עָמַדְתִּי בְּגַן הַחַיוֹת לְיַד כְּלוּב —
כֵּן, זֶהוּ. אַדְנִי הַשָּׂדֶה. הוּא נִצַּב
מַלְכוּתִי וְשַׂגִּיא
זְרוֹעוֹ הַשְּׂעִירָה אֲחוּזָה בְּגֶזַע עָבֹת שֶׁל אַלּוֹן
כִּקְלוּעָה עִם עַצְמָהּ,
וְעֵינָיו שְׁחַרְחֲרוֹת הַחוֹרִים כֻּוְּנוּ אֵלַי
לְלֹא זִיז —
חֲרִירִים־בְּאֵרוֹת
כָּל הַיְקוּם לְעָמְקוֹ עַד תְּחִלַת פִּרְכּוּסוֹ־חִיּוּתוֹ
הֵצִיץ אֵלַי מִתּוֹכָן:
מִי מָה אַתָּה, זָר.
וּבְלֶכְתִּי עוֹד נִצַּב לְיַד גֶּזַע עָבֹת שֶׁל אַלּוֹן
מַלְכוּתִי וְשַׂגִּיא
מִשְׁתָּאֶה —