לוגו
ספר חיי יהודה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

ספר חיי יהודה

כולל אבטוביוגרפיא של ר' יהודה אריה ממודינא ותמונתו

הוציא לאור ראשׁונה עם הקדמה והערות

אברהם כהנא

קיוב תרע"ב


יהודה ממודנה (3).png

 

הקדמה    🔗

ר' יהודה אריה ממודינא הוא טיפוס אופי מאד בהסטוריא הישראלית, והוא צריך עיון גדול מצדו הפסיכולוגי: תלמודי ובעל השכלה חלונית, מאמין וראציונליסטן, בעל נחושים והזיות ולוחם נגדם, קלפן מסוכן ומגנה הצחוק, מורה הוראה באסור והיתר ומנהיג התיאטרון בגיטו הוויניציאני ומחבר בשבילו קומדיות, - באחת, בעל הפכים ונגודים עד לאין שיעור. ההסטוריא לא הוציאה עדיין על האיש הזה את משׁפטה האובייקטיבי, אע“פ שהוא בעצמו עזב לנו שׁפעת חומר להערכת אישיותו. אותו החומר עדיין לא התפרסם כלו, עדיין מתגולל הוא בידי אנשים פרטיים או על האצטבאות שׁל הביבליותיקות הגדולות שבעולם. לפני שנים אחדות הוציא ד”ר בלוי חבילת כתבים ואגרות מעזבונו של ריא“ם, שהיו טמונים במוזיאון הבריטי1. הרבה אור הפיץ ספר זה על חייו של ריא”מ. חבילת מכתבים זו נתנה לד“ר בלוי את האפשׁרות לכתב את המבוא הגרמני – זו הפרשה היפה בחיי אומתנו באיטליא שבדור ההוא בכלל ובחיי ריא”מ בפרט. אולם עוד רב החומר שׁעדיין לא זכה לפרסום. מקום חשוב תופסת בזה בלי ספק האבטוביוגרפיא של ריא“מ, שקראה בשם “חיי יהודה”, המוצעת כאן לפני הקורא. אבטוביוגרפיא זו היתה לפני אחדים מחוקרינו בדור העבר שׁהשׁתמשׁו בה והוציאו מתוכה כמה לקוטים וענינים לפי מה שהיו נזקקים להם לרגל עבודתם: מתוכה הוציא יש”ר מגוריציא את הלקוטים שבהקדמתו לס' “בחינת הקבלה” (גוריציא, תרי"ב), ר“א גייגר – את הקטעים שנתן בהוספתו לספרו Leon da Modena, (בריסלוי תרט"ז), שד”ל – את קצורו שעשה בשביל שי“ר (אגרות שד“ל צד רפ”ו–רצ"ג) ור' חיים מיכל – את תולדות ריא”ם (אור החיים צד תל“ט–תמ”ד), אבל אישׁ מהם לא נסה להוציא אותה בשׁלימות מחמת התיחסותם המיוחדת שׁל חוקרינו מדור העבר אל קדמונינו: יראת הכבוד שהיה לבם של חכמינו רוחש אל הגדולים מדורות שלפניהם היתה כל כך גדולה, הדרת הכבוד ההסטורית החופפת על אותם הקדמונים היתה מסמאה את עיניהם בה במדה עד שׁחוששים היו שׁמא ימעיטו הדמות, יפגמו בכבודם של אותם הגדולים אם יוציאו לאור זכרונות ודברי הסטוריא מעין האבטוביוגרפיא של ריא“מ. מצד אחד היו מכירים את מעלתו הגדולה של בעל “חיי יהודה” במה שלא נמנע לספר בזכרונותיו על חסרונותיו ורפיונותיו של עצמו, אבל מצד שׁני אי אפשׁר היה להם שירשׁו לעצמם לפגע כל כך – לפי דעתם – בכבודו של ריא”מ עד כדי פרסום הס' “חיי יהודה”. – הכני לבי – כותב שׁי“ר בשנת תר”א אל שד“ל בהחזירו לו את הלקוטים שעשה הלז מס' “חיי יהודה” – פן תגלה ח”ו חרפת הבונה בקהל רב, על דבר תאותו אל השחוק, ותתן מקום לשחוק וללעוג באדם יקר אחד מאלף, ולבזות את הנכבד כפי נטות לבך. ואולי תשׁלחהו ח"ו לבעלי ציון2 לבנות ציון תמרור על חרבות גבר מצוין, ותתן קברו את רשעים השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר לגבר אשר דרכו נסתרה עד כה בענין אחד, ויסך אלוה בעדו, ותשפוך דם נקי בקרב ישראל.3

האוריגינאל של האבטוביוגרפיא היה ביד הבארון יעקב טריויס די בונפילי בעיר וויניציא וממנו עשה לו ר' משה סואבי – איש חשוב ומורה מצוין בוויניציא – העתקה מדויקת.

את האוריגינאל של הס' “חיי יהודה” נתן אח“כ הבארון טריויס במתנה לר' אברהם לאטיס, שהיה אומן את בניו של טריויס (אח“כ נתמנה בשנת תקצ”ט לאב"ד בעיר וויניציא). במות הרב הזה בשנת תרל”ה הניח את הכ“י “חיי יהודה” עם שאר ספריו לבנו ד”ר משה לאטיס, שנפטר בשׁנת תרמ“ג, ואחר זמן הפרישו אחיו של ר”מ לאטיס מתוך עזבונו את כל הספרים והכ“י העברים, ובתוכם גם הכ”י של “חיי יהודה”, שלא היה להם לכאורה כל צרך בהם, ושלחום במתנה להביבליותיקא הנקראת בשׁם ברירא (Brera) בעיר מילאנו (כדי “להצילם מן האבוד”!)

ואחרי מותו של ר"מ סואבי נתן בנו את העתקת הס' “חיי יהודה” במתנה לר' יהודה לוצאטו רב בוויניציא והלז מסרה לר' יצחק חיים קסטיליוני רב ברומא.

וכשׁרצה הרב קסטיליוני להשוות את העתקת ר“מ סואבי עם האוריגינאל של הס' “חיי יהודה” חפשו לשׁוא הוא ור' אלישע מפאנו הרב דעיר מילאנו בביבליותיקא ברירא במילאנו, כי מן הכ”י העברים אין שם אפילו רשׁימה פשׁוטה.

נוסח זה מיסודו של ר“מ סואבי4 הואיל בטובו למסר לי ידידי ר' יצחק חיים קסטיליוני5 ואני מוציאו כמות שהוא, בלי שום שׁנוי עיקרי, זולתי תקונים שׁל מה בכך בחסר ויתיר. בהערותי השתדלתי לצמצם וליתן רק כל מה שנצרך לדעתי להבנת דברי ריא”מ. את השמות הפרטיים ואת המלים האיטלקיות התאמצתי למסר בטראנסקריפציא איטלקית, ויש שׁנסיתי להעיר על צירוף המאמרים, כי הרבה השׁפיעה הלשון האיטלקית על דרכי דבורו העברי של ריא"מ, ובפרט במקומות שהוא מספר על החיים החולניים.

חוץ מהערותי אני באו ג“כ כמה הערות מאת ידידי ד”ר יהודה בלוי מבודאפישט (הן מסומנות באות ב' בצדן), שהואיל בטובו לרשם על גליונות הכ"י, שהיה לפניו, ואני מביע לו בזה את תודתי מעומק לבי.

מן הס' חיי יהודה היו, כנראה, במציאות העתקות אחרות שנעשו אחרי מותו של ריא“מ, וההעתקות ההן היו מעובדות בתוספות ושנויים, כמו שהיו נוהגים לעשות המעתיקים בדורות הבינים בדברי כרוניקא וספּורי מאורעות, כידוע. אפשר שׁמכאן היה המבוכה שׁגרם הרב חיד”א לכל מי שׁמתעסק בחקירת תולדות ריא“מ6 במה שׁכתב ב”שם הגדוֹלים" שׁלו (אני משׁתמש בהוצאת בן-יעקב, ווילנא תרי"ג) בערך יהודה כדברים האלה:

“ראיתי ס' חיי יהודה בכ”י להרב הנז' [ריא“מ] יודיע דרכיו שכותב שם כל העובר עליו בימי חייו הן לטוב הן למוטב, וראיתי לכתוב דבר פרטי. כתב הרב הנז' שהוא בתחלה לא היה מאמין בגלגול, ויקר מקרה ששכנתו ילדה בן וכמעט בתוך חודש ללידתו חלה הילד בחולאים קשים שונים ולסוף ששה חדשׁים ללידתו הגיע קצו והיה גוסס, ושכנתו קראה להרב הנזכר שׁיאמר פסוקים ודברי תורה בצאת נפשו, כמנהג המורים באיטליא. והוא הלך וראה הילד מצטמק ורע הוא גוסס וקרא איזה מזמורים והילד פתח עיניו ואמר שמע ישראל ה”א ה' אחד ויצאה נשמתו באחד והוא פלא. ומהיום ההוא והלאה האמין בגלגול כי עין בעין ראה ילד בן ששה חדשים חולה תדיר מצטמק ורע והוא אומר כגדול בבטוי שפתים פ' שמע כלו בקול רם".


ממקומות אחרים יודעים אנו שנכדו של ריא“מ, ר' יצחק מן הלויים (הוא היה מקובל וחבר קצור הפרדס לרמ"ק), היה מתעסק בהעתקת ספרי זקנו ובעשיית הקדמות להם. כן רואים אנו את מלאכתו בהקדמתו לס' מגן וחרב (ע' גייגר Leon da Modena בחלקו העברי דף י"א), וכן מביא רמ”ש גירונדי (תולדות גדולי ישראל 176) שׁעשה ר' יצחק הקדמה לס' ארי נוהם וכן גם לס' חיי יהודה. ישׁ לשער איפוא, שׁלא רק הקדמה בלבד עשה ר' יצחק מן הלויים לאבטוביוגרפיא של זקנו, אלא שלא יכול למשל ברוחו והכניס גם תוספות משלו לתוך ס' זה, שבודאי היה חביב עליו מאוד מפני ששׁלב בו ריא“מ גם מומינטים מחיי נכדו בתוך חייו של עצמו. בין התוספות האלו היה מקום גם לספור ע”ד אותו תינוק גוסס שקרא בקול רם פרשת שמע, והוא מיסודו שׁל ר' יצחק מן הלויים עצמו, שהיתה לו נטיה לדברי קבלה. מטעם זה אין אנו מוצאים שׁיסתור רמש“ג את דברי הרב חיד”א: אפשׁר שאותו אכסמפלר שהיה לנגד עיניו שׁל בעל “שם הגדולים” היה ג“כ לפני רמש”ג ושניהם למדו אותו מעשה בגלגול ממקור אחד.

קיוב, מנחם אב, תרע"א.

אברהם כהנא


 

חיי יהודה    🔗

אלה תולדות יהודה אריה בן השוע אישׁ אמונים כמה' יצחק ז“ל בן הגאון הרופא כמהר”ר מרדכי ז“ל בן הותיק כמ' יצחק ז”ל בן הקצין כמה' משה ז"ל ממודינא

מעט ורעים היו ימי שני חיי בעה"ז7.


באשר דבר מלך שלטון להוציא אנוש מן הארץ ביום המות ובימים הבאים הכל נשכח, זה לי יותר מעשרים וארבע שנה ברוחי בקרבי חפצתי להעלות בכתב כל מקרי הזמן אשר עברו עלי מעודי עד אחרית הימים אשר לא אמות כי אחיה, כי חשבתי יהיה יקר בעיני בני יוצאי ירכי וזרעם אחריהם ולתלמידי הקרויין בנים, כאשׁר הוא לי עונג נמרץ כאשר אוכל לדעת חיי אבותי וקדמוני ורבותי וכל איש רשׁום ואהוב, ובפרט חשׁקתי בזה להניחו ברכה אל בני בכורי מחמד עיני שׁורש לבי אשר היה זיו איקונין מדותיו דומה לי בר חכים ר' מרדכי ז“ל המכונה אניילו (Angelo)8 וכל מחשבותי היו עליו, בו הייתי מתפאר ובו כל שמחת גילי, ולא אסתייעא מלתא מאז כ”ד שׁנה עד היום לכתוב זאת זכרון בספר, עתה כי אסף אלקים את שמחתי וזה שני חדשׁים לקחו אלקים נתנני שׁומם כל היום דוה, מאנה הנחם נפשי כי ארד אל בני אבל שאולה מחכה למות כיום מועד, ואני בן ארבעים ושבע שנים זקן ושבע רוגז חדש טבת השע“ח הסכמתי להחל ולהשׁלים אי”ה אספר כל עצמותי ומקרי, או זרעי או זרע זרעי או תלמידי או יודעי שמי המה יביטו יראו אוי מה היה לי מאז יצאתי לאויר העולם לא שׁלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, רגזו של מרדכי בני ז“ל, מחכה למות ואיננו. אח”כ משנה לשנה בסוף כל ששה חדשים אוסיף עליו אשׁר יתחדש עלי, ואחרי זה יבא דבר צוואתי על המתיחס לגופי ונשמתי ועזבון מכתבי וחבורי וה' הטוב בעיניו יעשה.

כך מקובלני מאבא מרי ז“ל שקדמונינו מצרפת יצאו, ובביתו היה אילן מוצא תולדת משפחתנו יותר מת”ק שנים עברו9 נמצא במכתבי הגאון זקני ז“ל, ומיד דודי מהר”ר שלמה ז“ל ממודינא הגיע ליד בן בתו קרובי מהר”ר אהרן, בעל מעבר יבק ומעירי השחר10, בכ“ר משה ממודינא (Modena), יצ”ו דר להווה במודינא, ואמר לי שיצא מידו וחקרתיו מאד ולא יכלתי להביאו לידי עד הנה, אמנם ידעתי כי כן מקבלת זקנים כי תמיד היתה במשפחה זו תורה וגדולה במקום אחד עושׁר וכבוד הון עתק וצדקה, ואמר לי כי מאז צאת קדמונינו מצרפת שׁכנו ימים רבים בויטירבו (Viterbo) ואח“כ באו למודינא ויאחזו בה ויפרו וירבו ומהיותם ראשונים בחזקת חנות ההלואה11 ובעושר לקחו כינויים מהעיר ההיא, ועד היום ממשׁלת הבתי חיים משם היא ביד כ”ר משה קרובי הנזכר כי קנו אותו משׁלהם קדמונינו הראשונים בעיר, והבית הראשון אשר היה להם אחוזה במודינא עודנו ביד כ“ר משה הנז‘, ואני ראיתיו ובמקומות ממנו החותם שלנו אבן שיש והוא צורת נמר12 עומד על שתי רגליו ולולב בידו, ואמר לי כמ’ משה הנז' שהוא יותר מת”ק שנה שהוא מבני משפחתנו ויש בידו בכתב רשויות של אשׁר מלכו במודינא אפיפיור וקיסר ודוכסים וזולתם שקיימוהו בידם, וכמדומה שבימי כה“ר יצחק זקנו של א”א ז“ל הלכו לדור בבולונייא (Bologna) עם שלא הניחו מהיות להם בית וחנות הלואה במודינא וגם שם גדלו ויעשירו והחזיקו בכנוי בני מודינ”א, ואני יען גדלתי ונולדתי בויניציאה (Venezia) וישבתי בסביבותיה ארצות ולא הייתי בעיר מודינא כי אם מעשר שנים, והנה שנים או שׁלשה פעמים אני חותם עצמי בנוצרי ליאו“ן מודינ”א ד“ה ויניציא”ה ולא ד“ה מודינ”א כי נשארה לנו העיר לכנוי ולא לארץ מולדתנו, וכן תמצא בחבורי הנוצרים בדפוס13. בבולונייא היה הגאון זקני ז“ל 14 כמהר”ר מרדכי אשר היה חכם גדול בתורה ומוסמך מגאוני עירו והסמיכות הנז' הם בידי היום, והתחיל כמה שנים מקודם לעשות חבור כמו הבית יוסף שעשה הגאון קארו ז“ל וכתב הרבה שיטות ופסקים וחבורים, רובם הם ביד מהר”ר אהרן ממודינא הנז‘, וגם היה רופא גדול ומובהק נכתר בכתר הרפואה בעוד היה הקיסר קארלו קוינטו (Carlo Quinto=קארל החמשי) בבולונייא ונעשה מאתו קאוואליי“ר ד”י ספירו“ן דור”ו15 כי כן עשה הקיסר לכל אשר נכתרו ברפואה, עודנו שם, אם נוצרי או יהודי, והיה מכובד מכל אנשי עירו ושמו נודע באיטאליאה, תמצאנו זכור לטוב בין גאוני דורו בספר שׁלשלת הקבלה למהר“ר גדליה יחיי”א ז“ל בדור רבי יוסף בן גיקטיליי”ה, ועלה אל האלקים בן חמשׁים שנה בשנת צ“ר ליצירה, כי הפרד אשׁר היה רוכב עליו בעט ברגלו ורופאי העיר בקנאתם בו נתנו שֹׁחד אל הרופא אומן אשר היה מרפא אותו ונתן סם בתחבושת והמיתו, וביום מותו קרא לא”א ז"ל שהיה נער קטן ואמר לו פסוק לי פסוקיך והוא אמר לו בית יעקב לכו ונלכה באור ה’, אז אמר א“כ צריך ללכת, ותיכף קרא למלמד שׁהיה בביתו נקרא ר' יצחק גאליקו (Gallico) ז”ל ולאשתו זקנתי מרת גיינטילו (Gentila) ז“ל, אשת חיל מאד אשר אני הכרתיה בפירארה בקטנותי ומתה בת צ”ד שנים, וע“י סופר עשה צוואתו והניח שנים אלה הנז' לאפטרופסים על עזבונו, כי ארבעה בנים הניח זכרים, הגדול היה א”א כמ“ר יצחק ז”ל בן תשע שנים, השני כמהר“ר שלמה ז”ל, השלישי כמ“ר שמעיה ז”ל והרביעי כמהר“ר אבטליון ז”ל16 אז בן י“ח חדשׁים. וכמהר”ר שלמה הנ“ל גדל ויחכם מאד בתורה וחכמה ואני נשׁקתי ידיו פעם א' בפּירארה החדש אשר מת בו חדש אב שׁנת הש”ם עודני שם ללמוד, והניח בת נשואה לכ“מ משׁה אביו שׁל מהר”ר אהרן ממודינא הנז' לעיל מר' אימפריאה שמה, ואשת מהר“ר שלמה היתה מרת פיוריטה (Fioretta) ז”ל, אשה חכמה מאד בתורה ותלמוד כאחותה מרת דיאנה (Diana), אם בני ריאיטי (Rieti) ממנטווה (Mantova), ושתיהן היו בנות אחות זקני ז“ל, והלכה מרת פיוריטה בסוף ימיה לארץ הקדושׁה ומדי עברה מפה ויניציאה דברתי עמה ובדברי תורה מצאתיה בקיאה מאד, וכאשר הגיעה לגבול א”י מתה ונקברה שׁם בקצה הגבול.

