לֹא הוֹצֵאתִי “זְמַנִּי” בְּשׁוּם “חֶדֶר” בָּעִיר.

תָּמִיד אַךְ הִתְחַלְתִּי בְּחָנַנִי אָבִי

וּמְצָאַנִי לְמַעְלָה מִזֶּה,

עַד נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בַּפִנָּה בְּשַׁנֵּן

אָבִי גְּמָרָא לְבַחוּרֵי סְגֻלָּה.

וַדַּאי, הָיוּ אֲחָיוֹת שֶׁתִּחְיֶינָה,

אַךְ מַה יֵשׁ לְשׂוֹחֵחַ עִם אֲחָיוֹת?

לְבַדִּי עִם הַעֲוָיוֹת שֶׁל צְלָלִים עַל קִירוֹת

עִם יָרֵחַ וְשֶׁלֶג נוֹצְצִים אַהֲדָדֵי מִבַּחוּץ

וְאָזְנִי כְּרוּיָה לַשִּׂיחָה שֶׁל נִיצוֹץ עִם נִיצוֹץ

וּלְהַעֲוָיָה צְלָלִית,

לְבַדִּי עִם בֵּית כְּנֶסֶת מַהַרְשָׁ"א, סִגְנוֹן גּוֹתִי,

עִם בָּתֵּי תְּפִלָּה בַּעֲבִי קִירוֹתָיו

לְסַנְדְלָרִים, קַצָּבִים, חַיָּטִים וְכֻלֵּי,

עִם שִׁפּוּעֵי סָמוֹכוֹת שֶׁמִּתּוֹךְ סַלְעֵיהֶם

הִתְבָּקְּעוּ יְעָרוֹת,

וְחֶצְיוֹ שֶׁל כַּדוּר בַּקִּיר מִבַּחוּץ וְכַדּוּר

תָּלוּי מִקִּמְרוֹנוֹת גְּבוֹהִים מִבִּפְנִים —

מַתְּנוֹת גְּיָסוֹת שֶׁל חֲמִיל,

לְבַדֱּי עִם מֵתִים בַּחֲצוֹת לַיְלָה מִתְכַּנְּסִים

לִתְפִלָּה בְּצִבּוּר, וִיהוּדִי כִּי יַעֲבֹר

יַזְמִינוּהוּ לַעֲלִיָּה וְשׁוּב חַי לֹא יָצָא,

לְבַדִּי עִם חֲרָדוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁגֵּוִי לֹא דָחָן —

כָּל דּוֹרֵשׁ לְשִׁכְנִי יִמְצָאֵנִי עֲדַיִן

לְבַדִּי בְּאוֹתָהּ הַפִּנָּה