְתָּם וּלְהַחֲיוֹתָם בְּדִמְיוֹנָהּ הִיא.
מִירִי בָּאָה לָאָרֶץ בִּהְיוֹתָהּ יַלְדָּה קְטַנָּה, אַךְ עִבְרִית הָיְתָה שְׂפָתָהּ מִיּוֹם הֻלַּדְתָּהּ, כִּי עַל כֵּן נוֹלְדָה לַהוֹרִים יְחִיאֵל וּפְנִינָה הַלְפֶּרְן – שְׁנֵיהֶם מוֹרִים עִבְרִים. בְּשַׁחַר נְעוּרֶיהָ כָּתְבָה שִׁירִים עִבְרִים. שַׁקְדָּנִית הָיְתָה בְּלִמּוּדֶיהָ, אַךְ בְּעִקָּר אָהֲבָה אֶת הַקְּרִיאָה בִּסְפָרִים. מִשֶּׁגָּדְלָה תִּרְגְּמָה כַּמָּה סְפָרִים מִשָּׂפוֹת לוֹעֲזִיוֹת לְעִבְרִית. אַךְ בְּעִקָּר הִתְעַנְיְנָה בְּעוֹלַם הֶחָי וְאֶת אַהֲבָתָהּ זוֹ שָׁאֲפָה לִמְסֹר בַּסְּפָרִים עַל הַחַי שֶׁכָּתְבָה בְּעַצְמָהּ, וְטִפְּלָה בְּהוֹצָאַת סְפָרִים עַל הַחַי בְּשְׁבִיל יְלָדִים. וְהִנֵּה נִקְטְפָה בִּשְׁנַת הַשְּׁלשִׁים וְחָמֵשׁ לְחַיֶּיהָ.
צַר, צַר מְאֹד עַל חַיִים צְעִירִים אֵלֶּה שֶׁנִּקְטְפוּ בַּאֲבִיב יְמֵיהֶם.
(תש"ו)