לוגו
האקדח
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

הקדמה    🔗

ספר זה כולל את תורת האקדח לצורך הוראת השמוש בו להלכה ולמעשה.

שתי דרגות בהוראה: האינדיבידואלית והקבוצית.

בדרגת הלמוד האינדיבידואלית מכוונת ההדרכה לאמונו של כל אחד מאנשי הקבוצה בפני עצמו. הדרגה הקבוצית כוללת את יסודות הפעולה של היחידה; בה מכוונת ההדרכה לאמונה של הקבוצה בתור גוף אחיד.

לדרגה הקבוצית, המאוחרת, יש לעבור לאחר שיתמחו החניכים בחומר הלמודים של הדרגה האינדיבידואלית, המוקדמת.

תכנית הלמודים וכן אופן ההדרכה בכל אחת משתי הדרגות האמורות יפורשו בהוראות מיוחדות.

להדרכת החניכים ישמש רק החומר הדרוש לשם הבנת השמוש באקדח ואופן פעולתו. החומר התיאוריטי, הנמצא בספר זה, נועד בעיקר להוראת המדריכים ולהשתלמותם המקצועית.


 

תולדות האקדח והתפתחותו    🔗

1. אמצאות בראשית    🔗

אבטפוס האקדח1 הוא גליל מתכת חלול וסתום מצדו האחד. בחלקו הקדמי נתונה גולת אבן או בדיל – הקלע; בחלקו האחורי – חומר מפוצץ. בערת החומר המפוצץ יוצרת גזים ההודפים את הקלע בכוח כלפי המטרה.

יש לשער שכלי נשק ממין זה היה בנמצא עוד במאה הי“ג; אולם הדוגמה הקדומה ביותר שהגיעה לידינו היא מסוף המאה הי”ד. קנהו של כלי נשק זה היה מורכב משני חלקים: לתוך האחורי, הצר, שפכו את אבק-השרפה; בקדמי, הרחב, טענו את הקלע מלפנים. בחלקו האחורי של הקנה, סמוך לקצהו הסתום, מלמעלה, עשוי נקב קטן – בית-הרשף – שדרכו היו מציתים את אבק השרפה.

לאמתו של דבר לא היה כלי נשק זה אקדח, הואיל ושמושו הצריך את שתי הידים: היד האחת מחזיקה בקנה והשניה בפתילה הבוערת. הדבר היה בלתי נוח, בפרט לגבי פרשים, שידם האחת אוחזת במושכות. לקוי זה לא תוקן אלא במקצת עם המצאתו של פטיש-הפתילה, באמצע המאה הט"ו, בערך. מעל לבית-הרשף, שבינתים העבירוהו אל צדו הימני של הקנה, הותקן פטיש ובראשו פתילה בוערת. לאחר זמן התקינו ידית ארוכה יותר לפטיש. נוצר כעין מנוף, שלחיצה על קצהו התחתון – האבטפוס של ההדק – היתה מביאה את הפתילה שבקצהו העליון – ראש הפטיש – אל בית הרשף.

אבל פעולתו של אקדח זה היתה לקויה: הגשם והרוח היו יכולים לכבות את האש: אי-אפשר היה להחזיק את האקדח נכון לפעולה זמן ממושך והדלקת הפתילה בסמוך לפני היריה היתה גוזלת מן הזמן היקר. לכן היו מתקינים את ידיותיהם של האקדחים הללו בצורת אַלָּה או גרזן, כדי שיוכלו לשמש גם נשק קר. מצד שני היו מחפשים אחר אופן הצתה נוח יותר. לסוף החליפו את הפתילה בגפרית. כדי להפיק ניצוצות מן הגפרית קבעו בסמוך לבית-הרשף גלגל שינים עשוי מתכת, שהיה נדרך במפתח, בכוחו של קפיץ מיוחד, המתפשט עם לחיצת ההדק. לפני הלחיצה היו מסמיכים את ראש הפטיש על הגלגל. הנצוצות שהיו נתזים בעקב ההתחככות של הגפרית בשיני הגלגל, המסתובב בכוח הקפיץ, היו מציתים את אבק-השרפה. באמצעות הגלגל הורחקו הלקויים שנמנו בכלי-הנשק בעל פטיש הפתילה. אפשר, אפוא, לומר שהאקדח בא לעולם רק עם אמצאת הגלגל, בראשית המאה הט"ז.

אבל גם בפעולתו של פטיש-הגלגל היו לקויים: שיניו היו מחלידות והגפרית היתה נשחקת לאחר יריות מועטות.

בשנת 1640 בערך התקינו בספרד שכלול נוסף: החליפו את הגפרית שבראש הפטיש בחלמיש, ואת הגלגל בסדן פלדה. הניצוצות היו נתזים כאן מכוח המכה. פטיש-האבן היה שלב חשוב בהתפתחותו של האקדח והקנה לו את הזול, בטחון הפעולה, והעיקר – האפשרות שלא לדרוך את הפטיש אלא עם היריה ולדרוך אותו שנית בתנועה מהירה במקרה של ירית-נפל.

השכלולים שהובאו באקדח במשך מאתיים השנה הבאות (1830 – 1640 ) – השבחת עיונו של האקדח, הפחתת משקלו, כפיפה נוספת של הידית, והתקנת הכוונת התחתונה – היה בהם כדי להקל על היורה. אבל בדרך היריה עצמה לא בא שום שנוי: הקלע היה נטען מלפנים דרך הלוע וממילא לא היה מקום לסלילים; אלה היו מכבידים על הטעינה וכן היו עלולים להשחת על ידה. ובלעדי הסלילים אי אפשר היה לדייק בקליעה בטווחים רחוקים בערך. כמו כן לא מצאה את פתרונה שאלת השאלות של האקדח: רבוי הכדורים.

אמנם נסיונות של רבוי הכדורים באקדח נעשו החל מאמצע המאה הט"ז. בין אלה יש להזכיר:

(א) רבוי קנים, כל אחד בצרוף פטיש והדק מיוחדים לו;

(ב) שורה של בתי-רשף, כל אחד וגלגל שינים ופטיש מיוחדים; (ג) תוף שצריך היה לסובבו ביד. ואולם הפתרון הסופי לשאלת האקדח רב-הכדורים נמצא רק עם המצאתו של הכדור.


2. תולדות הכדור    🔗

אבטפוס הכדור הוא הקלע – גולת אבן או בדיל, הנורה בכוח ההתפוצצות של אבק-שרפה. התפתחותו של הקלע עומדת על עבודתם של ברתולֶט, פורסיית ואֶגְס. ברתולט המציא את הכספית המפוצצת. פורסיית השתמש בה להתקנת פיקת הנייר – אבטפוס הפיקה. אבל זו היתה נוחה להרטב או להקרע. אגס המציא את פיקת הנחושת שהיתה קבועה על גבי בית-הרשף.

הראשון שהתקין כדור ממש בעל קלע, תרמיל, ופיקה, היה לֶיפוֹשֵי (1832). התרמיל היה עשוי נייר, תחתיתו-נחושת, והפיקה שנקבעה באמצע התחתית היתה נדלקת מכוח מכת הפטיש על גבי זיז מיוחד שעלה מן הכרכוב.

בשנת 1845 התקין הצרפתי פלובר תרמיל שכולו נחושת; פנים תחתיתו של תרמיל זה היה מכוסה בשכבה דקה של כספית מפוצצת שמלאה גם את תפקידו של אבק-השרפה. הכדור היה חלש מאוד. אף כל פי כן שמש חוליה בדרך התפתחותו של האקדח: בשנת 1857 הוציאה חברת סמית-ווסון האמריקאית את האקדח המודרני הראשון הנטען מאחור, שהיה מכוון לכדור פלובר.

את התרמיל הנהוג עכשו, בעל הפיקה הבולטת באמצע התחתית, המציאו – לפי המשוער – האינדיאנים באמריקה הצפונית. הצבא האמריקאי היה משתמש בכדורים שפיקתם נתונה בפנים התרמיל בפחית מיוחדת; את התרמילים האלה אפשר היה לטעון מחדש רק בבית-החרושת. כמה מרובי הצבא נפלו בידי האינדיאנים. הללו בקשו לטעון את הכדורים מחדש, קרעו פרצה בתחתית התרמיל וקבעו בתוכה פיקה רגילה. תרמילים אלה נפלו בידי האמריקאים ועוררו התענינות כללית בוושינגטון. זמן קצר לאחר כך קבל הקולונל ברדן פטנט לאופן חדש זה של קביעת הפיקה בתרמיל.


3. האקדח התפי    🔗

שלוש שנים לאחר שהמציא לפושי את הכדור, צרף הקולונל סמואל קולט מארצות הברית כמה מן האמצאות והשכלולים בבנין האקדח והכדור והוציא לשוק טפוס חדש של כלי-יריה קטן ונוח לשמוש, שנקרא “קולט” על שם יוצרו (הפטנטים משנות 1835, 1836). המעלות שבכוחן זה אקדח זה להצלחה רבה הן:

(א) עם דריכת הפטיש בבוהן היה התוף מסתובב על צירו ומביא כדור חדש אל מתחת לפטיש. באקדחים שקדמו ל“קולט” צריך היה לסובב את התוף באצבעות.

(ב) ההכדור היה מכוון אל מול הקנה והתוף היה יציב בשעת היריה. סדור זה אפשר קליעה מדויקת ונתן בטחון ביריה.

(ג) כל החלקים נעשו במכונות והיו נתונים להחלפה. החומר היה משובח והעבודה משופרת.

(ד) הקנה היה בעל סלילים ואפשר יריה מדויקת.

(ה) הטעינה לא נעשתה דרך הלוע.

מייצרי האקדחים התפיים הראשונים באמריקה תלו את סבוב התוף בדריכת הפטיש ביד, בעוד שהאנגלים תכנו את אקדחיהם באופן שהתוף היה מסתובב עם לחיצת ההדק. שני ממציאים אנגלים, אדמְס וטרַנְטֶר, מזגו את שני2 השיטות הללו ובשנת 1855 הוציאו לשוק אקדח תפי בעל פעולה כפולה. באקדח הזה היה הפטיש נדרך הן ביד והן ע“י לחיצת ההדק; התוף היה מסתובב עם כל אחת משתי הפעולות הללו. זה היה שכלול רב ערך, הואיל ועל ידו אפשר היה לירות באקדח גם אש מהירה ע”י פעולה כפולה וגם אש מדוייקת, ע"י פעולה נפרדת.

האקדח התפי הראשון בעל ערך צבאי רב נוצר בשנת 1870 ע"י חברת סמית-ווסון בשביל הצבא הרוסי. זה היה אקדח בעל שש יריות (כדור מיוחד “44. רוסי”). האקדח היה מתוכן יפה ועשוי כהלכה; מבחינת דיוק הקליעה בטווח של 50 מטר, הריהו נחשב גם כיום בין הטובים ביותר. כמו כן נסו כאן להקטין את כמות הגזים הנפסדים דרך הסדק שבין התוף והקנה: הקלע נתחב עמוק לתוך התרמיל שראשו היה נכנס לקצה הקנה. באותה התקופה הופיע גם הוובלי, אקדח המדינה האנגלי, בעל הקליבר הגדול והקלע הכבד. פעולתו חזקה ביותר וכדוריו בעלי כוח עוצר גדול. בכוח פשטותו ובטחון הפעולה שלו נשאר הוובלי אקדח הצבא האנגלי על היום הזה, למרות הופעתם של כמה אקדחים אבטומטיים מעולים.


4. האקדח האבטומטי    🔗

הרעיון לנצל חלק מכוח הגזים לשם דריכת האקדח מחדש והכנסת כדור חדש אל בית-הבליעה העסיק את מוחו של המלומד האנגלי סיר רוברט מררי עוד בשהת 1664. הוא חשב על אבטומטיות במובנה המלא, היינו – פעולה הכוללת גם את היריה עצמה ולא רק את ההכנות ליריה בלבד. ואולם לא היתה כל אפשרות מעשית להגשים את הצעותיו באין תרמיל המתכת ופיקת הכספית המפוצצת. מאתים שנה אחריו צף הרעיון ועלה מחדש. הדוגמה הראשונה נעשתה באמריקה בשנת 1863. זה היה אקדח תפי בעל מכשיר מיוחד, המחובר אל הקנה, שהבוכנה המותקנת בו היתה מתנועעת בכוח לחץ הגזים ומפליטה את התרמיל אבטומטית (שיטה זו – הפעלת האקדח בכוח הגזים – נעזבה לגמרי. בימינו מנצלים לצורך זה את כוח המכה החוזרת). אמצאה זו, וכן גם חברתה – אקדח אבטומטי שנעשה באמריקה בשנת 1874 – לא נתברכו בהצלחה יתרה.

אמצאת אבק-השרפה הבלתי-עשֵן (1886) סללה את דרך ההתפתחות לפני האקדח האבטומטי. קודם לכן היה העשן המעובה והצמיג של אבק-השרפה השחור מכסה את הסדן והתושבת ומפריע לפעולה בהרבה.

בשנת 1893 הופיע הבורכארט, אביו של הפרבלום הגרמני. זה לא היה אקדח מוצלח ביותר, אבל כבר נכרו בו אותותיהם של האקדחים האבטומטיים שבאו אחריו.

במהירות רבה הופיעו טפוסים חדשים שונים, משוכללים יותר. 1894 הוצאו לשוק המנליכר, הברגמן ואחרים. מינים אלה היו בעלי מבנה מורכב מדי והצטיינו במספר עצום של מעצורים. אף על פי כן שמשו בסיס לחקירות נוספות, שפרין הוא האקדח האבטומטי המשוכלל.

האקדח האבטומטי הראשון בעל ערך מעשי, הוא המאוזר הגדול, בעל הקליבר של 7,63 מ"מ וקת העץ (1897). על אף המנגנון המסובך שלו, כבדו ואי-נוחיותו, רכש לו כלי-נשק זה מקום מכובד הודות לדיקנותו ומהירותו ובטחון הפעולה שלו. בימי מלחמת הבורים ( 1902 – 1899 ) נפוץ השמוש במאוזר בקנה-מדה רחב, אז הוכח כי אמנם יש לאקדח האבטומטי ערך מעשי.

בשנת 1900 הופיע הוובלי-פוסברי. זה היה אקדח תפי, שבו נוצל כוח המכה החוזרת לשם דריכת הפטיש וסבוב התוף. חסרונותיו היו רבים, אבל גם הוא שמש שלב נוסף להתקדמות.

באותה השנה תכן הממציא האמריקאי ז’והן מוזס בראונינג, שעבד בשביל בית-החרושת הבלגי המפורסם: , F.N,), Fabrique National d' Armes de Guerre ), אקדח “בראונינג” טפוס 1900. זה היה אקדח בעל גודל ממוצע או קטן, שפעולתו בטוחה ומבנהו פשוט לפי הערך. ז’והן בראונינג, שהצטיין בפשטות התפיסה ובכשרונו לפתור כל סבך פתרון מעשי וקל, גלה שבאקדחים בעלי כדור לא חזק ביותר אין צורך לסבך את המנגנון בשיטת הצמֵד מיוחדת, היינו שיטה המונעת את הסדן מלהפתח קודם שיצא הקלע מן הלוע. בין כך ובין כך לא יספיק הסדן לסגת לאחור במשך הזמן הקצר של מעבר הקלע בקנה אלא במעט, והפסד הגזים לא יהא גדול. די להגדיל את משקל הסדן ולציידו בקפיץ מחזיר חזק, שיהדקו אל בית הבליעה. כמו כן יש לשנות מצורת החרוט שהיתה מקובלת לגבי התרמיל, לעשותו גלילי. את הגליל מרחיבים הגזים ומהדקים אותו יפה אל דפני בית-הבליעה; באופן כזה נשמרים הגזים בפנים אפילו כשהסדן נסוג במקצת לאחור.

כוח הדמיון והאינטואיציה הכבירה, הם שעמדו לו לבראונינג לגלות את תגליתו. לא היו בידו מכשירי הצלום המשוכללים, המאפשרים לנו כיום לראות בדיוק את מצבם ההדדי של הסדן, התרמיל והקלע בזמן היריה. עכשיו הוכח רעיונו של בראונינג באופן מדעי ורוב האקדחים האבטומטיים בעלי כדור חלש או בינוני בכוחו נבנים בלי מנגנון הצמד. מנגנון זה נתיחד לאקדחים הצבאיים.

תחילתו של האקדח האבטומטי בעשור האחרון של המאה הי"ט. עוד שלוש עשרות שנים בראשית המאה העשרים, עברו בחקירה ונסיון. אבל עדין רבה הדרך לפני סוג הנשק הזה, עד שישיג את מדרגת השלמות הרצויה.


 

א האקדח למיניו    🔗

1. מבוא כללי    🔗

האקדח עשוי לשמוש ביד אחת בלי כל משען ליד או לנשק. מפני כך ומפני שהמרחק בין כוונותיו קטן, אין האקדח מתאים כרובה לקליעה יציבה ויריה מכוונת.

לעומת זאת, הנה בכוח אותן התכונות עצמן – קוצר הקנה ואפשרות השמוש ביד אחת – נֵחַן האקדח בסגולה להיות מכוון למטרה במהירות. המעבר מכל מצב שהוא למצב הפעולה הוא מהיר באקדח יותר מאשר ברובה. בעל הקנה הארוֹך. קל מאוד לכוון אקדח לחזית, לצדדים, ואף לאחור. אקדח אפשר להסתיר ולהפתיע בו את האוייב ביריה בלתי צפויה. סגולות אלה עושות את האקדח לנשק מהיר-לפעול, לנשק של שעת-הדחק.

יש להבחין שני סוגים עיקריים: אקדחים תפיים ואקדחים אבטומטיים.


1-1.png
1-2.png

האקדח התפי הוא כלי נשק עז. התוף שלו – גליל מסתובב – מכיל חמשה, ששה, או שבעה כדורים, המוכנים להענות מיד לרצון היורה. האקדח האבטומטי הוא הטפוס המאוחר ביותר בנשק-של-יד. זהו כלי רב- כדורי, שהמנגנון שלו מונָע ע"י המכה החוזרת. לחיצת ההדק היא הפעולה היחידה שצריך לעשותה ביד כדי להוציא יריות רצופות עד שיתרוקן המחסן ממטענו (כרגיל – מששה עד עשרה כדורים). את התרמילים הריקים מפליט המנגנון החוצה מאליו ואת הכדורים הוא מעביר בזה אחר זה מבית-הקבול שלהם אל בית-הבליעה שבקנה.

המונה “האבטומטי” במובנו המדוייק, חל על כלי-נשק כזה שבו נעשות מאליהן, ע“י נצול מלא של כוח התפוצצות הכדור, לא רק הפלטת התרמיל הריק, דריכת המנגנון וטעינת הקנה בכדור חדש, אלא גם היריה נעשית אבטומטית, מיד עם כניסת הכדור אל בית-הבליעה, כל זמן שההדק נלחץ. כזה הוא עקרון הפעולה של מכונת היריה. מבנהו של האקדח תוכן באופן מיוחד על מנת שלחיצת הדק אחת תהווה לא יותר מיריה אחת. הדבר נחוץ מפני שהאקדח מזדעזע בחזקה ע”י היריה, באין לו משען תחתיו, הכוון למטרה איננו נשמר בהתמדה, וכל היריות שלאחר הראשונה לא תהיינה אלא בזבוז כדורים לריק. האבטומטיות של האקדח האבטומטי הוגבלה, איפוא, בחליצת התרמיל הריק, דריכת המנגנון וטעינת הקנה בכדור חדש. יריה שניה לא תתהווה בלי הפסקה קלה של לחיצה על ההדק; בשעת הפסקה זו יספיק היורה להחזיר את הכוון לישנו. השם ההולם באמת את סוג הנשק הזה הוא “טוען מאליו” Self-loader; selbstlader) ); אף על פי כן מקובל השם הבלתי מדויק “אקדח אבטומטי”.

רבים הם חלוקי הדעות בשאלת הבכורה בין האקדח התפי לבין האבטומטי. התפי קדם לחברו בזמן ומתוך כך הגיע למדרגה גבוהה של שכלול במבנהו ובצורתו. רבים המחזיקים בו מתוך הרגל שבמסורת ושומרים לו חבה יתרה. האקדח האבטומטי הוא, אמנם, לקוי מכמה בחינות, אבל חדוש הוא בתחום הנשק, ומגרעותיו אינן אלא מחלות הילדות, העשויות לעבור במשך הזמן.

הדוגמאות הראשונות של אקדחים אבטומטיים נעשו בסוף המאה הי"ט. כלים אלו היו לקויים בכמה בחינות. אף על פי כן הוכרו היתרונות הצבאיים של האקדח האבטומטי על התפי – מבחינת טווח הפעולה, מהירות היריה, הדיקנות והאפשרות להחליף חלקים בודדים – ומאמצים נעשו להשלימם ולשכללם. כיום עולה האבטומטי על התפי, נוסף לכך, גם בתפוסת הכדורים שלו (לכמה אקדחים אבטומטיים יש גם מחסניות של עשרים כדורים ויותר), בכושר הטעינה המהירה, בקלות השמוש ביד אחת, בנוחיות הטלטול וההסתרה ובחולשה היחסית של המכה החוזרת (מצדדי האקדח התפי טוענים שבאבטומטי חזקה המכה החוזרת יותר). בשנת 1911 כבש האקדח האבטומטי את מקומו של התפי בצבא היבשה והים של ארצות הברית. הוא הולך ודוחק את רגלי התפי גם בשטחים אחרים שמחוץ לשרות הצבאי. מלחמת העולם הבליטה נטיה ברורה לצד כלי-הנשק האבטומטי הנוח לטלטול, בעל הקנה הקצר והמחסנית הגדולה. הנטיה הזאת מתבטאת בהופעת הרובה האבטומטי – הנשק לשתי הידים –ובשכלול האקדח האבטומטי – הנשק ליד אחת.

לעומת מעלותיו של האקדח האבטומטי – מגרעותיו. חלקיו מרובים וכמה מהם עדינים ביותר, עד שהם קלים מאד להפגם בתנאי החיים הקשים של המלחמה ולעכב את הפעולה; מחמת המבנה המורכב שלו קשה הוא ללמוד ולטפול יותר מהתפי; ספוק תביעותיו של המנגנון גרר בהרבה מינים של האבטומטיים עיון לקוי ולחיצת-הדק קשה; האבטומטי מסוכן לעוסק בו יותר מן התפי; לרגלי פעולת-המנגנון בעקב היריה והפלטת התרמילים הריקים, קשה למתחיל להתרגל לירות באקדח האבטומטי מבלי להרתע; מפאת ריחוקו של קו-הכוון ממקום ההחזקה, קשה לשמור על יציבותו בשעת היריה; הפעולה עלולה יותר להתעכב ע"י חדירת אבק, הצטברות זוהמה, או שמוש בכדור בלתי מתאים; כדור מקולקל מפריע לפעולה באקדח אבטומטי יותר מאשר בתפי ותקון המעוות מעסיק בהכרח את שתי הידים; לעולם אין בטחון גמור בכושר הפעולה של אקדח אבטומטי בעוד שאקדח תפי הוא בן-סמך תמיד; הכוח העוצר של רוב כדורי האבטומטיים קטן מזה של כדור העופרת של התפי. כל זמן שהמגרעות האלה לא תתוקנה, ישאר גם האקדח התפי כלי-נשק מקובל.

אקדחים אבטומטיים מיוצרים כיום בארצות רבות והם נעשים בקליברים שונים ובכמה אפני מבנה. על פי דרך פעולתו של המנגנון אפשר להבחין ביניהם שלושה סוגים כוללים: –

(א) בעלי הֶצמֵד שלם; הסדן שלהם צמוד אל הקנה באופן מכני, כל זמן שהקלע לא הגיח מתוכו.

(ב) בעלי הצמד למחצה; הסדן שלהם צמוד אל הקנה במשך זמן קצר, ע"י פעולה ארעית של תכשיר מיוחד.

(ג) מחוסרי הצמד; אין בהם מנגנון-הצמד מיוחד, אלא שמשקלם של הסדן ושאר החלקים הנסוגים, בצרוף כוחו של הקפיץ המחזיר – דיים למנוע פתיחת סדן לפני זמנה.

על פי העקרון של הסוג השלישי בנויים האקדחים בעלי הקליבר הקטן, ברובם המכריע. באקדחים כאלה, שמטען האבק בכדוריהם איננו למעלה מבינוני, מספיק לגמרי משקל הסדן, שקפיץ מחזיר חזק סוגר אותו, לשם מניעת פתיחתו קודם שיצא הקלע את הלוע.

אלמלי היה האקדח שוה במשקלו לקלע וחפשי להתנועע כמותו, היתה התפוצצות הכדור הודפת את הקלע מזה ואת האקדח עצמו מזה למרחקים שווים במהירות אחת. אבל, מכיון שלמעשה שעור האינרציה של הקלע קטן פי כמה וכמה מזה של חלקי האקדח הנסוגים ומשעור ההתנגדות של הקפיץ המחזיר – הודף לחץ הגזים את הקלע החוצה קודם שהוא מספיק להתגבר על האינרציה של הסדן והקפיץ המחזיר. שהייתם זו של החלקים הנסוגים נמשכת חלק פעוט מדק, אבל הרף עין זה מכריע, והקלע יוצא את הלוע קודם שהתחיל הסדן להפתח. אולם, אם הכדור ארוך, או שמטענו חזק, או אם הקנה ארוך ביותר, יתחיל הסדן לסגת קודם שהספיק הקלע לצאת את הלוע, תחתית התרמיל – באין לה משען מאחור – תקרע תחת לחץ הגזים, חלקי התרמיל ישארו בקנה ומעצורים יתהוו בפעולת האקדח. על כן נחוץ סדור מיוחד שעל ידו יהיו הסדן והקנה צמודים זה לזה עד שהקלע יצא את הלוע.

