הַבֵּט, דַּף נְיָר. עַל הַדַּף

קַו מְאֻנָּךְ בְּדִיּוּק מוּל הָאַף

וּנְקֻדָּה קְצָת רָחוֹק מִצִּדּוֹ שֶׁל הַקַּו.

הַנְּקֻדָּה נְקֻדָּה בְּוַדַּאי, וְאוּלָם לֹא יוֹתֵר,

מַשֶּׁהוּ מְרַחֵף בָּאֲוִיר לְלֹא דְּמוּת וּקְלַסְתֵּר

וְאֶל הַלֵב לֹא חוֹתֵר.

וְעִגּוּל מֵהַצַּד הָאַחֵר,

עִגּוּל בְּלִי טַבּוּר,

מִלִּים עֲקֻמּוֹת לְלֹא סוֹד הַחִבּוּר,

אַבְּסוּרְדּוּם גָּמוּר.

עַכְשָׁו הָרֵם אֶת הַדַּף וְהַיְשֵׁר שְׁתֵּי עֵינֶיךָ,

זוֹ לְזוֹ בְּמַקְבִּיל לִצְדָדָיו שֶׁל הַקַּו —

חִזָיּוֹן כְּבָר יָדוּעַ אַךְ עִנְיָן בּוֹ נִפְלָא.

פָרַלֵּלִיזְם נַפְשִׁי כְּהַקְדָמָה לְגִלּוּי —

וְהַנְּקֻדָּה וְהָעִגּוּל מַתְחִילִים הִתְקָרֵב,

הִתְקָרֵב וְהִסּוֹג, הִתְקָרֵב וְהִסּוֹג,

כְּעִנְבָּל בְּתוֹךְ זוֹג,

נִרְתָּעִים מֵעֵינוֹ שֶׁל הָאִישׁ הָאוֹרֵב,

וּפִתְאֹם

הַנְּקֻדָּה נִתְקְעָה בְּאֶמְצַע הָעִגּוּל

וְהַכֹּל מִתְאַחֵז חַד לְחַד מְפֻלָּשׁ,

וְאֵינְסוֹף יִתְנַגַּהּ מֵאַבְּסוּרְדְּ מְלֻטָּשׁ.

אָז תִּלְמַד אֵיךְ לַעֲמֹד בִּפְנֵי שִׁיר אוֹ כּוֹכָב:

אֶשְׁנָב עַל אֶשְׁנָב עַל אֶשְׁנָב

וּבְכֻלָּם בּוֹ בַּזְּמַן אוֹתוֹ הַנִּשְׁקָף,

מַה מִּגְדַּל כִּשּׁוּפֵין! —

לְהַפְעִיל כָּל קוֹמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ יַחְדָּו,

כָּל אַחַת לְחוּד עַד תְּהוֹם לְחוּדָהּ,

וְיַחְדָּו, יַחְדָּו,

מַה תַּהֲלִיךְ מִסְתּוֹרִין! —

וּמִלְמַעְלָה פִּתְאֹם יִבָּקַע צֹהַר קָטָן

וְכָל הַשְּׁאָר יְוֻלַּן.