כמ' שמעיה הנז' היה דר במודינא על משמרת הנהגת חנות ההלואה שם ונטה לבו אל עסק האלקימיאה (Alchimia) וגוי א' רמהו כי הראה לו תוספת מרובה (בכ"י מרומה) והסיתו לקחת כל כסף וזהב שהיה בחנות והביאו בחצר א' באמרו שׁיתיכוהו ויוסיפו עליו כפלי כפלים, ושׁם תקע חרב בבטנו והרגו ושׁלל כל הכסף והזהב והלך לו, והיה זה ליל ביעור חמץ. והיום הבא הרגישו בדבר וימצאוהו ויקברוהו ועוד ג' ימים נתפש הרוצח עם כל הכסף והזהב לא חסר דבר ואותו נתחו לארבעת רבעיו. והניח בן כמ' מרדכי ז“ל שׁמת בפירארה שנת שע”ב, והניח בת יחידה נשאת עתה לקרובינו בני מודינא מויננייולה, ומ' שרה מתה בלא בנים. כמהר“ר אבטליון ז”ל הפליא לעשות בחכמות הן בתורה הן בגמרא הן בחצוניות לא היה ערוך אליו בדורו, ואחרי בואו לדור בפירארה בכל הארץ יצא קוו מזכירו לשׁבח פעמים רבות כמהר“ר עזריה מן האדומים ז”ל בספרו מאור עינים תראנו משׁם, ורוב הספר ההוא קמח שטחן בריחים של דודי מהר“ר אבט' הנ”ל. בימי בחורותיו השביע אליהו הנביא ונתגלה לו, ובשנת שמ“א הלך לשׁם הקהלות מאיטאליאה ע”ד בלבול הספרים אל האפיפיור גריגוריאו (Gregorio) י“ג ודבר לו כמה פעמים, ופעם א' בפרט לפניו ולפני כמה חשמנים דבר יותר משתי שׁעות בלשׁון לאטינו מליץ טוב בעד הגמרא, ובא משם בכבוד גדול כי השיג כל מה ששאל. נפטר בפירארה בן שׁמונים ושׁתים שׁנה בשנת השע”א 17 ותהי מנוחתו כבוד, ואני הספדתי עליו כהלכה ברבים פר' עקב פה ויניציאה, והניח בת נשואה לחכם כמהר“ר יהודה מפאנו המכונה מסאלטארו18 מרת פולויאה (Fulvia) שמה, ולה בנים ובני בנים. ויגדל א”א ז“ל ויחכם בתורה ובמילי דעלמא ובן י”ז שנים התחיל לשאת ולתת בחנות ההלואה ובסחורה ויצא מאפוטרופיסות והצליח מאד באופן שׁבהיותו בן שׁלשׁים שנה, עת אשר רצו האחים לחלוק, הראה שכפל עזבון אביו יותר מכפלים. ועכ“ז נמשכו דברי ריבות בין האחים האלה יותר משלשׁים ושתים שנה כי חלק לבם ואם היו לאחדים היה ביניהם עושר יותר ממאה אלף. והגם כי מבן י”ז שׁנה כאמור לא שקד עוד על הלימוד נשאר תמיד משכיל ונבון מגרסא דינקותא, ולא שאלו אדם דבר הנשׁאל לחכמי דורנו ונעלם ממנו. ויקח לו לאשה מר' פנינה בת כמ' שמואל מארזיגייאנו (Arignana?) מאימולה (Emilia), ותלד לו חמשה בנים וארבעה בנות, ובכורו היה נקרא מרדכי אשר גדל מאד חכם ומבין ובן כ“ד שנה נפטר לעולמו אשר תמיד היה א”א מזכירו לשבח ומתאונן עליו. גם האחרים מתו לא נשׁארו כי אם מ' שמואל חזקיה ז“ל ומרת ארמוניאה (Armonia) היתה אשׁת כמ' אלישמע דספורנו ז”ל אשׁר מתו אחר מות א“א ז”ל, עוד אדבר בם במקומם. והנה מחמת המציק גרוש האפיפיור פיאו קוינטו שנת שׁ“ך 19 נסע א”א הנ“ל מבולונייא (Bologna) ויעזוב את מקנהו בית וארמון ואמנות אלפי זהב ויקח מן הבא בידו ויבא לדור בפירארה (Ferrara), ותמת מרת פנינה אשת א”א הנז' שנת שכ“ט לפ”ק, ובשׁנה ההיא חג השבועות לקח לו לאשה מרת רחל בת כמ' יוחנן הלוי ז“ל מיוצאי הפולייא (Apulia) אך ממשפחת אשכנזים אז אלמנה מכמ' מרדכי המכונה גומפלן פארינצו (Parenzo) אשר היה אחיו של כמ' מאיר פארינצו הנקוב בשׁם בכמה ספרי20 דפוס, ולמה היה בן א' מכמ' מרדכי הנז' שמו אברהם אז כבן ט' שנים, ויען שאל קודם את החכם כמהר”ר אברהם מרויגו21 אשר היה בקי בכמה חכמות היצלח בקחתו האשה הזאת ואמר לו כי לא יצלח עמה בנכסים ואם יקחנה שׁישנה שמה, הסב את שמה דיאנה. ותהר לו מר' דיאנה הנז' בשנת השׁל“א ויהי רעש גדול וחזק בעיר פירארה לא היה כמוהו בכל הארצות, ככל הכתוב בספר מאור עינים לחכם מהאדומים הנז', וינוסו לנפשם א”א ובני ביתו אל עיר ויניציאה. עודם שׁם יום ב' בין י“ח וי”ט שעות כ“ח ניסן כ”ג אפריל השל“א נולדתי אני המר והנמהר, כמעט כאיוב וירמיהו אקלל היום ההוא, כי למה יצאתי לראות עמל וכעס צרה וצוקה רק רע כל היום, ותקש מאד אמי בלדתי ובצאתי כפול הייתי ואחורי כלפי חוץ נהפכו עלי בלהות גם מאז, ולקץ שמונה ימים בשמחה רבה מל בשר ערלתי הגאון המקובל הרשׁום כמוהר”ר מנחם עזריה מפאנו נר“ו22, וא”א ומרת שרה בת דודי כמ' שׁמעיה הנז' היו בעלי בריתי ויקרא את שׁמי יהודה אריה, ירחם ה' על נשׁמתי ויהיו טרדות חיי כפרה על עונותי ופשעי אמן. וישׁבו בויניציאה כשׁמונה חדשים וישׁובו ללכת פירארה ובהיותם בדרך לפראנקולין (Francolino) קרוב לפירארה בצאתם מהספינה נתנוני ע“י סבל גוי וינוס הסבל וישאני בחיקו ויראו כי אינני וירדוף כמ' שׁמשון משׁולם23 ז”ל שׁהיה מנהיג שׁל א“א אחריו כשני מילין וישיגהו ויקחני ויתן לו אגרופים רבים ויביאני אל הורי. ונבוא פירארה ונהיה שם. אז קנה א”א ז“ל ארמון יפה בפירארה בשכונה הנקראת לה גייארה ושדך בשכבר אחי כמ' שׁמואל הנז' עם בת הקורינאלדו (Corinaldo) היה מכונה פאניטו24 ז”ל, ואח“כ מאשר היה הולך בדרך לא טובה הפרו השידוך. ואחל ללמוד האלפא ביתא מר' פלוני המכונה חזניטו, אח”כ מר' יצחק סופינו (Supino) ואח“כ מהר”ר עזריאל באסולה (Basola) בנו שׁל הגאון מהר“ר משה ז”ל25. וגם כי נאמר יהללך זר ולא פיך אחרי כי אין זה שׁבח אחרי כי עלי יאמרו כד הוית זוטר לגברא השתא דקשׁישת לדקדק, באמת ראיתי סימן טוב בלימודי מראשׁית ההתחלה, ובן שׁתי שנים ומחצה אמרתי ההפטרה בבה“כ ובן שלֹש שנים הכרתי את בוראי וערך הלימוד והחכמה והייתי פותר הפרשׁה, ומבין26, וכן ממדרגה למדרגה כאשר אומר. יום הייתי מתהלך בגן לרוח היום ואפול מעל אבן ותקע כף זרועי וחליתי ימים מה גם התולעים הצרו לי ואשׁה אחת השקתני שמן סלע ונתעלפתי, כמעט נשארתי באותו עילוף. גם מעט אח”כ נחליתי מחולי הוארולי 27, וכל הדברים האלה אשר קרו לי עד בן ד' שׁנים הנם בדעתי וזכרוני כאלו תמול בואם, ומחשבותי אז הם ידעתי עד עתה. ובשנת השׁל“ה נסענו מפירארה ונבוא לדור בקולונייא (Colonia) כרך קטן מן הויניציאנו להלוות בחנות, ויגע א”א וטרח מאד לעשות מקוה לטבילת הנשים בתוך ביתו להמשיך מים כשרים לתוכו, וסוף שנת השל“ו הכשׁיר אותו, ויהי היום ואני הייתי לומד משניות פרק מי שׁמתו עם כמהר”ר גרשׁון כהן עתה הוא ראש ישיבה בפולוניאה28, ואז היה נער כמוני, והמלמד הלך לו ונלך שנינו אל המקוה לשחוק כדרך הנערים ואפול לתוך המקוה והוא היה מלא על כל גדותיו, ויברח הנער ויקרא וישמעו אנשׁי הבית וירוצו עם אדוני אבי ואמי ויבקשוני כה וכה כי לא ידעו אנה נפלתי. ובין כך עבר זמן שעה אחת ואני הייתי מתחזק בידי אל קיר א' שפה סביב המקוה עד בוא אנשי הבית ותשלך עצמה במים משרתת אחת ותוציאני וישאוני החדרה על המטה מוטל כמת מיראה ופחד. שׁמא קולונייא נעשו נשואי אחי כמ' שמואל הנז' עם מרת יודיטה (Giuditta) בת כמ' אניילו דלי פייאני (Angello della Faggiani) מפיזארו במשתה ויום טוב, ואני אמרתי ד“ת על השלחן כאשר הורני מורי עד אשר תמהו השומעים. ויהי לי למלמד כמהר”ר מלאכי גאליקו29 ז“ל רב ורופא ומקובל. ובימים ההם הוכה הכה ופצוע ערל א' נקרא פריאמו (Priamo) והיו משיחים בו אם ימות או לא בפני א”א ומורי ז“ל וכמה אנשים ואורחים בביתנו, אני קפצתי ואמרתי ימות ודאי ומקרא מלא הוא פרימו מארץ תאבד, מאשר שחקו הרבה ואמרו עלי כלם בוצין בוצין מקטפייהו ידיעי 30. ובחדש אלול סוף שׁנת של”ח נסענו מקולונייא ונבוא לדור במונטאניינה (Montagnana) כרך קרוב חמשה מילין, ערך א“א בית הכנסת בביתו להתפלל לה‘, אשׁר שם הוא עד היום בבית כמ’ זרח הלוי יצ”ו, כי שנים רבות אנשי המקום לא התפללו במנין מחמת קטטות שׁביניהם, ונשים סדר לכל דבר. ובשׁנת השׁל“ט התחילה המערכת31 להלחם בנו ביד חזקה וזרוע נטויה, כי בחדש ניסן לבקשת החשמן אלוויזי דאיסטי (Alvise d’Este) על חוב אלף ת”ק סקודי32 שהיה כבר פרוע הושם א“א ז”ל במאסר וישב שם כששה חדשׁים, וגם אחרי צאתו עכבו כל ממוננו ג' שנים לבקשת אלויזי מוציניגו (Alvise Mocenigo) שׁהיה לו לקבל מן החשמן הנ“ל, ותרב ההוצאה בריב וטענות ואין מרויח כי אם מאבד ומפזר, ואמי ז”ל אזרה כגבר חלציה לרכוב וללכת פירארה וויניציאה ולדבר לשרים ושופטי ארץ. מאז ירדנו מנכסינו כי היה לנו בלבול זה נזק בשלש שנים יותר משׁמונת אלפים דוקא' (ducati) ומבוכה רבה מאד. ויסע מהר“ר מלאכי מאתנו ויהי לי למלמד שנה אחת מהר”ר אליקים ממאצ’יראטה33 ז“ל מקובל ואלקי. ואחר ימים נהרג מהר”ר מלאכי הנז' בפיאמונטי (Piemonte) בדרך ממשרת בעל הסוסים לקחת מעותיו ועל שלקח לו ולבש קאמישׁולה (Camiciuola=חלוק קטן) אדומה הרגיש בדבר היהודי, אשר ממנו נסע, ויאסרוהו בבית הסוהר וימיתוהו הי“ד.34 ובחדש ניסן הש”מ שלחני א“א פירארה בבית כמ' מרדכי ממודינא נכדו ללמדני ספר וחכמה ואהי שׁם שנה אחת. ארבעה חדשים למדתי עם מהר”ר יחיאל טאורייולו35 יצ“ו ושׁמנה חדשים עם כמהר”ר חזקיהו פינצי יצ“ו36. והיה נוהג מהר”ר חזקיהו שמדי שבת בשׁבתו כל התלמידים הלומדים אלפסי יחברו דרש בפרשה מדעתם וביום השבת במדרש37 היה מאסף מנין והנער היה דורש לפניהם, ובהגיע הדבר אלי היה פרשת תרומה ולקחתי נושׁא זהב וכסף ונחשת ומאמר רשב“ג אומר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג”ח וכונתי רמז ג' אלו זהב וכו' אל ג' אלו תורה וכו' ושהוא הנרצה מאת ה' ית' מהאדם ושבה (בכ"י ושבוה) היה משרה שכינתו בישראל. וכאשר סיימתי אמר מהר“ר חזקיה לשנים זקנים שהיו שם מובטח[ני] בנער זה שידרוש דרשות בישראל כי מדרכו ניכר שיעשה פרי בדרושים. ואח”ר כאשר שׁנת שס“ה שס”ח שס“ז הייתי דורש בבה”כ גדולה במצות הק“ק בכל שבת והוא היה בא תמיד לדרשותי כשהיו משׁבחים דברי הוא היה אומר, זה כ”ה שנים אנכי התנבאתי עליו שיהיה דרשן דורשׁ טוב לעמו. גם לנגן לשיר לרקד לכתוב ולשון לאטין למדתי מעט. אמנם לסבת שתים נשים משרתות כמ' מרדכי הנז' אשר שנאוני וימררו את חיי ברשע, לשרי להון מארייהו, שבתי לביתי מקץ שנה. וישלחני אדוני אבי ז“ל אייר השמ”א לפאדואה בבית כמוהר“ר שמואל ארקיוולטי ז”ל38 סומך על שלחנו ושומע מפיו תורה. ממנו למדתי מלאכת השיר ולשון הכתב39 והוא אהבני אהבה נמרצת מאז עד יום יום מותו, כי היה אומר כי אני הייתי א' מן התלמידים, אשר הוליד בדמותו בצלמו בחכמות. ואשב שׁם שנה תמימה ויקראני א“א ז”ל לשוב הביתה. ויהי כי חפצו הורי להחזיקני אצלם הביתה ניסן השמ“ב הקרה ה' לפנינו בחור א' מאיטליאה אבל בא אז מצפת שמו כהר' משׁה בר בנימין מלרוקה40 בן בתו של הגאון כמהר”ר משה באסולה41 אישׁ דעת ותבונה, ויואל משה לשבת את האיש ויהי לי מלמד להועיל וממנו למדתי הרבה. בימים ההם להשקיט אחי כמ' שׁמואל ז“ל אשר היה כל ימיו הולך בדרך לא טובה מפיזור ואיבוד הסכים א”א לחלוק עמו כאח ונתן לו חצי כל הנמצא לו רכושׁ והון אמנות ומעות אשר היו כארבעת אלפים דוקא' (ducati) לחלקו ויפרד ויעש לו בית. ומקץ שני שׁנים אייר השמ“ד נסע מאתנו כמה”ר משׁה מלארוקה הנ“ל והלך לציפרו (Cypro) ושדך לו שם אשה ועודנו באבו בחור וטוב נתבקשׁ בישיבה של מעלה, וכבוא אלי לא טובה השׁמועה חברתי עליו קינות ובפרט השמינית42 עברית ונוצרית קינ”ה שמו“ר הנדפסת בספרי מדבר יהודה, ואני אז בן י”ג שנה, ראוה כל המשׁוררים ויהללוה ועוד היום היא לנס לחכמים נוצרים43 ויהודים, ומאז חדלתי ללמוד עם רב קבוע כי אם לבדי ואפילו בעיר גדולה לא הייתי שחברים יקיימוה בידי, אויה לי כי גרתי משך ימי מבחר הלימוד בלי מלמד ורב. ויחל א“א לשלחני פירארה פעם בפעם לפקח על עסקי אמנות נשארו לגבות, שמה היה מנהיגנו כמ' שׁמשון משולם ז”ל ואהי יוצא ובא הולך ואינו עושה. ובחדש תשרי השׁמ“ז ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, הוא א”א ז“ל כי כהו עיניו ועמד כמו ששה חדשים עִוֵּר ממשש באפלה ואחרי רוב הרפואות הכל אמרו כי אין עוד תקוה, בכל זאת לא חדל להתפלל יום ולילה לה' עד כי שמע ה' לקולו ושם בלב רופא א' שנתן לו מים קלים לשים בעיניו ושׁב לאיתנו ויאורו עיניו. וגדול הנס האחרון כי קודם היה קורא בבתי עינים ואחרי כן קרא וראה כל דבר בלתם חמשה שׁנים אשר חי אחרי זאת. וכל הימים האלה הולכים ודלים אוכלים ולא עושים היינו, כי נשׁאר א”א ז“ל מבוהל ובפחד ואימה מהמערכת אשׁר נלחמה עמו ולא נשאו לבו לקרבה אל איזו הסכמה ליסע ממתא דביש ליה וליזיל לאחריתי או כיוצא בזה. בימים ההם היה אחי בן אמי כמ' אברהם פארינצו (Parenzo) הנז' אשר גדל בבית א”א ובנערותו ובחרותו חברת הרעים הטוהו לצחוק והרבה לאבד משׁלו ומשׁל א“א ז”ל ומעולם כרחם אב על בן עשה עמו רק חסד וכל טוב. ויהי כראות אחי הנז' אשׁר הרע לעשות ויקם וילך אל עיר אנקונה (Ancona)44 אשר היו שם משפחות רבות קרובי אמי ז“ל ושם נשא חן בעיניהם, כי יפה וטוב רואי ומשכיל היה, ויתנו לו אשה וידריכוהו בדרך ישרה. גם הוא חזר בו ויט לאורח מישור, לא השחית עוד ולא הרע, ויהי אהוב ויקר אל כל סוחרי העיר הערלים ואל כל עם קהל היהודים ויכבדוהו, והיה מצליח ומרויח הרבה מאד ויצא הפסדו בשכרו. ויכתוב אל א”א ז“ל כמה פעמים כי עת הגיע לפטור עצמו מן התשׁלומין מכל הטובה אשר עשה לו וחלה פניו להעתיק דירתו שם אצלו, כי לו ייטיב ולי יתן מהלכים בסחורה כי היה אוהב אותי ביותר ולו לישׁועתה לנו. ויפצר בו מאד ולא אבה א”א שמוע עד אשׁר ראה רק רע כל היום ואבד כל תקוה, אז שלח שמה רכוש וכלי פשתן ומשׁי וחפצי בית הכנסת והסכים לשלוח את יהודה לפניו. ותהי מגפה גדולה בק“ק אנקונה בשׁנה ההיא ומתו הרבה בעלי בתים ולאחי הנז' מתו שני בנים זכרים ושׁני אחי אשתו נשואים ואבות בנים. וחדשׁ אייר השמ”ח שמתי לדרך פעמי ממונטאניינה ללכת אנקונה ובהגיעי ויניציאה שׁמעתי כי גם חמות אחי מתה ואשתו היתה חולה מאד. ובים דרך במים עזים הלכתי והגעתי אנקונה ר“ח סיון השמ”ח ואמצע כי שׁב ה' ורפא לאשת אחי והוא מר נפש מאד על כל התלאה אשר מצאתהו וכאשר ראני שמח מאד ויתנחם מעט. ויכבדני מאד וגם בעיני אנשי העיר הייתי יקר. ויום אסרו חג של שבועות חש בראשו ויפול אל המטה כאילו לא יהיה דבר ומיום אל יום הכביד עליו חליו לא נודע מה היה, וגם הוא מעת נפלו למטה אמר כי מות ימות וספר חלומות אשר ראה וכשהיו באים על מטתו זבובים היה אומר אלה הם זבובי מות, עד כי נטרפה דעתו ומקץ ט“ו ימים ליל ש”ק כ“ג סיון י”ח יונייו השׁמ“ח (בכ“י של ריא”מ השע"ח והוא שיבוש) בעלות השחר גוע ויאסף אל עמיו בן כ”ח שנה, וכבוד עשו לו במותו כל הקהל בדרשׁות וקינות וכלם בכו אותו כי היה רצוי לכל אחיו ומכיריו. ואני חברתי עליו קנים הגא והי במליצה עם איק“ו 45 הכתובים בין שירי וכתבי. אז נשארתי תוהא ומשתומם, כי משׁמים נלחמו, ואכנס בספינה לבדי ומיהודים אין אישׁ אתי ואבא ויניציאה ומשם הבית למונטאניינה. לא אוכל פה לדבר הכאב והעצב אשר לבשה אמי חרדה כי אהבת נפשה אהבתהו ועד יום מותה לא שכחתהו, וגם א”א ז“ל בכה עליו, כאב את בן יבכה, ובאמת מאז גלה כל הדר ביתנו אבדה תקותנו ומשענתנו, צפיתי למן היום ההוא כי כלה היא מעם המערכת לבל אראה בטוב. ור”ח תמוז השמ“ט לבלתי עמוד בבטלה התחלתי ללמד תורה לבן כמ' מנשה לוי ז”ל46 וליוסף בן כמ' זרח הלוי יצ“ו47 מלאכה אשׁר התמדתי בה עד שׁנת השׁע”ב על אפי ועל חמתי כי לא ישׁרה בעיני48. אחרי כן יום יום היו דברי אמי אלי לאמר: לוּ הקשבת למצותי ותנחמני מן דאגתי, קח לך את בת אחותי היא אסתר בת מרת גיוייה49 אחות אמי אשת כמ' יצחק שמחה יצ“ו לאשה, כי היא ישׁרה בעיני, בקרובי אקדש ובביתנו ישכון שלום. וכן לא”א ז“ל בקשׁה בכל אמריה, ותכתוב לאחותה על זה, אף היא תשיב אמריה, ויעמוד הדבר. ובין כך עשיתי שאלת שלום בתפלה בלי השבעה לראות האשה הנגזרת לזווגי, וחלמתי והנה זקן א' אוחז בידי ויביאני אל קיר א' אשׁר שם תבנית מצוייר עם פרוכת לפניו, ויסר את המסוה ואראה תבנית מ' אסתר בת דודתי הנז' וגון מלבושיה. ועודני מביט בה נשתנית אותה צורה ותבוא אחרת תחתיה אשר לא קבעתי בה עיני היטב. והבקר ספרתי החלום לא”א ז“ל ולאמי ולא האמינו, עד כי חדש אלול השׁמ”ט באנו ויניציאה אמי ז“ל ואני לעבור אנקונה על הגאולה מהנכסים מהחפצים אשׁר היו ביד אחי ז”ל, כי לקחה אותם אשתו ולא ראינו מהם שרוך נעל, ואח“כ נחמנו מלכת ונתמהמה בויניציאה. ועודנו שׁם חזרו הדברים בין אמי ואחותה והקרובים ע”ד השדוך ובאנו לכלל ישׁוב החתון ותקענו כף וקבלנו קנין בשמחה רבה. והראיתיה לאמי בלבושים גון וקשוטים אשר ספרתי לה יותר משנה אחת קודם אשר ראיתיה בחלומי. היא היתה באמת יפה בנשׁים וחכמה ואומר מצא ולא מוצא אהיה50. ובהגיע תור הנשואין אשׁר היה י“ג סיון הש”ן ואכתוב לא“א שהיה אז בבולונייא ויבא. ואקרא לאוהבי וקרובי ונלך תיכף אחר השבועות כלנו שמחים וטובי לב לויניציאה ובהגיענו שׁם מצאנו הכלה במטה והכל אומרים אין רע כי אם מעט שלשׁול ורפואה תהיה לה, ומיום אל יום גבר עליה החולי עד כי נטתה למות ולבה כלב האריה ולא נבהלה. ויום מותה קראה לי ותחבק ותנשק לי ותאמר ידעתי כי זה עזות מצח, אמנם האלהים יודע כי שנה אחת של שדוכין לא נגענו זה את זה אפי' באצבע קטנה ועתה הפרק המיתה רשׁות מות נתון לי, לא זכיתי להיות אשתך מה אעשה וכך נגזר במרום יעשה ה' רצונו. ובקשה שיקראו לחכם להתודות ויבוא ואמרה הודוי ושׁאלה ברכת הוריה ואמי, ובליל שׁ”ק כ“א סיון השׁ”ן כמעט ליל שמת בו אחי ז“ל יצאה הכלה בהכנסת כלה מחיי ריק לחיי עד ונפטרה לעולמה, ויגדל הבכי מבית ומחוץ לכל יודעה ומכירה, ותהי מנוחתה כבוד51. אז תכף לקבורתה קמו עלי ועל אמי כל הקרובים ויאמרו הנה אחותה הבאה אחריה טובה כמוה למה נגרע לבלתי התמיד בקורבה ולתת תנחומין לאבי הנערה ולאמה, ויפצרו עד בוש לקחת אחותה מר' רחל לי לאשה, ואכתוב לא”א וישיבני כאשר אמר לי תמיד בדבר הזה, כה היו דבריו בזה: יעשה רצונך כי לך משפט הבחירה, אני היום או מחר לוקח מאתך ואתה ובניך תהיה עמה, לכן בין תבין את אשר לפניך ועשה כיד ה' הטובה עליך. ואני לעשות נחת רוח לאמי ואל המתה אשר אשׁר רמזה אותו בדבריה נתרציתי ולקחתי לי לאשה מרת רחל הנז‘, ומיד באנו בכתובים ועשינו הנשואין יום ו’ ה' תמוז השׁ“ן במז”ט. וביום השבת בבה“כ איטאליאנו פ' קרח דרשׁ מהר”ר שׁלמה ספורנו52. אמרי שפר, ומטעם ג' הגאונים מהרר“י קצנאילבוגן ז”ל53 ומהר“ר יעקב כהן ומהר”ר אביגדור ציוידאל ז“ל54, שהיו שם במעמד עם כל גאוני העיר וליואנטיני 55 ג”כ אשר רבו אז אנשי שׁם, גזר לקראני בשם חבר ואני השׁיבותי לו בעשרה מאמרות בפי' משנת עשה לך רב אשר ערב מאוד לשומעים. ונחזור לביתנו למונטאניינה. ותהי בצורת גדולה ורעב חזק בקיץ ההוא וגם השׁנה הבאה ואין ריוח בעדנו כי אם הוצאה רבה והלוך וחסור. ומסיון השׁנ“א עד כל ימי הקיץ היינו טרודים לסבת הגלות מחדש בלבול החשמן מאיסטי56 ויבהל א”א מאד ולא שלו ולא שקט ונחלה חולי חזק, גם אמי ואשתי וגם אני נחלינו ונהיינו כל ימי הקיץ ההוא גם עד טבת הבא לא סרו החולאים מביתנו. ותהר אשתי ותלד יום שׁני ך' אלול ט' זיטימ' (9 Settembre) שלהי שנת שנ“א כ”א שעות בן זכר, וכלנו חולים על ערש דוי ואשתי מכלנו, ומקץ שמונה ימים התחזקנו מעט וימל את בשר ערלת הנער כמ' בנימין כהן צדק מאיסטי (Este) ז“ל מוהל בקי, וא”א ז“ל ואמי ז”ל היו בעלי בריתו. ולא היה חפץ א“א ז”ל שאשים שמו מרדכי, כי אמר היה לי בן חכם ונעים נקרא כך ומת בן כ“ד שנה, ואני מאהבתי לשם הגאון זקני ז”ל שהיה גברא רבה כאמור אמרתי לא אחוש ואקרא שׁמו מרדכי. אוי לי ואבוי על שברי כי בן כ“ו שׁנה טרוף טורף ומרדכי יצא ויקח את לבבי ויעזבני בעמקי היגון ומצולות האנחה. ועוד מעט ואין צדיק כי אחרי אשר חזר א”א ז“ל לאיתנו בריא וחזק חדש כסלו השׁנ”ב נפל כמתלהלה חולה למטה ולא עמד כי אם חמשה ימים בקדחת תמידי שורף כאש ואחרי אשׁר התודה לפני ה' בפני עשרה ברכני בידיו ואמר לי אין לי דבר אליך לצוות מעסקי עה“ז כי אם שתזכור תמיד יראת ה' אלהיך וכבוד הבריות ויברכך ה' וישמרך, וליל ביאת יום ו' י' שעות ך' כסלו ו' דיצימ' (6 Dicembre) השנ”ב עלה אל ה' ויצא מייסורי העולם הזועף הזה אשר סבל שבעים ושתים שנה ימי חייו, ובפרט ט“ו מהמה בענוה ולב טוב אשר קבל יסורין מאהבה ובסבלנות ככל צדיק ירא אלהים וסר מרע. היה דמותו, גדול כאדם בינוני, רזה הגוף וחזק, בריא על הרוב, פניו ממראה שחרחור, זקן קצר, חכם במילי דעלמא ובתורה מגרסא דינקותא, זהיר בדקדוקי מצות ומנהגי הנהגת הבית, אוהב את שכניו, מקרב את קרוביו, אוהב את אשתו ומכבדה יותר מגופו, לא מפזר ולא כילאי כי אם חס על ממונו ולעת הצורך לא עצם ידו, נדיב בצדקה, בלתי אוהב צחוק, ואיש נאמן במשאו ומתנו. ולהיות יום מותו היום קצר והגשמים רבים ודרכים מקולקלי' לא יכולתי להביאו להקבר בפאדווה כאשר היה עם לבבו בחייו ובחרתי לתת מנוחה לגופו ולנשמתו ולפטרו מחיבוט הקבר, אם כן הוא, ויום ערב השׁבת ההוא קברתיהו שם במונטאניינה ולבסוף שׁנה שמתי אבן מצבה על קבורתו כתוב עליה, קצין ושׁר, צדיק ישר, נודע לכל, מלא בינה: שמש דורו, נשקע אורו, זקן יצחק, איש מודינא57. וכמו חדש ימים אחר פטירתו נראה לי בחלום, וכמדומה היה לי שהייתי יודע שׁהיה מת, ויען בחייו כמה פעמים היה מדבר עמי על הנשמה מהו שׁכרה ועונשׁה אחר המות וכלל דבריו היו שספרדי א' בשעת מיתתו אמר עתה אדע מהו נפש, כלומר שא”א לדעת זה אלא אחר המות, שאלתי אותו ואמרתי א“כ יאמר נא לי כ”ת מהו מנפשך ואיך אתה באותו עולם, והוא השיב לי אני אוכל ושותה שם בטוב, אמרתי לו ואיך אפשר זה והלא אז“ל העה”ב אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו‘, אמר לי אי שטיא חכם בעיניך, שפיל לסיפיה דמאמר זה אלא צדיקים יושבים וכו’ ונהנין וכו' שנ' ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. אחר זה עמדתי כמו שנה אחת פוסח על שׁתי הסעיפים לגור עוד במונטאניינה או לנסוע ממנה וסוף הסכמתי ליסע, ויבא גם השטן כמ' שלמה נאווארו (Navarra) ספרדי מפירארה והתל בי באמרו לבא לגור שם ולהשתתף עמי בסחורה ולקחתי לו בית בשכירות והעמידני יותר מן ד' חדשים בהוצאה58, ואח“כ לא אבה, עד כי גמרתי אומר ואסע ממונטאניינה ואבא ויניציאה, הגעתי יום ו' ט”ו כסלו השׁנ“ג ולקחתי בית סמוך לחמי ז”ל מלמטה, ותהי ראשית מלאכתי ללמד לנערים ר“ח טבת השנ”ג, והתלמיד הראשון היה כמ' אברהם בכמ' מאיר לוצאטו59 עליהם השׁלום. ובשבת נחמו60 השנ“ג היתה הפעם הראשונה שדרשתי בבית הכנסת גדולה ברוב עם הדרת ממ”ה הב“ה, ושם היו חכמים זקנים גדולים ואנשים לרוב לא יכילם בית הכנסת ההוא, והוא הדרוש המודפס בספר הדרשות שׁלי הנקרא מדבר יהודה, ויתן ה' את חני בעיני כל שומעי עד כי אייר השנ”ד קבע ישיבה ומדרש הקצין כמ' קלונימוס בילגראדו ז“ל61 בגן ואני הייתי ראש בדרשות והתמדתי כ”ה שׁנה עד היום ת“ל בשם טוב בכל תפוצות הארץ על דבר הדרשות כנודע, והגם שזה לי יותר מעשרים שׁנה בקביעות תמידי קורא ושׁונה ערב ובקר בחול ודורש ביום השבת בשלשה וארבעה מקומות לא קצה נפש הק”ק הזה ולא תמלא אזנם משמוע את דרשותי ובכל יום הם בעיניהם כחדשים, וגם אחים 62 וגלחים ושרים רבים ונכבדים באים לשמוע ובחסד ה' יהי לכבודו ולכבוד היהדות ולא לי, משבחים ומפארים ומהללים, ולוא63 זכה א“ה לשמעני היה מאשר בארץ חבלו כי היה נכסף שאעשה פרי בחכמת הדרש מכל דבר, אך בחייו לא זכיתי להתגדל בו, אזן אמי שמעה ותאשרני, תודות לה' כי ממנו מערכי לב ומענה לשון ונתן לי חן זה לזכות בו הרבים ולא לגדולתי, ישתבח שמו לעד. ותהר עוד אשׁתי ותלד ליל ביאת יום חמישי ב' חשון שהיה כ”ח אוטובר (Ottobre) השנ“ד ו' שעות בלילה בקירוב בא חבל לה והמליטה זכר, וימל אותו כמ' יעקב בר מאיר ז”ל, וחותני וחמותי ז“ל היו בעלי בריתו בגילה ושמחה רבה, ואקרא את שמו יצחק יצ”ו על שם הצדיק א“א ז”ל אלהים יחנהו ויברכהו אמן. וכמו ט“ו ימים ללידת אשתי נחלתה ונהייתה בקדחת תמידית כמו עשרים יום, אח”כ כ“ה לחודש אדר נפלה למשכב ונתגלו לה פיטיקיי64 והכביד חוליה ויצאה מדעתה עד הגיעה אל שערי מות, והרופאים אמרו אין עוד תקוה, ובפרט יום ד' ו' ניסן השנ”ד65 כמעט פרח רוחה עד שכבר הכינו לה צרכי קבורה ובכיתי עליה הרבה, ואשׁאל לנער א' פסוק לי פסוקיך והשיב לי למען ירבו ימיכם וגו' והרביתי בתפלה ויעתר לי ה' והתחילה להקל חוליה מעליה עד שנתרפאתה והחלב הלך מדדיה, ונתתי הנער יצחק הנז' לאשה מינקת מין העבריות אשת כמ' אפרים, איש בקי בהזלת העשבים, כמו שמונה חדשים וההוצאה היתה מרובה. ראש שנת שנ“ה הלכתי במונטאניינה עם אמי מורתי ובני מרדכי לשוט, ובשובי לשלום התחלתי ללמד בבית כמ' אליקים כהן פנארוטי66 יצ”ו היינו סומך על שלחני ולומד בביתו ולי כעשרים ושלשה תלמידים. וימי חנוכה השנ“ה שחוק עשה לי השטן אשׁר הזיק לי לא מעט כי אבדתי נגד מאה דוקאטי. יום ה' ו' ניסן שׁהיה י”ו מארצו (Marzo) השנ“ה בין י”ד וט“ו שׁעות ביום ילדה לי אשתי בן זכר שׁלישי לבטן ולאב, וימל אותו כמ' יעקב בר מאיר הנז' ובעלי בריתו היה דודי אשתי כמ' שמואל שמחה ומ' סטאמה67 אשתו, ואשים שמו אברהם להפקת רצון אמי על שם בנה כמ' אברהם פארינצו ז”ל68. ומקץ שנה ז' ואדר השנ“ו נחלה הנער הנ”ל מחולי הוארולי69, אשר מתו בק“ק זה בששה חדשים יותר משבעים ילדים וילדות, וישב אל אלהים אשר נתנו, וגם שני בני האחרים היו חולים מחולי הנ”ל בסכנה גדולה ואז חנן אותם לי ה' המבורך לעולם. ואחר ילדה בת אשתי מב“ת70 בבית הציוידאלי (Cividal) בגיטו נוו71, אשר באתי לדור שם תמוז שׁנ”ו, ויום א' בין הערבים מימי חנוכה שהיה ר“ח טבת השנ”ז, ולא זכיתי לקראה בשם כי מקץ י“ז יום שבה אל בית אביה בנעוריה ותגוע ותמת. ואשמע אחרי קול רעש גדול יום י' שבט מבשר ואומר כי מתה מר' ארמוניאה (Armonia) אחותי במודינא לא ראיתי פניה ולא הכרתיה מעולם. ונוסף יגון וצר אוי לי אמי כי היתה שמחה אשר הללו בשערים מעשי ודרשותי בפרט יום שבועות שבו דרשתי ואזנה שׁמעה ותאשרני, ממחרת יום אסרו חג, יום אשר בו חלה אחי בנה כמ' אברהם פארינצו ז”ל, חלתה מחולי מעים והאריך חוליה כ“ט יום בשלשול וקדחת רפה ובעונותי מלאו ימיה כי בא קצה בת ס”א שנה בקירוב יום ו' שהיה ד' תמוז השנ“ז הכביד החולי בסימני מיתה ובשכלה ודעתה כמו לי”ט שעות אחר כמה וידויים ותפלות, ותמת עלי רחל ע“ה היא מרת דיאנה ונקברה בהכנסת כלה72 פה ויניציאה אצל קבורת אביה ואמה ואחיה ותהי מנוחתה כבוד, והצבתי מצבת אבן לראשה חקוק עליה: ארבעה תמוז שונ”א73 רמוז מתה רחל, היא דיאנה: אשת החן תתמוך כבוד, אל הר' יצחק, ממודינה: ברוך ממית ומחיה. ובחה“מ שׁל סוכות הלכתי לארץ צינטו (Cento), כי עלה בדעתי ללכת לדור שם עם כמ' פאסוטו מריוירי74 והייתי שם ובפירארה ומאנטווה כעשרים יום, ובשובי פה ויניציאה חשון שנ”ח נחמתי מלכת כי מת אז דוכס פירארה והיו הגלילות ההם בסכנת מלחמה והשׁיבותי עם לבבי לבלתי לכת, כי עוד מעט נהרג כמ' פאסוטו הנז' הי“ד, עם כי עודני החוצה נפרדו מאתי כמה תלמידים וכל השנה ההיא עמדתי בפרנסתי בצמצום, אכן נותן לחם לכל בשר לא עזבני ולא נטשני ובמכתבים וחבורים כלכלתי ופרנסתי בני ביתי בכבוד וסייעתא דשׁמייא. בת היא וחיה לאורך ימים במז”ט א' יום ו' ד' ניסן השנ“ח כמו י”ח שעות ביום בקירוב פ' ואם נקבה תלד ילדה לי אשתי בת וליל י“ג ואדר (אדר שׁני) קודם שהיה ליל ש”ק בתנומות על משׁכבי חלמתי והנה אמי ע“ה לקראתי אומרת לי, מהרה מהרה תהיה עמי ואני משׁיב לה בסבלנות, ושׁאלתי לה מתי יהיה זה והשיבה בימים אחרונים של פסח הע”ל, ועיקץ ותפעם רוחי, וספרתי החלום לכמהר“ר שלמה ספורנו ז”ל75 ופתר לי כי עתידה אשׁתי ללדת בת ואקראנה על שם אמי ע“ה, ויהי כאשר פתר לי כן היה כנ”ל, ולמלאת החלום לגמרי יום טוב אחרון של פסח קראתי עשרה אנשׁים והחזן וברך אותה ואשים שמה דיאנה כשם המוסב לאמי ז“ל כי לא יכלתי לקראה רחל כי כן שם אשתי מב”ת. ר“ח אלול סוף שׁנת שנ”ח חזרתי לדור בבית כמ' גיצלן פאנרוטי קרובי יצ“ו ללמוד בניו [צ”ל ללמד לבניו] וסומך על שׁלחנו, והלכתי לדור בבית הספאניוליטו (נ"ל Spagnoletto), ובימי חנוכה השט“ן השיאני לצחוק ועד השׁבועות הבא הפסדתי יותר משלש מאות דוקאטי ומאז עד ערב חנוכה שס”א עמדתי על משׁמרתי שוקד על למודי י“ח חדשׁים ושׁלמתי כל נשיי, ואז השגיאני אותו האח בסוד ויאבדני הרבה. ר”ח אייר שס“א התחלתי לדרוש במדרשׁ חברת ת”ת אשכנזים יצ“ו והשבוע התחלתי לפרשׁ משלי שלמה ועלה בידי פירושו משלם ב”ה. ותהר אשתי ותלד בן זכר יום שׁלישי כ“ט ניסן שהיה ק' (?