הקולט, הפרבלום ודומיהם, מצוידים כולם במנגנון הצמד שלם. באקדחים אחרים (למשל – סֶבז' קל. 0.38 אינטש) יש הצמד למחצה. אקדחי-הכיס, הקטנים, הם חסרי הצמר לגמרי ופעולתם עומדת על משקלו הגדול של הסדן.

ההצמד השלם נעשה כרגיל באחת משתי דרכים אלה:

(א) הקנה והסדן נסוגים כאחד עד גבול ידוע (בפרבלום, במאוזר, בבאיאר הגדול);

(ב) הקנה מחובר אל הסדן באמצעות הצנה; שניהם נסוגים כאחד עד שהקנה מתרומם, או יורד, ונפרד מן הצנה (בקולט, בשטאיר משנת 1916).

עפ"י אופן טעינתם יש להבחין באקדחים האבטומטיים שני מינים:

(א) מחסנאיים – נטענים ע"י מחסנית;

(ב) שחלאיים – נטענים ע"י מלאי.

את האקדחים התפיים יש לחלק על פי דרך טעינת הכדורים פריקתם לסוגים אלה:

(א) בעלי תוף קבוע. בשלדו של אקדח מסוג זה עשויה פתחה קטנה, כדי גלוי תא אחד בתוף, והיא מכוסה בסגר מיוחד. כשפותחים את הסגר הזה מתגלה אחד מתאי התוף. טוענים אותו, מסובבים את התוף ביד ומכניסים את שאר הכדורים אחד אחד. בדרך זו גם פורקים את הכדורים, או את התרמילים הריקים; פריקת התרמילים הריקים נעשית ע"י הציר הזורק – כעין חוטר קטן – המחובר אל השלד. (למשל – הנגן הרוסי).

(ב) בעלי תוף יוצא. בלחיצה על כפתור מיוחד מוציאים את התוף אל צדו הימני או השמאלי של השלד, וככה מתגלים לטעינה כל תאי התוף בבת אחת. הציר הזורק עובר כמרכז התוף ולראשו זיזים קטנים, בעליהם נשענים הכדורים בכרכוביהם. בלחיצה אחת על הציר הזורק פורקים את כל הכדורים, או התרמילים. לסוג זה שייכים אקדח השרות הצרפתי וכמה טפוסים מתוצרת קולט וסמית-וֶסון.

(ג) בעלי שלד נפתח לשנים. עם פתיחת השלד מתגלים לטעינה כל תאי התוף בבת אחת. הציר הזורק מתוכן כמו בסוג (ב) אבל הוא מתרומם מאליו עם פתיחת השלד ופורק את הכדורים, או התרמילים, מעצמו. על הסוג הזה נמנים הוֶבלי וכמה טפוסים מתוצרת סמית-וסון. הובלי נפתח בלחיצה על סגר מיוחד שבצד השלד, והסמית-וסון – ע"י הרמת סגר מיוחד שעל גבי השלד בקרבת הכוונת התחתונה.

על פי התכלית שלה נועד הנשק, יש להבחין באקדחים שלושה מינים: אקדחי-צבא, אקדחי-כיס, ואקדחי-מטרה.


2. האקדח הצבאי    🔗

בשטח השרות הצבאי הרבה האקדח האבטומטי לדחות את התפי. רוב המדינות הנהיגו בצבאותיהן את השמוש באקדחים אבטומטיים.

הסגולות העיקריות הנדרשות מן האקדח הצבאי הן: כוח-עוצר, פעולה משוכללת, דיקנות ויריה מהירה. לשם כך צריך כלי-נשק צבאי להיות בעל מכה נצחת, חזק במבנהו, בר-קימא, ויחד עם זאת – פשוט בהרכבו ועשוי להתפרק בנקל, מועט במעצורים, מוכשר לפעול בכל תנאים שהם, ולעמוד בנסיונות קשים מבלי להתקלקל.

חשיבות ראשונה במעלה נודעת לכוח-העוצר. יש לבכר קליבר גדול וקלע בעל קצה פחוס או קהה, שלא יהיה קל להכפף. מטען אבק השרפה שבכדור צריך שיהא בכוחו לתקוע את הקלע בעץ אורן בעומק של 15 ס"מ לפחות.

לפני כמה שנים השתלטה נטיה להקטין את הקליבר של האקדח הצבאי התפי. כתוצאה מזה גדלו כוח-החדירה והמהירות, משקל הכדורים פחת וקו-הקשת נשתפר; אבל כנגד זה נפסד הכוח-העוצר של הנשק.

לפי תנאי חוזה השלום של ורסאי נאסר על בתי-החרושת לנשק בגרמניה ואוסטריה לייצר, או למכור, אקדחים בעלי קליבר של 9 מ“מ. מאז הם מיצרים כמה מיני אקדחים אבטומטיים בעלי מבנה פשוט, פעיל ומשובח, בקליברים קטנים מזה, הרבה מהאקדחים החדשים שלהם מדותיהם הן כאלה, שהם מסוגלים לקבל בלי קושי קנה ומחסנית של 9 מ”מ.

בסוף ימי המלחמה העולמית ואחריה נתפתח אקדח-הרובה, אקדח-המכונה, האבטומטי. הצעד הראשון בכוון זה היה הספקת מחסנית של 32 כדור לאקדח הפרבלום. אחר כך הופיע אקדח-המכונה ברגמן (Bergman Muskete) , שהתאימו לו אותם הכדורים של הפרבלום ואותה מחסנית-התוף שלו. עכשיו נעשים כלי-נשק מסוג זה בכמה ארצות.

זיזי המחסנית עלולים להכפף בנקל ולגרום ע"י כך מעצור רציני בפעולת האקדח. זה הוא ליקוי יסודי במבנה האקדחים המחסניים, כי בתנאי הקרב קשה מאוד להזהר במחסנית שלא תנקף. מבחינה זו יש לאקדח השחלאי (מאוזר למשל) יתרון חשוב על המחסנאי.

צריך שהכוונות תהיינה תמיד חזקות ביותר וצמודות אל גוף האקדח בחזקה, כדי שלא תוזחנה ממקומותיהן. יש להתקין אותן באופן שלא תתקלנה בדפנות הנרתיק ולא תאחזנה בבגדים בשעת שליפת האקדח. עד עתה היו עושים את כוונות האקדחים עדינות יותר מן הראוי לפי תנאי הפעולה בשדה. לקוי חשוב מאוד הוא צבעה הכהה של הכוונת העליונה כולה; צדה האחורי של זו צריך להיות בהיר ורק חודה כהה, כדי שתהיה קלה לתפיסת העין.

שעורה של לחיצת ההדק באקדח צבאי הוא 1800 – 3600 גרם, בערך. אורך הקנה – 100 מ“מ – 250 מ”מ, בערך. משקל האקדח – 900 גר' – 1250 גר', בדרך כלל. המינימום שבמינימום – 750 גרם. אקדח שארכו עולה על 25 ס“מ, איננו נוח לשמוש, שכן צריך לשאתו בנרתיק שבחגורה. מכיון שבידי כמה חיילים האקדח הוא כלי-הנשק היחידי בקרב, נחוצה דיקנות בפעולתו עד למרחק 50 מטר לפחות. הקלע צריך לאנרגיה מקסימלית; ברוב האקדחים הצבאיים של זמננו, בעלי קליבר של 9 מ”מ ומעלה, עולה שעורה על 30 קילוגרמומטר. השרות הצבאי מחייב תפוסה של שבעה כדורים לפחות, והחלפת מחסניות מהירה ונוחה. כמו כן יש צורך בנצרה טובה ובטוחה. לאמצעי הבטחון המצוינים ביותר נחשבים הפטיש החיצוני, המכה על המקור ה“פסיבי”, והמחסום האבטומטי בגב הידית, המונע כל אפשרות ליריה כל זמן שאין חובקים את הידית כראוי. הנצרה טעונה מבנה כזה שיאפשר את פתיחתה בתנועה מהירה אחת של בוהן יד ימין.

את הכדורים לשמוש צבאי טוענים עכשיו בכל מקום באבק-שרפה בלתי-עשֵן.

1-3.png

7 כדורים. אורך הקנה –127 מ"מ. המשקל – 1100 גרם. הקליבר – 0.45 אינטש (11,43 מ"מ).

זה הוא האקדח האבטומטי המשוכלל ביותר מבחינת השרות הצבאי. הוא עשוי לירות 5 כדורים בדקה והנו מצויד בשלשה אמצעי בטחון:

(א) המפסיק האבטומטי – מונע בעד שחרור הפטיש כל זמן שהמנגנון איננו סגור לבטח ונכון ליריה;

(ב) המחסום האבטומטי – נועל את ההדק כל זמן שאיננו נלחץ לתוך הידית ע"י היד החובקת אותה בהחזקה נכונה;

(ג ) הנצרה, – בתנועת-יד קלה אפשר לשמור באמצעותה את הצנה פתוחה ואת הפטיש דרוך ולעצור אותם, מבלי לשנות את מצבם.

הודות לקליבר הגדול יש לאקדח הזה כוח עוצר רב, למעלה מן המצוי באקדחים אחרים. הוא יכול להפיל את האויב מיד, אפילו אם פצעו קל. מבנהו פשוט וחזק; בין חלקיו השונים מצויים רווחים, ועל כן איננו מהיר להתעכב בפעולתו ע"י חלודה או זוהמה. מעצורים יארעו בו רק לעתים רחוקות, וכמעט רק במחסנית, העשויה פח דק ביותר.

לצורך הנקוי אחרי היריה יש להסיר את הצנה מעל בית-האחיזה ואת הקנה מתוך הצנה. כמו כן צריך לפרק את השן החולצת ואת המקור.


האקדח האבטומטי פרבלום Parabellum.

קל. 7,65 מ“מ – 8 כדורים. אורך הקנה – 96 מ”מ. המשקל 890 גרם. קל. 9 מ“מ – 8 כדורים. אורך הקנה – 99 מ”מ. המשקל 850 גרם.

אקדח מחסנאי צבאי זה הוא מן המעולים ביותר במינו. הוא נעשה בשני קליברים ונמכר בכל חלקי העולם החל משנת 1900. נתקבל כנשק השרות בגרמניה שויצריה, בולגריה, פורטוגל הולנד וברזיליה.

הטופסים הטובים ביותר הם אלה הנושאים על גבי הסדן את המונוגרמה D.W.M“”. במשך המלחמה העולמית ואחריה הופצו בשוק אקדחי פרבלום בעלי איכות פחותה שהזיקו לשמו הטוב של הפרבלום המקורי.

אקדח זה הוא נוח להחזקה, מבנהו משובח והמנגנון שלו פשוט. הידית שלו משופעת במדה נאותה והודות לזה אפשר להביא את הכוונות ישר אל קו-הכוון מתוך החזקה טבעית ביד3. הוא קל מאד לפרוק והרכבה. עם יציאת הכדור האחרון נשאר הסדן פתוח. לחיצת ההדק מצוינת (בכלים החדשים היא גרועה). אין האקדח מהיר להתעכב בפעולתו ע"י לכלוך (אף על פי כן צריך להזהר שלא יכנס אבק אל מתחת למדף). כוונותיו טובות (העליונה עשויה לתֵאום), ואף על פי שהקנה קצר הן מרוחקות זו מזו בשעור מספיק. הקנה נסוג עם היריה4. פעולת הדריכה קלה ומהירה. המחסנית נשלפת בנקל בלא שינוי בהחזקה, והיא נוחה לטעינה הודות לכפתור התושבת.

לעומת זה חסר הפרבלום פטיש חיצוני והנצרה שלו נפתחת כלפי מעלה. שתי אלה הן מגרעות חשובות5.

טיבו של הכדור משפיע בהרבה על פעולתו של האקדח הזה. ורק מתוך שמוש בכדורים טובים אפשר לנצל את מלוא יכלתו.

אל הידית אפשר לחבר קת של עץ, על מנת לפעול באקדח כברובה קטן. כמו כן אפשר להרכיב, בכל אחד משני הקליברים, קנה באורך של 152 מ“מ, 203 מ”מ, 254 מ“מ, 305 מ”מ, או 406 מ“מ. אבל אין הקנה הארוך מדויק יותר מן המצוי ואלה שארכם עולה על 203 מ”מ מכבידים על המנגנון ופוגמים באיכות הפעולה. בכל אחד משני הקליברים אפשר להרכיב מחסנית-תוף בעלת תפוסה של 32 כדור.

הקנים הארוכים מצוידים בכוונת זחיחה בעלת מעלות עד 800 מטר. גם ממרחק זה יכול הכדור לנקוב קובע פלדה צרפתי.

הנרתיק הגרמני הרשמי דוגמת 08, הוא שומר מעולה מפני אבק ולחות, אבל הוא מקשה את השליפה.

הפרבלום השויצרי בעל הקליבר 7,65 מ"מ, מדויק יותר מן הגרמני, אבל הקלע שלו חלש, מחמת הקליבר הקטן.

האקדח האבטומטי מאוזר Mauser.

1-4.png

10 כדורים. אורך הקנה – 99 מ“מ. המשקל 1100 גרם. הקליבר – 7,63 מ”מ.

אקדח זה נודע במשך שנים רבות כנשק צבאי וספורטיבי. הבליסטיקה שלו קרובה לזו של הרובה. הכוונת התחתונה שלו זחיחה; מעלותיה מ-50 עד 1000 מטר. הכדור הרגולרי שלו (גרמני) מגיח מתוך הלוע במהירות של 400 מטר בדק והוא חודר בעץ אורן לבן לעומק של 27 ס"מ. יש לו קת עץ, שמחברים אותה אל הידית לשם יריה מהכתף. הכוונות שלו מתוכנות לשמוש בקת; כשיורים בלי הקת, נוטה הכדור נטיה נכרת למעלה.

בית-קבול הכדורים שלו נמצא לפני ההדק; מסבה זו משתנה שווי-המשקל של האקדח עם יציאתו של כל כדור. בטפוסים מאוחרים, שלא נועדו לשמוש צבאי, נמצא בית-קבול הכדורים בידית; אלו דומים בצורתם לקולט.

באקדחי המאוזר מלפני שנת 1930 סוגרים את הנצרה בבוהן היד הפנויה. האקדחים משנת 1930 (ממספר 800000 ומעלה) מצוידים בנצרה המונעת בנקל בבוהן היד המחזיקה. בזמן שהנצרה סגורה (זקופה), נראית בשמאלה האות S; בזמן הנצרה פתוחה נראית האות F. כשהנצרה נמצאת במצב הבינים, בין S ו-F, היא סוגרת בעד הפטיש והאקדח נעשה נטול סכנה לגמרי.

בזמן מלחמת העולם ייצרו את האקדח הזה גם בקליבר של 9 מ"מ. משתמשים בו בכדורי הפרבלום בני אותו הקליבר.

המאוזר הוא אקדח מעולה במבנהו ונוח לנקוי, אבל הכוונת העליונה שלו היא מרובעת ועלולה להתקל בזמן השליפה. לפני שנת 1918 היו יוצקים את הקנה באורך של 190 מ“מ. מהירות הלוע שלו היתה 426 מטר בדקה. עכשיו יוצקים את הקנה באורך של 99 מ”מ. המרחק בין הכוונות הוא 200 מ“מ. סבוב הסלילים מהווה מעגל שלם במרחק של 20 ס”מ.

האקדח האבטומטי בראונינג, קל. 9 מ"מ.

דומה מאוד לאקדח האבטבומטי קולט. תוצרת בית-החרושת הבלגי המפורסם (F.N.), Fabrique National d' Armes de Guerre, ומקומו בהרסטל, בלגיה.

האקדח התפי ובלי-סקוט, מרקה ו' Webley & Scott Mark VI Revolver

1-5.png

6 כדורים. אורך הקנה – 152 מ"מ. המשקל 1180 גרם. הקליבר – 0,455 אינטש (11,56 מ"מ).

זה הוא האקדח המקובל בצבא, בצי, ובצבא ההודי הקולוניאלי של בריטניה הגדולה. הנהלת הצי הבריטי המליצה עליו כעל “כלי-הנשק הפעיל ביותר בין בני מינו”.

השלד של אקדח זה נפתח לשנים. הציר הזורק שלו אבטומטי ועם פתיחת השלד הוא מפליט את התרמילים מעצמו. לחיצת ההדק היא כפולה; דורכת ומשמיטה גם יחד. הבריח הסוגר חזק מאוד; אפשר להניעו בבוהן ימין והודות לזה אפשר לפתוח את האקדח ולהפליט את התרמילים ביד אחת.

מבנה הכוונות של האקדח הזה הוא צעד חשוב בהתפתחות בנין הכוונות של האקדחים. להב הכוונת העליונה קבוע בחזקה ע"י פין בתוך בסיס מוצק. אפשר להחליף את הלהב הכהה בלהב בהיר; יתרון גדול, כמו שנתבאר למעלה.

האקדח התפי ובלי-סקוט, מרקה ד'. Webley& Scott mark IV Revolver

את האקדח הזה התחילו לייצר לפי הצעתו של משרד המלחמה הבריטי, כדי לספק כלי-נשק קל ומהיר יותר מאקדח השרות מרקה ו' המתואר למעלה. הקליבר שלו – 0.38 אינטש (9,65 מ"מ).

אקדח זה מצויד בכל השכלולים המכניים החדישים, ובעיונו המשוכלל הוא עולה על כל שאר כלי-הנשק שאותה החברה מייצרת. יוצקים לו קנים באורך של 76 מ“מ, 101מ”מ, 127 מ“מ, ו-152 מ”מ.

האקדח התפי נגן Nagant.

7 כדורים. הקליבר – 7,62 מ”מ.

במשך זמן רב היה זה נשקו של הצבא הרוסי; ברוסיה הסוביטית החלף עכשיו באקדח אחר, שמבנהו איננו ידוע בדיוק. בימינו מקובל האקדח הזה במשטרה הפולנית.

הנגן הוא אקדח מדויק מאוד. משקלו קטן, מבנהו פשוט, בטוח ומוצק. התוף שלו איננו יוצא ואת התרמילים הריקים צריך לחלוץ אחד אחד; לכן איננו יפה ליריה מהירה. הפטיש, שהנו גדול מדי וכבד מדי, גורם זעזוע חזק בשעת היריה ופוגם בדיקנות הקליעה. בזמן היריה מתקרב התוף אל הקנה וקצה התרמיל נכנס לתוך הקנה. בשעתה עשו לאמצאה זו פרסום רב, אבל למעשה יוצא שכרה בהפסדה, מכיון שעל ידה נעשה המנגנון מורכב יותר, לחיצת ההדק קשה יותר, וסגולותיו הבליסטיות של הקלע אינן משתפרות בהרבה (חקירה הוכיחה שהפסד הגזים בין התוף והקנה גורר הפסד במהירות-הלוע בשעור של לא יותר מ-2% –3%). הקליבר של האקדח הזה קטן מדי והכוח העוצר שלו איננו מספיק.


3 אקדח-הכיס.    🔗


בשנים האחרונות נתפשט השמוש באקדחים קטנים כבנשק-כיס, ביחוד בחוגי המשטרה. בנשק מסוג זה נודעת חשיבות עיקרית לאמצעי הבטחון, שהרי הוא עשוי להחזיקו בכיס כשכדור בקנהו, מבלי לחשוש ליריה מקרית. מנגנון המכה החוזרת פשוט יותר מאשר בנשק הצבאי, שכן המטען קל יותר. יש לבכר את הקליברים הגדולים, המחוננים בכוח עוצר גדול, דבר שערכו רב לנשק העשוי לשמוש בשעת הדחק. הכוח העוצר והפעולה המהירה הן הסגולות החשובות ביותר לגבי אקדח-כיס ובשבילן כדאי לצמצם כאן את הטווח ואת כוח החדירה. אין לסמוך על קליבר קטן מ-7,65 מ"מ (0,32 אינטש). הטווח וכוח החדירה של כדורים כאלה הם גדולים לפי הערך, ואמנם יש בכוחם להרוג, אבל חסרים הם את הכוח לשתק את האויב המשתער ולהפילו מיד. טוב הוא כדור בעל ראש פחוס ומהירות של 300–250 מטר בדק. אף על פי כן נפוצים כמה וכמה קליברים קטנים.

כל חלק בולט, כמו פטיש חיצוני, כוונת, וכו', עלול לעכב את השליפה, ולגבי נשק-כיס הפרעה כזאת היא חמורה ביותר. לכן משתדלים להמנע מחלקים כאלה או לפחות להקטינם ככל האפשר. פטיש חיצוני מזיק גם בזה שהוא נותן מקום להצטברות זוהמה בינו לבין הצנה; משם יכולה הזוהמה לחדור פנימה. חוץ מזה נפגמת גם מהירות הפעולה, מפני הצורך לדרוך את הפטיש. על כן יש לבכר תמיד אקדח בלתי-פטישי, או לפחות אקדח שפטישו מותקן במיוחד באופן שלא יתקל.

נוחיות הטעינה ודיקנות היריה, אין ערכן רב לגבי נשק-כיס. רק לעתים רחוקות יש צורך לירות יותר מכדי תפוסתו של האקדח, והטווח הוא קטן בדרך כלל. לעומת זאת טעון אקדח-כיס פרוק והרכבה נוחים וחסינות לגבי זוהמה (הכיסים הם מלוכלכים לעתים קרובות).

אקדח-כיס שלחיצת ההדק שלו פחותה בשעורה מ-1800 גרם, אין בו משום בטחון. את מדת האקדח ומשקלו צריך להקטין ככל האפשר, כדי להפחית את השפעתה של המכה החוזרת.

מספר המינים רב מספור. אקדחים מתוצרת בתי-חרושת ידועים פועלים, בדרך כלל, כראוי.

מבין הגרמנים ידועים המאוזר (מחסנאי), האורטגיס ( Ortgies) , הואלתר ( Walther) , והשטוק ( Stock ). מיוצרים בקליברים 6,35 מ“מ ו-7,65 מ”מ. כולם בעלי מחסניות בידית. המאן ( Mann) הוא כלי מוצק ונחשב לקטן ולקל ביותר בין בעלי הקליבר 7,65 מ“מ. ארכו הכולל 119 מ”מ ומשקלו 370 גרם. הליליפוט ( Liliput) הוא הקטן בכל האוטומטיים. ארכו הכולל 92 מ“מ ומשקלו 170 גרם. הקליבר שלו – 4,25 מ”מ.

מן הבלגיים מקובלים הבראונינג ( Browning) בקליברים של 6,35 מ“מ, 7,65 מ”מ ו-9 מ“מ. הבאיאר ( Bayard) , הפיפר ( Pieper) והקלמנט(Clement). שני האחרונים נעשים בקליברים של 6,35 מ”מ ו-7,65 מ“מ. הבאיאר נעשה בקליברים של 6,35 מ”מ, 7,65 מ“מ ו-9 מ”מ.

השטאיר ( Styard) והפרומר ( Frommer) הם אקדחים אוסטריים בעלי שם. שניהם נעשים בקליברים 6,35 מ“מ, ו-7,65 מ”מ. האסטרה ( Astra) והויקטוריה ( Victorha) הם מתוצרת ספרד; הראשון מיוצר בקליברים 7,65 מ“מ ו-9 מ”מ והשני בקליבר של 7,65 מ"מ בלבד.


אקדח – המטרה    🔗

הדיקנות היא הסגולה החשובה מכל לצורך יריה במטרה, וכדי לפתחה מוותרים אף על כמה מהסגולות שאי אפשר לנשק צבאי בלעדיהן. בנשק-המטרה מתקינים כוונות עדינות וקלות לכוון, משנים את צורת הידית ואת גדלה, מאריכים את הקנה ומפחיתים במשקלו, מקטינים את שעורה של לחיצת ההדק, מפצלים את המנגנון, משכללים את דרך פעולתו ומגדילים את מהירות תנועתם של חלקיו ע"י קפיצים חזקים ביותר, משנים את הרכב הכדורים, וכו'. כמובן יש גבול לכל השנויים האלה, גבול שאין לעברו מבלי ליטול מן הנשק את כושר פעולתו ואת בטיחותו.

אקדחי-המטרה המדויקים ביותר הם חד-כדוריים, בעלי קליבר של 0,22 אינטש (5.59 מ"מ), עשויים לשמוש בכדורי “לונג רייפל” ( long rifle) מחוסרי-הפיקה, מתוצרת בתי-החרושת הידועים בטיב עבודתם. אקדח תפי איננו מדויק למדי לצרכי יריה במטרה, מפני שהתוף – בית-הבליעה שלו– נפרד מן הקנה. חוץ מזה, אם אין התוף קבוע על צירו בזוית ישרה, או שהציר איננו מקביל בדיוק לסרן הקנה, ישתנה הריוח שבין התוף ובין הקנה מסבוב לסבוב, כמות הגזים הנפלטת דרך אותו הריוח תשתנה גם היא, וכתוצאה מזה ישתנה כוונו של הקלע מיריה ליריה. במקום שתאי התוף אינם מהווים המשך ישר בתכלית של הקנה, יכנס לתוכו הקלע באלכסון וישחק בהכנסו; קלע שחוק – אין מעופו מכוון, ביחוד אם נדחף ע"י אבק שרפה בלתי-עשֵן. הדבר גורם גם הצטברות שחק-עופרת בקנה, חומר מזיק מאוד.

