הָלוֹךְ וְהִתְקָרֵב כַּמְּבֻקָּשׁ, כַּמְּצֻפֶּה,

וּכְכֹל שֶׁנִּתְקָרֵב

כֵּן נַעֲמֹד פָּנִים אֶל פָּנִים מוּל אוֹתוֹ הַמֶּרְחָק.

כָּךְ דֶּרֶךְ אֵינְסוֹף לֵאלֹהִים, וְאֵינְסוֹף

לְאָדָם, לְחָבֵר.

כָּךְ נַתְחִיל לְהָבִין מַה קָּשֶׁה לִהְיוֹת אַתָּה,

לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבְךָ גַּם הַקַּל בְּיוֹתֵר,

לֹא, גַּם הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר.

וּמִי זֶה וּמַה זֶּה אַתָּה אִם לֹא כְּאֵבְךָ?

הָלוֹךְ וְהִתְקָרֵב כַּמְּבֻקָּשׁ, כַּמְּצֻפֶּה,

וּכְכֹל שֶׁנִּתְקָרֵב —

כֵּן נַרְגִּישׁ כְּאֵב וְעֶלְבּוֹן מִשֶׁלָּנוּ.