אולי ה') מאייו (Maggio)76 שס”א י“ט שׁעות וחצי בקירוב, ובשמחה וטוב לב הקרבתיו לברית אות קדשׁ, וימל אותו כמ' משולם הלוי בר אשר ממשפחת המשולמים77 קרובים מקדם למשפחת אמי, ובעלי בריתו היו כמ' משׁה שמחה ז”ל ואשתו, וקראתי שׁמו זבולון יצ“ו, כי נפלאתי כל ימי למה לא נהגו רבים בישראל שם זה והוא היה גם הוא א' משׁנים עשׂר שׁבטי יה הקדושים ורציתי להקים שם הצדיק ההוא בישראל, ומה גם כי נולד בויניציאה מתא דיתבא על ימא וכתיב זבולון לחוף ימים ישכון, ותחת ממשלת הדוכוס מארין גרימאני (Marino Grimani) ובין הנוצרים יקראוהו מארין78, המקום יגדלהו ליראתו ועבודתו ייטיב אחריתו מראשיתו וכי יזקין לא יסור מדרך הטובה אמן. יום ג' י' תמוז שס”א נתעורר החכם מהר“ר יוסף פארדו יצ”ו לעשות על ידי פירוש על התורה מלוקט מכל המחברים שהיו בדפוס עד אז, והתחלתי והיו לפני כ“ז מחברים ומכלם הייתי בוחר דרך א' פשט פשוט יאות לכל בעל הבית, ובאמת אילו השלמתי אותו היה דבר רשום ויפה, ועשיתי לבד פ' בראשית ופנחס, ומטות ומסעי, כי אחור לא נסוגותי מהצחוק, והוא ראה כי לא שקדתי על המלאכה ולקחה מידי ולא רצה להשלימה,79 וכן הלכתי עד חדש אייר שס”ב, כי נסעתי מבית הפאנרוטי חדש תמוז שס“א ואבוא לסמוך על שׁלחני בביתי עם קצת תלמידים, וחדש אייר הנ”ל הרוחתי כחמש מאות דוקאטי, בחברת שלמה בכמ' אליקים פנארוטי, ואחר חג השבועות חזרו בדרך אשר באו גם אחרים עמם, עד אשר חסרתי כל, והתלמידים נסעו מאתי ונשארתי ריק ובטל, בכן חדש תמוז שס“ב אזרתי חלצי להדפיס קצת מדרשותי ולקחתי הראשי פרקים שהיו לי וקרב אותם א' אל א', וכאשר הייתי כותב כך היו מדפיסים יום יום עד אשר מכ”א מהם חברתי בעה“י ספר מדבר יהודה חלק ראשון, כבר נתפשט בישׂראל ישתבח ה', ואצלי עד היום יותר מארבע מאות דרשות מלבד פירושים על התורה וליקוטים רבים. חדש ניסן שס”ב עבר באתני השמועה מפטירת אחי הגדול כמ' שמואל חזקיה ז“ל ברומא, אשר היה בן א”א מאשתו הראשונה מרת פנינה ז“ל, והיה בימיו מפזר וזרה לרוח אלפי דינרי זהב, גם אחרי אשר חלק א”א עמו שנת שׁמ“ג וקבל יותר משׁלשת אלפי דואקאטי הון ורכושׁ לא עלו שׁנתים ימים שנשאר אין כל מאומה בידו והלך לדור בפיסארו (Pesaro) והיה מלמד תינוקות, שם אבד בנו בכורו, סוף דבר הלך לדור ברומא ללמד כנז' ושם נאסף אל עמיו והניח שׁני בנים זכרים, שם הא' שלמה ושׁם הב' מרדכי, הנם יושׁבים ברומא נשואי אשה מתהלכים לתומם. ובחדש אלול קרוב לתשלום הדפסת הספר הנ”ל תחבתי ברזל ברגלי ועמדתי כמו ט“ו ימים במטה ובקומי הלכתי אנקונה וחזרתי הבית עיה”כ שס“ג. אז ימות החורף של שנת השׁס”ג הייתי בלי תלמידים, והלכתי אחרי ההבל מלאכת האלקימיאה (Alchimia) כי הסיתני הרופא הח“ר אברהם די קמיאו מעיר רומא 80 שהיה אז בחור ועם אביו פה וגם בזה הוצאתי הוצאה רבה. ואחר חג הפסח נתישבתי עם תלמידים מעט, בראשם בני כמ' מנשה קאלימאני81, הגדול מהם היה שמו שׂמחה, נער זך השכל הפלא ופלא ויפה מראה מת בן שש שנה אחר נסעי מויניציאה לפירארה, יום א' כ”ד אלול שהיה ל“א אגושטו (31 Agosto) שס”ג ילדה אשתי בת כ“א שׁעות בקירוב ואשים את שמה אסתר מב”ת על שם אם אמי ואחות אשתי ארוסתי הראשונה ז“ל, תזכה לחופה ולבנים ועיני רואות אמן. וכל שנת השס”ד התנהגתי בדוחק וצער ולא סרתי מרעת הצחוק, עד כי בסוף השנה סוף אלול נסעתי והלכתי פירארה ושמה נתפשרתי לעמוד ללמד בבית הקצין כמ“ה יוסף זלמן ז”ל 82 לבניו ונכדיו, ומקץ חדש ימים הבאתי אשתי ובני לדור שם, לבד זבולון נשאר בויניציאה כי לא נתנוהו חמי וחמותי וגיסי כמ' מנשה ז“ל לבא, ושׁם נתקבלתי באהבה רבה והייתי בבית ההוא כאדון ופטרון מכובד ומרוצה, ומכל הק”ק ההוא למגדול ועד קטן לא יאמן כי יסופר חבה יתרה נודעת לי מכלם עד היום, ויתנוני להם לדורש בכל ש“ק בבית הכנסת הגדולה מחבבים ומשבחים את דברי, גם איזה בחורים עשו ישיבה וחברה ולהטיל מלאי לכיסי הייתי קורא להם בכל יום ובשבת ד”ת ודרשׁה, עד כי היו לי יותר ממאתיים וששים סקודי ועל שלחן הזלמן הנ“ל אני אוכל ובכל זאת היתה גוברת עלי השחורה ולא הייתי יושב שם ברצון מרוב חשקי ואהבתי לעיר ויניציאה עיר מולדתי. כ”ד אב השס“ה נפטר גיסי כמ' משה שמחה ז”ל83 בן ל“ג שנים בקירוב, אשר בהגיע השמועה לאזני נהפך לבי בקרבי כי כשׁר היה ונושא חן בעיני כל, דעתו מעורבת לכל הבריות יודע נגן זמר84 וריקוד ומשא ומתן וחכמה וספר, ולאשׁתי מב”ת נגע עד נפש כי מכל אחיותיו אהב אותה, וחברתי עליו קינה חקוקה על מצבת קבורתו פה ויניציאה אלה הדברים: הרימותי בחור מעם, לאל ואישׁ טוב ונעם, חצי ימיו איכה יועם, יהי נעקד פה כמו שה: שמו משה בכמ' יצחק, לבית שמחה הוא ונדחק, כ“ד אב ונתרחק, שנת יקום עוד כמשה. ולהיות אויר עיר פירארה מזיק לבני מרדכי ז”ל שלחתיו גם הוא בויניציאה בבית חמי ז“ל. ולא נראה דומה באיקונין שלו ומדותיו כמו בני הנז' לגיסי הנז' לאשר תמיד היה דוה לבי שיהיה קצר ימים כמוהו כאשר בעונותי היה. סוף חדש אב השס”ו נפטר לעולמו בשני ימים של חולי כמ“ה יוסף זלמן הנ”ל, ואם קודם לכן הייתי משתוקק ליסע מפירארה יותר ויותר היתה תשוקתי אחר פטירתו, כי הוא היה אוהב אותי כבן והגם כי בניו אהובים היו לי, עכ“ז כמ' יוחנן ז”ל גדול שבהם לא היתה דעתו כ“כ מעורבת עם הבריות ולכן היו דברי לשוב לדור ויניציאה ולא אסתייעא מילתא עד אדר השס”ז, אשר נסעתי עם כל בני ביתי ואבוא ויניציאה ואקבע לי דירה ומדרש למעלה למעלה85 בבית בני דאל אוסטו86 הלויים יצ“ו ואקח תלמידים וחזרתי לדרוש בגן ובמדרש ת”ת יצ“ו וה' רועי לא חסר. חדש חשון השס”ח הלכתי לדור בבית דליתיה בר נש שׁאר אשתי משׁה קופייו (Coppio) י“ש היינו ללמד לבנו ברא ירכא דאבוהי אברהם קופיו וד” תלמידים אחרים, ואוכל על שלחנו, ואמנם כי לא יכול לו שום אדם עם עיר פרא כמוהו לדור עם נחש בכפיפה. חדש תמוז הבא נפרדתי מביתו ועם תלמידים קבעתי מדרש בבית דירתי אשר היה בגיטו ויקייו (Ghetto Vecchio) בבתי בני טריויז (Treves) למעלה, ובין כך להיות יצחק בני יצ“ו אז בלתי נוהג כשׁורה במעשי נערות שלחתי אותו למוריאה (Morea) אל פטראס (Patrasso), וזה לו י”ג שנה בקירוב סבב והלך כל גלילות ליואנטי (Levante), ורוב הימים האלה עמד אל זאנטי (Zante) וטרח ויגע להחיות את נפשו והרויח ואסף לולא כי גם הוא נפתה אחרי הבל הצחוק עד אשר שב אל ביתו מקץ השנים הנ“ל ומאומה אין בידו. חדש חשון השס”ט באתי לדור בגיטו נוו (Ghetto nuovo) למטה בבית כמ' זאטיל מאודיני (Zatal da Udine) יצ“ו, ושם כל ימות החורף ההוא היו לי תלמידים רבים. ואמנם הייתי עושה כמאמר המלאכים לשרה המכחשת, עד כי נטרפה הנהגתי ואסכים ללכת לדור חוץ מויניציאה, וע”פ אגרות נתפשרתי ללכת פיורינצה (Firenze) לדרוש וללמד תלמידים בשכר מאתים ועשרים דואקאטוני לשנה מהקהל ההוא, וכן נסעתי ואלך מונטאניינה (Montagnana) ושם ישבתי ימי הפסח, ואח“כ הלכתי פירארה ומשׁם לפיורינצה ובדרך בהיותי בחברת כמה נוצרים ושׁני בחורים יהודים אצל לוייאנו שהוא בין בולונייא (Bologna) לפיורינצה עודני מדבר עם אח (Frate) א' קרה מקרה כי הפרד אשר הייתי רוכב עליו בעט והכה ברגל האח ואמרו כי ממני היתה ונאספו והכוני חבר א' מהאח באגרופים בצלעות ובחור א' מודיניזי (Modenese) ברצועה על פני ועל עיני הימין באופן שׁהגעתי בפיורינצה ר”ח אייר מוכה גלחים ומעונה, ונתקבלתי בבית כמ' אברהם טודיסקו 87 ז“ל, ושׁם נתרפאתי ועמדתי בביתו חדש ימים בכבוד והדר עד בא אשתי ובני, אשׁר הגיעו שם ערב חג השבועות, ואחר החג נתישבתי בביתי לומד ודורש, וימי הקיץ ההוא נחליתי מבועה שבאה תחת גרוני כמו חדשׁ ימים, גם הוכיתי בידי השמאלית וימים הנוראים נתקוטטתי עם כמ' אברהם הנ”ל ואחרים מהקהל, גם האויר ההוא היה מזיק לעינים לי ולאשתי ותמיד היה כוסף ותשוקה לשוב ויניציאה, עד כי אחר הפסח כמעט יום שהגעתי מקץ שׁנה בפיורינצי נסעתי ובאתי ויניציאה. ר“ח אייר הש”ע א“כ הגעתי ויניציאה ונשאתי ונתתי עם בני חברת ת”ת אשכנזים יצ“ו ונתפשׁרתי ללמד התלמידים שלהם ולדרושׁ, ובכן בעוד חדש ימים הגיעו אשתי ובני מפיורינצה וקבעתי דירה בבית קטן שׁל כמ' יוסף כהן רומאן (Roman) ז”ל מתרצה במשא גדול מהלימוד ודרוש למען הסתופף בעיר חפצי בה. ר“ח תמוז ההוא שלחתי בני יקירי ז”ל לעיר וידו (Vito) בבית כמ“ר ליב רומאנין (Romanin) יצ”ו ללמד לנכדיו ושם עמד שׁמונה חדשׁים ועשה פרי בלימודים, כי היה דורש שם בכל יום ש“ק, ועודם אצלי חדושיו אשר לעגמת נפש אינני קורא בהם, ידעתי יש בהם כדי ידיעה. ור”ח ניסן השע“א הבאתיו הבית לסייעני בלימוד נערי מדרש ת”ת. ועוד מעט נתרצו בני חברה לתת עליו כל משא התלמידים, ואני הייתי דורש בשׁבתות ולומד בחול לרבים, והוא בכל אשר יפנה יצליח. ובחדשׁ תמוז השע“א שדכתי את בתי דיאנה מב”ת להח“ר יעקב לוי 88 יצ”ו בן הנקרא קאלמן די פאדוואני (di Padovani) ז“ל ונדרתי לו ת”ן דוקאטי מחושׁ[בים] ור' דוקאטי בגדים נשען על רחמי שמים. חדשׁ אב ההוא נפטר בפירארה אדוני דודי כמהר“ר אבטליון ממודינא בן פ”ב שנים והספדתי עליו כהלכה והניח בת כנזכר למעלה89. וכל הימים ההם זמן שתי שנים ויותר שנמשכו שדוכי בתי הנז' הלכתי אחר ההבל מהצחוק וכל מעשי היו הבל ותהו. חדש אייר השע“ב השלמתי הדפסת חבורי גלות יהודה ולב האריה, והאדון פאטריארקה אקויליאה אירמולאו בארבארו (Patriarca d’Aquileja, Ermolao Barbaro) קבל באהבה הדידיקאציון90 שׁעשיתי לו מהספר הנזכר ונתן לי מתנה עשרים וחמשׁ סקוד”י עם היותו צדיק חס על ממונו מאד91. ונתתי מהם בויניציאה, פאדווה, וירונה (Verona), מאנטווה מודינה ובגלילות איטאליאה והוצאתי מהם כמו ר“ן דוקאטי, רבים מהם הפסדתי ופזרתי. ויקרבו ימי גבול נשׂואי דיאנה הנז' ור”ח אלול השע“ג היינו במבוכה רבה למצוא המצטרך לנדונייתה עד אשר עם בני מרדכי ז”ל בצרה וצער אספנו אשר נדרתי לתת לה, ויום ו' חשון השע“ד נעשו נישואיה בשמחה ת”ל, ונתנו כתר החברות אז על חתני ר' יעקב הנז' ועשה לו בית והנה הוא הולך בתומו במלאכתו ללמד לרקד ולנגן, אכן תורתו לא הניח והולך טוב בלימודים נאה דורש ונאה מעיין, והוליד זכר ומת בן ח' חדשים ואח“כ נקבה ומתה גם היא בת י' חדשים, יהי אלהיו עמו ויברכהו ה'. כסלו השע”ד הוספתי לעשות הרע בצחוק ורק רע סבבני כל היום מאז. ויהי י' תשרי השׁע“ה92 נסע בני מרדכי ז”ל ללכת חוץ כי הצר לנו אדם בליעל אישׁ און והניח אז הלימוד מתלמידי החברה, וחזר חדש כסלו והתחיל להתעסק במלאכת האלקימיאה (Alchimia) עם הגלח יוסף גריללו (Grillo) חכם גדול, וטרח ויגע בה מאד, והתחכם בה עד היו משתאים כל בעלי החכמה ההיא זקנים וישישׁים בה, מאשר היה יודע ממנה בחור כמוהו, עד כי חדש אייר ההוא הכין לו בית בגיטו ויקייו (Ghetto vecchio) ומידו עשה כל ההכנות הצריכות למלאכה, וחזר ועשה שם נסיון א' שלמד ונסה בבית הגלח שׁהיה לעשות מתשׁע אונקייות עופרת וא' של כסף עשר אונקיות של כסף צרוף, וזה ראיתי ובחנתי שתי פעמים נעשה על ידו ומכרתי הכסף בעצמי ששה ליט' וחצי האונקיי' עומד בקופיללה93 וידעתי כי אמת היה, הגם כי היה דבר עמל וטורח גדול ועשוי במשׁך שני חדשים וחצי לכל פעם. סוף דבר היה בו להרויח כמו אלף דוקאטי לשנה, ואין זה הכל כי גם אני כליתי חיי בהבנת דברים כאלו, ולא הייתי מטעה את עצמי, לולא כי גרם החטא וחג הסוכות השע“ו פתאום ירד מראשו לפיו דם הרבה ומאז חדל להתעסק במלאכה ההיא כי אמרו אולי האידים והעשנים מהארסיניקו (Arsenico) וסאלי (Sali) הנכנסים בה הזיקו לראשׁו ושתי שׁנים עמד כך עד מותו, מתעכב באיזה דברים קלים. ט' חשון השׁע”ז נפטר לעולמו החכם הכולל ידידי ואהובי כמהר“ר שלמה שמעיה ספורנו ז”ל94 ואני הספדתי עליו בבית הכנסת הגדולה ודברתי על לב הקהל לעשות נדבה להשיא בת אחת שׁהניח ונתחממתי עליו בהספדו כ“כ שה' נתן את חני בעיני השומעים ועשו נדבה מן חמש מאות דוקאטי בקירוב, דבר נפלא בעיני היהודים וגם הנוצרים אשר בימי עינויים כל דורשיהם היו אומרים להלהיב שומעיהם לתת צדקה, הלא יהודי א' בגיטו בדרשׁתו הוציא ת”ק דוקאטי להשיא בתולה ובבמת ס' ירמיה (Chiesa S. Geremia) בפני אמר אותו הדורש והראני באצבע. וה' תכף ומיד שׁלם את שכרי, כי השתדלתי בחברת כמ' אברהם חבר טוב95 יצ“ו למצוא מי שידפיס המקרה גדולה והלך בני מרדכי ז”ל בכמה קהילות מאיטאליאה להחתים יחידים שׁיתחייבו לקחת מהם ובזריזותו החתים כמו ארבע מאות וחזר ועשה והצליח, וסוף באתי לכלל ישוב מי שידפיסנה ובין סרסרות וההגהה הרוחתי קרוב לחמש מאות דוקאטי אשׁר כלן אחר מות בני הנ“ל ספו תמו מן בלהותי, אך לא היה בשׁביל זה שלא הורוני מן השמים כי מדה כנגד מדה שלחו לי תכף הסך שהייתי מעשה לצדקה, להשיא בו בתי, אם חכמתי חכמתי לי. ליל י”ג טבת השע“ז וארא בחלומי והנה אישׁ לפני ורבים אומרים לי האתה רואה, האיש ההוא נביא הוא ורוח אלקים בו, ואלך אליו ואומר לו, אדוני יען אמרו לי היות מעלתך נביא ייטב נא בעיניך להודיעני קצי ומדת ימי מה היא. ויען האיש ההוא תכף ומיד: ארבעה שנים ושבע חדשים, ואיקץ. ויהי בבקר חברתי שיר זה למזכרת, לדמיון שיר חבר ר”ע מן האדומים ז“ל, שׁהראנו בחלום כן ונתקיים לו, אשר הוא כתוב מידו בספרו אשר אצלי: על משכבי שובת, השע”ז ליל י“ג טבת, חלמתי עם נביא, מודיע לי קצי: עוד שנים ארבעה וירחים עוד שבעה, תמוז או אב שפ”א, אגיע אל רבצי. ובמקום הזה לא אחדל מלהזכירך כי מנעורי התאויתי לדעת ע“פ שעת מולדתי מהאיצטגנינים את אשר יקרני בימי חיי וכמה יהיו. כי ראיתי לא”א ז“ל משפט נעשה לו בהיותו בן י”ז שנה בבולונייא מאיש א' נקרא אליסאנדרו בוויאו 96 הגיד לו כל אשׁר קרה לו מדי שנה בשנה לא נפל דבר א' ואמר כי יהיו שני חייו ע“ב וחצי והיו ע”ב וב' חדשים. מאז נכספתי לשיהיה לי כמוהו, ונעשה לי משפט מולדתי מארבעה תובעים ב' יהודים וב' נוצרים ועד הנה בעוונותי צדקו יחדו ועת קצי סביב לנ“ב שׁנה, ובן חמשׁים אנכי היום, גם על פי רושמי היד נראה היותו כמו חמשים שנה, ועתה נחמתי97 כי עשיתי השׁתדלות זה כי אין טוב באדם כי אם להיות תמים עם ה' אלקיו וכאלה אל יבקש, כי ההני היום נכאב על העבר ודואג על העתיד, אמנם ה‘, הטוב בעיניו יעשה, אין תפלתי לו רק שׁאל יסלקני בלי שׁאשוב בתשובה מעוונותי, כי לא השגתי עונג מאז היותי שאדאג על חסרונו, ולא היתה לי טובה בעולם שיקשׁה לי לצאת ממנו, וימי האחרונים אשר אני בם הכבידו, על הכל ישתבח היוצר לעד, ואם יעבור הזמן או זמנים, זמניהם98 אשר הוגבלו לי מאת הנז’, אכתוב אותו עוד לפנים בזה, ואם יאמנו דבריהם יכתבנו פה למטה א' מן הקוראים. מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי כי אבוא לספר (בכ"י לשפר) עתה משנה שברון לב, מפטירת בני מרדכי ז”ל, יען מאז חג הסוכות השע“ו אשׁר התחיל להזיל דם מראשו לפיו התמיד פעם בחדשׁ ואח”כ בשבוע ואח“כ מחג הפסח שׁע”ז ואילך תמיד בכל יום, ואז נזדרזרתי ברפואתו ולא מצאתי תרופה וכל הרפואות שהרביתי לו לא ראיתי באחת מהן סימן ברכה, עד כי חדש אלול הכביד חליו והיו לו י“א רופאים יועצים על חליו בין יהודים ונוצרים המבקרים והכותבים, והוא היה חפץ מאד ברפואות הגלח גריללו הנז' כי ראה נסיון מרפואתו באחרים, אכן יען היו משונות מדרכי כל יתר הרופאים פחדתי להנהיגו על פיהם, ורק סמוך למיתתו להפקת רצונו הנחתיו לקחת מהן, ובימים ההם חלמתי שהוא היה אומר לי לקחתי לי בית חוץ מהגיטו, ואני הייתי אומר לו הורני באיזה מקום למען אוכל לבא למצוא אותך, והוא משיבני איני רוצה לומר אותו לך כי אינני חפץ שתבוא למצוא אותי, וכן הלך הלוך וחסור והוא עומד במטה, ושבת שובה שׁע”ח קם ממטתו לבוא לשׁמוע שתי דרשותי ולערב חזר למטה והתחיל לו הקדחת אשר עד אז לא נודע לו, סוף דבר ליל ביאת יום ג' ט' חשון השׁע“ח קרבה פקודתו והתודה והרבה לומר מזמורים ווידויים, והוא גוסס כמו ג' שעות, וכמו ט' שעות בקירוב שבה נפשו אל האלהים אשר נתנה, והן אמת אלמלא מ”שׁ ז“ל כשם שהב”ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם, כך נותן כח ברשעים לקבל פורענותן99, היה מן הנמנע היות בחיים חייתי מהכאב והצער אשר אחזני מאז ועד עתה, ואין לך יום שאיננו בעיני כחדש וכאילו מתי מוטל לפני ולא התקיים בי גזרה היא על המת שישתכח מן הלב, כי זה לי היום ג' שׁנים לפטירתו ובכל פינות שאני פונה הננו לפני. היה דמותו כאדם בינוני, רזה ולא שמן, ושערות בגופו, לא לבן בפניו, ומעט זקן עגול, נושא חן בעיני כל רואיו, חכם בכל הדברים שׁבעולם, ועצתו כאשר ישאל איש בדבר האלקים, נאה דורש ברבים ודרש בפיורינצה מנטווה פירארה ויניציאה, לא שמח ולא עצב ודעתו מעורבת עם הבריות, לא קדמהו אדם בכבוד אב ואם, והיינו יחד כשׁני אחים, כי הוא היה בן כ“ו שנה ושני חדשים, ואני בן מ”ו וחצי, וסוף אוי לי אשׁר אבדתיהו כי לא ידעתי ספורות שבחיו. ואח“כ הוגד לי בפירארה מפיו שספר שׁנה קודם מותו לאשה אחת איך שׁאל בחלום שׁיראוהו האשׁה שנגזרה להיות זוגתו והראוהו ארון מת מכוסה שׁחור. חשבתי להתנחם בבני זבולון יצ”ו ועד היום ארחותיו לא ישרות ומוסיף על כאבי שבר וצער, ה' ידריכהו בנתיב מצותיו וינחמני קודם מותי. ויהי אחרי מות מחמד עיני ושורש לבי הנז' חזרתי מרוב הדאגה לצרתי אשר טרד[ת]ני מן העולם תמיד לצחוק, שהיו שתי שנים שנמנעתי ממנו לעשות נחת רוח לבני הנז‘, והגדלתי הרעה יום יום עד ימי הפסח הש“ף. ולא אניח מלכתוב דבר גדול ורשום, כי האלוף הכולל כמהר”ר ש"ש ספורנו הנז’ לעיל דבקה נפשו לאהבה בנחמד בני ז“ל כי ראהו בעל שכל נבון וחכם בכל וגם הוא ז”ל אהבת נפשו אהב האלוף כי היה כרכא דכולא ביה כולל בכל מה שיוכל הפה לדבר בדבר חכמה, ויחדו היו ממתיקים סוד תמיד, והנה קרה כי האלוף הנ“ל נפטר ליל ביאת יום ג' ט' חשון שע”ז בחדר בבית שהוא מבני כמ' זמלן לוריאה יצ“ו מפאדווה100 אצל בתי הקאלימני (Calimani) יצ”ו, ובני הנז' לעיל נפטר לסוף השׁנה ליל ביאת יום ג' ט' חשון השע“ח באותו חדר עצמו ובאותו מקום מטה, כי הלכתי לדור באותו בית תיכף לפטירת האלוף הנ”ל, נפש שניהם תנוח בג“ע. ימי הסכות לבקשׁת הרופא כמ”ה חיים אלאטיני (Alatini) ז“ל הלכתי פירארה עם זבולון בני יצ”ו לנשואי אחות הרופא הנ“ל אלמנה עם כמ' ליאון קוסטאנטין מקאנדיאה101, ובשׁובי יום שמחת תורה השע”ט נחליתי בימים הראשונים חולי שהיה בו סכנה ואח“כ נהיה לקדחת שלישית ונמשך החולי מ”ד יום ושׁב ה' ורפא לי. ומאז לפטירת בני הנז' ז“ל נכספה נפשׁי למצוא בן זוג לבתי אסתר מב”ת הנקראת סטיריללה (Sterilla), כי אמרתי אם יזכני ה' לשלחה למנוחה בית אישה אשׁנה אופן חיי והנהגתי, אסוג לחיי ההתבודדות באיזה מקום כי בעדי ערבה כל שמחה לא אנחם עד בא מנחם, ובקשתי לה בכל העיר הזאת ולא מצאתי ולא אסתייעא מלתא עד טבת השׁע“ט ומן השמים הזמינו והוסכם זיווגה עם בחור בן י”ח שנה אז שמו כמ' יעקב יצ“ו בן כמ' יקותיאל המכונה פיץ (Fiz) יצ”ו דר בכרך קטן נקרא לה מוטה (La Motta), כי בת פלו' לפלו' ואפילו מעבר לים, ואתנה לבי מה לעשות לקבץ הנדונייא שקצבתי לה ת“ק דוקאטי מחושבים וג' מאות רכוש והוצאות קנין ונשואים שׁעלו אח”כ באמת קרוב לאלף דוקאטי. בכן הסיתוני גם יכלו לי אנשי שׁלומי ונתפשרתי עם בני חברת ת“ת אשכנזים יצ”ו ונכנסתי בהסגר אשר עשו ר“ח שׁבט השׁ”ף למלמד לתלמידים ואצלי הח“ר יעקב יוזביל לוי (Jacob Jozvil Levi) יצ”ו מלמד שני, ולדרוש ברבים כאשר הייתי עושה, ונתחייבתי בעד משך זמן ששה עשר חדש השלימו ר“ח אייר השפ”א, בשכר מאתים וחמשׁים דוקאטי לשנה, והעבודה כבדה עלי מאד. גם שׁם לא הונח לי מבני זבולון יצ“ו, ואדר השׁ”ף הלך בים בארמר“ה לשׁוט לרצונו ונתעכב כמשׁלש חדשׁים וחזר הבית, גם אני הלכתי סיון השׁ”ף וירונה ומנטווה פירארה כחדש ימים ואשוב לבית המדרש. ובחסד ה' י' אלול הש“ף נעשו נשואי אסתר בתי מב”ת עם בן זוגה הנ“ל בתתי לה כל מה שנדרתי לא יותר ולא פחות102, ובמקום גילה היתה רעדה מבני זבולון יצ”ו כי מלחמה היתה לו עם איזה פריצים עריצים אלמי ארץ ערלים נמשכה שלשה חדשים בטרם אשר יכלתי לפייס אותם ולהשׁלים עמם. וימי הסכות שפ“א הלכתי עם אשתי ובני הנ”ל להביא בתי אסתר הנ“ל למנוחה בית אישה ושׁם ישבנו ימי החג בשמחה וחזרנו תכף הבית לשׁלום. סוף אלול הש”ף הנ“ל הגיע בני יצחק יצ”ו בא ממצרים עירום ועריה מקץ שנים עשר שנה ויותר אשׁר היה בכל גלילות הליואנטי והוצאתי נגד חמשים דוקאטי לפדותו מהאנייה ולהלבישׁו ואספתיו אל תוך ביתי, אמרתי אולי יהיה לי למשׁיב נפש יעזרני ויסייעני, אך כאשׁר היה בטרם נסעו מאצלי כך חזר להתהלך עם ריקים ופוחזים לצחוק ולהיות עם סובאי יין עד כי ר“ח אייר השפ”א הדרכתיו לשוב לליואנטי (Levante=ארץ המזרח) והוצאתי ג“כ כעשרים דוקאטי לשלחו לנפשו, יואל אלוה לתת בלבו דרך ישרה ולא יחלל את שׁמי אל כל המקום אשר יבוא שׁמה. גם אני בימי הסתו של שנת השפ”א הרעותי לעשות וחסרתי כל בצחוק עד אשׁר הוצרכתי להאריך זמן עבודתי זו הקשה כלוא ולא אצא בהסגר זה עד ר“ח שבט שפ”ב הע“ל, והנני עתה חדשׁ אייר שפ”א בצרה וצוקה בחובות רבות בפרשׁת וכי תאמרו מה נאכל, ירחם ה‘. ליל ביאת יום ו’ י“ו אייר השפ”א, ה' שׁעות בלילה ז' מאגייו [7 Maggio 1621] ילדה בתי דיאנה בן זכר במז“ט ויקרא לו אביו יצחק103 יצ”ו ע“ש הצדיק א”א ז“ל וגם אבי אשתי מב”ת, ה' יגדלהו ליראתו ומצותיו אמן. תמוז שׁפ“א הלכתי עם אשתי לפאדווה לנשואי בת קרובנו כמ' משה שמחה יצ”ו ועוד חדש אלול הלכתי עמה למוטה (Motta) והיא נתעכבה שׁם עם בתנו אסתר מב“ת עד יה”כ ותשב הבית. כסלו שפ“ב היה זבולון בתפיסה נענש משרי החמשה י”ב ימים ופרעתי בעדו שלשים ושנים דוקאטי ויצא נקי מנכסינו. סוף טבת השׁפ“ב נעשה סיום מס' כתובות בבה”כ הגדולה ונעשו י“ח דרשות והלילה אחרונה שהיה ב' שבט דרשתי אני ברוב עם עומדים צפופים לא היה כמוהו, ובין השׁומעים ערלים הרבה, ושרים ושירים ונגונים נעשו, וזבולון שר שׁיר א' חברתי אני, לא שבעה נפש השומעים מלהלל נועם קולו, ואני הייתי שמח ועלז כי נשלם זמן עמידתי בהסגר104 ויצאתי לחפשי אשר נכספה וגם כלתה נפשי כל הימים, והגם כי מאומה לא היה בידי וחובות רבות עלי הייתי מהלל ומשבח לאלקים לאל חי, והסכמתי אחרי חג הפסח להדריך עצמי בדרך ישרה בעזרו ית'. חג הפסח השפ”ד אשר נהפך לי משמחה ליגון ומיום טוב לאבל מעוף צוקה ואפילה, או צדיקו של עולם או דיינו של עולם איכה רבו פשעי ומה גדלו עונותי, זה לי נ“א שנה שלמים מעת לידתי הלוך וחסור ותמיד אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז על רוגז הווה על הווה, בממון בלב ובגופות, מאין לי כח לאחוז בקולמוס אשר בין ידי לכתוב אשר עולל לי אשר הוגה ה' נגדי, והנייר איך לא ימוייס ממי דמעות עיני הזולגות עליו, לבי ההומה כחליל הבקע נא ושלמו ימי והנה טוב מאד בעדי זה מות105, כי אין זולתו מנוח אשר ייטיב לי, אחרי כי ממאות שנה לא נהייתה כזאת רעה חולה כאשר הראני אלקים על זדונותי הרבים, זה כארבע שנים הוכרח להעיד למשפט העשוק המר והנמהר בני זבולון הי”ד נגד הזדים ארורים רוצחים בוגדים, מימות פריצי החרבן לא היה כמותם האחים המקוללים ימחה שמם בעה“ז וישתחקו עצמותיהם בגיהנם בעה”ב שבתי ומשה בינינקאסה (Benincasa) מכונים דהינדילינה י“ש מחיים, תקולל חלקתם בארץ יהיו בניהם יתומים בעגלא ונוע יניעו על פת לחם כזרע כנען, ועל זה נטרו איבה תמיד נגדו, ולא הראו בפניהם ובפיהם, כי שלום דברו עמו ועמי ובקרבם שמו ארבם, עד כי חדש אב שפ”א, עוד בני הי“ד מדבר עם הפריץ שבתי י”ש נכנס עמו בדברים והכהו על הלחי ורץ אחריו בסכין מטבחיים עד קאנארייו (Gannaregio) ושם ראה בני הי“ד חרב על שכם איש כפר ויקחה ונהפך אל הרודף ויכהו מעט בידו אחת, והשליך עצמו במים, ונמלט מיד בני. כשמעי בטרם תפשה המחלוקת בקשתי פני שר גבידו חי' אלויזי יוסטיניאן (Alvize Guistinian) והשלים ביניהם, וכן חזרו האחים י”ש להראות עצמם אוהבים ובערה בם אש השנאה ביותר תמיד בלבם, והנה ליל ביעור חמץ שהיה ליל ביאת יום ו' כ“ה מרצו (25 Marzo) שפ”ב, נועדו יחדו שני האחים י“ש הנ”ל, והממזר יצחק בן הספאניוליטה (Spagnoletta) והממזר אברם צונפו דילה ביל106 הנקראים פרדים, כי ממזרים המה, וארבעה ספרדים דוד מוקאטו107 י“ש, משה עמנואל י”ש, יצחק ויעקב מונטאלטי108 אחים בני הקומארי109 שמונה המה שנא ה‘, כי יראו ממנו, כי ידעו את גבורתו לבו כלב האריה לא ישוב מפני חיל, וירגל אחריו יצחק הממזר בעוד הלך בבית הליואנטיני, ובעת ממש אשר הגעתי שם כי הוגד לי והלכתי לבקשו להביאו הבית, יצאו מן המחבא ועשו עצמם כאילו רוצים להכות אחר, והממזר קרא לו אמר רד כי רעיך נלחמים בוא לעזרתם, והנמהר ירד במרוצה ועבר לפני שלא הכרתיו ותכף לצאתו סבבוהו הכוהו על ראשו חבורות בלי דם, ובגרונו דקירת חרב או רומח עד שהלך מאתם צועק אבי אבי כי אנכי מת, והדם שותת ויוצא כמעין, ולא יכול לבא הבית והלך לבית גיסי כמ’ יוחנן יצ“ו והטיל עצמו על המטה מגולל בדם ועד בא הרופא יצא ממנו כל דם חיותו, כי כאשר חבש מכתו לא נשאר בו כדי מחיה, וכל הצד הימיני, תכף אבד ההרגש ואמר הוידוי והתחנונים, ותכף יצא מדעתו מפני מכת הראש ולא דבר עוד מעולם דבור א' בהבנה, ועמד גוסס ד' לילות וג' ימים עד כי יום ב' ראשון לחה”מ יצאתה נשמתו ונפטר לחיי עד, ונקבר ביום ההוא אצל אחיו, בני ר' מרדכי ז“ל, ועל ארונו כאשר הובל הושמו כל בגדיו מלוכלכים בדם, אשר למראה כמוהו, ולקול זעקתי וזעקת אשתי המרודה, לא היה עין או לב שלא זלג דמעות, ונכאב אפי' גוי, אפי' תוגר, ובבית החיים נמצא עירון בחור בן י”ח שנה מבית דולפין שהיה מכירו ונתעצב כ“כ שהלך לביתו ותיכף נפל ותוך ד' ימים מת, לא היתה בריה אשר דברה עמו ורבים מעמי הארץ גוים מכיריו אשר לא בכו מיתתו ומות אכזרי כזה. הוא היה בן כ”א שנה פחות י“ג ימים יפה תאר ויפה מראה לא היה כמוהו בקהל הזה, שר בשירים, בקול נעים כמלאך האלקים משכיל ונבון ומתענג ומחבר בדברי המליצה והפואיסיאה, גבור חיל שלא היה לב אמיץ כמוהו, ואוי לי כי תמיד הייתי אומר לו לבך הגדול ימיתך, וכל גבורתו וכלי זיינו לא נשתמש בם רק לקנא לאלקיו, ולקדש את שמו כי לא היה יכול לסבול חלול שם יהודי, ולבני עמו לא נגע לעולם, והעירון סי' לורינצו סאנודו110 עשה משפט מולדתו ד' חדשים קודם מותו ואמר שבין כ”א וכ“ב שנה יהיה נהרג, אוי לעיני שכך ראו, מות אכזרי שולח בו כזה לא ימוש מנגד עיני דמו ומצבו עוד כל ימי חיי היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, מאנה הנחם נפשי, כי אין תנחומין, רק אני תפלה לאלקים יואל נא ויתר ידו ויבצעני, יקח את נפשי ממני, כי שם אחדל רוגז, מלחטא עוד לפניו, ושם אנוח ואשקוט. אחור לא נסוגותי אחרי מותו מלבקש נקמת דמו מיד שופכו, ונמשך ארבעה חדשים אשר הוצאתי וטרחתי עד כי נקראו כלם אל הסלם111 מצד שרי הביאסטימא112 כמצווים מאת ראשי העשרה113 וגם אליה מוקיאקייו114 נלוה עמם כי חששתי היותו מְשֻׁלָּח וּמְצֻוֶּה בהריגתו בסבת זונה נשכחה שמה שמחה בת ר' נסים ששון, אשר גם הוא חשק בה, וכלם היו באנדידי115 ומשולחים מכל ארצות ומקומות השררה יה”ה לעולם ועוד, ובעשרה שנים לא יוכל איש לדבר בם, בקנס אלף ליטרין ללוכדם בתוך הגבול, והם יחתכו ראשם לבד הצונפו פרד דילה ביל נשאר והשמונה הלכו לדראון, גם נקמת אחרים ראיתי אשר נטפלו או סבבו או שמחו על הריגתו, ועדין ערב ובקר וצהרים תפלתי לאל חי באמירת מזמור ק“ט יואל אלוה לנקום נקמת שופכי דם נקי חנם, ולא יתן מנוחה ותהא מיתתו כפרתו. אמנם על כרחי אני חי ולבי יתר ממקומו כי דומה עלי שני בני מתו ביום א' מאנה הנחם נפשי116. פה אעלה למזכרת כמה חבורים אשר עשיתי בפרט שכבר נדפסו, עברים ונוצרים, וספרים אשר נזכר שׁמי בהם על דבר שירים שעשיתי בתוכם או הקדמות והגהות, כי זאת לי לנחמה רבה, כי לא ימחה שמי מישראל ומהעולם עוד כל ימי הארץ על כרחו של מות, ונגד הזמן הרע הזה. סור מרע117 והוא דיאלוגו על שׁבח וגנות הצחוק, חברתיו בנעורי בן י”ג שנה ונדפס שׁנת שׁנ“ו ולא רציתי להזכיר שמי עליו שלא להתחיל בדבר מועט כמוהו, סוד ישרים118 ובו כמה סגולות מלוקטות נדפס מעט אח”כ, ושם בשער נרמז שמי בר“ת לבד באו'[תיות] 'יצא 'הכל 'ובא 'דרך ‘המלך וכו’, צמח צדיק119 והוא פיור די וירטו120 העתקתיו מן הנצרי לעברי מדבר בתקון המדות, וכל דבר מתורתם או קדושיהם החלפתי במאמרי רז”ל נדפס שׁנת ש“ס, וגם בו בא שמי בר”ת לבד בראשיתו באו‘[תיות] ‘יושר ‘האהבה’ והחבה ‘דעת ‘החכמים וכו’, מדבר יהודה והם כ“א דרשותי נדפס שנת השס”ב ולו שם באיטאליאה לערבות מליו וצחות לשונו121. גלות יהודה, פתרון מלות כל המקרא בלשון לעז, עם איזה דרכים בדקדוק, נמכר עתה עשרה ליטרין לא’ שבראשיתו היה שוה ג’ ליטרין, כי אין גם אחד ממנו122. לב האריה בזכרון המקומיי לא היה מי שׁחבר ספר בחכמה ההיא עד היום נדפס באותה שנה הנזכרת123. בית לחם יהודה מפתחמאמרי ע“י [עין ישראל], שפּ”ה. קיצור אברבנאל124 על ההגדה, צלי אש, השפ"ט. תפלות לכל ימי השבוע125 ועל כל צרה שלא תבא יפים מאד, נדפסו בכרך קטן מאד ועדין לא נמכרו. צרי לנפש ומרפא לעצם126, בית יהודה תוספת מאמרים מהגמ’ על ע“י [עין ישראל]127. ספר ריטי נדפס בפאריגיי128 פי אריה, תוספת גמרא. שירים והקדמות בספר תורת האדם. בספר החינוך, בקשות על המתים נדפס, בצדוק הדין ובספר ייחוס הצדיקים, בשומרים לבקר לערב ר”ח, בקהלת יעקב לחכם ברוך, בדברי שלום, בכתר שם טוב ע“ש דייסוס, במחזור גדול אשכנזי, במשניות קטנות עם פי' נקרא כף נחת, צרי לנפש סדר וידוי לחברת ג”ח, אמרי שׁפר דרשות חכם ר' נפתלי129, מעמדות עם פי‘, בהגדת פסח עם צורות וכל ההעתקה, מקרא גדולה חדשה, ספר הלבושים, יפה עינים, עץ שתול פי’ לספר העקרים, בשירים אשׁר לשלמה רוסי ממאנטובה, בליל חמיץ להח“ר יוסף חמיץ הרופא תלמידי, בס' יריעות עזים, ורבו כמו רבו אשׁר אינני זוכר אותם. בין הנוצרים, בספר תבת נח דון מארקו מאריני ואני אז בן ט”ו שנה הודפס שיר אחד שלי יפה מאד130 בקבוץ רימי שׁבחי הדוכס גרימאני, באסתר לר“ם ריאיטי, בברכי נפשי131 להנז', ברימי נשואי הפאברי בבולונייא, בפסטוראל טריאומפי לר”י [לר' ישראל] אלטיני ז“ל, טראגיידיאה אסתר כלה וזולת אלה רבים, וכמה חבורים אצלי לא נדפסו, קצתם שלמים וקצתם לא נשלמו עדין, כמו האבות ליהודה פי' מסכת אבות, פי' חמש מגילות, פי' משלי, פי' ההגדה, פי' תהלים, פי' שמואל. בית יהודה תוספת מאמרי הגמ' אשר השמיט בעל עין ישראל. שלמים: חבור ללמד לחבר אגרות בלשון הקדש132. פי' ההפטרות וקישורם עם הפרשה. ספר החכמה133 ואיקליאסטיקו134 וחשמונאים ואחרים מועתקים ללשון הקדש, שירי יהודה, קיבוץ השירים אשׁר לי, אוסף הפסקים אשר עשיתי קראתי שמו זקני יהודה, ואין קץ לדרשות ולפי' על כל התורה מפוזר הנה והנה. שאגת אריה135 תשובה לספר אחד שכתב נגד תורה שבע”פ. וזולת אלה רבים. משל הקדמוני בלשׁון לעז הכל מחודשׁ. פסטוראל רחל ויעקב 136. רימי הרבה משלי, אשר אם היה גוזר ה' בחיים אוסיפה עליהם, גם כי רפו ידי אחרי מות בני כי למי אני עמל. תמוז השפ“ב כי נשארנו אני ואשתו בקצה העצב והדאגה משפיכות דם הי”ד הבאתי לדור עמי בקצת ביתי שהיה בגיטו נוו חזקת כמהר“ר מררי (Merari) יצ”ו, באתי לדור בה כסלו שע“ט, בתי דיאנה מב”ת עם הח“ר יעקב לוי חתני ובנם הנער יצחק, וחברתם היתה לי למשׁיב נפש מעט בדאגותי. אייר השפ”ג הלכתי מאנטווה ללוות מ' דיאנה קופיו (Coppio) שנשאת אל א' מבני מאסרנו (Massarano) ומיראת לסטים היו עמנו ל“ו ארקיבוגיירי (Archibugieri) ופגענו בחמשים שכירים קורסי (Corsi) והם חשבו אותנו ללסטים, ואנו אותם, עד שהתחילו מפה ומפה בלי דבור, לטעון למשוך בארקיבוגיי137 והיינו בין סאנגויני וקסטילארה138, והנשׁים וקצת האנשים, ואני מהם לנוס ולהחבא, עד אשר הכירו זה את זה, ויקראו איש לרעהו לשׁלום, והלכנו יחד לקאסטילארה ואכלנו בשמחה ובטוב לבב, ומשם למאנטווה ושם חברתי ספור מקרה זה במליצה שלישייה נוצרית יפה מאד ודרשתי שם בבהכ”נ ברוב עם הדרת ממ“ה והיו שם ג”כ אחים נוצרים והיו דברי ערבים לשומעיהם. השפּ“ד, והשפ”ה לא קרה לי דבר רשום כי עולם כמנהגו נוהג לא עזבני ה' ברוך הוא יום יום עד אשׁר הייתי הלוך וחי, עם שני תלמידים לבד וקצת תלמידים נוצרים. בראש שנת השׁפ“ו בימי הסוכות הסכים החכים כמהרר”י גרשון139 יצ“ו ללכת לארץ הקדושה ונתנו משא הדרש של בה”כ הגדולה יצ“ו אלי ואל חתני החרי”ל יצ“ו, שבת א' לא', באופן שמאז אני דורשׁ תמיד כל ש”ק שתי פעמים או בבה“כ הנ”ל או לספרדים ובכל בקר, מלבד לימוד ההפטרה בבה“כ איטאליאנו ולימוד השבוע תמידין כסדרן בנל”ך ואע“י 140. כסלו שפ”ו מת מחולי הוארולי (Vajuolo) בן לבתי דיאנה מב“ת היה שמו דוד בן י”ד חדשים, והיה שעשׁועי יום יום, ויגדל עצבי ונסעתי מהדירה ההיא ובאתי לדור קרוב לה בחזקת כמ' מאיר ציגאלה (Cingoli?) יצ“ו, והבית יותר רחבת ידים לפני. אז י”ח כסלו השפ“ו יום שני בבקר ואני הייתי הולך מריאלטו לע' קאסן (Da Rialto a S. Cassan) במהרה, בהגיעי לנתיב א' הולך על קאמפו ע' קאסן (Campo S. Cassan) ורציתי ליכנס בו חשבתי כי אקצר הדרך ללכת בנתיב אחר, וחזרתי אחור כמו ג' פסיעות, והיה נושב רוח גדולה וחזק, והפּיל מעלה עשן היינו קאמין באותו דרך שׁרציתי ללכת בראשונה, שיעור ג' פסיעות ממש כאותן שחזרתי אחור, אם הייתי נכנס בו היה נופל על ראשׁי והכני נפש, ברוך פודה ומציל. ימות החרף ההם הרביתי להפסיד בצחוק עד כי ימי הפסח הוכרחתי לקחת מאת בני חברת ת”ת אשכנזים בהלואה קנ“ב דוקאטי לפרוע חובותי לנכות אותם להם ששׁה דוקאטי לחדש משכרי, ונדרתי שׁלא לצחוק עד נכוי המעות ההם שׁיהיו כ”ה חדשׁים141, והיום עלתה לי שׁנה בלי הכנסה ובלי שום תלמיד וריוח, לא ידעתי איכה ארעה, איכה ארביץ ומאין יבוא עזרי כי אם מאת ה' מן השמים. אחר חג הפסח שׁפּ“ז נפטר לעולמו גיסי ואחי שני כמ' יוחנן שמחה ז”ל אח אשתי, נהפך עלי לבי באמת כי היה לי כאח, ואותר אנכי לבדי מכל קרובי ובני, גם בני יצחק יצ“ו לא רצה מעולם לשוב לביתו, הגם כי הרביתי לו תחנונים אחרי מות זבולון הי”ד יואל לבא ולנחמני ולא אבה, והולך וגולה מעיר אל עיר ולא טובה השמועה אשר אני שומע ממנו, ואתה ה' עד מתי תדכאני ותענני. בין ר“ה ויה”כ נתבשרתי כי הגיע יצחק בני יצ“ו הנז' ללאזריטו (Lazzaretto) מליסמירי (אולי Smirne), ואחר חג הסכות בא לביתי, שמח לבי ויגל וגם אשתי מב”ת, חשׁבתי להתנחם עמו מיגונותי ועמד פה עד אחר השבועות השפ“ח, ואז התחיל רוח אחרת לפעמו לחזור לליואנטי וגם כי הרביתי והפצרתי לו בתחנונים לבל יסע מאתי לא אבה לשמוע, ופ' שׁלח לך נסע והלך ליסמירי ועודנו שם, עד שעל חטאי ופשעי נתקיים בי משלשה בנים, שהיו לי זה מת וזה נהרג וזה גולה. כסלו השפ”ט השאתי בת גיסי כמ' שמשׁון לוי מאנקונה, ואמה שמחה אחות אשתי, והיא אסתר שׁמה, אל כמ' אפרים אווסטיליאו יצ“ו, ועלי ועל אשׁתי היה המשא למצוא ולאסוף בעדה כמו ארבע מאות וחמשים דוקאטי, תשעים דוקאטי השתדלתי שיהיו לה מעזבון גיסי כמ' יוחנן ז”ל וכל השאר כנסתי לה מאהובים ונדיבים וכיסי פרטי, זכרי לי אלקים גם זו לטובה. פ' תזריע ומצורע השפ“ט דרשתי בבה”כ ת“ת ספרדים יצ”ו והיה שם אח מלך צרפת יר“ה ועמו שרים צרפתים וחמשה דורשים נוצרים מהראשיים שדרשו אותה עצרת (Quaresima) ושם ה' דבר בפי בלשון למודים שכלם נשארו מרוצים מאד גם נוצרים רבים אחרים שהיו שם, וכל הקהלות הרבו בתושבחות והודאות לא נהיו מאז, התמדתי במלאכת ה' זו זה ל”ו שׁנה, גם למרחוק כתבו זה לחדוש בכל מקומות איטאליאה, גם כי לפנים ואחר זו באו לשׁמוע דרשותי כמה שרים וגדולים בפרט דוכוס קבראל ודוכוס רואן (Rohan) וזולתם, מהכל ישתבח ה' אשר האציל חן על עבדו לקדש את שמו ברבים לעיני גוים ולא תהיה לי לגאוה ורום לבבי. מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה ואמרר ואקלל את יומי נולדתי לראות עמל וכעס, תמיד כל יום קללתו מרובה, איוב אמר לא שלותי ולא שׁקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, ואני אוסיף ויבא רוגז ותאתה צרה ותוסף צוקה יכלו ימי ולא יכלו צרותי. חתן דמים למעלות היה לי הר“ר יעקב בר קלונימוס הלוי ז”ל מלא חכמתו כרימון, בתורה וקבלה וחצוניות, ודרשן ירא חטא וחסיד ענו מכל האדם אהוב למעלה ונחמד למטה אוהב בתי אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו שמח בחלקו, ורואה טובה בכל עמלו מלאכתו מלאכת הריקוד, ותורתו ומעשיו בלי ניקוד, סופר מהיר ובעל לשון צחות בכתיבה לא אוכל לגמור הללו, בו הייתי מתנחם מעצבון ההעדרים, בני אשר יצאוני ואינם, והיה לי למשיב נפש, יום אחר חג השׁבועות נפל למטה וליל בית יום ה' ר“ח תמוז שפ”ט נפטר לעולמו ולא היה קטן וגדול פה הוא אשר לא בכה עליו כי לא הניח כמותו בקהלות אלו בודאי. יציאת צדיק מהמקום עשתה רושם כי בימות הקיץ ההוא מתו כשׁשים נפשות מן הק“ק, עשרים ויותר מהם אנשים רשׁומים בתורה, ביושר, בעושר, ראשׁי בית אבותם, ורובם ככלם מבחר הנותרים וכל זה איננו שוה לי כמאמר הזולת כי לי צרת רבים אינה נחמה 142 כי אם תוספת צער ומכאוב, הניח אחריו הנער יצחק יצ”ו בנו בן ח' שנה ובתי אשׁתו הרה בשבעה חדשׁים, אשר באו לדור בביתי ובחומותי ועיני כלנו זולגות דמע כל היום. ליל ביאת יום ו' לחדש אלול הנ“ל ילדה בתי בת ונתננו אותה למינקת בהוצאה רבה וקראה שמה ריקינה 143 מב”ת, ירחם ה' עליה ועל אחיה ואמה אבי יתומים ודיין אלמנות. מתה אח“כ בת ז' חדשים. וכל ימות הקיץ ההוא נחליתי ונהייתי מכאב אסטומכא, גם הנער יצחק יצ”ו חלה ונטה למות ושועתי לה' וישמע שועתי וירפאהו דרך פלא, י“ר מלפניו לתת ספק בידי לגדל אותו