רוב האקדחים התפיים שמשתמשים בהם ליריה במטרה, הם אקדחים מטפוס צבאי, שהותקנו לתכלית זו במיוחד, כמו ע“י הרכבת כוונות מיוחדות, ידיות מיוחדות, התאמת חלל הקנה ובית-קבול הכדורים לכדור מיוחד, וכדומה. בזמן האחרון יש נוהגם לעשות את הפטיש חלול, כדי שיהיה קל, ואת קפיצו חזק ביותר. ע”י זה רוכשים יתרון חשוב: מגדילים את מהירות הפעולה.

קנה-שארכו 15 ס"מ, מספיק בהחלט לצורך היריה במטרה. האפשרות לדייק בקליעה גדֵלה עם המרחק שבין הכוונות, אבל יחד עם זאת גדל גם הקושי להחזיק את האקדח ביד בוטחת.

בכמה אקדחי-מטרה, הדומים במבנה ובצורה לאקדחים צבאיים, משתמשים לצורך התאמנות ביריה בכלל.

יצרני הנשק מייצרים גם אקדחי-מטרה מיוחדים, שכושר פעולתם ואופן בנינם מותאמים לתנאי ההתחרויות של אגודות הקַלעים. אקדחים אלה הם מדויקים מאוד אבל תועלתם מעטה, מכיון שתכליתם יריה כזו שהיא הנגוד הגמור לשמוש ההגיוני באקדח, ומחמת משקלם הכבד, השמוש בהם הוא למעלה מכוחותיו של אדם בינוני.

אקדח הקו הישן סמית-וסון,

Smith & Wesson Straght Line Pistol.

אורך הקנה – 254 מ"מ. המשקל – 960 גרם. הקליבר – 0.22 אינטש (5,59 מ"מ).

קַלעים בעלי שם היו מתאוננים תמיד על הפטיש הקבוע על ציר, על שהוא חולק מתנועתו לשלד האקדח ופוגם ע"י כך בכוון. כמוהו פועל גם ההדק המסתובב על ציר. שני החסרונות הללו תוקנו באקדח הקו הישר, שבו מהלכים הפטיש וההדק במגמות מקבילות לסרן הקנה. באקדח זה נטויה הידית כלפי הקנה בזוית, באופן שהאקדח מופנה במגמה אפקית מאליו, כשהיורה פושט את ידו ליריה.


אקדח המטרה התפי לקצינים קולט.

Colt Ofticers' Model Target Revolver.

6 כדורים. אורך הקנה – 190 מ"מ. המשקל – 1020 גרם. הקליבר – 0.38 אינטש (9,65 מ"מ).

זה הוא אקדח-המטרה המשוכלל ביותר בין אקדחי קולט. הוא עשוי מחומר מובחר ומורכב באמנות. מלבד הקנה הרגיל יוצקים לו גם קנים של 114 מ“מ ו-152 מ”מ.


האקדח החד-כדורי קולט.

Colt Single shot Pistol.

אורך הקנה – 254 מ"מ, המשקל 980 גרם. הקליבר – 0,22 אינטש (5,59 מ"מ).

ידוע בשם "Camp perry ". אקדח זה התפתח מאקדח-המטרה התפי לקצינים קולט קל. 0,38. הוא עשוי היטב וצורתו נאה. כוונותיו כהות, דבר המונע נצנוצי אור. הקנה מדויק מאוד. בשל הידית הגדולה שלו הוא מתאים לבעלי כף יד גדולה מהרגיל.


הפיאלה.

Fiala pistol – Repeating.

10 כדורים. אורך הקנה – 190 מ"מ. המשקל – 880 גרם. הקליבר – 0,22 אינטש.

בנסיון שנערך הוכח שמתוך משען מכני, הקבוע במרחק 20 ירד (כ-18 מטר) מן המטרה, מסוגל אקדח זה לצפף קבוצה של עשרה קלעים בתוך עגול שקטרו 22 מ"מ.

במקום הקנה הרגיל אפשר להרכיב על השלד קנה ארוך בן 508 מ“מ או קנה של אקדח-כיס בן 76 מ”מ. כל שלושת הקנים מדויקים היטב.


האקדח האבטומטי קולט קל. 0,22 אינטש.

Colt.22 cal Automatic Pistol.

10 כדורים. אורך הקנה – 165 מ"מ, המשקל – 340 גרם.

אקדח זה נפוץ בין ציידים ונקרא על שום זה גם " Woodsman Model". הוא מחונן בדיקנות מצוינת עד למרחק של 50 מטר, עיונו משובח והידית שלו נוחה. הודות לסגולותיו אלה הוא משמש גם נשק-מטרה. בו הושגו השיאים העולמיים ביריה לדמויות אולימפיות (שש דמויות המופיעות בבת אחת למשך ששה דקים) ולדמות דו-קרב בודדת (שלושים דקים ליריה). אף על פי שהוא נוח מאוד לשמוש, איננו יפה למתחילים.


האקדח האבטומטי ואלתר, קל. 0,22 אינטש.

Waltger 22 cal. Automatic Pistol.

12 כדור. אורך הקנה – 190 מ"מ. המשקל - 890 גרם.

מהתוצרת החדישה של בית-החרושת קרל ואלתר, גרמניה. הידית שלו היא מטפוס מעולה, עיונו מצוין והאקדח בכללו הוא מעשה אומנות ממדרגה ראשונה. מבחינת הפרוק הוא אחד האקדחים הקלים ביותר.


אקדח-המטרה התפי לצבא ולמשטרה סמית-וסון “0,38 ספציאל”.

Smith&Wesson Military and Police Target Revolver – “.38 Special”

6 כדורים. אורך הקנה – 152 מ"מ. המשקל – 940 גרם. הקליבר – 0,38 אינטש (או 0,30–20 אינטש).

אקדח משוכלל מאוד, מעוין היטב ועשוי באופן מעולה. מתקינים לו ידיות משני טפוסים: עגולה ומרובעת. נתנת אחריות להצטפפות של עשרה קלעים בעגול שקטרו 38 מ"מ בשעה שהאקדח נתון במלחצים, במרחק 50 ירד (כ-45 מטר) מן המטרה.


אקדח-האויר ובלי, מרקה ב'.

Wabley Air Pistol, Mark II.

אורך הקנה – 170 מ"מ. המשקל – 790 גרם. הקליבר – 0,177 אינטש (4,50 מ"מ), או 0,22 אינטש (5,59 מ"מ).

אף על פי שאיננו נשק אש, נחשב האקדח הזה בצדק לאקדח-מטרה. הוא עשוי מן החמרים הטובים ביותר. הקנה הוא בעל סלילים ומדויק מאוד; מסוגל לצפף כדורים בעגול שקטרו 6 מ“מ, כשהוא נתון במלחצים, במרחק 10 ירדים (כ-9 מטרים) מן המטרה. ה”כדור המיוחד" ( special pellet) שלו עשוי עופרת וצורתו כעין שעון-מים. הודות לצורתו זו הוא מתהדק בקנה בשני קצותיו ועולה הרבה בטיב פעולתו על הכדור העגול הרגיל של רובה-אויר.

בצורתו החיצונית דומה האקדח הזה מאוד לאקדח אבטומטי. השפופרת הגדולה שלו היא גליל האויר; בתוכה נמצאת הבוכנה. השפופרת הדקה שעל גבה היא הקנה. לצורך הטעינה יש להרים את קצהו האחורי של הקנה; אז מכניסים לתוכו את הכדור ומשיבים אוו למצבו הקודם.

האקדח מעוין היטב, הידית שלו נוחה להחזקה וצורתו החיצונית מלבבת. נפץ היריה חלש מאד. הדוגמה הראשונה שלו – ידועה בשם מרקה א' – חסרה את טבעות הבוכנה, את הכוונות העשויות לתֵאום, ועוד כמה שכלולים טכניים שהוכנסו במרקה ב‘. לחיצת ההדק נשארה קשה גם במרקה ב’; עכשיו משתדל בית-החרושת לתקן גם את זאת.

על השלד אפשר להרכיב את הקנה בעל הקליבר הגדול, או את חברו. משקל כדור בן הקליבר הקטן – 0,54 גרם. והגדול – 0,95 גרם. ממרחק 3 מטרים הוא חודר בעץ אורן לעומק 6 מ"מ. המהירות הממוצעת של הכדור הגדול במרחק מטר וחצי מן הלוע היא 83,3 מטר בדקה, ושל הקטן – 112 מטר בדקה.

באקדח הזה אפשר להשתמש מבלי לנקות את הקנה כלל. בשעה שהבוכנה משומנת כראוי עולים אדי השמן מעצמם אל הקנה בשעור המספיק לשמירתו.

אקדח-האויר הנל.

Haenel Air Pistol.

הקליבר – 0,177 אינטש או 0,22 אינטש; משתמשים בכדורי הובלי. משקל האקדח – 680 גרם. אורך הקנה – 105 מ“מ. המרחק בין הכוונות – 213 מ”מ.

סלילי הקנה מדויקים והוא מסוגל לצפף קבוצות של עשרה כדורים בעגול בן 25 מ“מ בקוטר, כשהאקדח נתון במשען קבוע במרחק 20 ירד (כ-18 מטר) מן המטרה. הכוונת התחתונה עשויה לתאום. שעור לחיצת ההדק הוא מ-900 גרם עד 1800 גרם. שעור החדירה בעץ אורן – 6 מ”מ.

לצורך הטעינה מושכים את שמורת-ההדק מהשלד והלאה; ע"י זה מתגלה בית-הבליעה והבוכנה נדחקת עד הדקרן. אז מכניסים כדור אל בית-הבליעה ומשיבים את הקנה למקומו.


אקדח-האויר דיאנה.

Diana Air Pistol.

גם באקדח הזה משתמשים בכדורי הובלי. הקנה הוא בעל סלילים וארכו 140 מ“מ. משקל האקדח – 540 גרם. המרחק בין הכוונות – 140 מ”מ.


 

ב. הכדור    🔗

1. הערות כלליות    🔗

עד שנת 1907 היו טוענים את כדורי האקדחים כמעט רק באבק-שרפה שחור. בסוגים מסוימים של אקדחים בעלי קליבר של 0,22 אינטש (5,59 מ"מ), לא היתה הזוהמה המצטברת רבה, ואפשר היה לירות חמישים כדור, ואפילו מאה, מבלי להזקק לנקוי. אבל באקדחים בעלי קליברים גדולים היתה הזוהמה מרובה כל כך עד שהדיקנות היתה נפסדת אחרי היריה החמישית. מאז פרץ השמוש באבק-שרפה בלתי-עשֵן, גדלו הדיקנות ומהירות היריה, והזוהמה, העשן וקול הנפץ פחתו בהרבה, בעוד שהמהירות נשארה כמעט כשהיתה.

כדי להשיג תוצאות טובות צריך להתאים את כמותו של אבק-השרפה לקליבר, לאורך הקנה ולמשקלו של כלי-הנשק. את המדה הנכונה קובעים, בדרך כלל, על סמך הנסיון.

דיקנותו של הכדור תלויה בהרבה בהתאמתו של הקלע ובצורתו, ובטיבו ואחידותו של אבק-השרפה. יש להקפיד על כך שהמצית יהיה אחיד בהחלט. בכדורי אקדחים מהדקים את שפת התרמיל על גבי הקלע, כדי שהאחרון לא יעקר ממקומו ע"י המכה החוזרת הפתאומית והאינרציה הגדולה שלו. אמנם מתוך כך נשחק הקלע במקצת ברגע היריה, אבל מן הרע הזה אין להמנע. מצד שני, ההדוק מועיל להגברת התנגדותו של הקלע ללחץ הגזים והודות לזה בוער אבק-השרפה בערה אחידה. כדורי האקדחים טעונים בדיקה מיוחדת של כוח אחיזת התרמיל בקלע.

שני מיני כדורים הם: בעלי פיקה ומחוסרי-פיקה. באחרונים מרוח החומר המצית על גבי קרקעיתו של התרמיל מבפנים. בתרמילי הראשונים עשוי חלל קטן במרכזה של הקרקעית, שבתוכו קובעים פיקה ממולאה חומר מצית.

הכדור מורכב, איפוא, מהיסודות האלה: (א) המצית, (ב) התרמיל, (ג) אבק-השרפה, (ד) הקלע.


2-1.png

2. מבנה הכדור    🔗

המצית.

הפיקה – מעטפתו החיצונית של החומר המצית – עושיה כרגיל נחושת או נחושת-קלל. יש עושים אותה מנתך של נחושת (90%) ואבץ (10%). הסדן שבתוכה עשוי נחושת, וכרגיל מתקינים בו שני נקבים למעבר האש מן החומר המצית שבפיקה אל אבק-השרפה שבתרמיל. המצית מכסה את פנים הפיקה והוא נשמר במקומו ע"י פיסת ניר עגולה. מכת המקור מבעירה את המצית; האש עוברת דרך שני הנקבים אל התרמיל ומבעירה את אבק-השרפה שבתוכו. ככה מתהווה התפוצצות הכדור.

במשך שנים רבות היתה הכספית המפוצצת עיקרו של המצית; אליה היו מצורפים כלורת האשלג ועוד חמרים, כדי להגדיל את הרגישות. מצית מתערובת כזו מחבל את התרמיל ומוליד חלודה בקנה; מכאן נובע ההכרח לנקות את הקנה אחרי היריה. בשנים האחרונות התחילו היצרנים לחפש אחרי מצית בלתי מזיק, אבל רוב הכדורים המצויים כיום הם מבעלי הפיקה הישנה.


התרמיל.

התרמיל נעשה במכבש, מקשה אחת. כרגיל עושים את התרמיל בעל הפיקה מנחושת קלל; בסיסו מוצק ובו חלל לקבל את הפיקה. תרמיל מחוסר-פיקה נעשה תמיד מנחושת. הקוטר החיצוני שלו שוה לשל הקלע, שבתחתיתו יש לו צואר בעל קוטר קטן יותר, לקבל את התרמיל.

רוב כדורי האקדחים המודרניים הם בעלי חריץ מסביב לתרמילם, קרוב אל קצהו התחתון. כאלה הם כדורי הפרבלום, המאוזר, ועוד. דוגמה שונה מזו למבנה התרמיל הוא כדור הובלי, למשל, שיש לו כרכוב עגול בולט, מסביב לקצהו התחתון.


אבק-השרפה.

אבק-השרפה הוא היסוד הדוחף שבכדור. בבערתו הוא הופך לגז הלוחץ בכל הכוונים, ומכיון שהקלע הוא מקום ההתנגדות החלשה ביותר שבכדור, הוא נהדף דרך הקנה החוצה.

במשך ארבע מאות שנה השתמשו באבק-שרפה שחור מבלי לשנות את הרכבו שנוי חשוב. ההרכב הרגיל הוא: 75 למאה מְלַחַת ( Saltpeter) , 10 למאה גפרית, ו-15 למאה פחם. מהירות בערתו תלויה בגודל גרגיריו: הדקים ממהרים לבעור הרבה יותר מן הגסים. יתרונותיו הם: טעינה בטוחה וקלה, התלקחות קלה, לחץ בטוח ולא גבוה ואחידות. חסרונותיו – יצירת אפר כבד הנאחז בדפני הקנה ומשחית את דיקנותו ועשן שחור המאפיל על המטרה.

בימינו טוענים את הרוב המכריע של הכדורים באבק-שרפה בלתי-עשן. אבק זה נבדל מן השחור לא רק בהרכבו אלא גם בתופעות הכרוכות בבערתו. יש להבחין בו שני סוגים: הגס ( “bulk”) והדחוס dense"). כוחו של הראשון שוה בקרוב לכוחו של אבק השרפה השחור; השני חזק ממנו לפחות פי חמשה.

בראשונה היה אבק-השרפה הבלתי-עשן מתאים לשמוש ברובה בלבד, כי באקדח היה הקלע המספיק לעזוב את הקנה לפני תום בערת האבק, ושנים אחדות עברו עד שהצליחו להתאים את מהירות הבערה של האבק הבלתי-עשן לזמן המצומצם של שהיית הקלע בקנה הקצר של האקדח.

הקורדַיט ( Cordite) , אבק-השרפה הבלתי-עשן לאקדחים (תוצרת אנגלית שיצאו לה מוניטין), מורכב מ-30 למאה ניטרוגליצרין, 65 למאה צמר-גפן מפוצץ ו-5 למאה וזלין. הבולזאי (Bullseye) , הטוב במיני האבק של אמריקה, מורכב מ-60 למאה ניטרוצלולוזה, 39,25 למאה ניטרוגליצרין ו-0,75 למאה דיפנילמין.

הקלע.

הקלע הוא העצם המועף החוצה בכוח ההתפוצצות. קלעי אקדחים שונים נבדלים זה מזה בהרכבם. מהם עשויים עופרת טהורה ומהם עשויים נתך של עופרת (86%) ומתכות אחרות דוגמת בדיל וצדיד (antinomy) , (14%). נתך של עופרת ובדיל קשה יותר מעופרת טהורה; נתך של עופרת וצדיד מתאים יותר לכדור בעל לחץ גבוה וחום גדול. לפנים היו משתמשים בקלעי עופרת טהורה בכדורי אקדחים ורובי-ציד הטעונים אבק-שרפה, שחור. כיום השמוש בהם מצומצם מאוד.

בימי אבק-השרפה השחור היו עושים את קלעי האקדחים קעורים בתחתיתם. תחת לחץ הגז היתה שפת השקע מתפשטת לצדדים, בכדי שתאטום את חלל הקנה. אבק-השרפה הבלתי-עשן איננו מהיר לפַשט את שפת הקלע, חריצי הקנה נותנים מקום לגז להתפרץ החוצה, וע"י זה נפסדת הדיקנות. כדי להרחיק את הקלקול הזה נאלצים להגדיל את הקוטר של הקלע, או להרחיב את השקע שבתחתיתו ולא להניח אלא שפה דקה מאוד שתהיה קלה להתפשט.

קלע עופרת טהורה שהוחלק כראוי, לא ישאיר פרורי עופרת בקנה אם קמירותם של הסלילים איננה פחותה מסבוב שלם אחד ב-40 ס“מ ואם מהירותו איננה גדולה מ-360 מטר בדק. אם קמירות הסלילים פחותה מסבוב שלם אחד ב-30 ס”מ, או שמהירות הקלע גדולה מ-450 מטר בדקה, אין די בהחלקה למנוע שחק עופרת בקנה וצריך לחזק את הקלע ע"י תערובת של בדיל. את החומר המחליק שמים בחריצים המקיפים את הקלע בחלקו התחתון, זה הבא במגע עם הקנה. בשעה שהקלע קבוע בתרמיל, מכסה התרמיל את החריצים ומגן על החומר המחליק. מבנה כזה נקרא “החלקה פנימית”. בכדורים מחוסרי-פיקה ובטפוסים הישנים של הכדורים בעלי הפיקה, מקומם של חריצי ההחלקה הוא מחוץ לתרמיל. זאת היא “החלקה חיצונית”. בהחלקה חיצונית אין החומר המחליק נשמר כראוי ולא עוד אלא שהוא עלול לספוג זוהמה ולהכניסה לתוך הקנה.

את הקלעים של כדורי האקדחים האוטומטיים מצפים מתכת, מפני שבלי צפוי הם עלולים להתמעך ע"י המנגנון ולגרום מעצורים. כרגיל עושים את הצפוי מנתך של נחושת (90%) ואבץ (10%). יש עושים אותו מנתך של נחושת (60%) וניקל (40%). יש מצפים את הקלע פלדה, אבל כדי שלא תפגע זו בקנה ותשחקנו, מצפים אותה נחושת, ניקל, או חומר אחר יותר רך. הקלע המצופה הוא, אמנם, מדויק יותר וכוח חדירתו גדול יותר, אבל הכוח העוצר שלו קטן מזה של הבלתי-מצופה והוא ממהר להשחית את הקנה. 5000 או 7000 קלעים מצופים יבַלו קנה רגיל, בעוד שקלעים בלתי מצופים לא יזיקו לו אף אם יעלה מספרם ל-30000 ואפילו ל-50000. כיום הקלע המצופה הוא חסר החלקה. אם תמצא דרך לשים חומר מחליק בקלע, במקום שהוא מתחכך בקנה, אפשר יהיה להאריך את חיי הקנה במדה נכרת.

חשיבות גדולה נודעת לצורתו של הקלע, בפרט לראשו. הצורה המתאימה לקלע של רובה אינה מתאימה לקלע של אקדח, נשק העשוי לשמוש בטווח קטן. צריך לזכור שהכוח העוצר הוא הסגולה החשובה ביותר לכלי-נשק של יד. תפקידו של אקדח הוא לזעזע את מערכת עצביו ושריריו של האויב במדה כזו שהשתערותו תפסק מיד. בהרבה קרבות אירע שהאויב הפצוע בכדורי אקדח היה מסוגל להשתער על יריביו במשנה חמה של יאוש וכאב ולהסב להם נזקים כבדים לפני שיפול. ביחוד מסוגלים לכך אנשים פראים ונועזים. שעור הכוח העוצר של הקלע גדל עם הרחבת ראשו ועם הגדלת הקליבר. טווחו גדל עם חדוד ראשו ועם הקטנת הקליבר. קלע מן הטפוס האחרון מתאים לרובה; לאקדח מתאים הטפוס הראשון. מצד הדיקנות אין הבדל בין קלע מחודד וקלע פחוס בטווחים שאינם עולים על 50 מטר. קלע מחודד נחוץ רק לשם יריה למרחק גדול, ומכיון שבאקדח משתמשים לצורך זה רק לעתים רחוקות, יש צורך רק בכמות מצומצמת של כדורים בעלי קלעים מחודדים. את גודל הקליבר של האקדח וכדוריו יש להגביל רק לפי שעור המכה החוזרת, שלא יהיה גדול לבלי נשוא.

יצרני הנשק אינם משגיחים כראוי בתכונות המיוחדות לאקדח ועל פי רוב הם מייצרים אקדחים בעלי קליבר קטן וכדורי אקדחים בעלי ראש מחודד, כדוגמת הרובה וכדוריו. הטובים בין האקדחים מבחינת הכוח העוצר הם מבעלי הקליבר של 0,45 אינטש (11,43 מ"מ) ומעלה.


3. תאור כדורים שונים.    🔗

כדורים בעלי פיקה ומחוסרי-פיקה.

2-2.png

בימינו משתמשים עדין בכדורים מחוסרי-פיקה בעלי קליבר קטן (9,22 אינטש=5.59 מ"מ). בקליברים גדולים מזה יצא הכדור מחוסר-הפיקה מכלל שמוש. עכשיו שורר הכדור בעל הפיקה למיניו הרבים.

מלבד כדורי הליליפוט כדור הוֶלודוג הוא הקטן ביותר בין בעלי הפיקה. הקליבר שלו הוא 5.50 מ"מ ומשקל קלעו המצופה 2,91 גרם. כדור האקדח האבטובטי בראונינג קל. 6,35 נפוץ מאוד בארצות-אירופה. הכדור מדויק מאוד, אבל מפני קוצר הקנה של האקדח המתאים לו, אי-אפשר לפעול בו פעולה מדויקת. משקל הקלע 3,22 גרם. מספקים לכדור קלעים מצופים לגמרי או “גלוי-ראש” (הצפוי איננו מכסה את החוד).

כדור המאוזר 7,63 מ“מ המתאים לאקדח האבטומטי מאוזר, הוא כדור רב ערך. מקנה שארכו 99 מ”מ הוא יוצא במהירות של 400 מטר בדק, ומפתח אנרגיה של 45 קילוגרמומטר. משקל הקלע 5,55 גרם והוא מצופה כולו או גלוי-ראש. כשהאקדח מכוון לטווח של 200 מטר, מתנשא הקלע במרחק 100 מטר לגובה של 530 מ“מ מעל לקו-הכוון. לחץ הגזים של הכדור הזה חזק מן הלחץ של כל כדור אחר; שעורו מ-1400 ק”ג עד 1760 ק“ג על ס”מ מרובע. לחץ זה מחייב לצקת את הקנה מפלדה קשה ביותר.

כדור הפרבלום קל. 7,65 מ"מ גם הוא בעל מהירות גדולה ולחץ חזק. מבחינת הבליסטיקה שלו הוא דומה מאוד לכדור המאוזר; הוא חלש מהאחרון רק במעט. משקל קלעו 6 גרמים והוא מצופה כולו או גלוי-ראש. מסבת הקליבר הקטן והקלע המחודד והמצופה, חסרים שני הכדורים האלה את הכוח העוצר הראוי לנשק צבאי.

יש להבחין בין כדור הפרבלום 7,65 וכדור הבראונינג 7,65 מ"מ האחרון חלש הרבה יותר; מתאים לנשק-כיס ממינים הרבה, כמו קולט, רמינגטון, מודל 55, סֶבז', ובלי-סקוט, מאוזר, קלמנט, בראונינג, פרומר, שטאיר, פיפר, שוַרצלוז, באיאר, מאן, אורטגיס, סאוּאֶר, שטנדה, שטוק, אסטרה, וֶסטה, ואלתר, ועוד. יש מסמנים אותו 0,32 אינטש. משקל הקלע 4,71 גרם. מהירות הלוע שלו 294 מטר בדקה. הכדור מדויק ונוח ליריה, שכן המכה החוזרת שלו חלשה. על יד המטרה אפשר לפעול בו יפה.

