הָרֶמֶשׂ הַלָּז הַנֶחְבָּא אֶל הָעֵשֶׂב וְהַשִּׂיחַ

מַרְגִּישׁ הָאֵימָה

יוֹתֵר מִשֶּׁנְחוּשֶׁנָּה אֲנַחְנוּ.

כָּל הַלַּיְלָה נִמְשָׁךְ נִסּוּר צְרִיחָתוֹ

נְמוּכָה עַד כֹּה קַל לְהַסִּיחַ הַדַּעַת

לְעִנְיָנִים שֶׁל אֶתְמוֹל אוֹ לַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל מָחָר

וְרָמָה־שְׁחוּזָה

כְּמוֹ קוֹדַחַת חוֹרִים חוֹרִים תּוֹךְ הַלַּיְלָה אֶל אֹזֶן אָדָם;

הָעוֹלָם גּוֹוֵעַ,

כָּל הַתִּפְאֶרֶת הוֹלְכָה וְכֵהָה,

וְהַשֶׁמֶשׁ מִצְטַנֶּנֶת.

וּמִמוּל בַּנָמָל נִמְתָּח בַּאֲלַכְסוֹן

נְתִיב יָרֵחַ קוֹפֵא

שֶׁכְּבָר לֹא מוֹשֵׁךְ אֶל אֵי־אָן.