בִּקְצֵה הָעִיר תּוֹךְ גַּן חַמָּנִיּוֹת

מִסְתַּכְּלוֹת תּוֹךְ הָאֲוִיר הַכָּחֹל

אַחַת מֵעַל שְׁכֶם חֲבֶרְתָּהּ,

גַּג שֶׁל קַשׁ מְזֻפָּת וּמְשֻׁפָּע כְּמִצְנֶפֶת חָרְפִּית

עַד אָזְנַיִם

וְרִצְפּוֹת אֲדָמָה

וְחֶדֶר צַר וְחָמִים.

חָבִית רֵיקָה וְטַבְלָה עַל גַּבָּהּ הָיְתָה הַשֻׁלְחָן

וְאַבָּא תַּצְלוּם נִשְׁעָן לַאֲחוֹרָיו מִמוּלֵנוּ.

וּבִסְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת דְּמָעוֹת יְבֵשׁוֹת —

הַמָּרָק עִם עֵינַיִם,

וְהַלֵּב לֶחֶם חַם בְּצַעְנוּהוּ זֶה לָזֶה בְּסַכִּין

שֶׁל שְׁתִיקָה שְׁחוּזָה עַל אֶבֶן.

וַאֲנִי שִׁבַּצְתִּי מְנוֹת הַכֵּרָה בִּזְמִירוֹת שֶׁהָיוּ לִנְחָשִׁים

נוֹשְׁכִים אֶת עַצְמָם עִם כָּל צְלִיל סֵרוּגִי.