הכדור קולט 0,45 אינטש

Colt Automatic Government Model)), הוא המקובל בצבא היבשה והים של ארצות הברית. מבנהו נקבע לאחר חקירה מעולה בכל הנדרש מן הנשק הצבאי ובכל התנאים הכרוכים בכך. הקלע מצופה ומשקלו 14,84 גרם. המטען הוא 0,3 גרם בלוזאי או 0,35 גרם אבק-שרפה לאקדחים מס. 5. בימי המלחמה העולמית התפרסם הכדור הזה בטיבו והוכח שבכוח העוצר שלו הוא עולה על כל שאר מיני הכדורים שברשות שני הצדדים. אולם עדין יש מקום לשכלל את הקלע ולהגביר את הכוח העוצר.

הכדור ובלי 0,455 אינטש (11,56 מ"מ), הוא כדור השרות של הצבא הבריטי. מתאים לאקדח התפי ובלי מרקה ו'. הכדור המקורי מסומן “mark II "*. מטענו 0,4 גרם קורדייט. הקלע עשוי עופרת בצורת חרוט מחודד ומשקלו 17 גרם. כדי להשיג קשיות מתאימה מערבים את העופרת ליציקת הקלעים בבדיל, ביחס של 12:1, או באחוז אחד למאה צדיד. הקלע הזה מחונן כוח עוצר גדול. חדירתו – 3 קרשים בני עובי של 25 מ”מ כל אחד, שריוח של 25 מ“מ בין זה לזה, ממרחק 9 מטרים. כדי לעקור את הקלע מתרמילו נחוץ כוח של 50 ק”ג – 63,5 ק"ג.

הכדור ובלי 0,450 אינטש, אף הוא אנגלי. כוחו בינוני והודות לדיקנותו ונוחיות השמוש בו הוא מקובל ביריה למטרה.

בתי-החרושת האנגליים מספקים לכדורי שני הקליברים האלה גם כדורי דום-דום, קעורים פנים ואחור.


 

ג. בליסטיקה.    🔗

הבליסטיקה היא מדע הקלע במעופו. יש להבחין בליסטיקה חיצונית, העוסקת בקלע כשהוא מועף באויר, ובליסטיקה פנימית, העוסקת בתנאים שבקנה, המסבבים את התעופה הזאת. בכללו מדע זה הוא ענף ומסובך; להלן תפורשנה נקודות מסוימות, שיש בהן ענין ליריה באקדח.

הסלילים ( rifling)

אלה הם חריצים חלזוניים על פני הקנה מבפנים. המציא אותם גספרד קולר, או קולנר, מוינא בשנת 1520. כשהקלע עובר בקצה אוצלים לו הסלילים סבוב מסביב לסרן ארכו, והסבוב הזה מתמיד כל זמן המעוף. הודות לכך בטלה כל השפעה מצד שוניות בצפיפות החומר של הקלע ומצד פגמים בצורתו, והוא נעשה מוכשר להתמיד בדרכו.

הלחץ (pressure).

הלחץ הוא כוח הגזים שנוצרו מאבק-השרפה בבערתו. הלחץ פועל בבית-הבליעה ובחלל הקנה. נמדד במספר קילוגרמים על שטח של ס"מ מרובע אחד.

צורך הבטחון מגביל את שעור הלחץ המתאים לאקדחים. באקדח תפי מעולה שעור הלחץ הגבוה ביותר שאין סכנה כרוכה בו, הוא 1060 ק“ג על ס”מ מרובע. באקדחים אוטומטיים בעלי מהירות גדולה, כמו המאוזר, הוא מגיע בכמה טפוסי כדורים, עד 2100 ק“ג על ס”מ מרובע.

התנגדות הקלע מרבה להשפיע על הלחץ. ברגע שמטען אבק-השרפה מפתח את מלוא כוחו, עשויה אף תוספת פעוטה בנפחו, משקלו, או קשיותו של הקלע לסבב תגבורת לחץ הרת סכנות. כה יהיה, בתנאים ידועים, גם פריה של תוספת מטען.

הסטייה ( drift)

בשם זה נקראת הנטיה שהקלע נוטה מן המישור המאונך העובר דרך סרן הקנה שמתוכו יצא. סבת הסטייה הזאת לא נתבררה מעולם בדיוק. יתכן שאינה אלא השתנות צפיפותו של האויר.

המהירות ( velocity)

את שעור המהירות מודדים במספר מטרים בדקה. שעור מהירותם של קלעים, שיצאו מקנה אקדח, עולה מ-1.37 מטר לדקה בכדור הוֶלו-דוג קל. 0,44 אינטש עד למעלה מ-400 מטר לדקה בכדור המאוזר קל. 7,63 מ"מ.

קשר אמיץ קיים בין מהירות הקלע ובין צורת קו-הקשת שלו, מרחק מעופו, שעור האנרגיה, והכוח העוצר שלו.

האנרגיה (energy)

האנרגיה של הקלע, כזו של כל גוף שהוא, מתבטאת בשעור העבודה שהוא מסוגל לעשות. המונח לקוח מתורת הפיסיקה. שעור האנרגיה נמדד בקילוגרמומטרים והוא עומד ביחס ישר למשקל הקלע ולרבוע מהירותו, לפי הנוסחה:

2-3.png

(p מסמן את משקל הקלע בק"ג; g – את החשת כוח הכובד (9.8 מטרים בדק); v – את מהירות הקלע במספר מטרים לדקה).

בזה נתנים לדוגמה שעורי האנרגיה של הקלע בלוע (בערך) לפי הקליבר: –

הקליבר

האנרגיה (קגממ"ט)

6.35 מ"מ (0,25 אינ.) 8,28
0,32 אינ. (8.13 מ"מ) 20,7
0,380 אינ. (9,65 מ"מ) 22,08
9 מ"מ 41.4
0,38 אינ. (9,65 מ"מ) 48,3

0,45 אינ. (11,43 מ"מ)

0.455 אינ. (11,56 מ"מ)

49,68

41.4

קו-הקשת (trajectory)

שלושה הם הכוחות הפועלים על הקלע: –

(א) לחץ הגזים ההודף אותו מהקנה החוצה;

(ב) משיכת האדמה;

(ג) התנגדות האויר.

לו היה לחץ הגזים הכוח היחידי, היה הקלע עף בקו ישר. המשך לסרן הקנה, בהתאם לחוק ההתמדה הפיסיקלי. שני הגורמים האחרים, פעולתם מתחילה עם צאת הקלע את הלוע. משיכת האדמה מורידה את הקלע למטה והתנגדות האויר, שעליה צריך הקלע להתגבר כדי לעשות את דרכו, בולעת חלק מן האנרגיה שלו, שהעניק לו לחץ הגזים. (הכדור מרקה II של הובלי מרקה ו', למשל, מפסיד במרחק 100 ירד (כ-90 מטר) 9,4 קגמ"מט אנרגיה). על כן הולכת השפעתו של כוח הגזים ונחלשת עם התקדמות הקלע באויר. מדת נפילתו של הקלע מקו סרן הקנה פעוטה היא בראשית דרכו, אבל יותר שהוא מתרחק מן הלוע יותר היא גדלה, משני טעמים:

(א) מהירות נפילתו של כל גוף עולה ביחס ישר לרבוע שעור הזמן של תנועתו,

(ב) כוח הגזים, אשר רק הודות לו היה הקלע עלול לעוף בקו ישר, פוחת והולך, מחמת התנגדות האויר.

לדוגמה נתנים בזה שעורי ירידתו של הכדור מרקה II באקדח ובלי מרקה ו' במרחקים שונים (ביחס לקו-הכוון): –

המרחק (ירדים) 20 50 100 200

הירידה (מ"מ) 3 20 71 330

מכיון שלמעשה פועלים על הקלע תמיד כל שלושת הגורמים הנזכרים כאחד, אין הקלע עובר דרך ישרה אלא קו עקום, הנקרא “קו-הקשת”. קו-הקשת מכוון כלפי מטה ותלילותו גדלה והולכת עם התקדמות הקלע בדרכו. ואולם, בטווחים הקרובים שבהם פועלים באקדח, אין ערך מעשי לשפוע קו-הקשת ולנפילת הקלע מקו סרן הקנה. הדבר נכר רק בטווחים הרחוקים לפי הערך של האקדחים בעלי הגררות, ובאלה פועלים כמו ברובה.

הרמת (זוית) הכוון (angle of sight).

בשם זה נקראת הזוית שבין קו-הכוון והמישור המקביל לאדמה וחותך אותו. מפאת נפילתו של הקלע, תלוי שעור המרחק שהוא מסוגל לעבור בזוית הכוון של הקנה שמתוכו יצא: עם הגדלת זוית-הכוון מתרומם הלוע למעלה, גדֵל המקום לנפילת הקלע, וע"י כך הוא מתכשר לעבור דרך ארוכה יותר. כאשר הכוונת התחתונה מורמה, צריך להגביה את הלוע יותר כדי להביא את הלהב אל גובה הכתפים, וככה מגדילים את זוית-הכוון. הרמת הכוונת התחתונה הוא הוא תפקיד הגררה של הרובים והאקדחים הגדולים. רוב כלי-הנשק משיגים את הטווח המקסימלי שלהם בזוית-כוון של 33 מעלות בערך. בזוית של 35 מעלות משיג הפרבלום טווח של 1600 מטר.

לדוגמה נתן בזה גדול טווחו של הובלי (בקנה של 114 מ"מ) עם גדולה של זוית-הכוון:

טבלה זוית וטווח.png

תחום-הסכנה (dangerous space)

קו סרן הקנה חותך את קו-הכוון מלמטה למעלה, ונטיתו זו גורמת עליה של הקלע מעל קו-הכוון. עד גבול ידוע מתרומם, אפוא, הקלע והולך עם התקדמותו בדרכו. (בקו-קשת, שארכו הכולל 125 מטר, עולה קלע של פרבלום עד 25 ס"מ מעל קו-הכוון ורק אחרי נקודת הגובה הזאת הוא מתחיל לנפול. מסבת העליה הזאת עלול קו-הקשת להתרומם בנקודות ידועות לגובה גדול מגובה המטרה, והקלע עלול לחלוף מעל ראשה מבלי לפגוע בה. הקלע מסוכן, אפוא, רק במקום שקו-הקשת שלו איננו גבוה מן המטרה. הקו העובר מן המטרה כלפי הנשק, אשר על פניו עלולה המטרה לספוג את הקלע, נקרא בשם “תחום-הסכנה”.

2-4.png

שעורו של תחום-הסכנה תלוי בגורמים אלה: –

(א) גובה המטרה;

(ב) קמירותו של קו-הקשת;

(ג) צורת פני הקרקע.

במדה שהמטרה גבוהה יותר, יגדל שעורו של תחום-הסכנה; המשתטח על הקרקע בחזית, מקטין בזה את שעור תחום-הסכנה שלו. במדה שקו-הקשת קמור פחות, תקטן מדת התרוממותו של הקלע ושעורו של תחום-הסכנה יגדל. כמו כן יגדל שעורו במדה שפני הקרקע מקבילים לקו-הקשת.

בטווחים קרובים כשל האקדח אין ערך מעשי לעלית הקלע והמסלול כולו נחשב לתחום-סכנה.

הפזור הטבעי.

למרות התפתחותו הארוכה של הנשק החם, עדין לא הגיע לכלל שלמות. גם אקדח שנסגר במלחצים ולא יתנועע אף במה שהוא, לא יפגיע שני קלעים בנקודה אחת. הכדורים יתפזרו על פני המטרה בשטח מסוים, הוא “שטח הפזור”. תופעה זו נקראת “הפזור הטבעי”.

הפזור הטבעי של הקלעים נגרם ע"י אי-שויון בצורת הקלעים ובכמות אבק-השרפה שבתרמיליהם. גם הבדל פעוט השפעתו נכרת, ואפילו ביציקה אחת אי אפשר לדייק דיוק מוחלט. מדתו של שטח הפזור תלויה בטיב הנשק, בשעור הטווח ובמצב המטרה, אם היא נצבת או משופעת. במדה שהנשק משוכלל יותר, יזדהו תנאי היריות ושטח הפזור יקטן. צורתו של שטח הפזור על פני המטרה קרובה לאליפסה, שקטרה הארוך מאונך והקצר אפקי. החלק הפנימי של שטח הפזור הקולט את מחצית הקלעים, נקרא “לב הפזור”.

לדוגמה נתנות בזה מדות שטח הפזור של קלעי הפרבלום קל. 9 מ"מ: –

בטווח של 50 מטר – האורך 30 ס“מ, הרוחב 20 ס”מ.

בטווח של 100 מטר – האורך 50 ס“מ, הרוחב 50 ס”מ.

בטווח של 150 מטר – האורך 110 ס“מ, הרוחב 80 ס”מ.


שעון המטרה

מקובל לשוות למטרה דמות עגולה, הן מפני שצורה כזאת נקלטת בנקל בעינו של אדם והן על שום הפזור הטבעי של הקלעים, ששטחו קרוב לעגול.

לשם נוחיות מעשית מסמנים על פני המטרה את נקודותיה הקיצוניות במספרים של לוח השעון. כך קוראים לנקודה הגבוהה ביותר שבאמצע המטרה “שעה 12” ולנמוכה ביותר – “שעה 6”, לקיצונית מימין – “שעה 3” ולקיצונית משמאל – “שעה 9”. וכיוצא בזה.

כוונותיהם של הרובים ושל רוב האקדחים בנויות באופן כזה שקו-הכוון חותך את המשכו הדמיוני של סרן הקנה ויורד למטה ממנו, במדה שאם קולעים לשעה 6 של המטרה, פוגע הקלע במרכזה. הדבר נעשה בכדי שהנשק לא יסתיר בזמן הקליעה את המטרה מעיני היורה.


הדיקנות.

דיקנותו של נשק אש תלויה בגורמים הרבה. את הקנה צריך לצקת באופן מדויק ומשוכלל בתכלית. קוטר חללו צריך להיות אחיד בכל ארכו. כמו כן טעונים חריצי סליליו אחידות שלמה בעומק וברוחב למלוא ארכם.

שניה במעלת חשיבותה היא התאמת הקלע לחלל הקנה. קטרו של הקלע טעון דיוק רב. כל הקלעים טעונים שויון בקוטר, בקשיות, בצפיפות, וכו'. צריך להקפיד היטב על אחידות השעורים של מטעני אבק-השרפה והחומר המצית. אין לטעון כדור אלא באבק-השרפה המיועד לו.

את דיקנות הכוונות בוחנים, כרגיל, במכונה. אפשר גם לחבר קת אל האקדח, לתמכו בכתף ולהשעינו על מסעד, להרכיב משקפת כוון על הקנה ולבחון בדרך זו את דיקנות הכוונות, במדה העשויה להניח את הדעת. כדי לבחון את הדיקנות של כדור צריך להשתמש בקנה שדיקנותו איננה מוטלת בספק, להסיר את כל חלקי האקדח האחרים ולהחזיקו במצב ישר וקבוע.

כדי לבטא, או להשוות, את מדת הדיקנות של האקדחים והכדורים, משתמשים בכמה מודדים. מודד מקובל הוא קוטר המעגל הקטן ביותר המקיף את כל רישומיה של קבוצת קלעים – כרגיל עשרה במספר – על גבי המטרה. באנגליה מקובל בתור מודד המלבן הקטן ביותר שאפשר להעביר ממרכזיהם של נקבי הקלעים הקיצוניים. באמריקה משתמשים ב“ספרת הערך” ( figure of merit) , היינו – השעור הממוצע של אורך השטח המוכה על גבי המטרה ורחבו; מודדים ממרכזיהם של נקבי הקלעים. השעור הזה הוא, כרגיל, 50% – 100% מקוטר המעגל המקיף את הנקבים.


השפעת הרוח.

אין ספק שהרוח מפריע לקלע במעופו. השפעתו על כוון הקלע נכרת היטב, ובמקצת גם על שעור דרכו. אבל, שעור השפעת הרוח עומד ביחס ישר לשעור המרחק ולשעור זמן שהייתו של הקלע באויר, ולכן אין לו למעשה ערך רב לגבי היריה באקדח. כשיורים למרחק גדול באקדח בעל גררה, צריך לקחת השפעה זו בחשבון, כדרך שנוהגים היורים ברובה.


כוח החדירה (penetration).

זה הוא כוחו של הקלע להתגבר על התנגדותו של חומר המטרה ולחדור לעמקה. הוא נמדד על פי שעור עמקה של החדירה בעץ אורן. כוח החדירה הוא סגולה חשובה לקלע: הודות לו הוא מסוגל לחדור דרך מחיצות הגנה ולפגוע באנשים המסתתרים מאחוריהן, או להפיל כמה אנשים זה אחר זה.

שעור כוח-החדירה תלוי בגורמים האלה: -

(א) שעור האנרגיה של הקלע ברגע פגיעתו במטרה;

(ב) צורת הקלע (ע"י חדוד ראשו של הקלע מקטינים את התנגדות האויר, את הפסד האנרגיה הנגרם על ידה ואת התנגדות חומר המטרה);

(ג) מדתו של שטח החכוך בין הקלע והאויר;

(ד) קשיותו של הקלע (קלע קשה לא יתמעך ע"י ההתנגשות במטרה).

לדוגמה נתנים בזה שעורי החדירה של אקדחים שונים.

שעורי החדירה של הפרבלום קל. 9 מ"מ: –

הטווח (מטרים) 250 500 800

שעור החדירה (מ"מ) 12 7 3

(אותו הקלע חודר בחול לעומק של 25 ס"מ ממרחק 50 מטר).

שעורי החדירה של הקולט קל. 0,45 אינ.: –

הטווח (ירדים) 25 50 75 100 150 200 250

שעור החדירה (מ"מ) 152 147 142 139 132 117 101

שעורי החדירה של נגן רוסי: –

הטווח (מטרים) 25 50 100

חדירת 100% של הקלעים (ס"מ) 7,5 7,5–5 5

חדירת 50% של הקלעים (ס"מ) 12,5 12,5 7,5


הכוח העוצר (stopping power)

בשם זה נקרא כוחו של הקלע לשַתק מיד את כושר פעולתו ואת תנועתו של האויב המשתער. הכוח העוצר הוא הדבר החשוב ביותר ביריה באויב ממרחק קטן שעורו תלוי בגורמים האלה: –

(א) הקליבר;

(ב) צורתו של ראש הקלע (הכוח העוצר של קלע פחוס גדול מזה של מחודד);

(ג) שעור האנרגיה של הקלע ברגע פגיעתו;

(ד) קשיותו של הקלע.

יסודות האנרגיה הם המשקל והמהירות; לגבי הכוח העוצר חשוב משקל הקלע הרבה יותר ממהירותו.

הנתירה (ricoshet)

קלע שפגע בעצם קשה, כמו זכוכית מעובה, אבן, וכדומה, עלול להנתר ממנו בכוח רב, בזוית של עד 60 מעלות מכוונו המקורי ועד למרחק שוה בשעורו לטווחו המקסימלי. הקלע נתר גם מעל פני מים. בשעת יריה יש לזכור את אפשרות הנתירה ולהזהר ממנה.


בליסטיקה משפטית.

כל כלי-נשק אינדיבידואלי יש לו תכונות אפייניות משלו, שאת עקבותיהן הוא מטביע על הקלע והתרמיל שהוא פולט. בעזרת מכשירים מיוחדים אפשר לעמוד בדייקנות על העקבות האלה ולזהות על פיהן בבטחה את הכלי שממנו נורה מסוים. בחקירות ממין זה עוסקת הבליסטיקה המשפטית.

הערות לטבלה: –

שעורי המהירות נתנים, בעיקר, לפי ההישגים של בתי-חרושת שונים בשנת 1928. שעורה של מהירות הלוע באקדחים התפיים נתן רק בקרוב; מכיון שהגזים נפלטים מבין התוף והקנה בכמויות בלתי שוות, אין שעורה קבוע.

2-5.png

 

ד. מלאכת היריה    🔗

1. הוראות כלליות    🔗

היריה באקדח היא המקצוע הקשה מכל מקצועות היריה. דרכיה רבות ושונות, החל מן היריה האטית והמדויקת ממרחק 50 מטר ובזמן בלתי מוגבל באקדח שתוכן לפי רצון היורה, עד היריה ממרחק 20 מטר באקדח צבאי בעל הקליבר הגדול והמכה החוזרת החזקה, ועד לירית הקרב בצלליות. האקדח הוא כלי-נשק קל ונוח לטלטול, ובידי יורה מנוסה הוא גם מדויק בתכלית; על כן רבים חובביו. אבל המתחיל לעסוק בו שלא כהלכה יקנה לעצמו הרגלים רעים, שילכו וישתרשו יותר ויותר, עד שאפילו כמה שנות למוד לא תעקורנה אותם. הטירון המתאמן צריך לסגל לעצמו את העקרונות המפורשים להלן, אחרת לא יוכל להתקדם לעולם.

תכליתו של למוד היריה היא לחנך יורים מנוסים וחרוצים, זאת אומרת – להקנות למתאמנים את היכולת לירות במהירות ולפגוע במטרה.

אי אפשר להעשות יורה טוב מבלי לדעת – קודם כל – כיצד מחזיקים בנשק, איך משתמשים בו ואיך מטפלים בו. אחר כך צריך לעמוד על הכוח, טווח היריה, קו-הקשת, מדת הדיקנות, מהירות הפעולה, תחום-הסכנה, וגבולות היכולת הכלליים של כלי-הנשק וכדוריו. רק מי שקנה ידיעה עמוקה של היסודות האלה, יכול להתמחות ביריה מעשית, הכוללת את ירית ההתגוננות, הציד והספורט.

את הידיעות הללו אפשר לרכוש ע"י למוד קפדני ואמון שיטתי של יריה למטרה.

המרחק הרגיל בתחרויות יריה הוא 20 מטר בבית ו-50 מטר בחוץ. פעולות מוצלחות מאד נעשו גם בטווחים של 100 מטר, 200 מטר, ואפילו 300 מטר, אבל בכך יכול לעסוק רק יורה מנוסה ביותר. אין זה בגדר אמון העשוי לפתח את היורה הטירון וגם אין האקדח מכוון לטווחים רחוקים כאלה. את למוד היריה בכדורים חיים יש להתחיל בטווח קרוב ובמטרה גדולה. טווח של 5–8 מטרים ומטרה בעלת קוטר של 100 מ"מ (ראה להלן, פרק ו, סעיף 1, ב) – הם תנאים מתאימים לאמון טירונים. יורה חסר נסיון לא יפגע ממרחק גדול מזה; לא תהיה, אפוא, אפשרות לבקר את פעולתו ואף הוא יפול ברוחו.

לעולם אין לירות באקדח בכדורים שאינם מתאימים לו. הדבר גורם קשיים מיותרים ואפילו מביא לידי תאונות. גם קלעים בני קליבר אחד נבדלים זה מזה בגדלם הממשי, אם אינם מתוצרתו של בית-חרושת אחד. וגם אם לא תארע כל תאונה, עלול קלע בלתי מתאים להשאיר שחק עופרת בקנה ולפגום ע"י כך בדיקנותו. כמו כן אין לירות בכדור שנפגם, נזדהם, או שקלעו מתנדנד.

אין להשתמש במחסנית שנפלה ונתאבקה, עד שינקוה היטב. הוא הדין בכדורים.

יש והיורה נתקל בכדור שנשחת מטענו או שבמקרה לא נטען באבק-שרפה כל עיקר. התפוצצות הפיקה בכדור כזה עלולה לעקור את הקלע מתרמילו ולתקעו לתוך הקנה. במקרה כזה צריך לדחוף את הקלע מתוך הקנה קודם שיורים כדור שני; אחרת יתפח הקנה וישחת. אם אין הקלע נדחף החוצה באופן מכני, אפשר להפליטו ע"י ירית כדור שקלעו ניקר ומטענו נשאר בתרמיל.

כדור שלא נורה, צריך להוציאו. אבל, מכיון שהקלע עלול להאחז בדפנות הקנה ולהעקר ואז ישפך אבק-השרפה פנימה, יש להחזיק את האקדח בשעת מעשה כשהוא מאונך ולועו מופנה למעלה. את הכדור חולצים לאט לאט ובזהירות, טוענים אותו שנית ומנסים שוב לירות בו. אם שוב לא נורה, חולצים אותו שנית ומנסים לירות בו באקדח אחר. אם לא נורה גם אז, יהא פסול לשמוש.

היורה ממתניו באקדח אבטומטי, צריך להזהר מהתרמילים שלא יצלפו על פניו. לשם כך עליו להרחיק במקצת את הנשק מגופו. יריה מתוך הכיס יש בה צורך רק לעתים רחוקות מאד ואין בה תועלת אלא כשהמרחק קטן ביותר: לא יותר משבעה מטרים. אקדח אבטומטי איננו מתאים לכך; היריה הראשונה עלולה להוליד מעצור שימנע לא רק בעד יריה שניה, אלא גם בעד הוצאת הנשק מהכיס. אקדח תפי בלתי פטישי, או שפטישו מבפנים, הוא הנשק המתאים ביותר ליריה מהכיס.

