(כ“ו אדר תרי”ט – י' אייר תרע"ו)

בְּי' בְּאִיָּר, לִפְנֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, נִסְתַּלְּקָה בַּת־צְחוֹקוֹ שֶׁל שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם וְנִשְׁמָתוֹ עָלְתָה לַמָּרוֹם.

הוֹפָעָתוֹ שֶׁל שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם בַּסִּפְרוּת הַיְּהוּדִית הִשְׁרְתָה רוּחַ־טוֹבָה עַל הַיְּהוּדִי הַקּוֹרֵא סֵפֶר, וּסְפָרָיו מָשְׁכוּ אֶת עַם־הָאָרֶץ שֶׁיִּקְרָא בָּהֶם. כָּל קוֹרֵא מָצָא אֶת עַצְמוֹ אוֹ מַשֶּׁהוּ מֵעַצְמוֹ בְּסִפּוּרָיו שֶׁל שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַשֶּׁהוּ שֶׁעוֹרֵר צְחוֹק בְּלִבּוֹ וַהֲנָאָה בְּנַפְשׁוֹ.

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא – שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם סִפֵּר לַיְּהוּדִי אֶת חַיָּיו, אַף גִּלָּה בָּהֶם אֶת הַמּוּמִים, אֶת הַמְגֻחָךְ וְהַנִּלְעָג, אֲבָל אִישׁ לֹא הִתְרַעֵם עָלָיו, כְּשֵׁם שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְרַעֲמִים עַל מִי שֶׁתּוֹפֵס אוֹתָנוּ בְּמַעֲשֵׂה קַלְקָלָה נִלְעָג. מִטִּבְעוֹ אֵין אָדָם אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי מוּסָר וְתוֹכֵחָה, הַמּוֹכִיחִים אֶת חֻלְשָׁתוֹ עַל פָּנָיו, אַף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עָמֹק בְּנַפְשׁוֹ כִּי הַדְּבָרִים צוֹדְקִים. אַךְ לֹא כֵן שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם. אֶת דְּבָרָיו אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים בַּהֲנָאָה, בִּצְחוֹק, וּמְקַבְּלִים בְּאַהֲבָה אֶת תּוֹכַחְתּוֹ. כִּי אַהֲבָה רַבָּה נִשְׁקֶפֶת מִכָּל מַה שֶּׁהוּא מְסַפֵּר לָנוּ עַל עַצְמֵנוּ, עַל דַּרְכֵי חַיֵּינוּ. בְּבַת־צְחוֹק שֶׁל אוֹהֵב הוּא עוֹמֵד עָלֵינוּ וּמְגַלְגֵּל אֶת סִפּוּרָיו מֵחַיֵּי הַיְּהוּדִים בְּכַתְרִיאֵלִיבְקָה וּמְשׂוֹחֵחַ אִתָּנוּ מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה הַחוֹלֵב, הַמְסַפֵּר אֶת שְׂשׂוֹנוֹת חַיָּיו וּתְלָאוֹתָיו הָרַבּוֹת, מָה רַבּוֹת. אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים, אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ מְשִׂיחִים אֶת דְּבָרָיו וּבְעֵינֵינוּ עוֹלוֹת דִּמְעוֹת גִּיל וְדִמְעוֹת כְּאֵב. כָּל לִבֵּנוּ נָתוּן לוֹ כַּאֲשֶׁר לִבּוֹ נָתוּן לָנוּ. אֲנַחְנוּ חַיִּים יַחַד עִם מוֹטִיל בֶּן פֵּסִי הַחַזָּן, וְעִם גִּבּוֹרָיו הָאֲחֵרִים הַקְּטַנִּים שֶׁל שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, הֲלֹא הֵם חֲבֵרָיו בִּימֵי יַלְדוּתוֹ וּנְעוּרָיו, וְטוֹב לָנוּ בְּחֶבְרָתָם, הֲלֹא הִיא חֶבְרָתֵנוּ, חֶבְרַת יְלָדִים יְהוּדִים בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם. הֲלֹא כֹּה דְבָרָיו שֶׁל שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם בְּפֶתַח סִפְרוֹ הַנִּפְלָא, “חַיֵּי אָדָם” – שֶׁהוּא מַקְדִּישׁוֹ מַתָּנָה לְבָנָיו הַיְקָרִים וַהָאֲהוּבִים לֵאמֹר: "קִרְאוּ בּוֹ לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת, אוּלַי תִּלְמְדוּ מִמֶּנּוּ אַתֶּם, אוֹ בְּנֵיכֶם, לֶקַח טוֹב, – לֶאֱהֹב אֶת עַמֵּנוּ וּלְהוֹקִיר אֶת אוֹצְרוֹת רוּחוֹ, הַפְּזוּרִים וּשְׁמוּרִים בְּכָל הַפִּנּוֹת הַחֲשׁוּכוֹת שֶׁל גָּלוּתֵנוּ הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הַגְּדוֹלָה – ".

