יֵשׁ אֶעֱמֹד מוּל חַיַּי

וְכָל תַּשְׁבֵּץ דְּבָרִים וּמַעֲשִׂים יִמָּחֵק:

הַמִּכְלוֹת, הַגְּדֵרוֹת הַצָּרוֹת, גַּם הַצֹּאן

וְעִזִּים לְבָנוּת וְעִזִּים שְׁחוֹרוֹת

וַעֲקֻדִּים נְקֻדִּים,

רַק אָחוּשׁ הַמַּסָּע הַגָּדוֹל,

מַשֶׁהוּ מִפְּתִיחוּת הָעוֹלָם וְהַזִּיו

מֵאֲחוֹרֵי אֳנִיָּה —

רְאֵה, מָה רָחָב וְאָרֹךְ הַכְּבִישׁ

שֶׁל שַׁיִשׁ לָבָן!

וּמַרְגָּלִיּוֹת קוֹפְצוֹת לִצְדָדִין כְּאֶצְבָּעוֹת קֶטַנְטַנּוֹת

מְנַגְּנוֹת עַל פְּסַנְתְּרִים כְּחֻלִים —

וּלְפֶתַע בָּאֹפֶק בְּרֹאשׁ הָרָצִיף

עוֹלֶה יֶלֶד עֵירֹם

מַצִּיג כַּף הָרֶגֶל עַל גַּל וּמַאֲהִיל

עַל עֵינָיו מוּל הַשֶׁמֶשׁ

— הוֹ עֲמֹד, אוֹ חֲזֹר!

לֹא, לֹא.

נָתִיב פַּעַם הָיָה גִּשׁוּשֹ וְהִסוּס בְּלֵב יָם

וְרֶגֶל אַחַת תְּלוּיָה כְּמוֹ כַּף הַמֹּאזְנַיִם

עֵת לָשׁוֹן עוֹד שׁוֹקֶלֶת,

מְפֻלָּס הוּא הַיּוֹם אֲבָנִים כְּבֵדוֹת שֶׁל הֶכְרַע וְהֶכְרֵחַ.

בּוֹא יֶלֶד, עֲלֵה,

רְאֵה אֵיךְ הַזְּמַן זוֹרֵעַ מְבוּכָה

בֵּין אָדָם לְעַצְמוֹ שֶׁהָיָה:

יַלְדִּי? לֹא יַלְדִּי אֶלָּא אֲנִי, אֲנִי עַצְמִי,

לֹא אֲנִי, לֹא עַצְמִי, כִּי חֲבָל כְּבָר רָחוֹק,

כֹּה רָחוֹק!

לֹא רָחוֹק כִּי תָּמִיד אֲנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ

מֻרְכַּן רֹאשֹ עַל כָּל אֶבֶן הֶכְרֵחַ וָשַׁיִשׁ.

בּוֹא יֶלֶד כִּי קְרָאתִיךָ מֵעֵבֶר לְאֶלֶף גַלִּים

עַד תַּגִּיעַ אֵלַי, תִּכָּנֵס,

וְשָׁלֵם לְלֹא שְׁיָר אֶסְתּוֹבֵב

אֶלְאַט אֶת פָּנַי וְאֶצְעַד אֶל מִנֶּגֶד.