הפעולה הכפולה של האקדח התפי, שעל ידה נדרך הפטיש ונשמט בלחיצה אחת, איננה מועילה הרבה ליריה במטרה; מוטב לדרוך את הפטיש ביד. הפעולה הכפולה עשויה להועיל רק בשעה שיש צורך ביריה תכופה כל כך עד שאין שהות לדריכת הפטיש.

כשיורים למרחק גדול רצוי להשעין את היד על גבי עצם נח, כגון גזע עץ, גדר, וכדומה.

לא כדאי לאדם להחליף את כלי-נשקו; זמן רב הולך לאבוד עד שמתרגלים אל כלי-הנשק ותכונותיו האינדיבידואליות.


2. בחירת הנשק    🔗

אין אף מין אחד של נשק המתאים לכל צרכי השמוש; לכן יש לקבוע בברור לפני בחירתו של כלי-נשק את התכלית שלשמה נועד. הדרכה לכך אפשר למצוא בפרקים הקודמים על האקדח והכדור. כמו כן אפשר להסיק כמה עצות מועילות מן הפרק “הערות על מבנה האקדח”.

לא כדאי לקנות כלי-נשק זול, אפילו אם הוא חדש. תמיד יש לבכר כלי ממין ידוע בטיבו, אפילו אם הוא משומש, בתנאי שמצבו יהיה טוב. מי שאיננו בקי בדבר, לא יוכל לעמוד על ליקויים שנולדו בכלי-נשק משומש. מוטב להתיעץ עם מומחה לפני הקניה.

לא כדאי בהחלט לבחור אקדח מאותם הטפוסים החדישים מרובי השכלולים הטכניים, כגון דריכת פטישו של אקדח אבטומטי ע"י לחיצת ההדק עצמה, טעינת הקנה ביד אחת, וכו' וכו'. שכלולים אלה כרוכים בריבוי כמה חלקים קטנים ועדינים במנגנון האקדח, קפיצים, פינים, ודומיהם, שאין כמוהם נוחים להשבר או להאבד. אקדחים כאלה יפים לשעשוע ולא לשמוש רציני.

לצורך שמוש תדיר מוטב לבחור אקדח בעל צפוי כחול פשוט ולחיים של עץ. הצפוי הפשוט איננו מהיר להפסד כצפוי העדין והוא מקל את היריה בזוהר השמש. אקדח שלחייו עץ לא ישמט מן היד כשהיא רטובה מזעה.

אקדח צבאי בעל מטען כבד, פעולתו חזקה מהראוי לצורך הגנה ביתית. הוא עלול להרוג לאו דוקא את המתנפל שאליו הוא מכוון, אלא גם את העובר ברחוב לתומו. לתכלית זו יש לבחור באקדח מבעלי הקליבר 9 מ"מ (0.38 אינטש). האקדח התפי, היכול להיות מוכן ליריה בכל עת ובכל שעה, עולה – מבחינת הצורך הזה – על האקדח האבטומטי.

התאמתו של האקדח ליד והרגשתו של המחזיק בו הם גורמים חשובים מאוד, העולים בערכם על כמה שכלולי מבנה קלים. יש לבחור אקדח שהחזקתו נעימה ושהוא מתאים למבנה היד באופן שהאצבע המראה תוכל לחבק את ההדק בין פרקה העליון והאמצעי. אם האקדח גדול מדי, יאלץ היורה לפשוט את אצבעו למעלה מן המדה, וע"י כך יפגם כוון הלחיצה. כמו כן לא טוב שהאקדח יהיה קטן מהראוי לגודל היד.

דרושה לחיצת הדק חלקה ונעימה. אם הלחיצה נעשית בקושי, אגב חכוך ומעצורים, יש לפנות מיד אל חרש מומחה. אין לבחור אקדח שלחיצתו עולה על 23 ק“ג. לחיצה של 14 ק”ג היא ממוצע נאה בין דיקנותה של הלחיצה כחוט השערה ובין הבטחון שלחיצה כבדה מקנה לאקדח. ואולם, אין לקבוע מסמרות בכך; הדבר תלוי בסגולותיו האישיות של היורה ובכוח ידו.

האקדחים בעלי הקליבר 0.22 אינטש (5.59 ס"מ), מתאימים מאוד למתאמן הטירון. המטען הקל של כדוריהם מקטין את הנטיה להרתע, נטיה שאין טירון יכול להמנע ממנה כשהוא יורה בכדורים הכבדים של אקדח צבאי טוב. כמו כן יפים למטרה זו אקדחי האויר, שמשקלם איננו עולה על 1000 גרם, כוונותיהם בולטות לעין ומנגנון היריה שלהם איננו מתעכב. אקדחי-הכיס האבטומטיים למחצה אינם ראויים להדרכתו של טירון: משקלם קטן, גדלם בלתי מספיק, ההדק שלהם קשה וכוונותיהם פגומות.


3. הזהירות    🔗

הקנה הקצר של האקדח, העושה אותו נוח לשמוש מהיר ונשק מועיל בקרב, עושה אותו בעת ובעונה אחת גם מקור סכנה לעוסקים בו. כשם שאפשר לכוון אקדח במהירות למטרות שונות ובכוונים שונים, כך יכול המשתמש בו לכוונו שלא מדעת כלפי עצמו, או כלפי חבריו. ואולם מי שאינו נוהג קלות-ראש בכלי-נשקו, לא יגרום אסון לעולם. הרוב המכריע של האסונות שארעו סבתם חוסר זהירות גס וקלות-ראש.

המשתמש באקדח יוכל להיות בטוח בעצמו רק אם דרך השמוש הנכונה תעשה לו לטבע שני. בשעת התנפלות, כשהאקדח נקרא למלא את תפקידו, ישכחו כל חוקי הזהירות, מתוך ההתרגשות שבפעולה. רק מי שהקפיד על שמירת חוקי הזהירות תמיד, בכל פעם שנשקו בידו, ישתרש בו הרגל הזהירות עד כדי שלא יסתכן בעצמו ולא יסכן את חבריו גם בזמן שאין תשומת לבו מרוכזת בכך. אל אקדח צריך להתיחס תמיד כאל נשק טעון.

כל העוסק בנשק חייב לשמור בקפדנות את הכללים הפשוטים האלה: –

א. הנוטל אקדח חייב לעמוד דום; הוא הדין במוסר.

ב. הנוטל אקדח יתפסנו בהחזקה נכונה6 ויבדקנו מיד עם התפיסה.

ג. המוסר אקדח יבדקנו תחילה, ולא ימסרנו אלא פתוח7

ד. לא תשלוף אקדח כי אם לצורך.

ה. אחוז באקדח ביד יציבה. אל ינוע ימין ושמאל.

ו. לעולם תהא הנצרה סגורה. לא תפתחה כי אם לצורך.

ז. לא תפנה אקדח כלפי אדם או עצם קשה.8

ח. לא תטען אקדח לשוא; קנה מחסנאי – רק ליריה.9

ט. פריקת הכדורים נעשית בשתים: שלפת מחסנית – בדוק בקנה.

י. אל תסיח את דעתך מן האקדח. לא תשכח.

כל שעור בנשק צריך לפתוח בחזרה על חוקי הזהירות; דבר זה הוא חובה ראשונית המוטלת על המדריך.

חשוב מכל הוא הרגל הבדיקה. בהרגל הבדיקה המתמיד אדם נכר, אם בעל נסיון הוא או קל דעת. איש מנוסה ומאומן לא ישכח לעולם לבדוק את האקדח שהוא לוקח בידו לאיזה צורך שהוא, גם אם הוא בטוח שאיננו טעון.

כל כדור מת צריך לסמן בסימן מובהק, שלא יהיה מקום לטעות בין כדור חי לכדור מת.

המתאמנים ביריה חייבים לנהוג כך: –

מניחים את הנשק על גבי ספסל או שולחן מיוחד שהוצב במקום מתאים. היורה נגש, לוקח את האקדח, בודקו, תופס בו בהחזקה נכונה, עובר למצב היריה ומחזיק את האקדח כשידו פשוטה לעומת המטרה בזוית של 45 מעלות מן הגוף. אין טוענים את הנשק אלא בנקודת-היריה ואין מחזיקים אותו אלא כשהוא מופנה לעומת המטרה.

מבלי לגרוע עין מן המטרה ירים היורה את ידו, יירה ויחזור ויורידה לזוית של 45 מעלות מגופו. אין לפנות לצדדים ואין לפסוח על הסעיפים עד תום מספר הכדורים הקצוב. אז יפרוק היורה את עודף הכדורים ומיד ישיב את האקדח למקומו.

אל יתאמנו אנשים אחדים במקום אחד אלא תחת פקוחו הישר של מדריך מוסמך. מרותו של זה תהיה מוחלטת לכל דבר.

השמוש באקדחים אבטומטיים להדרכת טירונים, סכנה גדולה כרוכה בו; הטירון נוטה לשכוח שאקדח אבטומטי נטען מאליו מיד אחרי היריה. לכן יש לבכר לצורך זה אקדח חד-כדורי, או לאסור על המתאמנים לטעון את המחסנית ביותר מכדור אחד.


4. השליפה    🔗

מי שהוא צפוי להתקפת פתאום, צריך להתאמן באופן מתמיד ושיטתי בשליפת נשק מהירה. את אמוני השליפה יש להתחיל בנשק בלתי טעון. רק מי שכבר הגיע לדרגה מסוימת של מומחיות, יוכל להתאמן בצרופים של שליפה ויריה. הדבר מסוכן מאוד למתחיל, כיון שהוא עלול להוות יריה קודם זמנה.

דרך האמון הטובה ביותר היא להתחיל בתנועה מתונה ולפתח תנועה חלקה ואחידה. רק אחרי זה אפשר להגדיל את המהירות, ע"י אמון מתמיד, עד לשעור הרצוי. שליפה מהירה לא תעלה יפה לפני שסגל הטירון לעצמו את התנועה ללא עכובים, ואף עלולה היא לעכב את ההתקדמות ואפילו לגרום תאונות.

אפני השליפה רבים ושונים. אפשר לקנות שלמות ומהירות בכל אחד מהם; הדבר תלוי, בעיקר, בהרגל. בדרך כלל הולכת מהירות השליפה וגדלה במדה שאורך הדרך, שאותה צריכה היד לעבור כדי להגיע אל הנשק ולהביאו אל מצב היריה, הולך וקטן.

מקום נוח מאוד להסתיר בו אקדח קל הוא כיס המכנסים האחורי; אבל משם קשה לשלוף אותו, לפיכך צריך להעבירו אל כיס המכנסים שבצד, בזמן שמתכוננים להתקפה קרובה.

אפשר לחבר נרתיק מיוחד לאקדח אל הבטנה של מעיל עליון, באופן שהלובש את המעיל יוכל לשלוף את האקדח מבין שני כפתורים. תחבולה טובה היא לחבר נרתיק מתאים אל כיס המכנסים הצדדי, באופן שידית האקדח תבלוט מלמעלה בזוית של 45 מעלות אחורנית. ממצב זה אפשר לשלוף את האקדח בנקל. מי שלובש מעיל עליון יכול לחבר את הנרתיק באותו האופן, באמצעות כפתורים, על גבי כיס המכנסים מבחוץ.

כשנושאים אקדח בכיס בקביעות, רצוי מאוד לרפד את הכיס בעור או באריג עבה בלתי חדיר, כדי להגן על הפלדה מפני לחות הגוף.

מי שצריך להסתיר את נשקו, נוח לו מאוד לשאת את האקדח על מתנו השמאלית תחת המעיל, בנרתיק פתוח מלמעלה ומחובר אל החגורה ברצועה. קל מאוד להרים את כנף המעיל ולשלוף את האקדח.

לדעתם של הרבה מומחים, נרתיק הצד הוא האמצעי הטוב ביותר. יש לחבר את הנרתיק אל החגורה בצד שמאל (לשם יריה ביד ימין), באופן שידית האקדח שבתוכו תהיה נטויה לפנים. השליפה ממצב זה היא נוחה ומהירה. יש נוהגים לתלות את הנרתיק על מותן ימין, אבל כאן השליפה קשה, ביחוד כשהיורה לובש מעיל.

צריך לחבר את הנרתיק אל החגורה בחזקה ולקשור את קצהו התחתון אל הירך, כדי שלא יזוז ממקומו. דרוש פתח מיוחד בנרתיק, שבאמצעותו יוכל השולף לשים את אצבעו על ההדק תוך כדי שליפה. מבחינת מהירות הפעולה יש לבכר נרתיק חסר מכסה, או נרתיק בעל מכסה העשוי להרכס כלי מעלה; אבל, כמובן, צריך שהאקדח ישתמר בו בבטחון. יש נרתיקים חסרי כל מכסה המצוידים בקפיץ מיוחד, האוחז באקדח בחזקה ומונעו מלנפול. במשיכה חזקה נשלף האקדח בנקל.

נרתיק טוב נפתח בנקל, מאפשר לתפוס את הידית במלוא כף היד ולשלוף במהירות.


5. טעינה ופריקה.    🔗

א. – טעינה ופריקה של המחסנאיים.

לצורך הטעינה שים את הכדורים בכיס הימני או תלה את נרתיקם בימין גופך. הוצא את המחסנית, החזק אותה בשמאלך והשב את האקדח למקומו. החזק את המחסנית ביד שמאל כשהתושבת למעלה וצדה הקדמי, המעוגל, מופנה ימינה; בזרת תמוך אותה מלמטה, בשלש אצבעותיך האמצעיות חבקנה מצדה האחד ובבוהן – מצדה השני. טען את הכדורים אחד אחד (במחסנית של פרבלום הורד לצורך זה את התושבת כדי כניסת כדור אחד, ע"י לחיצה על כפתורה כפי מטה), מצדה הקדמי של המחסנית אל צדה האחורי ובאלכסון מתחת לזיזיה, באופן שהקלע יכוון אל צדה הקדמי ותחתית התרמיל – אל צדה האחורי. הרפה מכפתור התושבת אחרי הכנסת כל כדור; ככה יסתדרו הכדורים במחסנית כשהם מקבילים זה לזה. אחרי מלוי המחסנית שלוף את האקדח והכנס את המחסנית הטעונה למקומה; דפוק עליה מלמטה, כך שתאחז היטב במצד שלה ולא תשמט.

המדריך יבאר כי טעינת המחסנית בלבד איננה מכשירה את האקדח ליריה; לצורך זה יש להעביר את הכדורים מן המחסנית אל בית-הבליעה שבקנה.

כדי לטעון את הקנה פתח את הנצרה ומשוך בחזקה את הסדן – או את הצנה – באצבעות שמאל ישר לאחור. משוך עד הסוף והרפה מיד; אחרת עלולים הכדורים לעלות זה על גבי זה וגם למעך זה את פיקתו של זה. בפרבלום מוכיחה התרוממות השן-החולצת שבית-הבליעה טעון.

הערות:

(א) כדי להקל את הטעינה יש להתיר השענת המחסנית על המותן. (ב) קודם שטוענים את הקנה צריך לבחון את הסדן ואת הנצרה אם הם פועלים כהלכה.

לצורך הפריקה הוצא את המחסנית, החזק אותה בשמאלך והשב את האקדח למקומו (אם בינתים הכנסת כדור לקנה, פתח את הסדן בחזקה כדי להפליטו). פרוק את הכדורים אחד אחד, ע"י דחיפה בבוהן ימין על תחתית התרמיל קדימה, אל כף יד ימין (במחסנית של פרבלום הורד לצורך זה את התושבת כדי הוצאת כדור אחד, ע"י לחיצה על כפתורה כלפי מטה. הרפה מהכפתור בין כדור לכדור). אחרי הרקת10 המחסנית השב את הכדורים אל כיס ימין ושלוף את האקדח. בדוק אותו, סגור את הסדן – או את הצנה – והכנס את המחסנית הריקה למקומה; דפוק עליה מלמטה, כדי שתאחז היטב במצד שלה ולא תשמט. שמוט את המקור – או את הפטיש – וסגור את הנצרה.

ב. – טעינה ופריקה של השחלאיים.

לצורך הטעינה שים את מלאי הכדורים בכיסך השמאלי, או תלה את נרתיקם בשמאל גופך. פתח את הנצרה, דרוך את הפטיש ודרוך את הסדן11. קח ביד שמאל מלאי כדורים; החזק אותו באופן שהקלעים יפנו לחזית, הבוהן תנוח על גוף המלאי מאחור, שלש אצבעותיך האמצעיות – על הקלעים, והזרת תהיה חפשית מלמטה. משש בזרת לאורך הצנה עד שתמצא את נתיב המלאי. הכנס את המלאי לנתיבו והרפה ממנו. לחץ בבוהן שמאל על הכדור העליון כלפי מטה, בסמוך אל המלאי ככל האפשר, כשארבע אצבעותיך האחרות חובקות את גחון האקדח. בזה תכניס את הכדורים אל תוך השחלה. לחץ בהדרגה ובכוח, עד שהכדור העליון יכנס אל השחלה. הוצא את המלאי מנתיבו במשיכה חדה ישר כלפי מעלה והשב אותו אל הכיס השמאלי. הסדן יסגר מאליו; אל תעכב את תנועתו.12 שים לב לזה שהאקדח יסגר במלואו; אם נשאר סדק בין הסדן ובית-הבליעה, טפח טפיחה קלה על הסדן מאחור. באקדחים בעלי פטיש חיצוני שמוט את הפטיש בזהירות (החזק אותו באצבעות, שים אצבע בינו ובין הצנה ותן לו לרדת לאטו). סגור את הסדן, או את הצנה.

לצורך הפריקה פתח את הנצרה ואת הפטיש13. במאוזר פרוק את הכדורים אחד אחד ע“י פתיחת הסדן וסגירתו, או את כולם יחד – חוץ מזה שבקנה – ע”י פרוק עקב-השחלה והוצאת התושבת וקפיצה.

לשם פרוק השחלה השתמש במלאי הריק. העבר את האקדח לכף יד שמאל באופן שגבו ימצא בכף היד, גחונו יפנה למעלה ולועו יכוון לחזית. פרק את השחלה ע"י לחיצה למטה וקדימה בחוד המלאי על פין עקבה, הפוך את האקדח והרק את הכדורים אל כף יד שמאל. השב את הכדורים אל הכיס השמאלי, חלוץ את הכדור שבבית-הבליעה, הרכב את השחלה והשב את האקדח ליד ימין.

לאחר פריקת הכדורים בדוק את האקדח, סגור אותו, שמוט את הפטיש בזהירות וסגור את הנצרה.

ג. – טעינה ופריקה של התפיים.

באקדח בעל תוף קבוע – פתח את פתחת התוף ותפוס את האקדח ביד שמאל בקנהו, כשהוא מכוון ארצה בזוית של 45 מעלות מהגוף. באצבע המראה ובבוהן של יד שמאל סובב את התוף. באצבע המראה ובבוהן של יד ימין טען את הכדורים לתוך תאי התוף, כשהקלע לפנים. כשתגמור – שוב ותפוס את האקדח בימינך.

באקדח בעל תוף יוצא – הוצא את התוף ותפוס את האקדח ביד שמאל בקנהו כשהוא מכוון ארצה בזוית של 45 מעלות מהגוף. בימינך טען את הכדורים לתוך תאי התוף, החל משעה 10 שלו ונגד כוון השעון – אם כוון סבובו הוא כוון השעון; באקדח שתפו מסתובב נגד כוון השעון – החל לטעון משעה 2 ועם כוון השעון (ככה יש לעשות כדי שיהיה כדור מוכן ליריה מיד, במקרה שלא יהיה ספּק לטעון את התוף כולו).

באקדחים בעלי שלד נפתח (ובלי וכיוצא בו) – פתח את השלד ותפוס את האקדח ביד שמאל בקנהו, כשהוא מכוון ארצה בזוית של 45 מעלות מהגוף. טען כמתואר לגבי אקדח בעל תוף יוצא.

לצורך פריקת הכדורים מאקדח בעל תוף קבוע, תפוס אותו בקנהו ביד שמאל, כשהלוע למעלה. פתח את פתחת התוף והוצא את הכדור שנתגלה. סובב את התוף באצבעות שמאל והוצא את שאר הכדורים אחד אחד. תרמילים ריקים פרוק ע"י הציר הזורק: הכנס אותו לתוך התרמיל ולחץ עליו כלפי חוץ.

בבעל תוף יוצא – הוצא את התוף. תפוס את האקדח ביד שמאל כשהלוע למעלה. לחץ ביד שמאל על הציר הזורק כלפי מטה ופרוק את הכדורים אל כף יד ימין.

באקדח בעל שלד נפתח – השען את ידית האקדח על מותן ימין, פתח את השלד בחזקה עד הסוף – והציר הזורק יפליט את הכדורים. קבל אותם בכף יד ימין.


6. דרכי היריה.    🔗

שתי דרכים הן ליריה באקדח: יריה מכוונת ויריה אינסטינקטיבית.

בשיטת היריה המכוונת מצליב היורה את הכוונות לעומת המטרה ומשהה את האקדח במצב זה, עד שיבצע את לחיצת ההדק. הלחיצה מתחילה אחרי הצלבת הכוונות. בשיטת היריה האינסטינקטיבית מתעלמים מן הכוונות לגמרי; הדבר אפשרי לצורך יהיה מהירה ממרחק קטן. האקדח יכוון למטרה האינסטינקטיבית, על פי ההחזקה הנכונה וחוש הכוון הטבעי, הטבוע בכל אדם, מבלי להעזר בכוונות כלל. הכוון ולחיצת ההדק נעשים בבת אחת.

שלא כרובה, הנועד ליריה מחושבת ומתונה ממרחק גדול למטרה עומדת או מתנועעת לאטה, עשוי האקדח, בעיקר, לשמוש מהיר בטווחים קרובים כנגד מטרה מתנועעת במהירות. מפאת תכונותיו המיוחדות של האקדח – נשק העשוי לשמוש ביד אחת – נבדל אופן היריה בו הבדל יסודי מאופן היריה ברובה.

בתנאים ידועים יש לבכר את היריה האינסטינקטיבית על המכוונת. ידיעת היריה המכוונת, האיטית, במטרות קבועות, איננה מספיקה בהחלט למי שרוצה להיות מוכן כל צרכו להגנה עצמית או למלוי תפקידו (שומר וכדומה). בקרב, או במקרה התנפלות, אין המטרה נראית לעתים קרובות בברור (בחושך, בערפל, וכיוצא בזה) ועל פי רוב היא מתנועעת במהירות. אף הזמן שאפשר להקדיש ליריה הוא מצומצם מאוד: יש לזכור שהמטרה גם היא אינה אלא אדם מזוין, וכל הקודם יפגע ביריבו וימיתנו. על כן נחשבת מהירות הפעולה לעיקר העיקרים ביריה באקדח; מי שאיננו יורה מהיר, לא יחשב ליורה טוב. ועל שום זה נושעת חשיבות יתרה ליריה האינסטינקטיבית, המהירה.

אמונו של אדם הצריך לשלוט באקדח היטב ובבטחון יקיף, איפוא, את המקצועות הבאים: –

(א) היריה המכוונת בזמן בלתי מוגבל;

(ב) יריה מכוונת מהירה בזמן מוגבל;

(ג) השמוש המהיר בנשק ע"י יריה אינסטינקטיבית.


7. יסודות היריה המכוונת.    🔗

יסודות הפעולה הם: (א) מצב הגוף, (ב) החזקת האקדח; (ג) הקליעה, (ד) לחיצת ההדק.

א. – מצב הגוף.

אופן העמידה הוא עיקר חשוב מאד בפעולת היריה באקדח. מצב הגוף המתאים תלוי, בעיקר, במבנהו הטבעי ובהרגשת הנוחיות האישית, אבל תמיד מוטב לסגל עמידה זקופה, מוצקה ונעימה ככל האפשר, כשהגוף מעוין היטב על שתי הרגלים ומופנה לחזית בזוית מתאימה. היד הפנויה תמצא במצב טבעי ונוח; טוב שתהיה מורדת ישר למטה בלי כל מתיחות, או נשענת על המותן. שווי המשקל של הגוף ערכו רב מאד, כיון שמעוט השרירים המתיגעים הוא גורם לטובה. מי שעמידתו קלה וטבעית יצליח במעשיו יותר ממי שעמידתו מאומצת ובלתי נוחה, ולא יתיגע כמותו מיריה ממושכת.

ב. – ההחזקה.

מחזיקים את האקדח באופן שיעמיק ככל האפשר לשבת בכף היד הקמוצה, היינו –באופן שחלקה העליון של כף היד יהיה סמוך ככל האפשר לפטיש או להדק. הבוהן לא תנוח לאורך צדו השמאלי של האקדח ברפיון; עליה ללחוץ עליו בחזקה משמאל לימין ולהוות עם כף היד מעין צבת. אם אין בצדו השמאלי של האקדח שום בליטה שאפשר להשרט בה, יוכל המחזיק אקדח אבטומטי לישר את הבוהן שלו (ראה תמונה ט ותמונה י).

4-1.png
4-2.png

ואולם, אין להפריז על שעור לחיצתה של כף היד. על היורה המתאמן להחזיק החזקה קלה. גם מכוחו של הכדור החזק ביותר לא ישמט האקדח מן היד. המכה החוזרת עלולה לגרום רק כאב חולף ורק בשעה שההחזקה היא לקויה. ה“קפיצה” למעלה מורגשת רק אחרי היריה ואיננה משפיעה כל עיקר על מעוף הקלע. לחץ מופרז על הידית ירעיד את הלוע רעידה חזקה וימנע ע"י כך כל אפשרות לדייק בקליעה. הלחץ הנכון הוא אחד מסודותיה של היריה הטובה. צריך להחזיק את האקדח ביד כדרך שמחזיקים ביצה, שמד אחד חוששים למעכה ומהצד השני חוששים להפילה. רק מי שכבר למד לירות במטרה והיא מתאמן בירית קרב, צריך להגביר את שעור הלחץ, כדי שיתנגד למכה החוזרת ויהיה מוכן ליריה הבאה.

