אָנוּ חַיִּים עִם עוֹלָם כְּמוֹ זוּג שֶׁהִזְקִין:
כְּבָר הֲבָנָה הֲדָדִית פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר,
וְכִמְעָט לְלֹא שִׂיחַ.
כִּי מַה הַמּוּבָן בַּמּוּבָן? רַק יְרוּשַׁת צְעָדָה
שֶׁל לִפְנֵי וְאַחֲרֵי,
חֻלְיָה עִם חֻלְיָה בְּשַׁלְשֶׁלֶת.
וְאִישׁ אֵין שׁוֹאֵל וְאִישׁ אֵין קָרֵב לְהַשְׁקִיף
תּוֹךְ הַחֻלְיָה עַצְמָהּ שָׁם הָרְאִי הַקָּטָן
שֶׁל הַשְּׁאֵלָה הַתֻּהוֹמִית בַּשַׁלְשֶׁלֶת כֻּלָּהּ —
רַק מִלִּים־נְמָלִים סוֹחֲבוֹת תַּעֲלוּמוֹת בְּשׁוּרָה רְחָבָה כְּמוֹ סֶרֶט
הָלוֹךְ וְחָזוֹר בַּעֲמַל אֵין־תַּכְלִית כְּסִיזִיף.
אוּלַי הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאָה בַּהֲקִיצוֹ
אִשָּׁה לְפָנָיו
וּמְשִׁיכָה וּרְתִיעָה חִלְחֲלוּ כָּל גֵּווֹ
וְעֵינָיו נִפְקְחוּ לְיוֹתֵר מִמַּה שֶׁרָאוּ —
הָיָה הָאֶחָד שֶׁשָׁאַל, שֶׁקָּרַב,
וּמָוֶת נָשַׁק לוֹ קַרְחִית אֲחוֹרֵי צַוָּארוֹ.