לתורתו וליראתו כאב את בן ירצה. חדש אב השפ”ט נפטרה אסתר בת גיסי כמ' שמשון ז“ל אשר יגעתי וטרחתי להשיאה עם כ”מ אפרים אוסטילי יצ“ו, ובעוד שׁני ימים מתה אמה מ' שמחה אחות אשׁתי תמ”א144 ברוך אתה ה' דיין האמת אשר אמרת לפקוד עונותי עלי ועל בני ועל קרובי, וכל אוהבי, למען לא אשמח בכל אשר אפּנה, צדיק אתה ה' וישר משׁפטיך. אדר הש“ץ נתוכחתי עם אנשי הועד קטן ראשׁי ומנהיגי המדינה ע”ד הסכמה עשו כבר שני שנים לאסור כמה מיני צחוקות בגזרת חרם ושמתא, ולא לשבח הצחוק, אלא להראות שלא היה כח בידם ולא היה להם להחרים על כך ולהביא רבים לתקלת מכשול עשיתי פסק יפה וחזק והדפסתי אותו בעט עופרת ואשלחהו בכל תפוצות ישראל145. ועוד מחדש כסלו השׁ“ץ הגיע בני יצחק יצ”ו בליוורני (Livorno) ועמד שם כשׁבעה חדשים ולא רצה לבא אפי' לראות את פני פה ויניציאה, ה' ימחול לו. חדש סיון הלכתי למודינא עם תלמידי הבחור כמ' ברוך לוצאטו146 יצ“ו לשדוכיו עם בת כמ' שמחה סאנגויני יצ”ו, והלכנו וחזרנו בקושי רב בזמן שׁלשה שבועות מפני המעברות שהיו הולכים ונסגרים מחמת המגפה שהתחילה להתפשט מאז באיטאליאה147. חדש תמוז נפטרה לעולמה הנערה בת בתי דיאנה היה שמה ריקינה וחיים לכל ישראל שׁבקה. ומאז התחיל הדבר להתפשט בעולם ועל עם ישראל כבדה יד ה' בכל איטאליאה במלחמה ורעב ומגפה ועברו צרות על ק“ק מאנטווה, אשר לא נהיו מחרבן בית קדשׁנו עד הנה, וק”ק מודינא כמעט ספו תמו במכת הדבר, ויגע עד פה ויניציאה אחרי שהתחיל בימי תשׁובה בגיטו ויקייו148 מר' משה צרפתי ז“ל ובימי הסוכות מכמ' יעקב כהן מכונה סקוקו, ונתפשׁט עד שמתו עד היום ר”ח ואדר השׁצ“א כמו ק”ע נפשות, ותהי מהומה רבה בקהלות ורבים בפרט מהספרדים הלכו להם מן העיר לליואנטי ולעיר וירונה, וממון רב תש“ן קולי149 שולחו ללאזריטו וכמעט כלו נשׁחת ונפסד ונאבד, ויהי כמו שנה150 נאסר ליהודים לקנות ולמכור ולישא וליתן ואין ריוח כלום, גם המלכות לקח יותר מק”כ אלף דוקאטי מן היהודים והיוקר הווה מכל דבר לא נהיה כמוהו באופן כי העני וידל ישראל מהקהלות האלה, באופן שהעשירים ירדו להיות כבינונים, והבינונים להיות עניים, והעניים אין עוד להם מרחם כי אפס כסף151, ואני בעניי מלבד כי זה שנתים ימים בתי דיאנה ובנה יצ“ו באלמנותה בביתי גם בתי סטירילה מב”ת, יען לא יכול בעלה לבא זה שנה תמימה, גם היא על הוצאותי ועלי היו כלנה, בעתים משׁונים כאלו, ובכל זאת לא עזבני ה' בחסדו ואמתו להפליא עמי אשר בלי שום מתנת ב“ו הוצאתי שנה זו בין צרכי בית ופרעון חובות יותר מחמש מאות דוקאטי, הרוחתי אותם ביגיע קולמוסי ולשוני ושכלי וריחם כרוב חסדיו. והנה תמיד התמיד על הכל להיות בעזרי, כי יד ה' היתה בכל הבתים אשר סביבותי, ועל הסלם אשׁר אני שוכן עליו, ונחלו ומתו במגפה למעלה ומלמטה ומכל הצדדים, ימין ושמאל, ולא נתן המשחית לבא אל ביתי לנגוף עד היום הזה כן אל יטשני ואל יעזבני, עם כל בני ביתי אמן. ומר”ח ואדר עד י“א סיון הגם שהיתה מכת הדבר תמיד הולכת ומתגברת בכל שכונות העיר הפלא ה' בין מחניהם ומחנה ישראל ולא היה לא חולי ולא מות בשני הגיטו, וכל הגוים היו תמהים ומשׁתאים על הדבר הנפלא הזה, רק אנו היהודים לא היינו מכירים בנסנו, ויוסיפו בני הקהלות האלה לעשות הרע בעיני ה' בקטטות ומריבות והלשנות וגזלות אלה וכחש ונשבע לשקר ויחר אף ה' בעמו ויתחילו להנגף יום י”א הנזכר, ושׁב ולא רפא להם וחזרו למות רבים בשני הגיטי אך מעולם מבני ישראל לא מתו כערך המתים ביתר העיר. לא כן היה בקהלות וירונה ופאדואה כי היתה בהם יד ה' ולא נשׁאר השליש מהם ולא נמלט מהם כי אין בית אשׁר אין שם מת ירחמם המרחם על בריותיו. וכל הימים האלה היה בני יצחק יצ“ו בליוורני וכשרצה לבא אלי לא יכול כי סוגרו כל המעברות מהעירות מפני הדבר עד כי חזר ללכת דרך ים על מנת לחזור, וכן אם מתמהמה אני מחכה לו, ה' יחזירהו לשלום. כוכבי השמים וכסיליהם אשר נתנם אלהים בשמים לממשלת התחתונים ולהנהיגם כמוסבות שנייות, תמיד היה בדעתי כי אין גם אחד יכול להמלט מכחם ואין נסתר מחמתם והגם כי יטו ולא יבריחו לגמרי, יש מהם נטייה חזקה בין הקושי וההכרח, זאת היתה לי להכריחני כל ימי חיי לשנות באולת הצחוק עם כל אשר נפשי ידעה מאד דפיו ורעתו ועודני נער בן י”ב שנה גליתי דעתי בקהל בחבור סור מרע נדפס שנת שנ“ו פה ויניציאה וחזרו והדפּיסוהו בפראגה שנת שפ”ה152 למתק לשונו, וכמה פּעמים הממני והורידנו לארץ, ולולא זה הייתי כל ימי שמח בחלקי ועלז באשׁר חנני ה' מן הדעת וההשכל למצוא חן בעיני גלות יהודה למרחוק ושרים ונדיבים אשׁר לא מעמנו, כי גם עתה לעת ערב בן ששים לזקנה ובתוקף המגפה והצרות האמורות לעיל, יום י“ז בתמוז שצ”א שחמשׁה דברים אירעו בו לישראל רעים וחטאים, נכנסה בי רוח שטות וחזרתי לצחוק ומאז עד כסלו השׁצ“ב הפסדתי יותר מחמש מאות דוקאטי, רובם חובות לאשר הלוו לי וההוצאה מפני היוקר כבדה על אנחתי. ותמשך המגפּה בעיר ובין היהודים כאמור עד כל חשון השצ”ב כי אז הוגה וריחם ה' כרוב חסדיו וסר מר המות ונעשו בעיר שמחות רבות ותודות איש אל אלהיו, גם בכל הקהלות הקדושות גזרנו תענית ערב ר“ח כסלו ותפלה יום ר”ח בנשמת כל חי ונועם כל רנה ונדבה בכל ב“ה אשר ממנה יֵעָשׂה חפץ של כסף לזכרון ההצלה ברוך פודה ומציל, ברוך הוא וברוך שמו. חדש כסלו השצ”ב הנז' השאתי את בתי דיאנה תמ“א היתה אלמנת כמהר”ר יעקב במ' קלונימוס הלוי ז“ל להח”ר משה מפאנו המכונה מסלטארו יצ“ו בן האלוף כמהר”ר יהודה ז“ל153 ובן מרת פולויאה (Fulvia) אחותי שׁנייה בת דודי כמהר”ר אבטליון ממודינא ז“ל דר בפּאדווה, כי במגפה הנז' מתה אמו ושתי בנותיו ואשתו ואחיו, ולימי הפורים הנז' הייתי עם אשׁתי ובתי אסתר ובעלה יצ”ו שם פאדווה ונעשו הנשואין בשמחה, י“ר שיאריכו ימים יחד ויראו בנים וחפץ ה' בידם יצלח ועיני ועיני אשתי רואות, אמן. והנער יצחק בן בתי הנ”ל נשאר אצלי, יחנני ה' לגדלו לעבודתו וללמדו ספר וחכמה כאשר נתן סימן טוב עד הנה, עד יזכה לחופה ולהצלחה בחיינו כאמור. אחר נשואי בתי הנ“ל לא היה לי דבר רשׁום כי עד ר”ח אייר השצ“ג התמדתי בצחוק בין טוב ובין רע, ובחדשׁ אדר השצ”ג ילדה בתי דיאנה בת ותקרא שמה אנייוליטה (Angelitta) לזכר אחיה בני מרדכי ז“ל כי אהבת נפשה אהבתהו. וכל הימים מראשית המגפה עד סופה היה בני יצחק יצ”ו מתגורר בליוורני עד שהסכים לחזור לבקשׁתי הבית והגיע פה חדש טבת השצ“ב שלם בגופו ולא בממונו והנה הוא אצלי כבן המתחטא אצל אביו. מר”ח אייר השׁצ“ג עד חג הפסח השצ”ד שלותי ונחתי כי לא צחקתי והיה אלהים עמדי להרויח פרנסתי ברוחב, וגם הרבה ממכתבי השׁלמתי וסדרתי, והייתי כמוצא מעט נחת רוח לולי כי זקנתי וקפצה עלי זקנה בפתאום וכן על אשתי מב“ת וגם היא ואני נוטים מקו הבריאות תמיד אין שלום בעצמינו ויום ליום יביע ולילה ללילה יחוה כי קרב קצנו, ולי הצער בכפלים כי היא באמת פלגא דגופי ואם ח”ו תקדם מיתתה למיתתי אמות פעמים, כי אם תקדם מיתתי למיתתה אמותה הפעם, ביד בוראנו חיינו ואורך ימינו הוא הטוב בעיניו יעשה. אדר השצ“ד התחלתי להדפיס ספרי בית יהודה154 תוספת על אין ישראל אשר כל מאויי נפשי בו, יהי רצון מלפני ה' שיזכני לראות השלמתו כי זה כל ישעי וכל חפץ. תמוז השצ”ד בני יצחק יצ“ו לקח לו לאשׁה ועשה נישואין עם מרת שרה מב”ת בת כמ' יוסף פינצי ז“ל אשה גרושׁה מאישה לא על דבר זנות ח”ו רק כי לא היה זיווגן עולה יפה מצד בעלה ולא ממנה, וקבע לו דירה לבדו כי היה ביתי קטן מהכיל כלנו, יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח. מחדשׁ אב השצ“ד עד ר”ח אדר שצ“ה שׁלח ה' ברכה במעשי ידי ואספתי קצת מעות מאשׁר היו לי מיום היותי עד עמדי, אמנם כסילי שמים הכסילוני ובין חדש אב ואלול השצ”ד הפסדתי בצחוק כמו מאתים דוקאטי, ואח“כ חדשׁי חשׁון כסלו טבת שבת שצ”ה כמו ארבע מאות אחרים ונשארתי קרח קרחה רבה, והנחה לרעה עשיתי מיום ר“ח אדר שצ”ה הנ“ל עד הנה, וחסדי ה' כי לא תמנו הולך ומספיק בידי די ספוקי לא חסרתי כל, לולא הזקנה גוברת עלי ועל אשׁתי ולא בריא אולם חלשׁים ועצבים. הלא זכרתי לעיל התחלת הדפסת ספר בית יהודה תוספת על מאמרי ע”י, לא היה דבר אשר קויתי אויתי כל ימי חיי כמו לראות אותו מודפס ומפוזר ומפורד בנפוצות ישראל כי מובטח אני היו יהיה לי ממנו זכות וכבוד ושם עולם אשר לא יכרת, התחלתי הדפסתו כנ“ל אדר השצ”ד והשתרגו עלו בו מונעים רבים עד שנמשך הדבר עד חשׁון השׁצ“ה, ומקודם אלול שצ”ד הלשינו מפריצו עמנו [על] דבר הדפוס אל הקאטויר (Cattaver) וחתם בית הדפוס ועמד כמו ששה חדשים סגור חותם צר, אח“כ נפתח ושבו למלאכתם ולהדפסת ספרי הנ”ל, אשר נעשה כמעט כלו ע“י נכדי יצחק מן הלויים יצ”ו כי הביאותיו אל המלאכה ההיא זה כמו שתי שנים למען ילמד ליהנות מיגיע כפיו במלאכה נקייה וקלה ומהלימוד לא יניח ידו. ויהי היום יום ד' כ“ח אייר השׁצ”ה באו פתאום השוטרים לבית הדפוס ותפשו נכדי יצחק הנ“ל עם שׁני בחורים מריעיו ונתנום בבית כלא יושבי חשׁך ואת בית הדפוס חתמו פעם אחרת ותצר לי מאד כי בכל ההשׁתדלות הרב לא יכלתי לבא לידי גמר הדבר להוציאו לחירות ובקושי התירו לו מקץ ט”ו ימים לצאת מאפלה לאורה, אך בבית האסורים, ועמד שם עד מלאת לו ששים וששת ימים ואני יוצא ובא כל יום בעמל וטורח והוצאה רבה, עד ה' ריחם כרוב חסדיו וע“פ פסק הקואראנטיאה קרימינל (Quarantia criminale) יצא חפשי חנם יום ו' כ”ח תמוז השצ“ה. חדש אב השצ”ה נחליתי מקוצר הנשימה ובאב אצטומכא והייתי על ערש דוי כמו עשרים יום ובאו חתני ובתי יצ“ו מפאדווה לבקרני, ואח”כ שב ה' ורפא לי אך נשאר לי קוצר הנשימה. אדר השצ“ו ילדה בתי מב”ת דיאנה בן זכר במז“ט, והלכנו פאדווה אני ואשתי תמ”א להביאו ולהחזירו לברית ונמול ע“י האלוף הרופא כהר”ר דוד חיים לוריאה155, יצ“ו ואביו קרא לו אבטליון חי יצ”ו על שׁם זקני ודודי הגאון כמהר“ר אבטליון ז”ל, י“ר שידמה לו בתורה וחכמה ואורך ימים אמן. ובראש השנה הנ”ל (ר“ל שצ”ו) סיימתי הדפסת ספר בית יהודה ופרעתי כל הוצאת הדפוס שהיו נגד מאתים וחמשים דוקאטי הכל משלי, בלי הלואת אדם, בין ריוח שׁהזמין לי ה' מהגהת ספרים אחרים שנדפסו, ובין מה שהוצאתי ממכירת הספרים ההם בין ויניציאה ופירארה ואיזה ארצות אחרות מאיטאליאה, גם שׁלחתי מהם בליואנטי אלימנייא ופיאנדרה (Levante, Allemagna, Fiandra) ויום יום נמכרים מהם. ומאז בני יצחק נשא אשה נמשך כמו שׁנה שהיה מראה עצמו סר מרע, אם לא עושה טוב, עד כי חדשׁ אב שצ“ו ממש כמו בשנת שצ”ה נחליתי מאותו חולי ממש מהאצטומכא והנשימה, כי רק בימות הקור הוא מניח לי מעט אך בהתחמם האויר מצר לי מאד, ואז נגלה בני הנז' מצחק והולך בדרך לא טוב עד היום כמו י“ח חדשים ולפני איננו בא ואינו מדבר עמי ולא אני עמו כי כסיתי פני כלימה ממנו, ישתבח ה' אשר לא הראני בשמחת בנים, משלשה שהיו לי רק יגון ואנחה, לולי כי התלמידים אשר טפחתי ורביתי ת”ח ומורים בישראל להיותם קרויין בני המה ינחמוני156. גם שנת השצ“ו בחדשי חורף לימדתי לשון איטאליאנו וד”א אל שר ונכבד האדון מונסו לודוויקו איסילין (Monsienr Lodovico Eselin)157, צרפתי גדול אצל המלך, ואהבני אהבה עזה והרוחתי עמו נגד מאה דוקאטי והניח לי דמותו וצלמו היינו ריטראטו (ritratto) שלו לזכר אהבה, ורצה את דמותי נעשה ע“י הקאואלייר טיביריאו טינילי (Cavalier Tiberio Tinelli) צייר חכם ונקוב בשׁם, אך כאשר היה כמעט נשׁלם מת הטינילי ונאבד הריטראטו, היה שוה משקלו זהב לדברי הכל. החורף ההוא התמדתי בלימודים ובעסק הישיבה, וחברתי מאמר נגד אמונת הגלגול קראתיו בן דוד כי חברתיו לבקשׁת ה' דוד פינצו158 שוכן במצרים שהיה מתנחם בזה ממיתת בן יקיר לו בן ט' שׁנים ושלחתיו לו עם כמה ספרים קטנים וגם צלם דמות תבניתי נעשה במרובע קטן לזכרון בין עיניו ממני, ואח”כ שלחתי לו עשרים מספרי בית יהודה שלי ולא קבלתי ממנו בתוך ג' שנים לא כתב ולא שום דבר. פורים השצ“ו נהפך לאבל מחול כל הקהל הזה והתחילו צרות הכלל והפרט, וצרותי אשר תמיד היה לי חלק מהן בין מהפרט בין מהכלל לא היה צרה בעולם שלא נטלתי בה חלקי מלבד פרטותי, וזה כי נגלה עון גראשין סקארמילה159 (Grassin Scaarmello) ושבדין קטאלאנו (Sabbadin Catalano) אשׁר לקחו וגם שמו בחדר בית הגיטו רכוש והון מסך שבעים אלף דוקאטי משי ובגדי משי וזהב אשׁר גנבו איזה ערלים במירצאריאה160 אל סוחר בריגונצי (Brigonzi), כי הלשין אותם וגלה הדבר איש בליעל יצחק בר יעקב סיניגו י”ש, ובאו השוטרים ותפשו שׁבדין והוא הודה להם איפה היה הממון וגרשון ברח, גם מנחם דאניילו (Danielo) ויצחק סקארמילה ערבו עמם בהלשׁנה עם היותם נקיים מזה, וסגרו החצר מהגיטו יום פורים לבקשם בכל הבתים בבהלה רבה וגדלה צעקת וכלמת כל אנשי העיר שרים ועירונים והמון העם נגד כללות היהודים כמנהג, כי איש א' יחטא ועל כל העדה יקצופו, לומר כי הם חברי גנבים וכל הרעות יתכסו בגיטו, ומאז היו לבוז ולשנאה תחת היותם מתחלה אהובים לכל עד היום הזה. ומה גם כי נוספה הווה על הווה כי יום ראשון של פסח השצ“ו הנ”ל נתפשו האחים סורזיטו161 מרדכי שמת אח“כ מומר בתפישה ויעקב הנמצא כעת בדוגיא (באיטלקית Galera או Galea) על כי נתנו שוחד למשפט הקוארנטיאה בריב שני ערלים, כי הלשין עליהם גרשׁין סקארמילה הנ”ל להתנקם, לא יאבה ה' סלוח לו כי השחית וחבל ששׁה בתי אנשׁים כשרים, ואז התחילו שברי לבי ואנחותי כי אחרי היותי נעצב על גרשין ושבדין כי אוהבי היו162, באו מים עד נפש ונגעו בבשרי, כי חתני כמ' יעקב מוטה היה גם הוא חבר אל הסורזיטי, ונטפל עמהם בעסק הנז‘, ויירא וייצר וילך לנפשׁו פירארה עם כמה יהודים אחרים אומללים וכשרים163 שפחדו גם הם מזה, ונמשׁך הדבר כמו שנה תמימה בפחד ורעדה תמיד וכל יום קללתו מרובה מחברו, ובתי אסתר מב“ת מתאוננת על בעלה כי רחק ממנה. אף כי גם אני לעצמי פחד פחדתי ואחז בבשרי פלצות כל העת ההיא מחמת יצחק ויגיואנו (Vigevano) מרוויגו שנתפש ואמר שאני דברתי עמו כאילו ידעתי בעסקי היהודים ההם בנתינתם שוחד אל השרים ולא שלותי לא יום ולא לילה, עד שהכביד צערי ופחדי מאד ר”ח אדר שצ"ז, כי בין השרים שהלשינו עליהם שקבלו שחד היה א’ מהם אהובי מאד ויראתי פן יאמרו שׁהיה לי עסק עמו בדברים ההם כי עם היותי זך בלי פשע עכ“ז היתה שׁעת זעם וחרון לענוש ולתפוש על כל חשש קל בעלמא, והלכתי פאדווה ועמדתי שם י' ימים כמתחבא ורציתי ללכת פירארה לנוס שמה, לולי רחמי ה' אשר האיר מחשבתי לבלתי לכת ולהיות באנדידו164 על לא חמס עשיתי והסכמתי לשוב ביתי מעט קודם פורים אשׁר תכף להגעתי דרשתי הלילה בגן לסיום החורף ההוא. ויהי אחרי כן ז' אדר שׁצ”ז נגמר הדין מכל היהודים המפחדים והיו באנדידי165 לעולם ועד, בחומרות גדולות בבאנדו166 ועוד דבר אשר לא נשמע כמוהו מימי אבותינו, גרשו מכל המעמד אבות ובנים ואחים מכל א' מהיהודים ההם, עד כי לא לבד הוכרח לבקשׁ לו מקום לשב חתני כמ' יעקב הנז' כי גם שני אחיו שׁהיו גרים בלמוטה (La Motta) נדדו הלכו. ויקבע מקום דירתו חתני הנז' בפירארה והיות הראוי ללכת לישב אשה בית אישה ר“ה שצ”ז הנ“ל הלכה עם כל כלי תשמישי ביתה בתי אסתר שׁת' לפירארה ושמה היא יושׁבת ברוך ה' כמשפט נשי בני ישראל אנשי יקר וכבוד כי כן חתני הנז' מסתחר ונושא ונותן שמה באמונה ואהוב לבריות למענו ולמעני כי תמיד אהבוני אנשי הק”ק ההוא משנים קדמוניות, זה לו שם כשתי שנים יעמידם האל בריאים ושקטים. עלינו לבד להתעצב אני ואשתי אשר נשארנו יחידים זקנים ובלתי חזקים בבריאות ורחקה ממנו בתנו האהובה והחביבה הנ“ל אשׁר היתה לנו לעזר ולשרת בעת חולי או צורך והננו היום עלובים ובדד נשב, אין לנו לא סומך ולא עוזר רק השׁולח עזרו מקדש. עוד זה מדבר ללבי צער ריחוק חתני ובתי הנז' וזה בא דאגה ופחד וכאב לב גדול ועצום לא עברתי כמוהו בין רוב הצרות והיגונות עם כי רבו כמו רבו עלי כל היום מאז יצאתי לאויר העולם, וזה כי כמו שתי שנים קודם לכן נתתי לצרפתי א' יודע לשון הקדש נקרא מונסו יאקומו גאפריל (Monsieur Giacomo Gaffarel) לקרות ספר א' חברתי לבקשת שר אינגליסי (Inglese) לתתו למלך אינגילטירה (Inghilterra) זה יותר מעשרים שנים, בו אני מגיד ומספר כל חוקי היהודים ותורותיהם ומנהגיהם היום הזה בגלותם, ואז לא נזהרתי מלכתוב בו דברים נגד החקירה167 כי כתוב יד היה ולקרות בו אנשים אשר לא מכת האפיפיורות המה, ואחרי אשׁר קרא אותו הצרפתי הנ”ל בקש ממני להניחו לו וידפיסנו בארץ צרפת, אני נתרציתי ולא נתתי אל לבי להגיה ממנו הדברים אשר לא לרצון יהיו בדפוס לחקירה אשר באיטאליאה, ויהי מקץ שתי שנים אחרי אשר נתיאשתי שידפיסנו הצרפתי יום שני פסח השׁצ“ז הנז', והנה אישׁ מביא לי אגרת אחת ממנו כותב ומודיע לי איך הדפיס הספר הנ”ל בפאריגיי (Parigi 1637) וסותם וחותם דברו למי עשה הדידיקציון ואם שינה בו דבר וכיוצא. מיד הכה לבי אותי והלכתי לראות העתק ממנו, שנשאר לי מעת חברתיו, וראיתי בו ארבעה או חמשׁה דברים רשומים אסורים לדבר וכ“ש לכתוב ואין צ”ל להדפיס נגד רצון החקירה, אז צעקתי משבר לב ומרטתי זקני ולא נותרה בי נשׁמה כי אמרתי כאשׁר יבא ויגלה ויראה הספר הזה ברומא יהיה לאבן נגף לכל היהודים, כי יאמרו כמה חצופים הם לשים בדפוס בלשון לע“ז להודיע לנוצרים לא לבד חוקותיהם כי גם מה שׁהוא נגד דתנו והסכמתנו, ולעצמי בפרט, ואני אנה אלך כי לא אוכל להמלט פּירארה ולא במקום [אחר] מאיטאליאה, והייתי מצייר הסכנה יותר ממה שהיה, כי סוף סוף לא היו הדברים כ”כ אסורים, עד שׁרבו אנחותי ולבי דוי וכמעט יצאתי מדעתי ולא היה מנחם לי מכל אוהבי, וה' אלקינו חנון ורחום שם בדעתי לשמוע לעצת החוקר, יבורך וישובח, כי עשה עמי כחסיד מחסידי א“ה, ועשיתי הגדה רצונית בחקירה, בה היה לי מגן מכל דבר ובה בטחתי ונתישבתי בדעתי אחר כמו חדש ימים אשר נמשך כאבי וצערי מה שלא יסופר. לא היו ימים מועטים בא הצרפתי הנז' לרומא ומשם שלח לי א' מן החבורים ההם מודפסים בפּאריגיי וראיתי כי נתחכם ונתחסד להסיר ממנו כל ארבעה או חמשה דברים ההם שהייתי ירא מהם ועשה לי אגרת בראשה מהלל ומשבח ביתר שאת עצמי והחבור ועשה הדידיקאציון ממנו לשר אמבשׁדור168 מהמלך מצרפת שבא פה אז לישב אצל השררה יר”ה, אשר כתב לי אגרת מידו מחזיק לי חינות מצד המלך ומצדו. אז שקטתי הרבה ממוראי ופחדי, אך עם כל זה לאשׁר נפלו בדפוס ההוא טעיות לרוב בדקדוק הלשון, וגם נשׁארו בו ג“כ קצת דברים חששׁתי באולי עדין לא ישרו בעיני הנוצרים, הסכמתי להדפיסו שנית פה ויניציאה והסירותי ממנו והוספתי עליו כרצוני לתכלית הנ”ל, והנה הוא נמכר היום ממוכרי ספריהם, ועד הנה כמו ששה חדשׁים לא נשמע עליו כי אם משבחו, גם בדפוס השני הזה עשיתי הדידיקאציון לאמבשדור עצמו כבראשונה ונתן לי מתנה ל“ד דוקאטי, היו לפרעון הוצאות הדפוס169. סיון השׁצ”ז הלכתי פירארה עם אשתי וישבנו שם עם בתי אסתר מב“ת ימים וחזרנו הבית לשלום. האמנם כמו חדשׁ ימים אח”כ חלתה אשתי, וליל שׁ“ק קמה מהמטה ונפלה לארץ והכתה שכמה בפנת קיר ועמדה כמו שנה אחת שלא יכלה לפשׁוט אותו הזרוע, ואחר זה בימות החורף בא לה כמו גוטה170 בזרוע האחר עד שׁלא היתה שולטת בשום א' מזרועותיה, עד שריחם ה' עליה ועלי, ואחר הפסח שׁנת שצ”ח בלי שום רפואת רופא, רק מהאמיתי מעט מעט פּשׁטה ונענעה אותם די ומספיק לעשות הצריך. חשון השצ“ח הלכתי פאדווה לראות בתי דיאנה והיו לי תרעומות על בעלה על הנהגת ביתו עד ימות הפסח, ואחר הפסח באה פּה בתי הנז' עם בן ובת הקטנים יצ”ו, ועמדה פּה חדש וחצי עמנו, הבת אצל הורים. בימים ההם בעוד היתה פה בתי דיאנה מב“ת כמו ו' בסיון הלכתי פירארה לראות בתי אסתר שת' בדרך פאדווה ורוויגו והגעתי שׁם לשלום יום ד' בשבוע ועמדתי עד יום השבת בריא ועלז עמה, ויום השבת אחר חצות אחזני כאב האצטומכא ועצירת נשימה וצמא מתמיד, והייתי מוטל על ערש דוי שנים עשר יום ברפואות והרקות, ובראותי החולי מתארך בחרתי לשוב לביתי עם היותי עדין חולה וחלשׁ, ובאה עמי בתי אסתר שת' לסעדני ולכלכלני בדרך, ובאתי לרוויגו ומשׁם לפאדווה במרכבה ומשם לויניציאה בספינה עם הוצאה כבדה מאד. ובהגיעי הבית התחלתי להתחזק ולהקל מעלי הכאב והעצירה, לבד הצמא נשאר לי כל ימי הקיץ מן הבקר ועד הערב שותה מי בורות ומי בשמים ומימות נעשות לכתחלה. לא חמלתי על הוצאה, ותשב פּה בתי אסתר כמו ט”ו ימים ואח“כ שׁבו ותלכנה בנות אשה בית אישה לשלום. ומחדש שבט השׁצ”ח הרבה בני יצחק יצ“ו לפשוע לבלתי לכת אחר כאנשים להרויח לטרף ביתו כי אם מבקר לערב יוקארי171 לצחוק המהולל, עד כי בחר ללכת, ואני סייעתי בידו להרחיק נדוד ועזב את ביתו נטש את אשתו עזובה ועצובת רוח והלך לליוורנו ומשם לאמשטרדם ואמר כי רצונו לעבור אל בראזיל באינדיאי172, ימחול לו ה', כי היה יכול לשׁבת שלו ושקט בביתו ולשמח את נפשי ולתמוך ולכלכל את שיבתי, ויעבור והנה איננו מר”ח סיון והנה להיות נע ונד בארץ173, אין זה כי אם עונותי ופשעי הגורמים כי על ג' בנים שהיו לי אוכל לומר, זה מת, וזה נהרג, וזה גולה, לא נשאר לי נחמה בעניי כי אם מנכדי יצחק מן הלויים יצ“ו בן בתי דיאנה שת', אשׁר זה כמו עשר שנים מעת פטירת אביו ז”ל גדלתיו בביתי ויהי לי לבן, ועד היום הזה עמי, הוא כבן י“ח שנה שומע לקולי ומבין במקרא ואגדה ודורש ברבים ערב לשומעיו, וישׁ עמו מלאכה נקייה וקלה בדפוס, אשר סוף גם הוא עסק תורה, ויותר אהבתיהו כי בפניו ומדותיו דומה בכל דבר לבני מרדכי ע”ה, יואל אלוה לתת לו חיים טובים וארוכים ממנו מאד, אולי יחנני ה' לראות ממנו בטרם אמות איזו גילה ושמחה, ואחר מותי יתן לי שכר טוב בעה“ב ולאשתי מב”ת אשר גדלנו יתום בתוך ביתנו בטרחא רבה וצער כגידול בנים. מאז כל שנת השצ“ח ועד הנה רבו האחים דורשים בבמותיהם מדברים טוב על היהודים למעני ומגדילים בשבחי בדרשותיהם לאזני גוים רבים מה שלא יאמן כי יסופר עד כי גדל שמי בגוים ממה שהיה. ערב ר”ה שׁצ“ט (1638) הודיעוני בני בית הנכבד כה”ר אברהם אבוהב (Aboab) יצ“ו כי לא יתנו לי עוד שכר הישיבה שהיו נותנים לי ששה דיקאטי לחדש, גם כמ' ליאו די צירוי174 נלוה עמם לבלתי ידרשו בביתו בימות החורף, באופן שנשארתי בחצי הספקת ההוצאה הצריכה לי ובלי שׁום ריוח מחוץ ואני ואשתי זקנים באנו בימים. ברוך ה' אשר היה עמי מאז ארבעה שנים עד הנה לעזוב דרך הצחוק הרע מכל וכל, ועל הנותר ירחם ה'. ר”ח אדר ראשון השצ“ט שׁדכתי נכדי יצחק יצ”ו עם בת יחידה מר' אסתר שׁת' להר' יהודה מונטיסקודולו175 יצ“ו נבון בתורה וממשׁפחה מיוחסת, אמרתי אני זקנתי וגם אשתי אבקש לו מנוח ייטב לו אחר מותנו כי זאת לו שלישׁיה להיות לו אב ואם ישגיחו עליו, יהי רצון שיהא במז”ט ואזכה לראות חופתו ובנים אשׁר יולדו לו. ולימי הפורים הנ“ל חלתה אשתי ברגליה כי אחזתה פאדגרה או גוטה (Podgara o Gotta) ומאז ועד הנה הולכת וצולעת מעט בבית גם ידיה החלו להנפח מזה וזקנה קופצת והולכת עלינו בבריאות מעט. אייר שׁצ”ט על כי נתעוררו בני הישיבה הכללית שלנו לגדור פרץ כמה עבירות ובפרט זמה ועון פלילי בפרהסיא אשר בקהלות אלה, ונתנדה יצחק די אלוה (de Alva) עברין גמור, הגם שהכל עשינו ברשות שרי הקאטאויר (Cattaver) גמור וברור חתום משׁלשתם, היה מי שהלשׁין עלינו והקריבונו למשׁפט, שמונה רבים, ואחר ההרבות לחקור הניחונו לבא לביתנו בתת ערבות ששה עשר אלף דוקאטי, שני אלפים לא‘, ויגענו ביראה ופחד והוצאה והשׁתדלות עד כי פטרו אותנו בחסד ה’ לשלום ע“פ שׁנים מהם כמו ך' סיון בקירוב. אלול השׁצ”ט התחיל העולם תהו ובהו. חשון ה“א ת' נתאספו כשלשים איש מק”ק ת“ת ספרדים יצ”ו והחזירו עטרת הישיבה ליושׁנה. ט“ו כסלו ה”א ת' נחליתי מכאב האצטומכא כמו שׁנים עשר יום ומאז הגם שנתרפאתי אך נשארו לי תמיד כאבים ההם בפרט בימי הקיץ מהשנה הנ“ל. ט' אדר הנז' נעשו נשואי יצחק נכדי יצ”ו עם זוגתו הנ“ל, והיו פה בנותי דיאנה ואסתר שתחיינה, כמו חדש וחצי, ואחר חזרו אשה בית אישה, ויצחק נתכבד בתאר החברות176 מאת כל מעלות בני הישיבה יצ”ו, ונסע מביתי והלך לדור בבית חמיו הר' יהודה הנ“ל כפי התנאים שׁידור עמו ובעד ג' שנים וחצי יעשה לו ההוצאות והולך ומתעסק בלימוד ודרשות ומלאכת הדפוס כיד ה' הטובה עליו. והמר נפשי חתני רמ”ס בנשואים ההם עד שנהפכו לי ללענה. ר“ח סיון הנז' הייתי בפאדווה ונגמרה אז הדפסה שׁנית מס' שׁלי, גלות יהודה, עם תוספת חדש עשיתי לו ממלות רז”ל ומפרשים קראתיו, פי אריה, כי כל ימי טרחתי להועיל לרבים. וכמו ששה חדשים קודם סיימתי מאמר נגד הקבלה קראתי אותו ארי נוהם, מרוב שיחי וכעסי על איזה מהם אשׁר בספריו דבר תועה נגד מאורות ישראל ובפרט נגד הנשׁר הרמב“ם ז”ל, ולא נדפס177. וחדשׁי תמוז אב אלול עד סוף שנת ת' נחליתי ונהייתי מכאבים ומכאובים ולא התאמצתי לעיין ולחבר כשני הקיץ האחרים, וכאשר היה בדעתי לעשות, ומראש שנת ת“א עד חג השבועות נתאמץ ונתחזק שני אלפים תהו. הת”א ה' טבת בחצי הלילה נולדה בת לנכדי יצחק יצ“ו וקרא שמה שרה מב”ת על שׁם אם אביו, ה' יזכה לחופה ומ“ט אמן. שנת ת”א קרוב לימי חנוכה אשתי חלתה חולי כבד כמו חדשׁ ימים ומאז כל ימות החורף ההוא עמדה עצבה ועגמת נפש בלי סבה, ולימות הפסח הבא חזרה וחלתה ג“כ ונמשך חולייה הרבה ועד חדש סיון שבאה בתי דיאנה מפאדווה ועמדה פה כחדשׁ וחצי והלכה לה וכשׁני חדשים אח”כ (נ"ל להוסיף מלת “חזרה”) ועמדה פה עד ר“ה ת”ב כי כל הקיץ ההוא היינו אני ואשׁתי חולים ונדכאים. חדש סיון הנ“ל התחילה רוח זרה לאשתי לריב עמדי ולהכעיסני, אשר היה השמדה וכליון ושממון ממוני גופי וכבודי ונפשׁי עד היום, ויהיה לוּ אחיה עוד מאה שנה לא אשוב מעולם להרפא בשום צד מכל הד' דברים הנ”ל וה' יודע אם לחמה אותי חנם על לא חמס עשיתי ואין מצדי עמל ואון, לא אוכל לכתוב כסילותה כאשר היה, גם לא מיום אל יום איך נדחתי בחלקלקות מדחי אל דחי ומרעה אל רעה, רק בראשי פּרקים אומר, מחדש סיון הנ“ל עד אחר סוכות היינו כל היום בקטטה ואני כועס וצועק ומשׁתטה ודמי נכמר ונשרף ולבי סחרחר ומעי הומים עלי, ופעם בפעם היתה נודרת לחשות ולהשקיט המיתה ועוד מעט מן הימים חוזרת לשטותה, עד שׁכך הלכנו כל הקיץ ההוא הת”א וכל חדשׁ תשרי הת“ב. ד' חשׁון הת”ב הלכתי עמה לפאדווה בתנאי שיהיה שלום בינינו וישבנו שׁם חמשה ימים עם בתי דיאנה מב“ת ותכף לחזרתנו שׁבה להתגרות כמקדם, עד שלא יכלתי עוד שאת ונעשית בועה ומוגלא וסרכה בקרבי ונפלתי למטה כמו בחצי חדש כסלו בקדחת וכאבים התחלואים קשים ובפרט מקוצר הנשימה שקורין אסימה (Asma) עד שבתחלת חדשׁ טבת אמדוני הרופאים למות והתודיתי ודוי שכיב מרע והתפללו בעדי בבתי כנסיות ונטיתי למות, אך לא חפץ ה' להמיתני והלך חוליי באורך תמיד והולך וגדול קוצר הנשׁימה וכאבים, עד שקצתי בחיי לישׁב במטה והתחלתי לקום בחדש שבט, אמנם בכל זאת נדדה שנתי מעיני מדי נפילתי למטה ונמשך כן כמו שבעה חדשים, ובקושי גדול הייתי מדבר ומתפלל ודורש עד כי נתיאשתי מעצמי כי אמרתי לא אוכל עוד לזכות את הרבים כמו שעשיתי מ”ט שנה, ולא להיות בין החיים. ויען הוצאתי עד ר“ח שבט הנ”ל כמו ק“ל דוקאטי בחליי מעות מחושׁבים ולא סרה אשתי להדאיבני יום ולילה, התקצפתי ויצאתי מדעתי והתחלתי לשׁוב לחטאת יהודה כתובה כמה פעמים, הצחוק אשר כלני ודמה אותי, הרעותי לעשות מכל אשר עשיתי פעמים אחרות עד כי בשנה תמימה מאז הפסדתי ואבדתי שש מאות דוקאטי, יותר משׁלשׁ מאות הנם היום על צוארי חובות ובחוסר כל להוציא ולהביא טרף לבית. ר”ח ניסן הת“ב הוצרכתי ליסע מהבית חזקת כמ' מאיר צוגאלה ז”ל שהייתי דר בה י“ז שנים יפה וטובה, ומפני חוליי כי כשלו ברכי ומקוצר רוח לא יכלתי עוד לעלות בסולם, ובאתי לדור בבית חזקת כמ' משה לוצאטו, אצל הבוטיגה178 שלו מקום חשך ואפלה, קורא אני לה מערת המכפלה, כי שכירות והוצאה רבה ואם אין נחש יש סימן כי הייתי ג”כ בה חולה וקשה יום ואובד ומפסיד, והכל בא לי ממקום אחד, כי הכעס והקצף הסיר בריאותי ועשאני חולה, והחולי מנעני לעלות בסולם, והביאני בבית הזה להיותו נמוך, חשך ולא אור. אייר הת“ב קבלתי אגרת מבני יצחק יצ”ו מן בראזיל נילי אינדיאי179 איך הוא שׁם עשיר וסוחר ראשיי ויש לו יותר מארבעת אלפים ריאלי (Reali) ועבדים כושים, ואומר לחזור עוד לביתו ולאשתו ולשלוח לה ולי מתנות, אך עברו עד הנה מאז כשמונה חדשים ועדין לא ראיתי אפי' אגרת אחרת, יהי מה יחיה ויצליח כי בני הוא. וסוף שׁנת ת“ג שמועות יבהלונני שצחק והפסיד בכל מכל כל והנו עד היום ניסן ת”ד עירום ועריה ולא כתב עוד. סיון הת“ב הלכתי פירארה עם דיאנה בתי מב”ת ובעלה ובנה יצ“ו לנישואי משה אחי ר' יעקב מוטה (Mottä) חתני וישבנו שם ח' ימים עם בתי אסתר מב”ת וחזרנו לשלום, ועלי היתה ההוצאה מרובה, וגם שם עכר אותי חתני רמ“ס. ומאז חזרתי התחלתי לאכול ולשתות ולהתנהג בכל דבר נגד סדרי הרופאים מפני חליי, וכן העברתי מעלי קצת החולי בפרט קוצר הנשימה ונדידת השינה שכבדו עלי שמונה חדשים קודם לכן, ובחסד ה' כמדומה לי שנתרפאתי כי נשׁברה לי בועא היתה בריאה והרקתי דם מפי ונתרפאתי, הגם כי הזוקן חולי טבעי180 הולך וגובר עלי בדבר השׁבורה181 וכאבים וחולשה, על הכל ישתבח ה'. הת”ג מראשׁ השנה עד י“ו חשון התמדתי בצחוק הרע מדחי אל דחי עד שמכובד החובות וחוסר כל נדרתי למנוע עצמי ממנו עד פסח הע”ל, ועתה ג' פסוקים מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים מצירים לי, מן התורה וכי תאמרי מה נאכל, מן הנביאים והנושׁה בא לקחת, מן הכתובים כי כסלי מלאו נקלה ואין מתום בבשרי, ירחם ה‘. ומאלול הת"ב עבר חזרתי להדפיס תפלות הדפסתי זה ך’ שׁנה קראתים תפלת ישרים182 עם תוספת טובה נתתים מתנה לק“ק רומה יצ”ו, וקבלתי מהם מתנה בעד זה כ“ה דוקאטי, אמנם לפי שהזכרתי שמות הממונים בפרטות היה בקדימתם זה לזה מבוכה וחזרתי והדפסתי פעם שלישית הדידיקציון, ונשארתי עמם מרוחק. מאז אלול ת”ב הנ“ל הרבה חתני ר' משה מסאלטר לפשוע נגד בתי אשׁתו ועל שהתרעמתי על זה הניח מלכתוב לי זה כמו ארבעה חדשים. ומסיון ת”ב עבר מכרתי ומשכנתי183 כמה מספרי מכתבי בעד סך יותר ממאה דוקאטי, וגם נתתי קצת מהם מתנה לתלמידי ואוהבי, ועוד עד כל שנת ת“ג עלו ליותר מק”ן דוקאטי. מחשון הת“ג עד כל אדר הת”ג עבדתי כרצון ה' ובעזר וסיוע ה' ואוהבי עד כי סוף אדר נסעתי מבית כמ' משה לוצאטו, ובאתי לדור בבית קטן ורחוק של כמ' יצחק ב“ש עובדיה אצל הטבח יצחק הנקרא אדום, ושם לא הונח לי כי בית תינוק ואשה אם אין נחש יש סימן ואשתי חלתה ב' או ג' פעמים, ונכנסתי להגן בעד שמחה בר משׁולם הקצב, אשר נתמעט בו חלבי ודמי כמשלוש חדשים לכמה סבות, ובקטטה תמידית מאשׁתי על זכירתי אשׁר הרעה לעשות לי וכו', ושׁשה חדשים שׁעמדתי שם לא הרוחתי שׁשׁה דוקאטי וכל מעשי מתעקשים ובלי הצלחה, ומהמית השכנות ומטרידים אחרים הוכרחתי ליסע גם משם ובאתי ר”ה ת“ד לדור דירת עראי בבית של כמ' נפתלי כהן סקוקו והיה דר בו החר”א סטיללה יצ“ו (Abramo Stella) והוא נתנו לי בעד ח' חדשים לבד ולסוף זמן אצטרך לבקש בית אחר, כך נגזר עלי גלות אפי' בעיר עצמה. מר”ה ת“ד עד ימי חנוכה המר והנמהר בעדי כל ימי חיי, נתעסקתי בעד חתני כמ' יעקב מוטה יצ”ו, להביאו מן הבאנדו שלו לויניציאה כי מפני המלחמה עם האפיפיור הכריזו שהבאנדיטי בפרוע פרעות שכירים יוכלו לשוב עם ישׁאר בעצת עשרה, וערב חנוכה מיאנו בו ונשארתי עצב על זה, אף הוספתי עצב עמה כי ליל חנוכה חזרתי לצחוק המקולל והתמדתי עד ר“ח אדר בהפסד רב והעדר כבוד גדול לא עבר עלי כמוהו מעולם וקטטת בית. ומחדשׁ יונייו (Giugno) ת”ג באה פה בתי אסתר מב“ת מפני המלחמה הנז' ועמדה פה י”א חדשׁ ונמצאת פה לכל המאורעות רעות הנ“ל, אח”כ ר“ח ניסן שבה לביתה ובאה פה בתי דיאנה ועמדה עד חג השׁבועות, גם היא בזמן יגונות ומכאובות וקטט עם האשה אשר הוכיח ה' לי. חדש אדר ת”ד הנחתי מלצחוק ובקשתי לעמול ולטרוח בעד הג' פסוקים תנ“ך הכתובים מנגד ולא מצאתי אפי' תלמידים קטנים וסגר ה' בעד כל ריוח גדול או קטן בעדי מכל צד ופנה. סיון הנ”ל אחר שבועות נסעתי מבית כמ' נפתלי הנ“ל ובאתי לדור בבית כמ' משה לוצאטו שהייתי דר בה פעם אחרת עד אדר ת”ג כמנגד בחוסר כל וכל ובלי ריוח ובלי הצלחה לא אדעה מה יוסף ה' דבר עמי קשׁות. ומחדש ניסן הנ“ל היו לי שני תלמידים או שלשה באים מקצת היום ללמוד ולכתוב וכל הקיץ ההוא עד ר”ה ת“ה עברתי בין טוב למוטב היותר שאפשר. ולקול תרעומת אשתי אשר לא שקטה מן ה' שנים עד הנה להצר לי ולא רצתה לדור בבית ההוא נסעתי משׁם ובאתי בהשתדלות רב לדור בבית הוא מכמ' מרדכי באלדוז184 תשרי הת”ה והייתי בל החורף עם איזה ריוח כמו מאתים וחמשים דוקאטי, פרעתי מהם איזה חובות שהיו לי וכלכלתי פּרנסת הבית כיד ה' הטובה. ר“ח ניסן הת”ה חלתה אשתי מן הגוטה ב' חדשׁים וחצי בערש דוי והבאתי דיאנה בתי מפאדווה לשמשה מלבד משרתות אחרות הכל בהוצאה רבה ומאז קמה ממטתה נשארו רגליה וידיה לא תוכל להניעם אבל לא הלשון כי בוטה כמדקרות חרב תמיד כל היום לא תחשה.