אין לשנות מיריה ליריה את שעור הלחץ הזה של היד על ידית האקדח; שנוי לחץ ביד גורר שנוי מעוף בקלע.

יש לכוון את ההחזקה באופן שסרן הקנה יהיה נתון בהמשך הישר של קו הזרוע. על המדריך להרגיל את אנשיו להחזיק באקדח החזקה נכונה כמתואר. עליו להקפיד על כך מן הרגע הראשון.

יש להתאמן בתרגילי ההחזקה, להלן סעיף 8, א'.

ג. – הקליעה.

הקליעה היא נכונה בשעה שלהב הכוונת העליונה נראה במרכזו של אתנח הכוונת התחתונה ובגובה כתפיה, והוא משיק לעין המטרה ב“שעה 6” שלה. ככה יפגע הקלע במרכז העין14 (תמונה יא). בזמן הקליעה צריך להחזיק את האקדח במישור מאונך לקרקע.

4-3.png

הליקוי הקל ביותר בהצלבת הכוונות או במצב האקדח, יטה את הקלע מן הדרך הרצויה ויוליד פגיעה בלתי מדויקת. כשהלהב נוטה ממרכז האתנח לאחד הצדדים, יטה גם הקלע לאותו הצד; כשהלהב נוגבה מעל הכתפיים, יטה הקלע למעלה, וכשהוא נמוך מהן – למטה (תמונה יב). אם האקדח איננו מאונך לגבי הקרקע אלא מוטה על צדו, יטה גם הקלע לאותו הצד אף אם הוצלבו הכוונות כהלכה (תמונה יג).

4-4.png

הקליעה נעשית בעין אחת: היורה ביד ימין קולע בעין ימין, היורה ביד שמאל – בעין שמאל. את העין השניה צריך לעצום.

4-5.png

לגבי הקליעה יש לזכור כי אין בעולם יורה שידו איננה נודדת על פני המטרה. גם ידיהם של היורים המנוסים ביותר מתנודדות תנודה איטית, נכרת וברורה למדי מסביב לנקודת הקליעה. אין זאת תוצאה של רפיון או מתיחות עצבים, אלא של פעילות האורגניזם הגופני, כגון מחזור הדם, עבודת העצבים הרילה, וכדומה. ואולם בידו של יורה טוב יש בתנודות האקדח קצב וקביעות. ידו נודדת על פני המטרה לאטה ואיננה מקרטעת. אמנם אי אפשר להפסיק את התנודות הללו לגמרי, אבל אפשר ואפשר להשתלט עליהן שלא תהיינה קצרות וחטופות. אין רע אם הן רחבות, ובלבד שתהיינה קצובות; קו-הכוון יתרחק מ“שעה 6” ויתקרב אליה, חליפות, בקצב יציב. תנודת הכוונת העליונה בתוך האתנח תדמה לתנודת מטוטלת מסביב לנקודה אחת – מלמטה לעין המטרה.

התאמן בתרגילי הקליעה, להלן סעיף 8, ב.


ד. הלחיצה.

לחיצת ההדק היא פעולה עדינה מאוד; היא היא הקובעת את גורל היריה. זה הוא הגורם החשוב ביותר שעל היורה לשלוט בו. אפשר להחזיק החזקה גרועה, לקלוע שלא בדיוק, ובכל זאת לירות היטב – הודות ללחיצה נכונה. מצד שני – קיומם של כל התנאים האחרים לא יועיל אם הלחיצה לא נעשתה כהלכה. זאת ועוד אחרת: מעטים הם הטועים בהחזקה או בקליעה, בעוד שכמעט כל הליקויים, שכל כך קשה לגלותם ולעקרם משורש, הם בלחיצת ההדק. כמעט כל יריה בלתי מוצלחת היא תולדה של לחיצה גרועה.

לחיצת הדק פתאומית, הנעשית בבת אחת ברגע שנראה כי הכוונות מוצלבות לשעה 6 של עין המטרה, מקלקלת את הקליעה לחלוטין ומולידה יריה פרועה. יען כי, ראשית – עד שהלחיצה תסתיים והקלע יצא את הלוע, יזוז הקנה ויהיה מכוון למקום אחר, ושנית – פקודת העצבים ללחוץ כשהיא לעצמה, גוררת תנועה פתאומית של היד, שדייה לקלקל את הקליעה.

צריך ללחוץ לאט לאט, בהדרגה והיְשֵר לאחור, בזמן שהכוונות מוצלבות כראוי, אמנם אי אפשר להחזיק את האקדח בלי זיע כל שהוא במשך כל זמן הלחיצה; קו-הכוון ירעד בהכרח ויעבור מצד אחד של נקודת הקליעה אל צדה השני, יעלה למעלה וירד למטה, חליפות. אבל בכל פעם שקו-הכוון מתקרב אל שעה 6 של עין המטרה, צריך להעמיק את הלחיצה בשעור מועט, עד שסוף סוף תפלט יריה באחד הרגעים של מצב קליעה מדויק.

יש לחלק, איפוא, את תנודות היד לשנים: התקרבות אל שעה 6 והגברת הלחיצה עמה, והתרחקות משעה 6 ושמירת שעורה הקיים של הלחיצה ללא שנוי.

בשעת הלחיצה צריך לחשוב על המטרה ולא על ההדק. את המבט ואת תשומת הלב יש לרכז במטרה והיריה תבוא כאפתעה. היורה יודע שסוף היריה לבוא, אבל איננו מתכוון לירותה ברגע מסוים זה או אחר. פקודת העצבים “עכשיו” היתה הודפת את היד הצדה. הרעד הטבעי של היד מרחיק את האקדח ממצבו הנכון בשעור קטן הרבה יותר.

כדי שהלחיצה תהיה שקולה ותעשה בלי זעזועים, צריך להקפיד שלא תעשה באצבע המראה בלבד. הלחיצה מבוצעת ע"י הצבת של האצבע המראה והבוהן, הלוחצת על האקדח כלפי האצבע המראה. כמו כן יש להקפיד על האצבע המראה שתלחץ ישר לאחור עד כמה שאפשר, ובשום פנים לא הצדה או באלכסון; לחיצה לצדדין תוליד יריה לצדדין. שלש האצבעות התחתונות תלחצנה על הידות לחיצה קלה. עם סיום הלחיצה צריך להרפות מההדק מיד ולהוציא את האצבע המראה משמורתו.

4-6.png

מצבה הנכון של האצבע המראה על ההדק מָראה בתמונה יד. היורה יוכל לבצע את הלחיצה באופן הטוב ביותר אם אצבעו תחבוק את ההדק בין פרקה העליון והאמצעי. אבל, הדבר תלוי בהתאמת מבנה היד ואורך האצבע לגודל האקדח. הרבה אנשים יכולים להשיג את המצב האידיאלי הזה רק בטפוסים מסוימים ולא בכל אקדח שהוא.

אמון שיטתי מתמיד ירגיל את העצבים והשרירים לפעול מתוך שתוף ויקנה את היכולת ללחוץ נכונה כמתואר. תרגילי הגמישות לאצבעות (להלן סעיף 8, ג) הם הכנה טובה לאמון הלחיצה גופה.

להלן התמחות מספקת בלחיצה נכונה, יש להתאמן בצרופן של הקליעה והלחיצה (להלן סעיף 8, ד).


8. תרגילי הכנה ליריה מכוונת.    🔗

א. – תרגילי החזקה.

תרגיל א. – מצב היריה.

עמוד כשפניך אל המטרה ורגליך מפושקות כדי צעד רגיל. העתק את רגל שמאלך לאחור באלכסון ובו בזמן הסתובב על רגל ימין, באופן שתפנה למטרה את מותן ימינך.

מצב זה יוצר שווי משקל לכובד האקדח, המושך את יד ימין למטה. חזור על התרגיל כמה עשרות פעמים, לאט לאט, בנוחיות, אבל בדיקנות.

תרגיל ב. – המטוטלת.

עמוד בחדר מול איזה חפץ קטן התלוי על הקיר, שימלא את מקום המטרה. בכף יד ימינך הפתוחה החזק איזה עצם שמשקלו 600 – 700 גרם, אבן למשל, באופן שלא תתאמץ אף במה שהוא. פשוט באופן טבעי ובלי כל מתיחות את יד ימינך בתנועת מטוטלת, מלמטה עד לגובה העינים והמטרה. חזור על התנועה הזאת כמה פעמים. במצב זה נסה לכוון אצבע אחת למטרה ושים לב לתנודות ידך.

לאחר זמן מה עשה אוו התרגיל אגב החזקת אקדח ביד.


תרגיל ג. – חזוק שרירי ההחזקה.

לתרגיל המתואר להלן צריך להקדיש את שני הרגעים האחרונים בכל שעור, אולם על המדריך להמנע מליגע את אנשיו יותר מדי.

המדריך יבאר כי התרגיל הזה תכליתו לחזק את השרירים המחזיקים באקדח, יסביר אותו ויציגנו בשלמות ובפרוטרוט ואחר כך יאמן בו את אנשיו ממצב דום ע"י פקוד.

אחת! – הרם את ידך לגובה הכתפים כשאצבעותיהן מפושקות לרוחה, כל שרירי כף היד מאומצים וגבּה למעלה.

שתים! – סובב את ידיך לאט לאט עד שכפותיהן תהיינה מופנות למעלה.

שלוש! – קמוץ את כפותיה לאגרופים, לאט לאט ומתוך אמוץ כל שרירי ידיך.

ארבע! – הדוף את ידיך בחזקה לאחור עד שפרקיהן ימצאו מתחת לכתפים.

חזור! – שוב לעמודת דום.

ב. – אמון הקליעה.

יש לעסוק בתרגילים המתוארים להלן על מנת להרגיל את המתחילים להצליב את הכוונות נכונה. כדי שהאמון יהיה פורה, על המתאמנים להבין היטב מה היא קליעה נכונה ומה הן תוצאותיהן של השגיאות השונות בקליעה. יש לחזור על כל תרגיל כמה פעמים, עד להתמחות.

סוגרים אקדח במלחצים מחוברים אל שולחן, באופן שיהיה יציב בהחלט. על הקיר, במרחק 4 – 6 צעדים מהאקדח, מדביקים ניר חלק, המטרה. אצל המטרה יעמוד מסמן ובידו עפרון.

בשעת הקליעה צריך הראש להיות יציב לגמרי; אחרת לא תתכן קליעה מדויקת. לשם זה ישען הקולע במרפקו על השולחן ויתמוך בכף ידו עת סנטרו.

תרגיל א. – הצלבת הכוונות.

המסמן יחזיק את העפרון שבידו על גבי המטרה באיזה מקום שהוא. המדריך יגש אל המלחצים, יקלע בכוונות ויוליך על פני המטרה את העפרון שבידי המסמן, עד שחודו ימצא על קו-הכוון. במצב זה תסומן על המטרה נקודה ועליה ישמר העפרון במנוחה גמורה. המתאמנים יגשו אחד אחד אל המלחצים, יתבוננו במצב ההדדי של הכוונות וחוד העפרון ויווכחו שאם מצליבים את הכוונות כראוי, רואים את חוד העפרון על המשך הקו הישר העובר דרך הכוונות.

תרגיל ב. – בדיקת הקליעה.

כל אחד מהמתאמנים יוליך את העפרון שבידי המסמן, כדרך שעשה המדריך בתרגיל הקודם, עד שיראה את חוד העפרון על המשכו של קו-הכוון. המדריך יבקר את הקליעה וידרוש לתקן את השגיאות. מדי פעם בפעם צריך לשנות את מצב האקדח במלחצים, כדי למנוע הצטפפות יתרה של נקודות.

תרגיל ג. – השוואת הקליעה.

המדריך יבאר שאי אפשר לשני בני אדם לקלוע אל נקודה אחת ממש; כך הוא טבען של העינים. אבל אם שניהם קולעים נכונה, יהיה המרחק בין נקודותיהם קטן, (עד 10 מ"מ). אם המרחק בין הנקודות גדול, סימן הוא שאחד מהם טעה בקליעתו.

באמצעות העפרון שבידי המסמן יקבע המדריך נקודה אחת על פני המטרה. המתאמנים יקלעו אחריו, זה אחר זה, מבלי לשנות את מצב האקדח במלחצים. יש לסמן כל נקודה במספר האיש שקבעה. לכשיגמרו יאסוף המדריך את כולם על יד המטרה, יציין את הנקודות הנכונות וידרוש מבעלי הנקודות המוטעות לפרש את סבות שגיאותיהם.

תרגיל ד. – בדיקת הקליעה באמצעות דיסקוס.

לצורך התרגיל הזה יש להכין דיסקוס של ניר עבה, בעל ידית. באמצע הדיסקוס יסומן כתם שחור עגול, בקוטר 15 מ"מ בערך, ובמרכזו של הכתם נקב, כדי חודו של עפרון.

התרגיל נעשה כמו תרגיל ב, אלא שקולעים אל שעה 6 של כתם השחור. המסמן יחזיק את הדיסקוס בידית ויסמן נקודות בעפרונו במרכז הכתם. המדריך יבקר וידרוש לתקן את השגיאות.

תרגיל ה. – בחינת הקליעה.

המדריך יבאר שאי אפשר לאדם לקלוע פעמים אל נקודה אחת ממש; כן הוא טבע העין. כשאדם קולע שלוש פעמים תתקבלנה שלוש נקודות, היוצרות משולש. ואולם אם הקליעה נכונה, יהיה המשולש קטן, לא יותר מצפורן הבוהן.

המתאמנים יקלעו כל אחד שלוש פעמים בדיסקוס הקליעה. המסמן יחבר את הנקודות למשולשים ויציין כל משולש במספר בעליו. לכשיגמרו כל האנשים לקלוע, יאספם המדריך על יד המטרה, ינתח את תוצאות הקליעה וידרוש מאלה ששגו בקליעתם לפרש את סבות שגיאותיהם.

יש להסביר כי משולש בעל גובה מוגזם הוא סימן לשגיאה בתפיסת הלהב בגובה הכתפיים ומשולש בעל בסיס רחב מדי הוא סימן לשגיאה בתפיסת הלהב במרכז האתנח.

ג. – תרגילי גמישות לאצבעות.

כדי לפתח את כושר הפּעולה של כף היד בכלל ושל האצבע המראה בפרט צריך לעסוק בתרגילים הפשוטים האלה: –

תרגיל א. – קפוץ את כף ידך. פשוט בבת אחת את כל אצבעותיך כשהן מפושקות. שוב וקפוץ את כף היד וחזור חלילה.

תרגיל ב. – קפוץ את כף ידך. כפוף ופשוט את האצבע המראה כמה פעמים, מבלי להזיז את אחת משאר האצבעות.

תרגיל ג. – פשוט את אצבעותיך אחת אחת, לפי הסדר הטבעי; שוב וסגור את האצבעות וחוזר חלילה.

לתרגילים האלה צריך להקדיש שני רגעים בכל שעור.

ד. – אמון בקליעה ולחיצה.

כדי לתרגל את כלי-הנשק, להכיר את תכונותיו וללמוד את הפעולות הנחוצות לשם יריה, טוב להתאמן בקליעה ולחיצה באקדח בלתי טעון. אקדח פטישי נוח לכך ביותר. כדי שהפטיש לא ישתפשף, צריך לחבוש עליו טבעת של גומי. המדריך יציג את הפעולה פעם אחת כשהוא פונה לימין חניכיו ופעם אחת כשהוא פונה לשמאלם, כדי שיראו את ידו בפעולתה משני הצדדים.

בדוק את האקדח והווכח שאיננו טעון. שלוף אותו בימין, כוון את הקנה כלפי מעלה, דרוך את הפטיש ופשוט את הזרוע קדימה לזוית של 60 מעלות מן הגוף. במצב זה תן את עיניך בשעה 6 של עין המטרה, נשום נשימה עמוקה והעלה את האקדח לאט לאט עד שקו-הכוון יהיה נמוך במקצת מעין המטרה. כאן עצור את הנשימה, קלע לשעה 6 ולחץ על ההדק ישר לאחור. כמתואר למעלה, עד שהפטיש ישמט ברגע שהכוונות מוצלבות בדיוק לשעה 6 של עין המטרה. עם שמיטת הפטיש הורד את היד לזוית של 45 מעלות מן הגוף.

יש להמנע מנשימה עמוקה ביותר, כדי שלא ליגע את הריאה. אין להמשיך בקליעה עד להרגיש מחנק. במקרה כזה צריך להפסיק, לנשום כמה נשימות ולהתחיל מחדש.

צריך להתרגל שלא לעצום את העין הקולעת ברגע שמיטת הפטיש, אלא להתבונן במצבו של קו-הכוון באותו הרגע (ראה להלן, סעיף 10). בזמן הראשון יהיה קשה מאוד להסדיר את הלחיצה באופן שהפטיש ישמט ברגע של קליעה מדויקת, אבל אמון סבלני במשך זמן מה יקנה את הסגולה הזאת.

יש לשים לב להשפעתה של שמיטת הפטיש על מצב הקנה. אם היא מזיזה את הקנה ממקומו – צריך לשנות את ההחזקה, להעלות את היד על גבי הידית או להורידה או להחזיק ביתר רפיון או ביתר אמוץ, עד שתופסים את אופן ההחזקה המתאים, שהודות לו לא תפעל שמיטת הפטיש על הקנה לגמרי.

ע"י תרגילים כאלה של קליעה ולחיצה במשך זמן מה, ירכוש לו המתאמן עמדה מתאימה והחזקה נכונה, וילמד לצרף את הקליעה המדויקת ללחיצה הנכונה. לאחר שישיג את היסוד הזה, יוכל להתחיל ביריה ממש.


9 . האמון ביריה חיה.    🔗


לשם יריה חיה יש לבחור מקום נעזב ובו מחיצה העשויה לקלוט את הקליעים, כמו מחצבה עזובה, צלע הר תלול ושמם, וכדומה. מוטב להתחיל תחת כפת השמים ולא בחדר סגור, כי נפץ היריה והזעזוע שלאחריה חלשים יותר בחוץ ואינם מכבידים את השפעתם המרגיזה על עצביו של הטירון.

בקביעת מקום המטרה יש לשים לב למצב השמש. בדרך כלל מוטב לירות ישר אל מול השמש או להפנות את הגב אליה. הרוח משפיע באופן נכר, ביחוד על יריה מהירה. אם כוונו של הרוח יציב, אפשר לשנות את נקודת הקליעה באופן מתאים, ובדרך זו להתגבר על הפרעתו. אבל אם כוונו משתנה, מוטב לחכות עד שיפסק. אם הרוח חזק מוטב להפנות אל המטרה את הגוף כולו ולא את הצד בלבד.

אור מלאכותי משפיע על הקליעה. צריך להכיר את השפעתו ולהסתכל אליה מתוך נסיון. לצורך יריה בטווח של 20 ירד (כ-18 מטר) יש לקבוע את מקור האור במרחק 4 רקלים (כמטר ורבע) מן המטרה ובגובה של רגל אחת (כ-30 ס"מ) למטה מקו-הכוון. אחרי-נסיונות רבים נמצא שמנורה מתאימה לצורך זה היא מנורת חשמל מזדה (Mazda) בת 40 ווט ובעלת רפלקטור של אלומיניום צבוע לבן, הנטוי בזוית של 45 מעלות. מחשש כדור תועה צריך להגן על המנורה וכליה בלוחות פלדה או עץ עבה. אין להאיר את נקודת-היריה.

אחרי קביעת המטרה מודדים את המרחק הראוי ומסמנים את נקודת-היריה. המתאמן יתחיל בטווח של 5 מטרים ובמטרה א. עם התקדמותו יגדיל את המרחק ויקטין את המטרה, עד שיסיים בטווח של 20 מטר ובמטרה ג (ראה להלן פרק ו, סעיף 1, ב).

את הכוונת העליונה צריך להשחיר ע"י צבע עשוי לדבר, או לפחות בעשן גפרור. להב מושחר לא יתנוצץ, והודות לכך תהיה אפשרות לירות בדיקנות גם בשמש, אם אין צל במקום.

אחרי ההכנות האלה טוענים את האקדח, דורכים אותו ויורים מתוך קליעה מדויקת ולחיצה נכונה, כמתואר למעלה.

אם הקליעה והלחיצה נעשו כראוי וכוונתיו של האקדח מדויקות, יפגעו הקלעים במרכז העין. הצטפפות הקלעים בשטח קטן היא הוכחה ליריה טובה, אפילו אם הם פגעו בחלק אחר של המטרה; אבל יש לשאוף לפגיעה במרכז העין. מראשית האמון צריך לשאוף להקטנת פזורם של הקלעים. לאחר שהמתאמן ירכוש לו נסיון ידוע, יתאמץ לצפף את פגיעותיו יותר ויתר, ואם יש צורך בדבר, יתאם את כוונות אקדחו.

אחרי כל יריה צריך היורה להסתכל במטרה ולראות את נקודת הפגיעה של כדורו, כדי שיעמוד על השפעות האור, הרוח, השנויים במצב הכוונות, וכו', וידע כיצד להתאים את פעולותיו לתנאים הקיימים. כדי לחסוך זמן, אפשר למנות איש מיוחד, שיעמוד בקרבת המטרה במקום מוגן ויראה על נקודות הפגיעה במוט ארוך שבידו.

לא כדאי להרבות באמון עד להתיגע. זמן של שעה או שעתים ביום הוא די והותר. ע"י ירית 20 – 30 כדור יום יום באופן זהיר ומדויק, יתקדם המתאמן במהירות, וכעבור שלושה חדשים ישיג רמת מומחיות גבוהה למדי. בראשונה יש להתאמן לא יותר משלוש פעמים בשבוע ואין לירות יותר מעשרה כדורים בכל פעם. יש להתחיל בקצב אטי מאד ובלי הגבלה בזמן; היורה צריך שיהיה לו פנאי להרהר על תוצאותיה של כל יריה ויריה ולהתאמץ לגלות את שגיאותיו ולתקנן. הקפדה על כל תג ותג היא יסודו של אמון היריה, ורק לאחר התמחות ידועה אפשר להגדיל את קצב הנהלתו.

אחרי כמה יריות מטשטשות הכוונות והמטרה בעיני יורים רבים, כאילו ערפל מכסה עליהן. זה הוא גלוי רגעי של התיגעות, שאין להצטער עליה ואין לנסות להתגבר עליה ע"י אמוץ הראיה. אמוץ כזה רק יגדיל את העיפות. מצד שני – אין הכרח ליורה באקדח לראות את המטרה בעליל. אם לחיצת ההדק נעשית כהלכה, אפשר לפגוע פגיעה טובה גם מבעד לערפל הזה.

קליעה ממושכת מזיקה תמיד, כיון שהיא מיגעת את היורה. מוטב להניח את האקדח כמה וכמה פעמים, אם אין מצליחים לירות כהלכה במשך 10 דקים, מאשר להחזיקו ביד רועדת ולחכות. הקַלע המובהק איננו קולע לעולם שעה ארוכה; להיפך, יריתו מתהווה כמעט מיד לאחר שהתחיל לקלוע. אבל לעתים יקרה שגם היורה המנוסה ביותר מפסיק את קליעתו ומניח את אקדחו מבלי לירות.


10. תפיסת היריה    🔗

היריה תבוא כאפתעה למי שלחץ כדין. הודות לזה ישתמר במוחו של היורה צלום מדויק של מצב הכוונות על פני המטרה ברגע האחרון שלפני התהוות היריה. הצלום הזה חשוב ויקר מאוד. יש לשים לב אליו, ואחר כך להזכר בו ולהתבונן בו. על ידו אפשר להווכח, באופן מדויק פחות או יותר, אם היריה נעשתה כראוי, וכן אפשר לקבוע את נקודת פגיעתו של הקלע על גבי המטרה. יורה מנוסה יכול לדעת למפרע היכן פגע הקלע שלו.

לזה קוראים “תפיסת היריה”.

תפיסת היריה מחייבת התבוננות בלתי פוסקת בכוונות ובמטרה מבלי לחשוב על ההדק. הדבר מסייע ללחיצה הנכונה ומונע את הרתיעה (ראה להלן, סעיף 12). מלבד זאת הוא מאפשר ליורה להגדיר את סבתה של יריה לקויה ולדעת אם האשמה תלויה בו או בנשק.

לדוגמא: אחרי כמה יריות מדויקות בתכלית אין קלע אחד פוגע במרכז העין, אף על פי שלדעת היורה היו קליעתו ולחיצתו נכונות. יש לברר, איפוא, אם לא נעתקו הכוונות ממקומן, אם לא השתנה האור, או שמא טעה המסמן שעל יד המטרה. אם אין היורה בטוח בהחלט בדיקנות פעולותיו, עליו לתלות את האשמה רק בעצמו ולא לחשוב על תקונים אלא לאחר נסיונות חדשים, שיוכיחו כי לא בו האשמה.

תפיסת היריה מלמדת את היורה לשלוט בעצמו ולהרהר על סבותיהן של השגיאות שנעשו.


