/ יחיאל מר

זוֹ דַרְכִּי תָמִיד: עִם לַחַן שִׁיר לָלֶכֶת

מֶרְחַקִּים בָּעַיִן וּבַלֵּב חֲלוֹם,

מִשְׁבִילֵי-אָבִיב אֶל נְתִיבֵי-שַׁלֶּכֶת,

מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְעַד רֶדֶת יוֹם.

זוֹ דַרְכִּי תָמִיד בְּדוּמִיָּה וָסַעַר

שִׁיר אֶחָד לִשְׁמֹעַ, זֶמֶר לֹא נִלְכָּד;

עַד בּוֹאִי מֶרְחָבָה – יַאַסְפֵנִי יַעַר

וּמִשְׁכָּב יַצִּיעַ לֶעָיֵף הַנָּד.

אֵרָדֵם בַּשֶּׁקֶט, אֶחֱלֹם: גָּבוֹהַּ

הַסֻּלָם נִצָּב וְהוּא כֻּלּוֹ זָהָב.

אֶעֱלֶה בַּזֹּהַר, וְנוֹפִים אָבוֹאָה,

בֶּן-תְּמוּתָה מֵהֵמָּה מֵעוֹלָם לֹא שָׁב.