חפצתי להעלות פה למזכרת כמה השׁתדליות בקשתי להרויח בהם מִחְיָתי עשיתי ולא הועלתי: א, תלמידים יהודים. ב, תלמידים גוים. ג, לימוד כתיבה. ד, דרש. ה, דרשות לאחרים. ו, חזנות185. ז, סופר לחברות186. ח, עסק רבנות. ט, פסקים. י, דיינות. יא, ישׁיבה187. יב, תאר רבנים וחברים188. יג, אגרות לחוץ189. יד, מוסיקה. טו, שירים לנשואין ולמצבות. טז, סוניטי נוצרים190. יז, לחבר קומידיאי. יח, ללמד אותם191. יט" עשות שטרות192. כ, טראדור193. כא, להדפיס חבורים שלי. כב, הגהת דפוס194. כג, לימוד סגולות וקמיעים. כד, למכור ספרי סגולות195. כה, סרסרות מקח וממכר. כו, חיתונים196.

מי יתן לי לשון למודים קינות הגא והי לדבר ולכתוב מה נשתנה מזלי הרע מכל אדם, כי מה שהתחיל מיום אולד בו ליתנני שומם והתמיד בלי נתינה להשיב רוחי ע“ו שנה שלמים אסבול ואשא, אמנם להתמיד מאז עד הנה, שאין לך יום שׁאין קללתו מרובה מחברו, אין שווה לי בכל מלכות שׁמים שלימה, ובכל הבריות. תמוז הת”ה יום ו' בו נפטר לעולמו בפירארה חתני החביב כמ' יעקב מלמוטה ז“ל בן מ”ה שנה, ברום מזלו, שהיה קונה לו בכל יום יותר עושר וכבוד, אשר נותר לי לתקוה אחרונה ללכת לדור ולמצוא מנוחה בעיר וקהל חביבים עלי, ואני להם, והוכה כעשב ויבש לבי ולא נותרה בי נשמה, והלכתי באותו שבוע לפירארה לפקח על עסקי נדוניית בתי, ונתקוטטתי עם אֲחֵי חתני ז“ל על כך, ועשיתי להם זמן מהנדונייה שנה תמימה אשר בסופה בכיליות גדול פרעו אותה כרצון ה', וחדש חשון ת”ו פטרו אותה בחליצה כשרה שׁמה פירארה, ותכף חזרה אל ביתי אלמנה ועצובת רוח והנה היא פה עמנו לשרת אביה ואמה, ישלם ה' פעלה. ניסן הת“ז חלתה אשתי מהגוטה ובאה פה בתי דיאנה ונתעכבה פה עד שבועות, וכן ממש היה ניסן ת”ז וחה“מ של פסח באה בתי דיאנה ונתעכבה כנ”ל. ומאז מיתת חתני הנ“ל עד היום סיון הת”ז התמדתי יגע וטורח ולא חסר לי מצרכי ותמיד כל היום מתקוטט ונעצר וכואב בעד העסק הרמוז ומוצא197 בחלאי אשתי ומדוכא ממנה, אמנם עתה היום שהוא יום שׁלאחר שבועות הת“ז הנני נקי מנכסים ומתוחלת למחיתי וחובות מתרבים ומעונה בעד אחרים ב’כ’מ’ג’ן, לא ידעתי מה יהיה, אם לא יגדל נא כח רחמי שמים כמעט דרך נס להיות לי למגן, או כי רוחי ונשמתי אליו יאסוף, כי לכל דבר יש סוף. עם כל זה התמדתי כל הקיץ ההוא וחדשׁ תשרי ת”ח מימים טובים בהוצאה מרובה אין מחסור כל דבר כי שׁלח ה' צבאות עזרו מקדש ומכתבים, פסקים ודברים אחרים, אשר לא ידעתי אני בעצמי, הוצאתי והותרתי. אכן אשתי היתה תמיד על ערש דוי וההוצאה מרובה הן מהגוטה, הן מקאטרו (Catarro) ועד היום כמו שנה היא בצרה וצוקה וחלאים רעים, אשר דרך טבע לא ימלאו לה ימים. וגם אני הייתי כל הלילות בחולי החזה וקוצר הנשׁימה צועק מרה עד כי סוף חשׁון הת“ח גבר עלי חולי זה כי כל היום וכל הלילה תמיד לא אחשה באופן אשר אכתוב בסמוך. ובכל כל הקיץ והחורף עד היום הייתי בצער וצרה בעד ערבות שעשיתי אל הקצב הנ”ל ונתמעט חלבי ודמי עד כי כ“ז חשון198 ת”ח שבת פ' חיי שרה הטלתי עצמי על המטה וקראתי לרופאים מפני חולי החזה וקוצר הנשׁימה וכל רפואותיהם הרעו לי ביותר ובאו לי קדחת שׁהם פחדו מחיי ורמזו לי שאתודה ואצוה לביתי וכן עשיתי כ“ח חשון הנ”ל בפני עשרה ותלתא מינייהו רבנן והתמדתי שלשה חדשים הגם כי מחדשׁ199 והנה אני קם מהמטה כל יום וכל לילה החולי כבד עלי מחברו, ונוסף לי חולי בשבירה למטה שואג כארי תמיד. זה כמשלש חדשׁים הבאתי פה בתי דיאנה מב"ת והיא ואסתר ושכנתי אינן מספיקות לשרת אותי ואשתי כי גם היא כמוני הולכת ומתמעטת בלי מנוחה לא יום ולא לילה. ומה אומר מההוצאה שהוצאתי בג' חדשׁים אלו והמצב אשר אני בו כהיום הזה בכתיבתי.