11. תֵּאוּם הכוונות

אם אין הקלעים פוגעים במרכז העין אף על פי שדיקנות הקליעה והלחיצה עומדות למעלה מכל ספק, סימן שהכוונות אינן מדויקות. בנשק-מטרה עשויות הכוונות לתאום; מתָאמים אותן או ע“י הזזת הכוונת התחתונה באותו הכוון שאליו צריך להטות את פגיעת הקלעים, או ע”י הזזת הכוונת העליונה בכוון הנגדי. למשל – אם הקלעים מימינים יותר מדי וצריך להטותם שמאלה, מזיזים את הכוונת התחתונה שמאלה או את העליונה ימינה; אם פגיעתם של הקלעים גבוהה יותר מדי וצריך להנמיכה, מנמיכים את הכוונת התחתונה או מגביהים את העליונה. מזיזים את הכוונת בשעורים קטנים מאוד. את תוצאות התאום יש לבדוק מיד; אם לא הושגה התוצאה הרצויה, צריך לשוב ולתאם את הכוונות על פי הכלל שלמעלה.

אם הכוונות אינן עשויות לתאום, צריך לשנות את נקודת-הקליעה באופן מתאים. אם הקלעים מימינים – צריך להשמאיל את נקודת-הקליעה; כשהם מגביהים לפגוע – להנמיכה, וכן כיוצא בזה (ראה להלן, פרק יא, סעיף 2, ג).


12. הרתיעה ותקונה.

הרתיעה היא אמוץ שרירים, הנעשה מתחת לסף ההכרה כהתנגדות למכה החוזרת. זהו הרגל רע ומזיק הגורם יריה פרועה ומשונה. לאמתו של דבר אין כאן אלא תוצאה של לחיצת הדק שלא כדין; מי שלוחץ כראוי איננו יודע מתי תתרחש המכה החוזרת ואיננו יכול להרתע מפניה.

עם גלויה הראשון של הרתיעה יש לאחוז באמצעים לעקירתה. אפשר לגלותה בנקל ע"י שמכניסים בלי ידיעת היורה – כדור מת או תרמיל ריק בין הכדורים החיים שבאקדח. אם דבק ביורה הרגל הרתיעה, תזנק ידו לפנים גם כשהפטיש מכה על כדור מת.

כדי להמנע מן ההרגל הזה מלכתחילה, צריך להתחיל את אמון היריה בכדורים קלים ביותר, או בירית מתנים. לאחר שדבק אפשר להתגבר עליו ע"י מאמץ רוחני מכוון לכך: החלטה תקיפה, שבה ירוכז כל כוח רצונו של המתאמן, לא לשים לב להתפוצצות הכדור. יש לזכור שהתפוצצות זו אין בה כדי להזיק בכלום.

הדבר דומה לחולה השוכב במטה ומחכה לרופא שיבוא ויעשה לו זריקה. הוא מתאר לעצמו את הכאב שיסבול. שתי דרכים לפניו: לאמץ את שריריו בחזקה, להדק את שניו, וליצור בכלל “מצב הכון” עצבני, או להתיר את המתיחות העצבנית, לשכב במנוחה, ולא לצפות לדקירה מתוך עוית. הדרך הראשונה רק תגביר את הכאב; השניה לא תתן מקום לתגובה עצבנית. הוא הדין ברתיעה: אין לצפות למכה החוזרת; יש להתנהג באופן סביל בהחלט ולחשוב רק על הכוונות והמטרה.

לשם עקירת הרגל הרתיעה כדאי לפעמים להפסיק את אמון היריה לכמה ימים ולעסוק בתרגילי לחיצה שיטתיים, מתוך החזקה בלתי מהודקת ותשומת לב מיוחדת למצב הכוונות ברגע התהוות היריה; יש לעמוד במחשבה על הנקודה שבה היה פוגע הקלע, אילו היה אקדח טעון, זאת אומרת – לתפוס את היריה. אם המתאמן יכול לתפוס את יריתו בכל פעם ואם החזקתו נעשית יציבה, אפשר לו לשוב ליריה חיה בכדורים הקלים ביותר, אגב תפיסת היריה.

תחבולה אחרת לעקירת הרתיעה היא השמוש במשך שבוע או שבועים באקדח אויר.


13. יריה מהירה

עם התקדמות האמון יש להגביל את שעור הזמן הנתן ליריה, מבלי לפגום בדיקנותה, ואחר כך להקטינו בהדרגה. חלק הארי מן הזמן הנחוץ ליריה מהירה מתבזבז על שליפת הנשק, דריכתו, ופשיטת היד ליריה. ההכנות האלה גוזלות זמן רב מדק אחד עד שלשה דקים, הכל לפי זריזותו והכשרתו של היורה. ואולם דברים אלה הם ענין לאמון היריה האינסטינקטיבית, כאן יש לפעול בשיטה זו:

בתחילה יש להעמיד את הזמן הקצוב על 5 דקים ליריה, אחר כך על 3 ולבסוף על 2. הטווח – בתחילה 5 מטרים, אחר כך 10, ולבסוף 20 מטר. המטרה – א (ראה להלן פרק ו, סעיף 1, ב')). המצב – הפנים לחזית, האקדח טעון והיד פשוטה כלפי מטה: הנצרה סגורה. על המתאמן לפתוח את הנצרה, להרים את ידו ולקלוע ולירות.


 

ה. היריה האינסטינקטיבית.    🔗

1. מהותה ויסודותיה.    🔗

א – הערת כלליות.

ביריה אינסטינקטיבית מכוונים את האקדח למטרה לא על פי הכוונות אלא על פי ההחזקה הנכונה וחוש הכוון הטבעי בלבד. הכוון ולחיצת ההדק נעשים כאחד, אינסטינקטיבית. אין הנשק יציב לעומת המטרה אף רגע אחד; היריה מתהווה בעוד האקדח מתנועע.

היריה האינסטינקטיבית דומה לזריקת אבן ביד: העין, המסתכלת במטרה, מכוונת את היד הזורקת את האבן. כיוצא בזה צריכה עינו של היורה לכוון את האקדח שבידו באופן שהקלע הנפלט מתוכו יפגע במטרה.

יורים יריה אינסטינקטיבית במקרים אלה: –

א) כשמרחק המטרה קטן ביחס (השעור תלוי בהכשרתו האישית של היורה);

ב) כשהמצב מחייב יריה מהירה;

ג) בחושך.

היריה המהירה ביותר – ובמקום צר אף המועילה ביותר – היא ירית המתנים. לתכלית זו מועילות מאוד מחסניות בעלות תפוסה גדולה; נחוץ אמון מתמיד, שעל ידו יוכשר היורה לכוון את נשקו באופן אינסטינקטיבי.

ירית מתנים – הנעשית על פי חוש הכוון הטבעי – יורים עד לטווח של 10 מטרים. בטווח ממוצע (עד 20 מטר), או כשהמטרה מופיעה לפתע פתאום אף ברחוק מקום, אלא שאין הזמן מספיק לשמוש בכוונות, צריך לירות על פי חוש הכוון הטבעי עם הרמת האקדח אל מול המטרה, כמפורש להלן. בטווחים רחוקים מזה יורים יריה מכוונת, מתוך שמוש בכוונות. ואולם, מוטב שכל יורה יקבע לעצמו, על סמך נסיונו הוא בככר-היריה, עד לאיזה מרחק יכול הוא לסמוך על חוש הכוון האישי שלו.

ואלה הם יסודיותיה של היריה האינסטינקטיבית: –

א) החזקה נכונה, ב) חוש הכוון הטבעי, ג) לחיצת הדק נכונה, ד) מהירות הפעולה.

דרגת האמון הראשונה, תכליתה להקנות דיקנות; אמצעיה הם שלושת היסודות הראשונים. הדרגה השניה, הגבוהה, תכליתה לפתח את מהירות היריה הנעשית על פי חוש הכוון הטבעי.

ב. – ההחזקה נכונה.

על מהותה של זו דובר כבר למעלה (פרק ד, סעיף 7, ב). לגבי יריה אינסטינקטיבית יש להוסיף כי נכונה היא החזקה כזו שעל ידה מובאות כוונותיו של האקדח באופן טבעי אל הקו שבין העין והמטרה, תוך כדי הרמת האקדח ליריה. הודות להחזקה כזו יכוון הקלע למקום הרצוי אף על פי שהיורה איננו מתבונן כלל בכוונות, אלא רק נותן את עיניו במטרה.

מכיון שפניו של היורה – ולא צדו – הם הפונים אל המטרה כשהוא יורה יריה אינסטינקטיבית, עליו לכפוף את כף יד ימינו בשרשה, ולא לפשטה באופן שתהיה המשך הזרוע.

הבאת הכוונות למצבן האפקי הנכון תלויה במדת החביקה שהיד חובקת את הידית, היינו – במצב היחסי של פרקי האצבעות ושמורת ההדק. הבאת הכוונות למצב גבהן הנכון כשמצבן האפקי נכון הוא – תלויה במקום החזקתה של היד. יותר שתגביה להחזיק בידית, יותר תגביה הכוונת העליונה. בדרך כלל צריך להגביה בהחזקה ככל האפשר, אבל אין לקבוע כאן שום חוק מסוים; איש איש והחזקתו הנכונה שלו. על כל אדם לגלות את ההחזקה המתאימה לידו ולכלי-נשקו.

חסרון מעציב בכמה מיני אקדחים הוא הזוית הישרה שבין הקנה והידית. הדבר גורם לכוונות שתהיינה מכוונות כלפי מטה בזמן שפרקה של כף היד מכוון באופן טבעי כלפי קו-הכוון. כדי לתקן את המעוות הזה צריך לכפוף את כף היד כלפי מעלה, הפגע הזה אין לו מקום באקדחים שידיותיהם נטויות מהקנה בזוית קהה.

אפשר ללמוד את ההחזקה הנכונה ע"י התרגילים א' וב' להלן, סעיף 3, ג.

ג – חוש הכוון הטבעי.

אין זה אלא הכשרון הטבעי לכוון את היד לעומת איזה עצם שהעינים מסתכלות בו. את הכשרון הזה יש לפתח ואת היד צריך להרגיל למשקל האקדח ועיונו, עד שהכוונות תהיינה מצטלבות בדיקנות תמיד, בכל כוון שהוא וכלפי כל מטרה שהיא, שעיני המחזיק נתונות בה.

לא די להושיט את האקדח סתם כלפי המטרה. על היורה לבחור לו עליה נקודה מסוימת שבה יתן את עיניו וירכז את תשומת לבו; היא נקודת-הקליעה ליריה אינסטינקטיבית. אחרי שיתרגל בכך, יספיקו לו התנאים האלה לשם פגיעת כדורו באותה הנקודה שבחר לו. דיקנותה של היריה תגדל ופזור הקלעים יפחת, במדה שכל מעיניו של היורה מרוכזים יותר בנקודה שבחר.

כמו חוש הכוון עצמו טעונים התפתחות גם אותם השרירים העוסקים בהרמת הנשק וכוונו. ע"י תרגילים מיוחדים, שיתפרשו להלן, אפשר לפתח את השרירים ולטפח שתוף פעולה מלא בין העין והיד, שפריו יהיה הכוון המהיר של האקדח למטרה.

ד. – לחיצת ההדק.

ערכה של לחיצת ההדק נתבאר כבר למעלה; כן ידובר בעיקר על אופן הלחיצה המיוחד ליריה האינסטינקטיבית.

הלחיצה הנכונה היא אטית ורציפה, והיא מתגברת והולכת בהדרגה ובלי הפסק. הלחיצה נעשית בכל כף היד ואיננה תנועה בלתי תלויה של האצבע המראה בלבד. יש להזהר בה שלא תעשה בבת אחת כעין עוית ושתכוון ישר לאחור, בקו מקביל לסרן הקנה. היורה מתחיל ללחוץ בו ברגע שהוא מתחיל להרים את הנשק שבידו לעומת המטרה שלפניו, ועליו לסיים את לחיצתו ולהטיל את כדורו בו ברגע שהאקדח כוון כראוי.

יש להרבות באמון הלחיצה הנכונה (תרגיל ג', להלן, סעיף 3, ג), עד שתעשה אבטומטית; אחרת ישכח הדבר בשעת הצורך והיריה תהיה פרועה.

אחרי רכישת ההרגל ללחוץ נכונה, צריך ללמוד כיצד להתאים את זמן שמיטתו של ההדק (תרגיל ד', להלן סעיף 3, ג). התאמה זו טעונה הרגל מרובה יותר מכל שאר יסודות היריה באקדח. אבל משסגל היורה לעצמו את ההרגל הזה, יוכל להטיל את קלעו במטרה אבטומטית ובנקל, כדרך שאדם זורק אבן באיזה עצם שלפניו.

בדרך זו נעשית היריה יותר מהר מאשר בדרך היריה המכוונת ואף על פי כן נעשית הלחיצה לאט, שכן מתחילים בה עם הרמת הנשק לעומת המטרה.

ה. – מהירותה של היריה האינסטינקטיבית

יריה מהירה וטובה היא תולדת היסודות המפורשים למעלה – החזקה נכונה, חוש כוון מפותח ולחיצת הדק מדויקת – כשהם מתחברים לאחד.

אין כאן מקום לדקדוקי קליעה. לחיצת ההדק נעשית בעוד האקדח מתרומם לעומת המטרה והיא מסתיימת עם הצלבתן האינסטינקטיבית של הכוונות כלפיה.

אין להגביל מראש את זמן ההרמה והלחיצה. בראשונה צריך להתאמן ביריה אגב הרמה אטית. לאחר זמן תגיע מהירות היריה אל הגבול האפשרי של מהירות ההרמה.

2. אש מהירה.    🔗

אפשרות האש המהירה היא עיקר מעלתו של האקדח האבטומטי; יסודה הוא תקון מהיר של מצב הכוונות בין יריה ליריה וכוון מיושב למטרה. מי שהתאמן להשיב את הכוון לישנו בזריזות, מיד לאחר היריה, יחסוך זמן רב, שיוכל לנצלו לצורך השבחתם של הכוון והלחיצה.

איש בלתי מאומן יורה בחפזה; אקדחו רועד בידו המזנקת מכוח ההתפוצצות למעלה. הלה אינו מסוגל לתקן את הכוון בין יריה ליריה אלא מתוך שהייה מרובה. הפוכו של דבר אצל היורה המאומן: אקדחו יציב, ידו איננה נרתעת אלא מעט, ואת הזמן שהוא חוסך הודות לאותה היציבות הוא מקדיש להשבחת כוונו ולחיצתו.

יורה חרוץ מוכשר לירות במהירות גדולה. לגבי אש מהירה עולה האקדח האבטומטי על התפי, הודות לזה שהמנגנון שלו סופג את כוח המכה החוזרת והאקדח איננו מתרחק מנקודת הקליעה אלא במעט.

ה“כוון” ותקון הכוון שנזכרו למעלה, אין פרושם הצלבת הכוונות כמו ביריה מכוונת, אלא כוון אינסטינקטיבי של האקדח אל נקודה מסוימת מתחת לנקודת הקליעה, שממנה יתרומם אל מול האחרונה.

התאמן להחזיק את האקדח היטב ולעכב את רתיעת היד עם היריה. התאמץ להשיב את הכוונות למצבן הקודם מיד אחרי כל כדור. הגבה ככל האפשר את החזקתך בידית האקדח. ההרגל יקנה את הכשרון להניע את הנשק מטה ומעלה ולירות ברגע הנכון בלי שום שהייה ועכוב. מהירות של שתי יריות במשך שני דקים, או אפילו דק אחד, איננה מוגזמת כלל לגבי יורה מאומן. הדבר טעון בזבוז כדורים הרבה, אבל הפסדו יוצא בשכרו.

כתום מספר הכדורים הקצוב, הורד את ידך לזוית של 45 מעלות מן הגוף.


3. תרגילי הכנה.    🔗

א. – הוראות כלליות.

מן ההכרח הוא לעסוק בתרגילים המתוארים להלן קודם שנגשים ליריה חיה. אמון מתמיד באותם התרגילים יקנה לעוסק בו שמוש מהיר ואינסטינקטיבי בנשק. יש להמשיך את האמון בתרגילי ההכנה גם בעת אחת עם האמון ביריה חיה, ובאמצעות התרגילים – לתקן את השגיאות שנתגלו מתוך היריה.

לשם האמון הזה יש צורך בכדורים מתים ובמחסניות מלואים. רק אמון היריה המהירה לא יתכן בלי כדורים חיים. על הפטיש צריך לחבוש טבעת של גומי, כדי שלא ישחק.

שני מיני תרגילים הם: א) תרגילי שרירים, ב) תרגילי כוון ולחיצה. תכליתם של תרגילי השרירים היא לפתח את השרירים העסוקים בפעולת היריה, שאינם עובדים בחיי-יום-יום כי אם מעט ולעשותם גמישים.

אין לשנות מסדר התרגילים הקבוע. יש לעסוק בהם בהתמדה ובשיטתיות. תמיד צריך להקדים את תרגילי השרירים לתרגילי הכוון והלחיצה. בין תרגיל לתרגיל – הפסקה.

יש לעשות כל תרגיל ביד ימין ושמאל חליפות. בכל יד יש לחזור על התרגיל כמספר הכדורים שהאקדח טוען. הדבר גם ישריש את ההרגל המועיל לספור את הכדורים בזמן היריה.

ב. – תרגילי שרירים

תרגיל א. – דריכת האקדח.

החזק את האקדח בזוית של 45 מעלות מן הגוף.

א) אם האקדח פטישי, שים את בוהן היד מחזיקה על גבי הפטיש והתאמן בדריכה מהירה, תוך כדי הנפת הזרוע והאקדח כלפי מעלה15. לאחר שתתמחה בזאת, למד לדרוך את הפטיש עם שליפת האקדח.

ב) אם האקדח בלתי פטישי, התאמן בדריכת מקור מהירה ע"י פתיחת הסדן.

התאמן בדרך זו והוסף עד שתלמד לדרוך בלי אבוד זמן כל שהוא ומבלי שאצבעותיך תתקלנה. הזהר מאוד באצבע המראה, שלא תלחץ על ההדק בעודך דורך.


תרגיל ב. – שליטה בעצבים ובשרירים.

בחר לך נקודת-קליעה, 2 ס"מ קטרה. עמוד במרחק 3,50 מטר ממנה וקלע אליה קליעה מדויקת בכוונות. התמד במצב זה במשך רגע אחד.

תרגיל זה מפתח את כוח הרצון ואת השליטה בעצבים ובשרירים; אינו עניני לדרך היריה.

תרגיל ג. – הנעת הנצרה.

פשוט את ידך ודרוך את הפטיש. התרגל לפתוח את הנצרה ולסגרה בבוהן היד המחזיקה16.

תרגיל ד. – החלפת מחסניות מהירה.

החזק את האקדח בסמוך למתניך כשמחסניתו ריקה וצנתו פתוחה.

לחץ על מצד המחסנית בבוהן היד המחזיקה ושלוף אותה. התאמץ לעשות זאת מבלי לשנות את ההחזקה17. הכנס מחסנית שניה, טעונה כדורים מתים, ותן לצנה להסגר. (באקדחים בעלי מצד-צנה עליך לפתוח תחילה את המצד. בפרבלום יש למשוך בסדן לאחור באצבעות היד הפנויה).

ג. – תרגילי כוון ולחיצה.

תרגיל א. – החזקה.

החזק את האקדח בידך כשהיא פשוטה לפנים וכלפי הקרקע. תן עיניך במטרה והרם את האקדח לעומתה. שים לב לכוונות אם הובאו ישר אל קו-הכוון. התאם את החזקתך עד שתהיה נכונה.

תרגיל ב. – פתוח חוש הכוון.

שרטט על הכותל קו מאונך. 5 ס“מ למעלה מקצהו העליון שרטט עגול בקוטר של 2 ס”מ. עמוד במרחק 3,50 מטרים.

החזק את האקדח בזוית של 45 מעלות מן הגוף. העלה והורד את ידך לאורך הקו כשהכוונות מכוונות אליו. הנסיון ילמדך להניף את האקדח אל נקודת-הקליעה (העגול) באופן שהכוונות תהיינה מצטלבות כראוי, מבלי שתסתכל בהן. יש לשים לב לזה שהכוונות תעלינה אל מול נקודת-הקליעה שתיהן כאחת. הדבר יעשה אבטומטית, אם ההחזקה תהיה נכונה והזרוע וכף היד תהיינה ישרות.

תרגיל ג. – לחיצה.

החזק האקדח ליד מתניך, דרוך אותו והתאמץ לבצע את לחיצת ההדק בכל כף ידך, כאילו הנך סוחט מים מספוג. הרגש כיצד ההדק מחליק ועובר בדרכו. התאמן והוסף עד שתרגיל את ידך ללחוץ באופן כזה אבטומטית.

תרגיל ד. – שמיטת ההדק.

עמוד לפני המטרה, במרחק 3,50 מטרים ממנה. החזק את האקדח החזקה נכונה כשהוא דרוך, בזוית של 45 מעלות מן הגוף. תן עיניך במטרה והרם את האקדח ישר לעומתה. עם הרמת היד התחל ללחוץ לחיצה ההולכת ומתגברת בהדרגה, באצבע המראה על ההדק ובכל כף היד על בית-האחיזה. הסדר את הלחיצה לפי מהירות ההרמה, באופן שההדק ישמט והקלע יפלט מתוך הקנה באותו הרגע ממש שהכוונות הוצלבו נכונה.

תרגיל ה. – יריה חטופה.

טען את האקדח כדורים מתים; אם אין כאלה ברשותך, הוצא את המחסנית. החזק את האקדח ביד ימין בזוית של 45 מעלות מן הגוף. האקדח מוטה על צדו וגב כף היד למעלה.

ביד שמאל משוך בסדן לאחור ודרוך את המנגנון (לשם זה יש לפתוח תחילה את הנצרה). הרם את האקדח ישר אל מול נקודת-הקליעה ולחץ על ההדק לחיצה חזקה ללא מעצור בכל כף היד, בו ברגע שהכוונות משיקות לנקודת-הקליעה.

באקדח תפי צריך להתאמן גם בלחיצה הדורכת את הפטיש ושומטתו כאחת וגם בלחיצה שאינה אלא שומטת את הפטיש אשר נדרך קודם לכן בבוהן (למעשה יש לנהוג כך תמיד, אם הזמן מספיק לדבר).

לחיצת הדק זו טעונה אמון קפדני. מהירות לדוגמא היא של יריה מדויקת אחת במשך שני דקים.

תרגיל ו. – יריה לפי חוש הכוון.

נהג כמו בתרגיל הקודם, אבל כוון אינסטינקטיבית ולא בכוונות. מיד לאחר התהוות היריה הסתכל בקו-הכוון ומהר לתפוס את מצבו.

תרגיל ז. – ירית מתנים.

בדוק את האקדח והחזק אותו על יד מתניך. התאמן לכוונו במהירות אל גוף אדם ממרחק 3,50 מטרים, בעודך הולך לפנים או מקיף איזה קרן זוית. עליך להקנות לידך את הכשרון לכוון אינסטינקטיבית ובדיקנות.

בירית מתנים יש להתאמן בעיקר בכדורים חיים.


4. תרגילי יריה חיה.    🔗

א. – הוראות כלליות.

היריה החיה היא השמוש המעשי בפרי התרגילים. על ידה יתגלו הליקויים והשגיאות הטעונים תקון. לתקנם אפשר ע"י חזרה אל אותם התרגילים.

אין להתחיל ביריה חיה מבלי להתאמן תחילה בתרגילי ההכנה. האמון הקפדני בתרגילים יחד עם היריה החיה, יקנו את המומחיות הנחוצה.

על הטירון להתחיל ביריה במטרת-אדם בטווח של 5 מטרים. עם התקדמותו יש להגדיל את המרחק בהדרגה.

יש לבחון בחינה מעשית את לחיצת ההדק אם היא נעשית כהלכתה ולבסוף – את התאמת זמנה של שמיטת ההדק.

אמונתו של היורה ביכלתו להחזיק את האקדח כראוי ולירות נכונה מבלי לקלקל את הכוון ע"י לחיצה שלא כדין, – היא גורם חשוב להצלחתו.

ב. – סדרת תרגילים א'.

תרגיל א. – לחיצה נכונה ובחינתה.

קבע לך מטרה של 100 ס“מ X 100 ס”מ, שבאמצעיתה עובר קו שחור, 60 ס"מ ארכו. עמוד במרחק 5 מטרים, טען והכון. הרם את האקדח מול הקו בתנועת יד רציפה. תוך כדי הרמה חזק את לחיצת ההדק במלוא כף ידך ושמוט את ההדק מבלי להפסיק את תנועת האקדח. שים לב לתנודת הכוונות מול הקו. אין צורך לשמוט את ההדק דוקא מול איזה נקודה מסוימת של הקו.

אם הלחיצה היתה נכונה יפגעו כל קלעיך בקו.

תרגיל ב. – התאמת זמנה של שמיטת ההדק.

עסוק בתרגיל לאחר שהתמחית בלחיצה נכונה ע"י התרגיל הקודם.

קבע מטרה כמתואר בתרגיל א' ועמוד במרחק 10 מטרים. תן עיניך בקצהו העליון של הקו והרם את האקדח ישר מול הקו לארכו, כשאתה מגביר והולך את לחיצתך, באופן שהיא תסתיים בו ברגע שהכוונות תגענה אל מול ראש הקו.

