זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים
זָקֵן וּשְׂבַע —
כְּאִלּוּ הַיָּמִים עוֹפוֹת פּוֹרְחִים
מִשַׁפּוּד הַזְּמַן הַמִּסְתוֹבֵב עַל אֵשׁ הַנֵּצַח
יָשָׁר אֶל פִּיו הַפָּעוּר שֶׁל אָדָם
וְהוּא נוֹגֵס בָּשָׂר מָתוֹק שֶׁל יָמִים צְלוּיִים
וְעַצְמוֹתָם הַדַּקּוֹת
עַד לְשׂבַע.
יֵשׁ רָעָב מִתַּחַת לְיָמִים
שֶׁאוֹכֵל אֶת עַצְמוֹ
עַד כְּכָל שֶׁיִּקְטַן כֵּן יִגְדַּל,
שֶׁנּוֹשֵׁךְ תּוֹךְ־תּוֹכוֹ סְחוֹר סְחוֹר חֶלְזוֹנִית עַד הֱיוֹת
נְקֻדָּה קְטַנָּה וְעַזָּה כְּעוֹלָם כֻּלוֹ
שֶׁל רָעָב,
עַד יִפֹּל דֶּרֶךְ חוֹר בִּקְצֵה הַחִלָּזוֹן
אֶל תּוֹךְ יָם דְּמָמָה
שָׁם צָפִים דָגִים כְּחֻלִּים בְּשׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת.
זָקֵן וּשְׂבַע —
זָקֵן וְרָעֵב —