[אחר זה מצאתי כמה עלים בלי שום כתיבה, ואח“כ הסימנים האלה אשׁר אני מעתיק אותם כהויתם. – הערת המעתיק ר”מ סואבי].

צרות לבבי קצרו. מלבד הגלייות ומיתת הבנים ושאר דברים הכתובים פה מארבעה שנים בקירוב מהשׁע“א אחר בואי לדור פה ויניציאה. ספר גזל לי אח א‘200 והלכתי אחריו עם ר’ אברהם לומברוזו ז”ל201 עד ע' מארינה202 ולקחתיו מידו וקמו עלי שני עירונים לדעת מה זה, והספר היה אסור, ושׁל סי' מארקו גונילה203 וכו' והיה זה כמו שנת שע“א. קודם זה כמו שנת שס”ב ושס“ג עם ר' אברהם קאמיאו ז”ל בעסק האלקימיאה וכו' בהוצאת ממון וסכנת נפשׁ. בני מרדכי ז“ל עם רפאל ספירה (Spira) ואנכי לא ידעתי פרורי' (?), ואח”כ עד יום מותו עם המוריסקו י“ש שנ”ת שע"ד.

עסק בני הנזכר, עם הגריללו (Grillo) עם דוריגו (Dorigo) שחתכו ראשו, עם שׁ“ב ריצו, הכל בדבר האלקימיאה וכו' בסכנות עצומות עד מותו, שע”ה, שע“ו, שע”ז כלה. בני זבולון ז“ל קטטה עם הקולונה כשהלך בדוגייא לשוט בים להתענג, הריגת הבנאי, לילה ויום בבית הקונטי גמברה (Conte Gambare) חשוב למת, וכמה סכנות ממנו עד היותו בסהר מפני רוצחיו, שׁנת שפ”א ושפ“ב עד אשׁר נשפך דמו כמים, ואח”כ כמו שנה אחת להעניש ולהרחיק הרוצחים. עסק עצת הילדים עירונים, בידיעה לבד, נמס לבי בקרבי, כמו שנת… לאופיציו הצינסורי (Uffizio Censori) פעם הודיתי מרצוני מה שלא עשיתי, מיראה, כמו שנת שׁפ“ד. ואח”כ בהלשנת שקר שׁהלך המלשין ג' שנים בדוגייא, הייתי בסכנה עצומה כמו ר“א אוסימו204, ביריטין205 מת בסהר בחקירה שהעתיק ספרי סגולות. וכן חייט נקנס כנ”ל על דבר סגולות צינס' שנת שצ“ז. השפ”ז ר' יצחק פאדוון. הש“צ קטטת פאנרוטי. השצ”ה טוביה ספירה י“שׁ מבהכ”א. השצ“ט א' יוסף חמיץ. נכדי יצחק יצ”ו ס“ו ימים בסהר על דבר הדפוס שׁנת שצ”ה. ספרים קטנים ס“ג ניתנו לצרפתי לשלוח פאריגיי ונתפס צרפתי אחר השׁצ”ז. דברי חתני מוטה התחילו פסח השצ“ו, ומאז דבר יצחק ויגייואנו, והליפמנו, והאנייה עצמו וזולת אלה עד היום שנפסק דינם שנה תמימה, א”א להרהר כמה מכאובים וכעס פחד ושׁבר היה לי. טס זהב נתתי לאמבשדור (Ambasciatore) ספרד והחזיקו ט“ו ימים חשבתי לאבדו. ספר ריטי מודפס בצרפת ככתוב פה, עבר על כלם. ספרי סג' (נ"ל סגולות) ניתנו לשרים גיינוויסי (Genovesi) ומהם נתפשט וכו' שנת שצ”ט ומהכותב. חשׁון שצ“ב לימי הפורים שהשאתי בתי דיאנה מב”ת לר' משה סאלטר מה שמרר חייה בצרות משאות (?) עד היום הזה. אסטן (?) הכביד קשה כשאול מר“ח סיון ת”א ועד היום סבת כל הרעות שקרו ויקרו לי עד יום מותי אשר אץ לבא עלי בשביל זה יותר מעשר שנים וכו' רע כ’מ’ג’ן. כמה בלבולים להגן בעד סימוניטו (Simonetto) הקצב מתפיסות סהר מחובות וקרימינל (Criminale) חמשה שנים. שנת ת“ד מה שטרחתי להשיב חתני כמ' יעקב מוטה מהבאנדו שלא עלה לידי. לא אומר אחרון הכביד כדלעיל כי אין אחרית וקץ לצרותי אך מה שהיתה מכת נמרצת מיתת חתני הנזכר תמוז הת”ה כי לולא זה כבר הסכמתי ללכת לדור בפירארה ולנוח שׁם וכן נשארתי משומם וימי ספו תמו מן בלהות בבהלה ומצוקה. (אמר המעתיק [מ. סואבי]: אחר דף זה מצאתי הדברים האלה בלשון איטלקי).

Perchè si sappia (benchè senza meriti) qual sia stato di fama, Luglio 1634 mi capito un libro stampato in Londra, in Inghilterra l’anno 1631 il titolo del quale è come qui sotto sara scritto, o qui d’incontra: Joannis Seldeni J. C. de successionibus in Bona defuncti seu jure Ereditario ad leges Hebreorum quae florente olim eornm Republica in uso, liber singularis ex sacris literis utioque Talmude et silectiorib[us] Rabinis id est ex juris ebraici fontibus Pandectis atque consultimes (?) magistris desumtus – et sordes, aveta inter vincla recusat, Londini Typis Guillielmi Stanesbeij, et prostant apud Cilmundum Veaver et Joannem Smit Giek 1631. A. C. (carle=pagina) 60 cosi dice: Discimus haec ex Leonis Mutinensis judaei, qui Venetüs hodieque, ut audi, Archisinagogus est, conpendio Italice conscript de ritibus vita et moribus Ebreorum, exemplar meum pro summa sua umanitate communicavit V. Ch. erudissimusque Guilielmus Boswellus, qui ab eo autographum accepit. E nell' ultima edition iu 160 che io ho e a carte 105.

גם ההגמון די לודאה206 בספר גדול שׁעשה מכל הספרים עברים המודפסים לא זכיתי לראותו מזכיר כל חבורי ומשבח ומגדיל אותי עד מרום. החכם מהר"ר מנשׁה בן ישראל כולל ונבון מאד בספרו שעשה בלשון ספרדי… מזכיר אותי בכת המפרשים והדרשנים באומרו לקרות ספרי איל דוקטיסימו (doctisimo) רבי יודא דמודינא. (אמר המעתיק [מ. סואבי]: אחר זה מצאתי הדברים האלה בלשון לאטין, והכתיבה איננה בכתיבת ים ריא"מ)

Ego Abraham Jsrael vidi librum cui titulus dallaeus de Confessione auriculari ubi in Addeuda dicebat: Leo Mutinensis int. Rabinos venetos doctissimus.

(אמר המעתיק [מ. סואבי]: אחר זה מצאתי צוואה אחרונה שׁעשה ריא“מ, ובדף אחרון של הספר יש צוואה אחרת שכתב בשנת שצ”ד, אבל אני לא אקדים המאוחר ואכתוב אותם כסדר זמנם).

