הָאַהֲבָה תָּמִיד שְׁאֵלָה:

מַה שְׁמֵךְ?

וְהָאַהֲבָה הַחוֹזֶרֶת מוֹסֶרֶת הַסּוֹד

שֶׁזֶּה עַתָּה עָלָה מִתּוֹכָהּ כְּגִלּוּי,

שֶׁעָמֹק וְיָקָר מִכָּל שֵׁם יְדָעַתּוּ עַד כֹּה —

לָמָּה זֶה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶּלִאי.

וְאוֹתוֹ בַּחֲרָדָה הִיא מַפְקֶדֶת בְּכַף יַד חֲבֶרְתָּהּ:

נָא לֹא לְפִעְנוּחַ,

נָא לֹא לְנַסּוֹת,

פֶּן אֶגְוַע.