אַךְ לֹא כְּלַפֵּי סִפְרוֹ “חַיֵּי אָדָם” בִּלְבַד נֶאֶמְרוּ דְּבָרָיו. נְקַבְּלֵם כְּלַפֵּי כָּל סְפָרָיו, וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ כְּבָנִים לוֹ, נֶאֳהַב אֶת עַמֵּנוּ וְנוֹקִיר אֶת אוֹצְרוֹת רוּחוֹ.

לְמַעְלָה מִשָּׁלשׁ עֲשָׂרוֹת שָׁנִים עָמַד שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם עַל בִּימַת הַסִּפְרוּת הַיְּהוּדִית וּבַת־צְחוֹקוֹ עַל פָּנָיו, לְשַׂמֵּחַ לֵב יִשְׂרָאֵל. הָעָם הֵשִׁיב אַהֲבָה לְסוֹפְרוֹ וְצָחַק. בָּזֶה רָצָה. אַךְ בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן טוֹב לְהַטּוֹת אֹזֶן לְדִבְרֵי שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם עַל עַצְמוֹ בַּצִּיּוּן שֶׁצִּוָּה לַחֲקֹק עַל מַצֶּבֶת קִבְרוֹ. רָאוּי לָנוּ לִקְרֹא אֶת הַצִּיּוּן בְּמִלּוּאוֹ,

כְּפִי שֶׁכָּתְבוּ שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם:

אִישׁ יְהוּדִי פָּשׁוּט הָיָה,

יְהוּדִית כָּתַב, לְשַׂמֵּחַ

לֵב הֲמוֹן הָעָם וְנָשָׁיו –

פֹּה נִטְמַן סוֹפֵר מְבַדֵּחַ…

כָּל הַיָּמִים לָצוֹן חָמַד

עֲלֵי עוֹלָם וְעַל יְצוּרָיו,

כָּל הָעוֹלָם עָשָׂה חַיִל –

רַק הוּא נָמַק בְּיִסּוּרָיו.

וְעֵת הָעוֹלָם מִלֵּא שְׂחוֹק פִּיו,

צָהַל, מָחָא לוֹ כַּפַּיִם,

בָּכְתָה נַפְשׁוֹ בַּמִּסְתָּרִים –

עֵד אֵל עֶלְיוֹן בַּשָּׁמַיִם!

בִּשְׁנַת־הַזִּכָּרוֹן הָעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שֶׁל “הַסּוֹפֵר הַמְבַדֵּחַ” לֹא רַב הַצְּחוֹק בְּבֵית יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֻכָּה לִרְסִיסִים בְּאֵרוֹפָּה. שְׁנַת פֻּרְעָנוּת אֲיֻמָּה הִיא זוֹ לְעַמִּים רַבִּים. אַךְ אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַיּוֹדֵעַ לְהַעֲלוֹת בַּת־צְחוֹק אַף בִּימֵי־זְוָעָה קָשִׁים. וְהֵן גִּלָּה לָנוּ שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם אֶת הָאֱמֶת, כִּי אַף בְּעֵת שֶׁ“הָעוֹלָם מִלֵּא שְׂחוֹק פִּיו – בָּכְתָה נַפְשׁוֹ בַּמִּסְתָּרִים”.

(תש"א)