ב“ה. צוואה. זה לי ימים ושנים רבות עצרתי בדעתי לצוות ולסדר איזה דבר על עת הפקודה כדת מה יֵעָשה בגופי ומכתבי ספרי וחבורי, כי הון ועושר אין אתי לצוות עליו, והנה היום יום ג' ג' סיון השצ”ד ראשי ואברי כבדים עלי ומרגישׁ אני בי מן החולשׁה פן יקרני כרגע, עת ופגע, אחזתי הקולמוס, וזה דברי ורצוני, ותחלה על הקבורה וההספד והמצבה, נאלמתי זה רבות בשנים עברו שהיו שׁואלים אותי אופן הקבורה איך תהיה והייתי משיבם באופן זה, וכן אני גוזר ומצווה שתהיה ושיעשו באמת. ארון יהיה רבוע ולא משופע ועולה. לא ישימו עליו כי אם ספרים שחברתי אני הן בדפוס הן בכתב יד, אמנם יזהרו בכתובי יד שלא תשלוט בהם יד ע“כ (נ"ל עובדי כוכבים), לא ישימו רק הגדולים וקשורים היטב. לא יזמרו החזנים אחר הארון תוכחות לזולת, כי אם מזמור אשא עיני אל ההרים או אליך ה' נפשי אשא עד נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ, או יושב בסתר עליון שחבר נכדי ימ”ה (יצחק מן הלויים) יצ“ו. ע”ד ההספד הן בבית החיים, הן אח“כ בתוך החדש, כבר גמרתי אומר לצוות שלא יספדוני כלל ועקר, והתחלתי לחבר הספד אני בעצמי על מנת שיאמר אותו חתני מהר”ר יעקב מן הלויים ז“ל, אמנם לקחו אלהים קודם לי, וזולתו לא ישמעו לקולי, יעשו כרצונם. לבד זה אשביע אותם באלקים, ואם אוכל אני גוזר עליהם שלא ירבו ולא יאריכו בשום שבח, רק לומר כי לא הייתי מן הצבועים ותוכי כברי וירא אלהים וסר מרע יותר בסתר מבגלוי ובלתּי נושא פנים לאוהב וקרוב וגם לא לעצמי ולמועיל לי על מה שׁנראה לי דבר אמת, ונוח לבריות כגדול כקטן וישתּדלו לומר משמי חדושי פסוקים או מאמרים. יקברוני נגד פתח בית החיים היוצא לחוץ השדה אצל אמי ובני וזקני ודודי. יעשו לי ההקפות כמנהג הליואנטיני. בני יצחק יצ”ו יבא בבה“כ איטאליאנו כל השׁנה לומר קדיש. לא יניחו לעבור שלשה חדשים ויקימו לי מצבה חזקה שׁתתקיים היותר זמן שׁאפשר, חקוק עליה כדברים האלה ממש: דברי המת: הקנו ממעל ליהודה אריה, ממ”ו דנ"ה הסכן עמו ושלם: ארבע אמות קרקע בחצר זה, אגב קנין סודר מימות עולם: נפטר יום… – או אם יראה בעיני ה' איזה א' מתלמידי המשוררים יקדימו הבית השני לראשון, וישנו תמורת הסכן עמו ושלם, בזה נסתר נעלם, כטוב בעיניהם וכן נראה לי באחרית.

צוואה. מה שעלה בדעתי זה כמה שׁנים לצוות לביתי ליום פטירתי, וכבר כתבתּי ממנו קצת, להיות שנשתנו העתים מכל צד רציתי לכתבו כאשר הוא רצוני היום סוף תמוז הת“ז. על הון ועושר בביתי אין לי על מה לצוות כי ריקן ובחוסר כל הוא, ישתבח ה', אך צדקתי העומדת לעד במכתבי חבורים דרשות פירושים חדושים ממינים שונים רבו כמו רבו, כתובים באצבע קטנה ובראשי פרקים אשר אם היו פשוטים ומבוארים היו משא גמל קצתם מוזכרים פה דף ל”ג207 בפרט המודפסים, אילו היה בדור אחר יגדל שמם והיו חמודים מרבים. עד כאן כתבתי סוף הת“ז הקדמה לצוואתי אשר הייתי חפץ לעשות על פועל ידי ולא אסתייעא מלתא, עד כי אצל סוף חשון הת”ח נחליתי ונהייתי מקוצר הנשימה כאשׁר אני ביותר רע עתה סוף שבט, ויום כ“ח חשׁון התודיתי בפני עשרה ותלתא מנייהו רבנן דהיינו מהר”ר שמחה לוצאטו, מהר“ר נחמיה סרוואל ומהר”ר שמעיה דמדינה (di Medina), ואחר הודוי הוצאתי כל איש מעלי ובפניהם צויתי על מכתבי חבורי וספרי באופן אחר. אח“כ כמו ט”ו ימים נחמתי על אותו האופן וקראתי לר' אברהם ח“ט [חבר טוב] יצ”ו ור' ישעיה ניצה208 ור' (כאן מצאתי ריוח בכתיבת יד ריא"מ, אולי לא היה זוכר באותה שעה שם האיש השׁלישי [הערת מ. סואבי]) וסדרתי באופן אחר, ועתה כהיום הזה חזרתי בי גם מהשני והנני מסדר פה מה שהוא רצוני אחרון אשר חפצי בו שיקויים עת בא חליפתי אם לא אכתוב דבר אחר תחת זה. ראשׁונה אחר כלות החדש לפטירתי, אני מצוה לנכדי ר' יצחק מן הלויים יצ“ו לקבץ יחד כל מכתבי וחבורי וחבורי זולתי, ולברר העברים מן הנוצרים, ובגזרת ברכתי שׁלא יקח ויעלים שום דבר אפי' עלה א' ויקרא לאיזה בעל תורה מבין ונאמן אשר במעמד כהח”ר משה בר יהודה לוצאטין ז“ל209 וכמ”ר שלמה בר מרדכי אשכנזי יצ“ו, יקח תחלה כל הכתוב בלשון נוצרי כנ”ל ויעשה מהם ארבעה חלקים שׁוים היותר שׁאפשר ואח“כ ע”פ הגורל יגיע מהם שׁני חלקים לכמ' אבטליון בהח“ר משׁה מפאנו יצ”ו הדר בפאדואה בן בתי, וחלק מא' לכמ' שלמה אשׁכנזי הנ“ל, וחלק רביעי לנכדי הח”ר יצחק מן הלויים הנ“ל, אח”כ יוקח כל מה שכתבתי עד אז בחבורי מגן וחרב נגד הנוצרים וגם יומיי ברביע210 שכתבתי שם מזכרת כמה וכמה דברים לכתוב בחבור הנ“ל וינתן להח”ר משה בן יהודה הנ“ל ועוד ינתן לו למראה עיני הבעל תורה המחלק הנ”ל שנים עשר מדרשׁותי דהיינו לחנוכה, לשבת שׁירה, לשבת זכור, לשׁבת הגדול של פּסח, לחג הפסח, לשבועות, לשבת ט' באב211, לנחמו, לר“ה, לתשובה, – – – – כל שאר מכתבי וחבורי קבוצי יומיים ומזכרת וכל חבור ומכתב זולתי יהיה מי שיהיה, כתוב יד יהיה לנכדי כמ”ר יצחק מן הלויים הנ“ל לחלוטין, ומן הספרים בדפוס מלבד הכוזר ובהן איוב ואיזה ספר אחר שיש כבר בידו שאיני זוכר יקח ג”כ הכלי יקר שלי, ויחזיקנו ליקח ממני הרשמים שרשמתי בו, ועוד ס' דברי שלמה ועקידה ואברבניל ועל התורה חסרים, וספר מדבר יהודה וגלות יהודה ולב אריה, כל שאר ספרי דפוס עברים ונוצרים יהיו למי שיהיה אחרי כמשפט היורש עצר, דהיינו מעט ולא כלום, זהו רצוני האחרון אם לא אכתוב תחת זה שׁום דבר. היום יום שני ר“ח אדר הת”ח חולה ודווה בגוף ונפש ומכל צד כי לבד תעלה תחנתי לה' לרחם על נשמתי. –


  1. שם הספר: כתבי הרב יהודה אריה ממודינא, הוצאתים לאור בפעם הראשונה על פי כתב יד בריטיש מוזיאום עם הערות בלשון הקדש ועם מבוא גדול בלשון אשכנז אני יהודה ד“ר בלוי, בודאפישט, תרס”ו.  ↩

  2. הירחון ציון שהוציאו יוסט וקרייצנאך בפראנקפורט בשנות תר"א–ב'.  ↩

  3. ע‘ אגרות שי“ר פרזימישל תרמ”ה צד 120, וע’ ג“כ צד 71. אח”כ – כשיצא לאור הס‘ בחינת הקבלה מאת יש“ר מגוריציא – החליף שי”ר את דעתו ע“ד ריא”מ, ע’ אגרות שי"ר צד 208  ↩

  4. בסוף ההעתק כתוב: “ובכן נשלמה העתקת הספר חיי יהודה [אריה ממודינה] מכתיבת יד המחבר עצמו, דהיינו Autografo, והעתקתיה לעצמי ולצרכי אני הצעיר משה בן שלמה רפאל סוֹאָבֵי (Soave) איש וויניציאה, וסיימתיה היום ל”ב לספירה, סדר וכי תאמרו מה נאכל שנת שומר ה‘ב’ר‘י’ת‘ לפ“ק, פה וויניציאה אשר הי[ת]ה לפנים עיר ואם בישראל בתורה ובחכמה, המקום ירחם עלי ועל אשתי וארבעה ילדי וחצי ואל אצטרך לידי מתנת בשר ודם, שמתנתם מעוטה והחרפה מרובה. ”Finito il Giorno Maggio 1857 11. ובתחלתו של הכ“י רשום: Cominciato il di 30/4 – ר”מ סואבי כתב ג“כ תולדות ריא”מ על פי הס’ "חיי יהודה” ומקורות אחרים בעתון האיטלקי Il Corriere israelitico (Trieste), I–III (1862–1864)  ↩

  5. לצערי הגדול הביאו העתונים (בשעת הגהת הדפים האלו) ידיעה מעציבה ע“ד פטירת ידידי האדם המצוין והחשוב ר' יצחק חיים קסטיליוני, שהיה אחד משרידי חכמינו באיטליא, מבני דורם של שד”ל ותלמידיו, ובלב נשבר אני עושה בזה אזכרה לנשמתו. כבן ע"ב היה במותו (הוא נולד כ“ה אדר ת”ר). יהא זכרו ברוך! –  ↩

  6. ע' אור החיים 413, אגרות יש“ר ח”א 88 וח"ב 73.  ↩

  7. כנראה נקד ריא"ם על הדברים האלה בלי שום כוונה פרטית, אלא מפני שהשתמש בלשון הכתוב (בראשית מ"ז ט').  ↩

  8. ע‘ אודות חייו בס’ כתבי הרב יהודה אריה ממודינא חלק עברי (מובא בהערות בקצור בשם “כתבים”) צד 16 הערה 1, 82 סימן פ“ד, 113 סי' קט”ז, 114 סי' קי"ח, וחלק אשכנזי צד 61–62 ושיר ממנו שם 84 (ב).  ↩

  9. ע' Zunz, Nachtrag zur Literaturgeschichte der synagogalen Poesie 36 וכתבים ח"ש 58 הערה 2 (ב).  ↩

  10. מעבר יבק נדפס במנטובה שע“ו (אוצר הספרים אות מ' 1660) ומעירי השחר שם שפ”ב (שם 1730 ואות א' 1050), וכאן מזכיר ריא“ם גם את הספר השני בשנת שע”ח שהוא עומד בה? ואולי הוסיף את הדבר הזה בזמן מאוחר יותר או שראה הספר בכתב יד (או אפשר שנאבדה ההוצאה הראשונה מכל וכל?) (ב).  ↩

  11. ע“ד התעסקות היהודים באיטליא בדורות הבינים בענף ההלואה במשכנתא בבתי הלואה מאושרים לכך מאת שלטונות הערים, קודם שנפתחו במקומות ההם בהשתדלות הכמרים מוסדות הצדקה הנקראים Monte di pietà וגם אח”כ, ועל ערכן החברותי, החשוב, של חנויות ההלואה, שהיו האיטלקים נזקקים להן הרבה, ע‘ A. Ciscato, Gli ebrei in Padova, Padova 1901, pp. 33–71. ריא"ם מספר שאבותיו היו הראשונים בחזקת חנות ההלואה במודינא, כלו’ שהם היו בעלי הפריביליגיון שניתן לכך מאת השלטון העירוני, שהיה נותן סניף הכנסתו זה בחכירה.  ↩

  12. בכ“י של ריא”ם היה כתוב מעיקרא “אריה” וממעל לתיבה זו נתקן “נמר”, (מהערתו של ר מ סואבי).  ↩

  13. כתבים צד 1, הערה 2(ב).  ↩

  14. ע' המקורות אודות חייו מה"א 40 (ב).  ↩

  15. Cavaliere dello Sperone d‘oro – נגיד מן גולת הזהב (כך מתרגם רמ"ש גירונדי בתולדות גדולי ישראל עמ’ רמ"ד.  ↩

  16. ע' אודות חייו כתבים 41, הערה 1.  ↩

  17. ע' אודות ימי חייו כתבים ח"ב צד 116–119 (ב).  ↩

  18. בספרו של ר‘ אבטליון ממודינא, ר’ יהודה סאלטרו, כתב בשנת שס“ז והתנו מקוה ישראל דף ל”ה ע“א: ”השר והטפסר הגאון הזה הישיש בן שמונים שנה החכם הכולל בכל החכמות כמוהר“ר אבטליון יצ”ו בן הגאון הרופא השר כמוהר“ר מרדכי ממודינא זצוק”ל שהיה גדול ליהודים בעיר בולוניא ועתה בעיר פירארה הוא אדוני חמי נר“ו”, ולפי זה היה בשעת פטירתו בשנת שע“א בן פ”ד שנים. ועוד אמר שם ל“ו ע”ב: “הרב הגדול כמוהר”ר אבטליון ממודינה נר“ו גדול הדור שהגאון כמהר”ר שי“ק זצ”ל היה רגיל לומר שמכל חכמי ישראל לא היה מתירא חוץ מכמוהר“ר אבטליון ממודינה יצ”ו שהיה גם הוא תלמיד אביו מהר“מ מפדווה עמו ובישיבתו שמה פדווה לרוב בקיאתו בגמרא ובפוסקים ובכל חכמה רמה”. וע‘ עוד פרטים ע"ד ר’ אבטליון אצל ש“נ ליבוביטש ריא”מ 4 ובלוי כתבי ריא"מ 41.  ↩

  19. צ“ל שכ”ט. ע' Jewish Encyclopedia III, 298; Grätz, Geschichte, 1 Ausg. IX, 395 בטעות כתוב במבוא לבחינת הקבלה שהגרוש היה בשנת ש"כ בימי פיאו החמישי ובטעות הגיה ליבוביטש (צד 5, הערה 5) הרביעי (ב).  ↩

  20. ע' אודותיו Amram Werner, The Makers of Hebrew Books in Italy (Philadelphia 1909), 187, 205, 254, 367–8 (ב)  ↩

  21. הוא אברהם בן מנחם מרוויגו (da Rovigo) בפירארה הרשום בס' מח"א 58 (ב).  ↩

  22. ר' מנחם עזריה מפאנו (נפטר ש"פ במנטובא) היה גם רבו של ריא“ם והיו מחליפים אח”כ מכתבים (ע‘ כתבי ריא"ם סי’ ו‘, צ"ז–ק’, קט“ו, קל”א וקנ“ז, והמקורות לתולדותיו של רמ”ע ע‘ שם סי’ ו' בהערה).  ↩

  23. משולם (Mesciullam, ע' מורטארא מח"א 39) הוא שם משפחה. ע' כתבים סימן כ"ד והערות שם צד 24 39.  ↩

  24. אולי צ"ל פיגיטי (Poggeto) או פאנרוטו (ב).  ↩

  25. מקורות חייו מח"א 6 (ב).  ↩

  26. ליבוביטש (צד 6 הערה 7) הביא את דברי ריא“מ והעיר עליהם: ”ולא זכיתי להבין וגם לא האמנתי בהדברים האלה עד שדרשם רבי מאיר איש שלום: “לשון זה (והייתי פותר ההפטרה והפרשה) מוכיח שהיה לומד ופותר הפרשה וההפטרה ולא שקראה בבה”כ. והקדים להזכיר ההפטרה משום מלתא דתמיהה. וכאן אנו רואים שריא“מ אמר ההפטרה בבה”כ בן שתי שנים ומחצה“. באמת מנהג ישן נושן היה באיטליא להקריא ע”י התינוקות ההפטרה בבה“כ וגם מהרב הלל הכהן (della Torre) מספר בנו שהיה קורא בן ארבע שנים ההפטרה בבה”כ וגער בבני הכנסת שהי' משיחים שישתקו (Lelis della Torre, Scritti sparsi, Padova 1908, vol. I. p. 4), על כן נראה לי שאין לפלפל בדברי ריא"מ ויש להבינם ככתבם (ב).  ↩

  27. Varole בלשון ההמון = vaiuolo = אבעבועות.  ↩

  28. בשנת שס“ה היה רב בקראקא, כנראה ממכתב ריא”מ אליו, שנדפס בכתבי ריא“מ סי' ק”כ, וע‘ שם בהערה לסי’ מ"א.  ↩

  29. ואצל גייגר, מאמר מגן וצנה ט“ו ע”ב: חזקיהו גאליקו (Gallico).  ↩

  30. ברכות מ“ח ע”א.  ↩

  31. כלו' מערכת כוכבי השמים. ריא“מ היה בחולשותיו בן דורו והיה מאמין גדול באסטרולוגיא, כמו שהיה מאמין באלכימיא והיה צחקן בקלפים. כמה פעמים נשמעהו מיחס את מאורעותיו ופגעיו לצבא השמים. – מה אדבר – אומר הוא באגרתו אל ר”ג כהן (כתבי ריא“מ סי' מ”ה) – ומה אומר וצבא השמים מתריזים נגדי, היו לי לאויבים, ואין לך פסיעה שלי מלמטה שאין מלאך מלמעלה מכה אותה והופכה הפוך בה והפוך בה… –  ↩

  32. scudo מטבע וויניציאנית.  ↩

  33. ר‘ אליקים ב’ר ישעיה משה da Macerata (מורטארא, מח"א 36).  ↩

  34. ר"ת השם ינקום דמו.  ↩

  35. אולי צ“ל טארדיאול (Tardiol), ע' מורטארא, מח”א 64 וכתבי ריא“מ סי' ע”ב בהערה.  ↩

  36. ר' חזקיה ב"ר בנימין פינצי (Finzi) היה רב בפירארא.  ↩

  37. ר"ל בבית המדרש.  ↩

  38. המשורר והמדקדק בעל ערוגת הבשם (נדפס בוויניציא שס"ב) ר‘ שמואל ב“ר אלחנן יעקב ארקיוולטי (Archivolti) היה אב”ד בפאדובא. בימי בחרותי הדפיס שני ספרים בהלצה, שם הא’ דגל אהבה (וויניציא שי"א) ושם השני מעין גנים (שם שי"ג), הוסיף לס‘ הערוך (שנדפס שם) מראה מקומות לכל מימרות התלמוד והמדרשים שמביא ר’ נתן בספרו (ע‘ תולדות גדולי ישראל 354, סי’ ע"ז) ותקן כמה תפלות ותחנות. עד היום נושאים בפאדובא תפלות מיוחדות על קברי ר‘ שמואל ארקיוולטי ור’ שמואל יהודה קאצינלנבויגין (ע‘ באריכות בלוי בכתבי ריא"מ סי’ כ"א).  ↩

  39. ר"ל לכתב דברי שיר ופרוזא.  ↩

  40. Della Rocca.  ↩

  41. Basola.  ↩

  42. כלו‘ שיר משמונה שורות. הקינה נדפסה בספרו מדבר יהודה (וויניציאה שס"ב), “כי (לפי דבריו בכתבי ריא“מ סי' קל”ב) רבים היו דורשים אותה ממנו”, וגם אצל ליבוביטש 7. באגרתו אל אשר קלירלי (כתבי ריא“מ סי' ל”א) אומר ריא“מ על שירו זה: ”השמינית הכתובה תחת הקינה יצרתיה אף עשיתיה לא בלבד בסבת הנושא כי אם גם כן לחדוש האופן כי דרך אחד לה שוה היא הן שתקרא בלשון הקודש או בלשון נוצרי, וע“כ באה מעט בלשון עמוק כי עמל היה בעיני וכבד הדבר מאד”. הקינה שוה בהכרתה בין בעברית בין באיטלקית והיא נקראת בשתי הלשונות, ע’ כתבי ריא“מ ח”ש 71–?8  ↩

  43. Bartolocci הדפיס את הקינה בביבליותיקא שלו ח“ג צד 34 וגם ליבוביטש בספרו על חיי ריא”מ.  ↩

  44. אגרותיו של ריא“מ אל אחיו חורגו זה נדפסו בכתבי ריא”מ סי‘ כ’, כ“ג וכ”ד.  ↩

  45. הקינה נדפסה בכתבי ריא“מ סי' כ”ו. – קינת אֵיקוֹ (eco הד) היא מין שיר של קינה שבסוף כל חרוז וחרוז נשנית המלה האחרונה שלו, ומצויר אצל הפיטן כאילו היקום כלו, כל אשר מסביב לו משתתף בצערו ומשיבהו כפעם בפעם בהד יללתו. טיבה של קינת אֵיקו מפורש יפה בקינתו של ריא“מ גופא על מות אחיו אברהם פארינצו: ” השדה וכל אשר בו, עצי יער ואשר בקרבו והרים ובקעות, ומים וגבעות, אמרו נא: השמעתם ואם נהיתה כזאת? וזאת ליהודה (המקונן). אז שמעתי קול קורא: יהודה! – ואומר: מי הוא זה אשר קראני? – ויען: אני! – אל שדי! (זוהי קריאה של פחד והפתעה מצד המחבר, כעין Dio grande! באיטלקית, ויחד עם זה יש כאן הכתוב בבראשית ל“ה י”א: אני אל שדי) מי את המדבר? ואדם לא אראה בה? – אֵיקו (eco הד)! ומה זה איקו, איש או או אשה, או שד או שדה או קול? – קול!“ – (וע' בפרטות ע”ד קינת איקו דברי קויפמאן ZFHB I, 227 – הוא קורא למין פיוט זה בשם Echogedichte – ודברי בלוי בכתבי ריא"מ חלק גרמני 19–22 וגם 175.–  ↩

  46. אפשר הוא שנזכר בכתבי ריא“מ סי' ע”ב בשם מנשה ממונטאניינה.  ↩

  47. ע‘ כתבי ריא"מ סי’ נ“ז, ס”ז, ס“ח וק”ז. בלוחות אבנים סי‘ 61: מצבת הח“ר יוסף לוי זצ”ל נפטר יום ה’ כ“א סיון השצ”ט.  ↩

  48. אין דברים אלו מליצה בעלמא ומעומקא דלבא הוציאם ריא“מ וכמה פעמים אנו מוצאים אותו מתרעם בכתביו על היותו מוכרח להתעסק במלמדות. –בנוהג שבעולם – קובל הוא באגרתו אל אח לצרה, פידאגוג כמותו (ר‘ ליב לוי מלמד במונטאניינה, כתבי ריא"מ סי’ ח') – פה אנכי אסור ברהטים, כלוא לא אצא, כל היום חורש בבקרים ולא רועה צאן, כי צאני צאן מרעיתי אדם אינם. – ובאגרתו אל המקובל ר‘ מנחם עזריה מפאנו (סי' צ"ח) יתאונן: – אמנם רגל המלאכה אשר לפני והילדים אשר חנן אלהים את עבדך לא יניחני אף שעה קלה לעיין ולהבין ולהורות, לכן עד ישקיף וירא ה’ משמים להוציא ממסגר זה נפשי אשר עם היותה מלאכת שמים מצאתיה ראיתיה מונע גמור (כלו' להתעסק בעבודת הספרות וכדומה).. – ר‘ יעקב היילפרון, שהיה בנעוריו מלמד תינוקות, מתאונן בשנות השבעים לחייו (בהקדמתו לס' נחלת יעקב, פאדובא שפ”ב, מביאו בלוי): – כי הנה גשים אצים בעלי חצים מנאצים ומקציפים לאמר כלה מעשך דבר יום ביומו, כי חק מאת פרעה, הפורע פרעונות, לבלתי היות נרפים יומם ולילה לא ישבותו ממלאכתם פן יקרא עושה מלאכת ה’ רמיה באופן גם באלה לא חפצתי. – וכן יתלונן גם ריא”מ לעת זקנתו, בשנת שצ“ט (ע, כתביו סי' קפ"א) – המכתב כבד עלי מפני הזקנה ומשא הלימוד אשר על שכמי לא יתנוני השב רוחי ואנשי העיר מאשר נסבו על הבית כקוצים בעיני.. – אבותיהם של התלמידים היו מבקרים תכופים בבית המלמד להשגיח שלא יהא ח”ו עושה מלאכת ה' רמיה!  ↩

  49. Gioja שמחה  ↩

  50. ע‘ ברכות ה’: "במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא, מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב (משלי י“ח כ”ב), מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה (קהלת ז' כ"ו).  ↩

  51. נוסח מצבתה, שחבר ריא"מ, נדפס אצל ברלינר לוחות אבנים סי' 83.  ↩

  52. שלמה שמעיה בן ר‘ נסים יצחק ספורנו (Sforno). אחר היכרות זו היה ריא"מ מחליף עמו אגרות, ע’ כתבי ריא“מ סי' ל”ג וס“ה. בשנת שנ”ב (ע' מורטארא מזכרת חכמי איטליא 61) וגם בשנת שנ“ו (כתבי ריא“מ סי' ס”ה) היה ספורנו באסטי (Asti), ונפטר ט' חשון שע”ז בוויניציא (לוחות אבנים 26), וע‘ תולדות גדולי ישראל 341 סי’ מ“ז וכתבי ריא”מ 36, 62 149.  ↩

  53. ר‘ שמואל יהודה קאצינילנבוגין (Katzenellenbogen, ומורטארא מביאהו בערך da Padova, ע' מזכרת חכמי איטאליא 47) היה אחד מגדולי הרבנים ומבעלי ההשפעה באיטליא בדורו (על פרטי חייו והמקורות לכך ע' בלוי בחלק הגרמני מכתבי ריא"מ 98–108). ר’ שמואל יהודה ודודו של ריא“מ, ר‘ אבטליון ממודינא, היו חברים בלמוד תורה, וכנראה בא גם ר’ אבטליון מעיר מושבו פירארה להשתתף בשמחת חתונתו של ריא”מ בן אחיו (ע‘ מכתב הזמנתו של ריא"מ לחתונתו אל ר’ אבטליון בכתבי ריא“מ סי' ל”ח) ולבלות זמנו בחברת רעו ר' שמואל יהודה. גם את ר“ש ארקיוואלטי רבו הזמין ריא”מ לחתונתו (ע‘ כתבי ריא"מ סי’ ל"ט).  ↩

  54. אביגדור ציוידאל (נפטר י“ח חשון השס”ב) היה תלמידו של רש“י קאצינילנבוגין וממלא מקומו בתור אב”ד אחר פטירתו (ע' בפרטות בלוי כתבי ריא"מ בחלק הגרמני 110–113).  ↩

  55. ליוואנטיני (Levantini, כלו' בני ארצות המזרח) היא אחת משלש הקהלות בוויניציא עד היום.  ↩

  56. עיין לעיל צד 14.  ↩

  57. נוסח המצבה נדפס בלוחות אבנים לברלינר 184. – מתחלה לא רצה ריא“מ לכתב בעצמו שבחי אביו וביקש במכתב מאת רבו וידיד אביו, ר”ש ארקיוואלטי לחבר נוסח המצבה: – ידעתי ונסיתי דבר אמת ענות צדקו אהבת כ“ת לא לי בלבד כי גם מקדם קדמתה אל הנכבד א”א זצ“ל, אחר אשר התהלך את האלהים ויתמו ימי אבלו חפצתי ביקרו לבנות אצלו ציון על קברו במונטאניי' וראיתי כי אם באתי אני להעיד בדברי שיר לתקון עליו על גזעו וחסידותו חכמתו ומעשיו פסול אנכי, כי כל בן יכבד אב, והנה נא הואלתי לחלות פני מע”כ לעת הפנאי לחבר לו קוצר מלין כאשר יראה בעיניו לא אערוך לפניו שיחה כי רוח אלהין קדישין ביה, וכבר ידע את האיש ואת שיחו רק יקצר הדבור (ע‘ כתבי ריא"מ סי’ מ"ב). – כנראה סרב ר"ש ארקיוואלטי לעשות רצונו והוכרח לחבר הכתבת בעצמו.  ↩

  58. ריא“מ הפסיד בעסק זה עם הספרדים יותר מק”ן דוקאטים (ע‘ כתביו סי’ מ"ב).  ↩

  59. ע' אודותיו כתבים צד 65 הערה 2 וצד 127 סימן קל"ה (ב).  ↩

  60. וכנראה מאגרתו אל ר' גרשון כהן (כתבי ריא“מ סי' מ”ד), שהזמינהו לבוא מקולוניא לוויניציא לשמוע דרשתו הראשונה, עשה הכנות הרבה לדרש בפעם הראשונה בחג השבועות “זמן מ”ת אשר הנושא רחב ידים והרשות נתונה לדבר בו איש כמסת ידו".  ↩

  61. את ר“ק בילגראדו (Belgrado, ע' מורטארא מח"א 7) מזכיר ריא”מ לשבח בהקדמת ספרו מדבר יהודה ובדף נ“ה ע”ב נמצא הדרוש הראשון שדרש בבית מדרשו של בילגראדו, ע' כתבים 138 הערה 2.  ↩

  62. Fratres, ר"ל נזירים.  ↩

  63. בכ"י בטעות: ולולא.  ↩

  64. נ"ל Petecchie והוא מין חולי של נקודות דם בעור.  ↩

  65. אמר המעתיק [ר“מ סואבי]: זה שיבוש, כי לעולם לא יבא ר”ח ניסן ביום ששי, ובשנת השׁנ“ד נפל ביום ג', אם כן יום ששי לחדש היה יום ראשון לשבוע, ולא יום רביעי, ודע שהכתב יד, אשר אני מעתיק ממנו, הוא של המחבר עצמו בלי שום חשש, ונ”ל שהיתה כונתו לכתוב יום ו‘ ד’ ניסן.  ↩

  66. ע' כתבים 63, הערה 1(ב).  ↩

  67. Stamma או Stametta הוא Annetta.  ↩

  68. מובא לעיל צד 19.  ↩

  69. Varole–vajuolo ענינו אבעבועות.  ↩

  70. ר"ת מנשים באוהל תבורך  ↩

  71. Ghetto nuovo  ↩

  72. ר"ל ערב שבת.  ↩

  73. בגימטריא שנ"ז.  ↩

  74. נ"ל Pacciotto di Revere  ↩

  75. לעיל בוא הערה 3 (ב).  ↩

  76. אולי צ“ל כ”ט סיון שהיה ג' לוליה (Luli Zugliw) (ב).  ↩

  77. משפחת משולם (Mesciullam, ע' מורטארא מח"א 39) היתה משפחה חשובה ועל משולם הלוי ועל אשר מושלם ע' תולדות גדולי ישראל ל“ד ול”ו וכתבי ריא"מ 24. הערה 3 (ב).  ↩

  78. שם רומז ג"כ לים (Mare). –  ↩

  79. ר‘ יוסף פארדו בא מסאלוניקי (ע' המקורות אצל בלוי 79) לוויניציא והיה שם כעין רב אצל הליוואנטינים, כי עסק בגטין (כתבי ריא“מ סי' פ”א, קנ“ב וקנ”ג) ובפדיון שבויים (שם סי' קמ“ט, ר”ח ר"ט), אולם לפי עדותו של ריא“מ היה מתעסק יותר בסחורה מאשר ברבנות. פירושו של ריא”מ לארבע פרשיות הנ“ל נקרא בשם פרשת הכסף ונמצא בכ”י באוכספורד, וז“ל ריא”מ בשער חבורו זה: “תוא פירוש קצר ומסביר לכל ארבע פרשיות מן התורה והן בראשית, פינחס, מטות, מסעי – לקוח מן מפרשי התורה הפשטנים עשיתיו אף יצרתיו לבקשת החכם החסיד כמוהר”ר יוסף פארדו זצ“ל שנת השס”א ליצירה פה ויניציאה" וכו’. ובהקדמה יספר: “בהנו”א ברצות ה‘ דרכי איש ירא ה’ חסיד ובעל מעשה החכם השלם כמוהר“ר יוסף פארדו זצ”ל מארץ ליואנטי מרבה בסחורה פה ויניציאה ומצליח בדרכיו איזה שנים. שנת שס“א עלה בדעתו למצוא אחד מתופשי התורה יחבר לו חבור ופירוש על התורה לקוח ומלוקט מכל המפרשים, אמנם מובא ליחיד ומיוחד דרך אחד לבדו יבואר בו הפסוק בפשוטו לא בדרך סוד ולא ברמז ולא בדרש כי אם בפשט פשוט וכו‘ ועלי הניח הצדיק את ראשו ושכלו לעשות זאת, כי היו לו לחן דרשותי ובאנו בפשרה לעמול במלאכת הקדש זאת ותקעתי לו כפי בשבועה לעיין על כל פסוק ופסוק כל המפרשים על התורה הנמצאים עד היום בדפוס שעלו למספר שבעה ועשרים, והוא המציא לי כל הספרים וכו’. ויהי אחרי אשר עשיתי ארבעת הפרשיות הנ”ל נתעצלתי איזה ימים מהעסק בכך והיה האיש ההוא תם וישר, רצוני החכם פארדו הנ“ל בן מוחיי ומתחדש בדעותיו לא רצה להתמיד עוד בחבור ולקח ממני הספרים ושם קץ וחתך לבל המוסכם. אח”כ חזר עליו גלגל הזמן והפסיד בסחורותיו והוצרך ללכת מפה ונתיישב באמשטרדם ושם נפטר לעולמו". על אהבתו של ר‘ יוסף פארדו להוצאת ספרים ועסקו בכך ע’ בלוי 80 בהערה.  ↩

  80. הרופא אברהם קמיאו (Cammeo) נבחר לרב ברומא בשנת שע“ח (Berliner Gesch. D. Juden in Rom II 2,p. 54) בכתבי ריא”מ יש שתי אגרותיו אל ר"א קאמיאו (סי' פ“ה וצ”א).  ↩

  81. אודות משפחת Calimani ראה כתבים ח"ב 109, הערה (ב).  ↩

  82. ע' כתבים 115 הערה 7 וח"ב 65, 67, 77 (ב).  ↩

  83. אחי אשתו. אגרת אל משה שמחה נמצאת בכתבי ריא“מ 113 סימן קט”ז; 112 סימן קי“ח. ראה עוד שם 114 סי' קי”ב והערה 1 ובה"ב: 6 (ב).  ↩

  84. מרדכי בן ריא“מ כתב לו באגרתו הנ”ל (סי' קי"ח) אשר הריץ אליו מפירארה “פ' אז ישיר משה באינטרמייציאו (Intermezzo) השס”ה“, הדברים האלה: ”ואשר ידעתי טרדות כבודך בקומידיאה אספיק הפעם" (ב).  ↩

  85. כלומר בעליה חמישית או ששית (Corriere Ii, 219) (ב).  ↩

  86. dal Aosto?  ↩

  87. אולי טידיסקי (Tedeschi).  ↩

  88. ראה אודותיו כתבים 167, הערה 1 וח"ב 58, הערה 3 (ב).  ↩

  89. לעיל צד 10–11.  ↩

  90. Dedicazione=הקדשה.  ↩

  91. אודות ענין זה וספר זה (ר“ל ”גלות יהודה") ראה כתבים ח“ב 66–7 (ב). ללשונו זה של ריא”מ השוה סוטה י"ב: צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם.  ↩

  92. ריא"מ שכח לכתב התיבה בערב או סכנת נפש הכריחתו לעקר ביום הכפורים.  ↩

  93. Coppella הוא כלי קטן להבחין בו זהב וכסף משאר מיני מתכות ומחברנו רוצה לומר שהעופרת נהפכה באמת לכסף טהור, וזה “הוא עומד בקופיללה”.  ↩

  94. ע' לעיל צד 22 בהערה.  ↩

  95. Buoncompagno (ב).  ↩

  96. Alessandro Bovio.  ↩

  97. נראה שדברים אלו תוספת המחבר מזמן מאוחר.  ↩

  98. על פי הגמרא מגילה ב‘ ע"א, ולשון זה היה מורגל אצל בני איטאליא ונקרא כן גם הספר המיוחס לר’ יונה רפא (פלפול על זמן זמנים זמניהם) אשר יצא לאור ע"י Balasco בלונדון 1908 (ב).  ↩

  99. סנהדרין ק' ע“ב: כשם שנותן הקב”ה כח ברשעים לקבל פורענותם כך נותן הקב"ה כח לצדיקים לקבל טובתם (ב).  ↩

  100. ר' שמעון המכונה זימלן לוריא (Loria) היה אחד מפרנסי הקהל בפאדובא, וכשגזרה המלכות בשנת שס“ב ליסד גיטו (Ghetto) בפאדובא באו בשם הקהל בראשונה שבעה ואח”כ שלשה אנשים לשאת ולתת עם המלכות ואחד מהם היה לוריא (ע' Ciscato, gli Ebrei in Padova p. 83–86) הנקרא ג"כ בשם שמעון ממנטובא (Simon Mantovan) כי היה בן עיר זו (ע' שם 253 וכתבי ריא"מ 123 הערה 4).  ↩

  101. Leon Costantiui di Candia.  ↩

  102. החברה להשיא בתולות נתנה חמשים ועוד עשרים דוקאטי והחברה גמילות חסדים גם כן חמשים (Corriere isr. Ii, 288) (ב).  ↩

  103. הוא נכדו של ריא"מ יצחק מן הלויים, שהתעסק והתענין כל כך בעבודתו הספרותית של זקנו וכתב הקדמה לס' מגן וחרב (ע' גייגר, מאמר מגן וצנה להר“ר יהודה אריה ממודינה, בריסלוי תרט”ז דף י“א ע”ב וכתבי ריא“מ ח”ב 122).  ↩

  104. כך קורא ריא“מ לקשר או תנאי ההתפשרות שעשה עם מנהלי הת”ת (ע' לעיל צד 38).  ↩

  105. טוב מאוד זה מות (בראשית רבה פ“ט ד‘ ופ’ צ”ד י') (ב).  ↩

  106. אברהם הנקרא Ciompo della Bella, כלומר אם אברם נקראת La Bella, ובניה נקראים פרדים על שהיו בני פנויה ובודאי לא מאיש יהודי, וכן אומר ריא"מ לקמן: צונפו פרד דילה ביל.  ↩

  107. Mocato.  ↩

  108. Montalti.  ↩

  109. comare=מְיַלֶּדֶת.  ↩

  110. Senatore Lorenzo Sanuto. לקמן אנו מוצאים לריא"מ שהוא מחלק את אנשי עירו לשרים, עירונים והמון העם.  ↩

  111. אולי הַסֻּלָּם=Scala del magistrate.  ↩

  112. Biastema הוא Tribunale della bestemmia בית דין של דיני נפשות.  ↩

  113. Consiglio dei dieci (שרי העשרה).  ↩

  114. Elia Muciacion (ב):  ↩

  115. Bandita מגורש, שנגזר עליו גלות.  ↩

  116. אמר המעתיק, בשולי הדף מצאתי כדברים האלה: “תודות אתן לאל חי אשר זכני לשמוע פגירת הרוצחים שבתי ומשה דהינדילינה יע”ב בעוד בחיים חייתי, נפגרו בליוורנו, השני השצ“ה, וכל האחרים ספו תמו מן בלהות, קצת נשתמדו וקצת לא נודע מהם לא רמז ולא רמיזה, ברוך הנותן נקמות לי” [הערת ר"מ סואבי]  ↩

  117. ע‘ אוצר הספרים סי’ 314, 315 וכתבים ח"ב 80, הערה 4 (ב).  ↩

  118. 1 שם 245 (ב).  ↩

  119. שם 1435 (ב).  ↩

  120. Fior di virtu (פרח של מדות טובות).  ↩

  121. הדרשות האלו ודאי נשאן ריא“מ מעיקרא בל' איטלקית, שכן הוא מעיר בשולחן ערוך (Riti) שלו ח”ב סי‘ ה’. שהיו “משתמשים הדורשים בלשון עם הארץ כדי שיבינו השומעים, היינו שמביאים דברי המקרא והתלמוד בלשונם ומבארים אותם אח”כ בלשון עם הארץ“, – אלא שהיו רשומים אצלו ראשי פרקים ועל פיהם היה עורך אח”כ את דרשותיו בעברית, כי ס‘ עברי רבו קוניו מס’ לועזי, וע‘ דברי ר’ הלל דילאטורי ע“ד ערכן ויפין של דרשות ריא”מ בס' מדבר יהודה בקבוצת כתביו (Scritti sparsi, Padova 1908 Vol. II, p. 241–242).  ↩

  122. גלות יהודה כולל מלון עברי–איטלקי לתנ“ך, הגדה של פסח ופרקי אבות, נדפס בפעם הראשונה בוויניצא שע”ב ובפעם שניה בפאדובא בשנת ת‘ בהוצאת יוסף פואה “איש לא עשיר מדרי פאדווה” (ריא"מ במכתבו אל ר' נתנאל טראבוטו), רק התוספת “פי אריה” היה מוכרח להדפיס בוויניציא, כי צריכים היו לנקודות שלא היו מצויות בפאדובא. לפי דברי ריא"מ היה מחירו של הס’ גלות יהודה במהדורא א‘ ג’ ליטרין, אולם במהדורא ב‘ גמר המוציא שלא למכר לאחדים בפחות משש ליטרין וויניציאניות, ולקונים שלשים אכס’ ויותר בבת אחת היה חושב האכס‘ חצי דוקאטין, שהוא יותר מארבע ליטרין (ע‘ כתבי ריא"מ סי’ קצ"ט). בהקדמתו לספרו זה נותן ריא“מ טעם לשמו, שאילולא היו בני עמנו בגולה היו מדברים כלם בלשון אחת, ”ולא באנו לידי מדה זו לתרגם להבין בתורה יוצאי גלות ספרד בלשון ספרדי ואשר בארץ יון יוני ויושבי אשכנז אשכנזי ודרי גליל איטאליאה איטלקי וכו’, והיה תחלת חבורו בפירארה ורובו ככולו בפיורנצה ומהדורתו והדפסתו בויניציאה עודני גולה דר ומשרת בתורה לקהלות הקדושות האלה ישמרם צורם, עד כי שמו נאה לו גלות יהודה“… מעקרא רוצה היה ריא”מ להוציא תרגום איטלקי לספרי המקרא אלא שלא היתה האינקביזיציא מרשה (ע‘ Richard Simon מובא אצל גריץ 149, X וע’ כתבי ריא“מ ח”ב 67–68), והוכרח להסתפק בתרגומי מלים בודדות, ולזה רומזין דבריו בהקדמת גלות יהודה: “אחרי כי לסבות שונות היה מן הנמנע לפרש כל פסוק שלם”. וע‘ ע“ד כוונתו של ריא”מ בחבור ס’ זה דברי ר' הלל דילאטורי בקבוצת כתביו הנ"ל, עמוד 241.  ↩

  123. כלומר שנת שע"ב.  ↩

  124. אוצר הספרים ה' 101 (ב).  ↩

  125. ליבוביטש 121 (ע' גם 30) והוא בתבנית 32. בן יעקב (אוצר הספרים ה' 814 רשם בטעות: חסר שנת הדפוס, 12 (ב).  ↩

  126. אוצר הספרים צ' 224, וויניציאה שע"ט, 4 (ב).  ↩

  127. באגרתו אל ר' משה שמואל כ“ץ (כתבים סי' קצ"ד) יאמר ריא”מ: “חבור שלי הנקרא בית יהודה והוא אוסף כמה מאמרים לקטתי בשתי מהדורות הש”ס אשר השמיט בעל ע“י ושמתים כדרכי עם פירש”י ותוספות ואיזה חדשו משלי".  ↩

  128. בשנת שצ“ז ופעם ב' בוויניציא שצ”ח ועוד כמה פעמים אח“כ. את הס' חיבר ריא”מ לפי דבריו בכוונה להודיע לעמים את מנהגינו ומצוותינו כדי שלא ילעגו לנו (ע‘ כתבים סי’ קצ"ג), ופרטי תולדותיו של חבורו זה ספר ריא"מ לקמן (וע' כתבים ח"ב 93–94).  ↩

  129. ר‘ נפתלי בר’ יוסף אשכנזי בא מצפת לוויניצא והדפיס שם ספרו בשנת שס“א. בס' אמרי שפר נמצא שיר ריא”מ בשבח המחבר ובמותו (בניסן שס"ב) הספידהו ריא“מ (מדבר יהודה ע"ח), ובכתבי ריא”מ (סי' קכ"ג) נמצא הפרוספיקטוס ע“ד הס' אמרי שפר שחבר ריא”מ כעין קול קורא אל “אחינו שבכל עיר ועיר”, ששלח, כנראה, ע“י ”הח' הבבלי" שהיה נוסע ועוסק במכירת הספר.  ↩

  130. שירו של ריא“מ נדפס מחדש ע”י בלוי בכתבי ריא“מ סי' קע”ט. – Marco Marini Bresciano Canonico Regolare della Congregazione dis. Salvadore הוא בעל דקדוק ל' עברית (בסיליאה 1580) ומלון עברי גדול (XXIV–1558 עמודים) שנדפס בוויניצא 1598 בשם תבת נח (השער הרומי המפורט ע' אצל בלוי צד 17). ריא“מ בא לידי היכרות עם מארקו מאריני ע”י מורו ר“ש ארקיוולאי, שהיה ג”כ רבו של מאריני. בראש ספרו “תיבת נח” הדפיס מאריני ג“כ שיר מאת רבו הנ”ל בשבחו.  ↩

  131. כנראה הוא הספר אשר נרשם באו“ה ב 632 ובקהלת משה לוינר ב 1746 כי שם נמצא בראש שיר מהר”י ממודינא (ב).  ↩

  132. ע‘ כתבים סי’ קנ"ט (ב).  ↩

  133. הוא הספר האפוקריפי Σοφια Σαλωμνος, ר"ל חכמת שלמה.  ↩

  134. ספר בן סירא.  ↩

  135. ע' כתבים ח"ב 85–92 (ב).  ↩

  136. Pastoral (מן שיר איטלקי) בשם רחל ויעקב. חבור זה יש לו הסטוריא: בצר לו משכן ריא“מ חבורו זה ועוד חמשה כ”י שלו אצל רעו בתורה והשכלה הרב בוויניציא ר‘ שמחה לוצאטו בעד שני ציקיני (Zecchini). ויהי בהיות ריא"מ בפירארה אירע לו לראות העתק מהפאסטוראל רחל ויעקב ביד יוסף מורטיירא, נכדו של ר’ אביגדור ציוידאל (רב בוויניציא) וקרובו של ר‘ שמחה לוצאטו. ריא"מ כעס מאד בראותו עולה זו מצד ר’ שמחה ויערך אליו אגרת מלאה תרעומות והוא מזכיר לו שבפירוש התנה עמו בשעת ההלואה שהרשות בידו של ר‘ שמחה לקרא בכ"י הממושכנים כרצונו אבל אסור עליו להעתיק מהם, ולכן התרה בר’ שמחה ש“אל ישלח ידו בם, ואם העתיק מהם אפילו אות אחת ישרף”, ובנוגע ליוסף מורטיירא יאמר: “עדיין לא יצא נקי מנה”ש זולתי, כי אם לקחני הזמן מעירכם לא לקחני אלהים מעירו“, והוא משביע את ר' שמחה כי ישיבנו מי היה זה שהוציא ההעתק ”כי אם לא אראה תשובתו בזה – יאמר ריא“מ בהמשך דבריו – אדע כי מקרה בלתי טהור הוא” (כתבים סי' קכ"ד). ריא“מ נתחרט אמנם אח”כ כשוך כעסו ולא שלח את המכתב לבעליו. ראוי לציין עובדא זו, כי בימים ההם היה אפשר למצא קונים לספרים כ“י של ריא”מ, ובשנת שס“ה הוא מבקש מאת ר' שמחה (כתבים סי' קי"ט) להראות הספרים ליהודה קנארוטי או לאחרים שיבאו לראותם על מנת לקנותם, אלא שיהא זהיר ויטריח את עצמו לעמוד על המבינים בשעה שהם מעיינים בכ”י, שמא יעתיקו מהם דבר, “וכאשר יסודר אח”כ ממני (ר"ל כשיגמור המכירה) יתא ליד מעב"ת (את) שלו ולי יותר ספר או סיפור (כוונתו סכום של מעות, והלשון הוא נופל על הלשון שבס' יצירה ספר ספר וסיפור).  ↩

  137. archibugio= קנה רובה. דבור זה הוא ברוח הלשון האיטלקית: a caricare e far alcuni tiri d'archibugio.  ↩

  138. Sanguinetto et Castellara, ע' 47 Corriere isr. III, (ב).  ↩

  139. הגיה כמה ספרים שנדפסו בוויניציאה. ע' גם כתבים ח“ב 111 וגם ח”א 27 (ב).  ↩

  140. ר"ת: ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה.  ↩

  141. ע' כתבים ח"ב 82–84 (ב).  ↩

  142. “תהי לך ידידי צרת רבים חצי נחמה” (כתבים 50 ועיין שם הע' 3 (ב).  ↩

  143. Ricchina–Enrichetta.  ↩

  144. ר"ת: תבורך מנשים אמן.  ↩

  145. פסק זה נדפס בפחד יצחק ערך חרם שלא לשחוק, וע' כתבים ח"ב 78–80.  ↩

  146. הוא Benedetto Luzzatto מפאדובא הנזכר במח"א 35 ושנדפס ממנו בש‘ 1669 שיר איטלקי בס’ Porto Astronomico לר‘ עמנואל פורטו (Imm. Porto), ונראה שהיה דר גם בוויניציא. ע’ כתבים 179, הערה 2.  ↩

  147. אמר המעתיק: בצד הדף מצאתי, בכתיבה דקה עד מאד, כדברים האלה: וכשהגענו בקנאל גרנדי (Canal Grande) היה רוח סערה כמעט גוענו אבדנו [הערת ר"מ סואבי].  ↩

  148. Ghetto vecchio.  ↩

  149. 750 Colli di merci.  ↩

  150. אם כן בשנת 1632  ↩

  151. ע' על הענינים האלה כתבים ח"ב 151–152 (בּ).  ↩

  152. צ“ל שע”ה, ע' כתבים ח"ב 80, הערה 4 (ב).  ↩

  153. ר‘ יהודה מסלטארו (da Saltara, וסלטרא היא בפלך Pesaro) בעל מקוה ישראל (וויניציא שס"ז), ע’ כתבים ח"ב 116–119.  ↩

  154. הוא הפירוש שנדפס בתוך העין יעקב בשם הבונה (על שם התחלותיו “אמר הבונה”), אמשטרדם תמ"ד, ועוד הרבה פעמים.  ↩

  155. דוד חיים בן הפרנס ר' שמעון לוריא מפאדובא (ע‘ מח"א 35 ולעיל עמ’ 37 בהערה).  ↩

  156. שאין דבור זה מליצה בעלמא נראה ממה שבתוך כתביו ואגרותיו היתה רשימה מיוחדת מתלמידיו ובראשה כתוב “אלה הבנים גדלתי ורוממתי מתלמידי” (ע‘ כתבי ריא"מ סי’ קפ"ב).  ↩

  157. ע' כתבים כ"ב 70, הערה 2  ↩

  158. ע' אודות הספר הזה ועל שאר ענינים כתבים 199, הערה 1 (ב).  ↩

  159. ע' כתבים 176, הערה 6.  ↩

  160. Merceria–בית מסחר.  ↩

  161. Zorzetti, שם משפחה.  ↩

  162. אמר המעתיק: הקב“ה ימחול לריא”מ על שהיה לו אהבה ורעות עם אנשים כאלו, חברי גנבים, המבאישים את ריחנו בעיני העמים, ונמצא ש“ש מתהלל על ידם [הערת ר”מ סואבי].  ↩

  163. אמר המעתיק [ר"מ סואבי]: האהבה מקלקלת השורה.  ↩

  164. bandito–גולה ממקומו.  ↩

  165. banditi–מגורשים שנגזרה עליהם גלות.  ↩

  166. bando–גרוש.  ↩

  167. חקירה=אינקביזיציא, צינזורא.  ↩

  168. Ambasciadore–שליח, ציר.  ↩

  169. הוא הספר Riti שנדפס כמה פעמים ונתרגם לכמה לשונות וגם לעברית ע“י ד”ר שלמה רובין בשם “שלחן ערוך” ווינא תרכ"ז, ע' ליבוביטש 120.  ↩

  170. Gotta–מין שתּוּק, פודגרא (ע' לקמן צד 59)  ↩

  171. giuocare=צחק.  ↩

  172. Brasile nelle Indie (כן כותב ריא"מ לקמן). אמיריקא נקראת לפנים Indie.  ↩

  173. אפשר ששיעורו: ויעבר להיות נע ונד בארץ והנה איננו מר"ח סיון.  ↩

  174. הוא “יהודה המכונה ליאו די צירוי” הנזכר בכתבים סימן קצ"א ועיין שם הערה 2 (ב).  ↩

  175. אגרת ריא“מ על שדוך זה בכתבים סימן ק”פ ובהערה שם (ב).  ↩

  176. כן היה המנהג בוויניציאה לעטר תלמיד חכם בשבת הראשונה אחרי הנשואין שלו בשם הכבוד חבר. ע‘ למשל שנים עשר דרות לר"י קצינילבוגין (Venezia 1599) דרשה ב’: “לחברות הח”ר נחמיה סרייאו (כתבים ח"ב 115) וכן נעשה גם עם מחברנו (לעיל 23) (ב).  ↩

  177. נדפס בליפסיא 1840 ע"י פירסט. ע' אודות ספר זה ואודות הספרים שנתחברו כנגדו ליבוביטש 162–3 ומקומות הנרשמים בצד 125 (ב).  ↩

  178. Botega חנות.  ↩

  179. Brasile nelle Indie.  ↩

  180. גם בכתבים צד 119, שורה 14 ולקוח מן מחברות עמנואל רומי (דפוס לבוב 29) כאשר העיר לנכון ליבוביטש. ריא“מ העתיק גם כסימן מ”ב חרוזים אחדים ממחברות הנ“ל כאשר העירני ידידי החכם צ”פ חיות (ב).  ↩

  181. או כוונתו Gottura (פודאגרה) או Ernia (שבר).  ↩

  182. ליבוביטש 121 (ב).  ↩

  183. אצל ר‘ שמחה לוצאטו, ע’ מ"ש לעיל עמוד 45 בהערה 130.  ↩

  184. ע' על משפחה זאת בכלל כתבים 176, הערה 1. מרדכי בר יוסף באלדוז נזכר בדיואן של ריא"מ סימן 357 (ב).  ↩

  185. ר"ל פרנסה של צבור.  ↩

  186. ר"ל סופר לחברת תלמוד תורה או לחברת גמילות חסדים, וכדומה.  ↩

  187. היינו ללמד תורה יום יום באסיפת עם.  ↩

  188. היינו לקרוא לפלוני בשם חכם או חבר.  ↩

  189. היינו לכתב אגרות בשם אחרים.  ↩

  190. Sonetti Italiani, פי‘ שירים בני י"ד חרוזים בל’ איטלקית.  ↩

  191. לפלא הוא שריא“מ מזכיר כאן רק בדרך רמיזה עסקנותו זו בעניני תיאטרון (חבור קומידיאות ולימודן), בעוד שבאמת היה מקדיש לכך הרבה מזמנו. בגיטו שבוויניציא היתה אקדימיא מוסיקאית ובה היו עושים שני קונצירטים בשבוע וריא”מ בעצמו היה המנהל (ע“ד המקצע הארטיסטי בגיטו הוויניציאני מדבר גם המשומד יוליוס מורוסיני תלמיד ריא”מ בספרו Via della Fede, 1683, p. 793, ע‘ סימונסין Giulio Morosinis Mitteilungen über Leon da Modena בספר היובל של ברלינר 337–344 גם בשו"ת דבר שמואל סי’ ד‘ יש שאלה ששאל ר’ עזריה פיגו את ר“ש אבוהב איך להתנהג בחבורת משחקים יהודים שרוצים להציג חזיונותיהם בגיטו, וע' גם כתבים ח”ב 153–5.  ↩

  192. כגון תנאי חתונה ושטרי חלוצה.  ↩

  193. Tradurre, פי' תרגם מלשון אל לשון.  ↩

  194. בכלל היה אוהב מאד להתעסק בכל הנוגע להדפסת ספרים והוצאתם וחולשה יתרה היתה לו לכך. הלא כה דבריו באגרתו (כתבי ריא“מ סי' צ”ח) אל רמ“ע מפאנו: ”הלא ידוע למעכ“ת כי כל ימי הייתי מצטער ומשתוקק להדפיס ספרים הרבה אין קץ, ואין איש שם על לב תשוקה זו כמוני, כי קותה נפשי והוחלתי להדפיס קמח שטחנתי פני בעצמי ממש”..  ↩

  195. מעיד עליו נכדו ר‘ יצחק מן הלויים בהקדמתו לס’ מגן והרב (ע' ר“א גייגר Leon da Modena בחלקו העברי דף י”א): “[ריא”מ] היה בקי בדברי קמיעים וסודות, אך לא היה פועל בם".  ↩

  196. ר"ל פרנסה של שדכנות.  ↩

  197. אולי ומוצא אני מר ממות את האשה [הערת ר“מ סואבי]. כנראה צ”ל וחולה, וכדומה.  ↩

  198. טעות הוא וצ“ל כ”ה, כי ר"ח היה ביום ד'.  ↩

  199. אולי צריך להוסיף מלת כסלו [הערת ר"מ סואבי].  ↩

  200. un frate כומר אחד.  ↩

  201. תלמידו של ריא"מ (ע‘ כתבי ריא"מ סי’ קפ"ב).  ↩

  202. La contrada di Santa Marina  ↩

  203. Signor Marco Gonella.  ↩

  204. אברהם Osimo נמצא בכתבים סי‘ ק"ל ונזכר גם בדיואן, ע’ כתבים 122, הערה 4 (ב).  ↩

  205. אולי צ"ל די ריאטי di Rieti (ב).  ↩

  206. הוא Jean de Plantavit de la Pause הידוע בשם Plantavitius שהיה הגמון בעיר Lodève בצרפת, ושם ספרו: – Chaldaico – Rabbinicus Planta vitis seu Thesaurus Synonymicus hebraoe נטע הגפן Lodvae 1645. בכתבים סימן קע“ט נמצא שיר מריא”מ על הספר שחבר תלמידו ההגמון הנ“ל, עיין שם בהערתי ובח”ב מספרי 73–76 הארכתי על כל הענין (ב).  ↩

  207. ע' בספר זה עמוד 42–45.  ↩

  208. ר‘ ישעיה בן הגאון ר’ אליעזר חיים ניצה חבר ס‘ ישעיה וס’ דרך ישר (ע' תולדות גדולי ישראל 185, מח“א 44, וכן כתבים 66, 127, 128 וח”ב 58, 149, 173) (ב).  ↩

  209. הלשונות ז“ל ויצ”ו מתיחסים כנראה אל האבות ולא אל הבנים.  ↩

  210. פי' פנקסי היומי שבתבנית רביע (II mio giornale in 4).  ↩

  211. ר"ל שבת חזון.  ↩