הנסיון ירגילך לבצע את הדבר בדיקנות עד שתוכל לצפף את קלעיך בראש הקו בעגול בן 10 ס"מ. התאמן בתרגיל זה והוסף; מדי פעם בפעם החש את הרמתך.

תרגיל ג. – יריה חטופה.

משנתמחית בשני התרגילים המתוארים למעלה, תוכל להתחיל ביריה חטופה.

התאמן ביריות בודדות למטרה שתתגלה ממרחק 10 מטרים למשך שלושה דקים ותעלם מיד. אל תנסה לקלוע. הרם את האקדח ישר למטרה ושמוט את ההדק בלי שהיות, בו ברגע שהכוונות תגענה אל מול נקודת-הקליעה שבחרת לך על המטרה.

על מטרת אדם צריך להדביק פיסה לבנה, לשמש נקודת-קליעה.

כמבחן ישמשו ההישגים הבאים: –

א) גילוי המטרה במשך 3 דקים ליריה. הטווח – 10 מטרים. מספר הכדורים – 7. צפוף הקלעים בעגול בן 10 ס"מ בקוטר.

ב) גילוי המטרה במשך 3 דקים ליריה. הטווח – 15 מטר. מספר הכדורים – 7. צפוף הקלעים בעגול בן 15 ס"מ בקוטר.

(ג) גילוי המטרה במשך 3 דקים ליריה. הטווח – 20 מטר. מספר הכדורים – 7. צפוף הקלעים בעגול בן 20 ס"מ בקוטר.

מי שעבד במבחנים האלה, יתאמן באותם הטווחים ביריה חטופה למטרה שתתגלה למשך שני דקים בלבד.


תרגיל ד. – אש מהירה.

לאחר שתעמוד במבחני היריה החטופה, התאמן בירית אש מהירה: 7 יריות רצופות במשך 15 דק ממרחק 10 מטרים.

זכור את יסודות האש המהירה שנתפרשו למעלה (סעיף 2). אל תהי נחפז בתחילה; סוף המהירות לבוא עם ההרגל.

מבחן ההכשרה – 7 פגיעות במטרת אדם במשך 10 דקים; הטווח – 20 מטר.

ליקויים ותקונם.

המדריך ידאג לזה שחניכיו לא יכשלו בשגיאות המנויות למטה ויתאמץ לתקן את הליקויים במקום שישנם: –

א) פזור הקלעים על פני המטרה – אי יכולת להישיר לאורך הקו.

הסבה – יד רועדת.

התקון – עסוק בתרגיל השרירים ב' ובתרגיל הכוון ב'.

ב) פזור הקלעים בשפולי המטרה משמאל (היריה ביד ימין).

הסבה – לחיצה שלא כדין.

התקון – התאמן בלחיצת מכבש-יד18.

ג) צפוף הקלעים בימין המטרה או בשמאלה (הגובה נכון).

הסבה – כוון הלחיצה שלא בהקבלה לסרן הקנה, אף על פי שנעשתה כראוי בכל פרטיה האחרים.

התקון – שים לב למצב האצבע על ההדק.

ד) צפוף הקלעים למעלה מן המקום הראוי או למטה ממנו.

הסבה – שמיטת ההדק בהקדם או באחור.

התקון – התאמן בתרגיל “שמיטת ההדק”, למעלה סעיף 3, ג.


ג. – סדרת תרגילים ב'.

רצוי להתאמן גם בסדרת התרגילים הבאה:

תרגיל א.

הטווח – 5 מטרים; המטרה – א19. החזק את האקדח הטעון בידך המורדה למטה. בהנתן האות, הרם את ידך וירה שתי יריות במהירות האפשרית. התאמן עד שתשיג מהירות של דק אחד וחצי; צריך שאחד הקלעים לפחות יפגע במעגל 8.

אחרי שתשיג את הרמה הזאת, הגדל את הטווח עד 15 מטרים.


תרגיל ב.

צללית של גוף אדם עד המתנים מתגלית למשך דק אחד ממרחק 5 מטרים. באמצעיתה מצויר מלבן של 30ס“מX 40 ס”מ. עמוד במצב “ליריה הכון”. כשהצללית מתגלית, הרם את האקדח, ירה שתי יריות וחזור לעמדתך. לאחר שתשיג פגיעה של 75% מן הקלעים במלבן, עבור לתרגיל הבא.

תרגיל ג.

צללית של אדם רץ עוברת דרך של 3,5 מטרים באלכסון במהירות של 1,5 מטר לדק. עמוד במרחק 5 מטרים כשהאקדח טעון בידך המורדה למטה. כשהצללית תופיע, ירה פעמים. לאחר שתשיג פגיעה מכל שתי יריות – עבור לתרגיל הבא.

הערה: ביריה למרחקים קטנים כל כך, אין צורך להקדים את המטרה הנעה. זמן מעופו של הקלע הוא קצר כל כך, עד שאין כל ערך לתנועת המטרה.


תרגיל ד.

התנאים כמו בתרגיל ג'. האקדח טעון אבל אין כדור בקנהו. כשהצללית תופיע, טען את הקנה וירה פעמים. הרמה הנדרשת – פגיעה פעמים.

תרגיל ה.

האקדח נתון בנרתיק וקנהו טעון. שלוף את האקדח וירה כדור אחד במטרת-אדם ממרחק 5 מטרים. התאמן עד שתשיג פגיעה ממרחק 12 מטר, כשהשליפה והיריה נעשות במשך דק אחד.

תרגיל ו.

כמו תרגיל ה, אלא שאין כדור בקנה. עליך לשלוף את האקדח, לטעון את הקנה ולירות. התאמן עד שתשיג פגיעה, בתנאים של תרגיל ה, במשך דק אחד וחצי.

תרגיל ז.

כמו בתרגיל ה, אלא שאין כדורים במחסנית. עליך לשלוף את האקדח, לירות, להחליף את המחסנית, לטעון את הקנה ולירות כדור שני. התאמן עד שתשיג שתי פגיעות, בתנאים של תרגיל ה, במשך שלושה דקים.


5. האמון ביריה מעולה.

אמון היריה המעולה (אינסטינקטיבית) עומד על הענפים הבאים:

א. – יריה חטופה.

התאמן לפגוע במטרת אדם בטווח של 5 מטרים ובמהירות של דק אחד ליריה.

הגדל את הטווח בהדרגה עד 15 מטר ואת המהירות עד חצי דק ליריה.

ב. – אש מהירה.

התאמן עד שתשיג פגיעה אחת לדק במטרת אדם עומד; הטווח – 20 מטר.

ג. – יריה חטופה בטווחים רחוקים.

לשם זה נחוץ ככר-יריה מותקן מראש (ראה להלן, פרק ו). המטרות חבויות כולן והן מתגלות כל אחת במקום מיוחד וממרחקים שונים, בגבול של 150 מטר. המטרות תתגלינה לשעורי זמן שונים, שאינם ידועים ליורה. בראשונה תופענה אחת אחת ואחר כך שתים שלוש יחד.

ד. – יריה במטרה מתנועעת לרוחב החזית.

המטרה תתנועע במרחק 20 מטר, בראשונה במהירות של הליכה ואחר כך במהירות של ריצה. התאמן גם ביריה ממרחק 50 מטר למטרה מתנועעת עשויה בצורת אדם רוכב על סוס.

ה. – יריה במטרה מתקרבת.

ו. – ירית מתנים.

הטווח – מחמשה עד עשרים מטרים. מבחן ההכשרה – 7 פגיעות במטרת אדם עומד במשך ארבעה דקים. מהירות למופת היא של חצי דק ליריה.

ז. – יריה מתוך תנועה.

קבע שבע מטרות שונות במקומות שונים במרחקים של מעשרה עד ארבעים מטר. התקדם בריצה לאורך 20 מטר ותוך כדי ריצה ירה כדור אחד בכל אחת מהמטרות.

מבחן ההכשרה – 7 פגיעות במשך 15 דק (זמן הריצה בכלל).

ח. – “חדר העינויים”.

זה הוא תרגיל מענין ומועיל מאוד, וכך הוא נעשה:

המתאמן נכנס לפרוזדור אפל לגמרי ואקדח טעון בידו. תפקידו הוא לחדור אל החדר שמאחורי הפרוזדור ולירות שם בכל המטרות שתראינה לעיניו. על רצפת הפרוזדור מונחים חפצים שונים, כגון ספסלים, שולחנות, דליים, קרשים, לשמש מכשולים להולך ולכפות עליו הליכה זהירה ביותר. לבסוף יגיע אל חדר אפלולי מאוד, או מלא עשן, ובו תראינה לעיניו כמה צלליות ממחבואיהן – מאחורי הארון, מתחת השולחן, וכו'. עליו לירות מיד ובמהירות הגדולה ביותר. בו בזמן תשמענה יריות אחרות, שתכליתן להבעית את היורה ולהוציאו מכליו.

התרגיל הזה משַקף את התנאים בהם עובד שוטר שנכנס לבית חשוד, שבו עלולים להמצא פושעים מסוכנים.


 

ו. המטרה וככר-היריה.    🔗

1. המטרה    🔗

א. – תאור כללי.

המונח “מטרה” במובן הרחב חל על כל עצם שיורים בו במתכוין. במובנו המצומצם נתיחד השם הזה לעצמים בעלי צורה ראויה וצבע מתאים, שנעשו מראש על מנת שיירו בהם.

המטרה המקובלת באמוני יריה היא פיסת ניר, או אריג, לבן, שבאמצעיתו כתם שחור, “העין”. מעגלים הרכזיים מסביב למרכז ההנדסי של המטרה מחלקים את שטחה לאזורים, שמבחינת הפגיעה נתיחדו להם ערכים מסוימים. אותם הערכים יורדים בהדרגה מן המרכז אל ההיקף.

צבע המטרה המקובל הוא הצבע הלבן, אבל צריך להמנע מלבן מבהיק ולעשות את המטרה לבנה-כהה. יש משתמשים בצבע אפור קל. מטרת האקדחים האנגלית צבעה אפור כהה, כצבע אנית מלחמה. יש עושים את רקע המטרה שחור ואת עינה לבנה.

מי שהתאמן לירות רק במטרת האמון הרגילה, יתקשה לירות יריה מהירה ומדויקת בגוף אדם; שכן מטרות אלה שונות זו מזו לחלוטין. לפיכך צריך להתאמן גם במטרות שדמות אדם להן, בעלות גודל טבעי וצבעים טבעיים. צריך להשתמש גם במטרות-אדם שלמות וגם במטרות המציגות את הראש בלבד, או איזה חלק אחר מחלקי הגוף.

בככר-היריה צריך להכין מראש כמות מספיקה של אריג וניר, כדי להחליף את המנוקב בחדש.

את מדת הצטפפותם של הקלעים אפשר למדוד בטבעות של צלולואיד שקוף, ששמים אותן על גבי המטרה.

ב. – המטרה הקבועה.

המטרה הטובה ביותר היא “מטרת ההתאחדות הבין-לאומית” (Intenational Union Target). היא המטרה המקובלת בארצות אירופה ואמריקה הדרומית ליריה מכוונת בטווח של 50 מטר. מדותיה תוכנו על יסוד מדעי נכון. העין שלה מקיפה את ארבעת מעגליה הפנימיים: העשירי, התשיעי, השמיני והשביעי; קטרה – 20 ס“מ. מספר המעגלים שעל המטרה עשרה, ואלה מדותיהם: העשירי – 5 ס”מ בקוטר, התשיעי – 10 ס“מ, השמיני – 15 ס”מ, השביעי – 20 ס“מ, הששי – 25 ס”מ, החמשי – 30 ס”מ, הרביעי – 35 ס“מ, השלישי – 40 ס”מ, השני – 45 ס“מ והראשון – 50 ס”מ. שטחה הכולל – 53 ס“מ X 53 ס”מ.

אלמלי היו מגדילים את העין של המטרה הזאת עד שתכלול גם את המעגל הששי, היתה זו מטרה אידיאלית לירית אקדח בטווח של 50 מטר. שכן עין בעלת קוטר גדול ביחס איננה מיגעת את עיני הקולע כעין קטנה.

בטווח של 20 מטר יש לירות במטרה בעלת מדות כאלה: המעגל העשירי – קוטר של 15 מ“מ, התשיעי – 35 מ”מ, השמיני – 55 מ“מ, השביעי – 75 מ”מ, הששי – 95 מ“מ; כל חמשת המעגלים האלה נכללים בעין. המעגל החמישי – קוטר של 115 מ”מ, הרביעי – 135 מ“מ, השלישי 155 מ”מ, השני – 175 מ“מ, והראשון – 195 מ”מ. שטח המטרה כולה – 24 ס“מ X 24 ס”מ.

מטרה המיועדת לטווח רחוק מ-50 מטר, טעונה עין גדולה, עד כדי שתראה בנקל בזמן הקליעה.

באנגליה רגילים להתאמן בירית אקדח בטווחים של 10 ירדים (כ-9 מטרים), 20 ירד (כ-18 מטר), או 50 ירד (כ-45 מטר). במטרה המיועדת לטווח הראשון, קוטר העין הוא 1,5 אינטש (38 מ"מ), בזו המיועדת לשני – 2 אינטשים (51 מ"מ), ובזו של השלישי – 5 אינטשים (127 מ"מ). עין המטרה האנגלית שחורה רק בחציה העליון וחציה התחתון הוא חצי מעגל חלק. מטרה כזאת מתאימה לאקדח שכוונותיו מתוכנות באופן שהקלע פוגע בנקודת-הקליעה עצמה, אם המרחק איננו עובר את הגבול המסוים (50 ירד). בשאר ארצות אירופה ובארצות-הברית מתקינים את כוונות האקדחים באופן שהקלע פוגע במרכז העין כשהכוונות מכוונות לקצה התחתון שלה (שעה 6). באקדחים אמריקאיים עולה הקלע ארבעה אינטשים (כ-10 ס"מ) במרחק 50 ירד; לכן נקבעה עינה של מטרת-המופת האמריקאית, העשויה לטווח הזה, בקוטר של 8 אינטשים (כ-20 ס"מ).

בפולניה מקובלות המטרות האלה: א) המטרה א; קוטר העגול העשירי – 10 ס“מ, קוטר העין – 60 ס”מ, קוטר העגול הראשון – 100 ס“מ. ב) המטרה ב; קוטר העין – 40 – ס”מ, שאר המדות כמו במטרה א. ג) המטרה ג; קוטר העין – 20 ס"מ, המדות האחרות כמו במטרה א.

ג. – המטרה המתעלמת ליריה חטופה.

מטרה זו היא בצורתה צללית של גוף אדם. מחברים אותה אל כלונס עץ ששני יתדות ברזל תקועים לו בשני קצותיו. ביתדות האלה מרכיבים את הכלונס על שני עמודים תקועים באדמה, באופן שיוכל להסתובב. קצה אחד שלו, שידית מחוברת אליו, מגיע אל מקום המסמן, העומד מאחורי מחסה בלתי-חדיר. המסמן מסובב את הכלונס ע"י הידית, והמטרה מתגלית ונעלמת חליפות מאחורי הסוללה המגינה עליה (ראה להלן, סעיף 2).

ד. – המטרה המתנועעת לרוחב.

קובעים את המטרה על גבי קרונית מהלכת על פסי ברזל. אל הקרונית קושרים חבלים בשני קצותיה, והמסמנים מושכים בהם ומוליכים אותה ואת המטרה שעל גבה לרוחב החזית.

ה. – הכנת תבליטי מטרה.

מטרת-תבליט אפשר להכין בנקל. אפשר לעשותה דומה מאוד לגוף חי והיא מאריכה ימים כמעט בלי גבול, הואיל ואפשר להטליא אותה ולתקנה באותו החומר שממנו נעשתה. גם אחרי שתספוג כמה מאות קלעים תראה כחדשה, אם יטליאו אותה ויצבעוה מחדש.

מכיירים את התבליט בראשונה מחומר. מכניסים אותו לדפוס של עץ ויוצקים עליו גבס; ככה מתקבל הנגטיב. בגבס מערבבים רצועות של גבינה, אריג, או מלמלה, כדי לחזקו. משנתקשה הגבס, מוציאים מתוכו את החומר והטופס מוכן.

בטופס הגבס הזה אפשר להכין צורות בולטות למחצה של גוף אדם, או ראש וכתפים, במספר בלתי מוגבל, משכבות ניר ספוגות דבק. השכבה הראשונה היא של ניר יבש, כדי שלא תדבק אל הגבס, את הניר הרך מכניסים לתוך הטופס באצבעות. ארבע או חמש שכבות ניר ושכבת בד על גביהן לאחרונה, מספיקות לצורך זה. כשהכל יבש, מוציאים את הצורה מטופס הגבס.

הודות לדבק תתיבש המטרה ותתקשה יפה. אפשר להשיג קשיות גדולה, קרובה לזו של עץ, ע"י צפוי התבליט בתמיסה של שלושה חלקים גבישי חומצת-הפחמן (Carbonic acid; H2 CO 3 ) וארבעה חלקים פורמלין, בצרוף מעט סודה. מרתיחים את התמיסה זמן מה עד שתצהיב, ומורחים בה את המטרה עד שלא תוסיף לספוג; אחר כך אפשר לצבוע את המטרה בצבעים טבעיים.

אם יש צורך בכך, מרכיבים את המטרה על מוט עץ.

2. ככר- היריה.    🔗

א. – הככר הרגיל.

לככר-יריה צריך לבחור שטח מישור יבש. הקרקע המתאים ביותר הוא של חול או אֵפר. רצוי להעמיד את עומק הככר על 50 מטר לפחות, כדי שיהיה מקום לתנועת המטרה המתקדמת. ביריה לטווחים רחוקים אפשר להתאמן בככר ליריה חטופה, שתאורו יבוא להלן. רוחב של 20 מטר יאפשר לכמה אנשים להתאמן בבת אחת ויתן מקום לתנועת מטרה לרוחב החזית.

גם את הככר הדל ביותר יש לצייד במכשירים הנחוצים ליריה חטופה וליריה במטרה מתקדמת ובמטרה המתנועעת לרוחב החזית.

יש להקים קולט-קלעים בגובה של 6 מטרים לפחות, ולצרף אליו אגפים, על מנת שיקלטו כל קלע תועה. חול ואדמה רכה הם חומר טוב לקולט-קלעים. מחיצה טבעית, כגון של טרשים או סלע, עלולה להיות מקור סכנה כשיורים בה ממרחק קטן. כדי למנוע נתירת כדורים, צריך לצפות קולט-קלעים כזה בלוחות עץ.

אם אי אפשר להקים קולט-קלעים טוב, צריך לקבוע שטח-סכנה מאחורי המטרות. שטח-הסכנה ישתרע לעומק 1000 מטר לפחות מנקודת היריה, ואגפיו יתפשטו ברוחב, באופן שבינם ובין שני קצותיה של נקודת-היריה תווצרנה זויות של 120 מעלות.

לפני קולט-הקלעים, במרחק מספיק ממנו, יש להקים סוללה קטנה, 75 ס“מ גבהה ו-90 ס”מ עביה, להגן על המטרות המתעלמות ועל המכשירים המפעילים אותן. סוללה זו צריכה להיות משופעת בזוית של 30 מעלות לעבר נקודת-היריה ותלולה לעבר המטרות.

בשני צדי הסוללה יש להקים מחסות; מאחוריהם ימצאו המסמנים, שיפעילו את המטרות מתנועעות. הקמת מחסות כאלה עדיפה מהפעלת המטרות ע“י חוטי ברזל מרחוק. מחסות אלה אפשר לעשותם תלי עפר, בעובי של 90 ס”מ, הנתמכים בקרשים משני עבריהם. במקום שמותחים חוטי ברזל מלמעלה, יש צורך גם בגג, כדי להרחיק כל כדור נִתּר.

בנקודת היריה יש להכין שולחנות קטנים לשמוש היורים. את הקשר בין נקודת-היריה והמסמנים שבמחסות אפשר לקיים ע"י משרוקית, פעמון חשמלי, או טלפון.

ב. – הככר ליריה חטופה והמטרות המתעלמות.

חסרונה של המטרה הקבועה הוא זה שהיורה יודע מראש את מרחקה, את מקומה ואת משך זמן התגלותה. מוטב להתאמן ביריה במטרות כאלה שתופענה ותעלמנה לפתע פתאום ובמקומות בלתי ידועים ליורה. המטרות תתגלינה לשעורי זמן שונים, מארבעה דקים עד דק אחד. כפעם בפעם יש לשנות את טווחיהן של המטרות ואת כווניהן. צריך להשתמש במטרות-אדם, בעלות צורה של ממש וצבע טבעי.

לצורך האמונים האלה יש לבכר קרקע טבעי. כאן אין להקים קולטי-קלעים, שלא לקלקל את הרושם הטבעי. אפשר לבחור באיזה שטח שהוא, שרחבו יעלה עד 100 מטר ועמקו עד 150 מטר. את המטרות אפשר להסתיר בתעלות, מאחורי גדרות, בבנינים ישנים, בין עצים וכיוצא בזה.

היורה יעמוד במקום אחד. מוטב שזה יהיה מקום גבוה, כשלושה מטרים מעל פני הקרקע, כדי שיהא יורה כלפי מטה; הדבר יפה לבטחון.

בטווחים קרובים תשמשנה מטרות צורות של ראש, או ראש וכתפים, שתופענה ותעלמנה בחלון, מעל קיר, מאחורי גדר, מתוך בור או תעלה, וכו‘. בטווחים רחוקים יש להכין מטרות אדם שלמות, שתופענה ותעלמנה מאחורי קיר, בפרצה, מבין עצים או שיחים וכו’. אפשר להניע מטרות לרוחב הככר, או להריץ אותן, ע"י חוטי ברזל מתוחים לדבר. כמו כן אפשר לחפור שוחה עמוקה, שבתוכה יהלך אדם וישא את המטרה בכלונס מעל לראשו. תנועה כזו של המטרה תהיה טבעית יותר.

ע“י מכשירים פשוטים אפשר להניע את המטרות כפי הרצוי, וליצור רושם של בני אדם מציצים מאחורי קרן זוית, מופיעים בפתח, וכו'. להפעיל את המכשירים ואת המטרות שהם נושאים אפשר ע”י חוטי ברזל, סמויים מעינו של היורה, שקצותיהם מרוכזים כולם במחסה של אחד המסמנים. הלה יכול למשוך באחד מאלה, או באחדים בבת אחת, לפי ההוראות שיקבל מנקודת-היריה.

ג. – בנינים מדומים.

מבד מצויר, מתוח על כלונסאות עץ תקועים באדמה, אפשר להקים בנקל בנינים מדומים בגודל ממשי. רושם טבעי מאוד יתקבל ע"י צרוף של בנין מדומה ושרידי בנין ממשי. על המצייר לשים לב לפרטים – כגון עובי הקירות – כדי שהמראה יהיה טבעי לגמרי.

ד. – משמעת הככר.

נוסף על חוקי הזהירות הכלליים יש להקפיד בככר-היריה על שמירת הכללים הבאים: –

א) תמיד צריך למַנות מפקד אחראי לפעולה, שמרותו תהיה שלמה ומוחלטת.

ב) כשעומדים לפתוח ביריה, יתרחק כל מי שאיננו יורה, 5 צעדים לאחורי נקודת-היריה.

ג) יש למנות אחראי למשמעת-הככר בערפה של נקודת-היריה.

ד) כתום מספר הכדורים הקצוב, יתן המפקד האחראי פקודה לפרוק את שארית הכדורים.

ה) אסור לאיש לגשת אל מטרה, אלא אם כן נצטווה על כך.

ו) אין להשתמש בכדורים מתים בקרוב מקום לכדורים חיים.


 

ז. שמוש האקדח להגנה עצמית.    🔗

1. האמונה בנשק    🔗

האמונה בכוחו של הנשק היא היסוד הראשון לשמוש מעשי באקדח לצורך הגנה עצמית. מי שהוא חסר את האמונה הזאת, יהיה עלוב מאוד כשיאלץ להלחם. האמונה בנשק נקנית מתוך למוד השמוש בו והבנת יכלתו המעשית. את השמוש באקדח לומדים ע"י תרגילים. מתוך יריה בכל מיני המטרות שבככר-היריה, יכול אדם לעמוד על הסכויים שיש לו לפגוע במטרת-אדם למעשה.

תכונותיו של האקדח – ביחוד קוצר הקנה וקלות הטלטול – מראות בעליל שאין כמוהו נשק מתאים להגנה עצמית, זאת אומרת – ליריה במטרות המופיעות פתאום ונעלמות מהר, מתקרבות אל הנתקף ומכתרות אותו מכל עבר.

האקדח הוא קל לטלטול, להחזקה ולהסתרה. הוא יפה לשמוש במקום צר ומגודר. אדם יכול לפעול באקדח בכל אחת משתי ידיו, או בשני אקדחים כאחד. ע"י אקדח בעל קליבר גדול אפשר לעצור את האויב המשתער בכדור אחד, שיפגע באיזה חלק שהוא מחלקי גופו.

2. מהירות הפעולה .    🔗

האקדח נועד בעיקר לשמוש מהיר, ומי שלא התאמן לירות במהירות, לא יוכל לנצל את סגולות האקדח שבידו.

קשר אמיץ קיים בין האמונה בנשק ומהירות השמוש בו. קטני אמונה, מוטב להם שיירו במתינות רבה; שאם לא כן יוציאו את כדוריהם לבטלה.

הצורך בהגנה עצמית מתעורר כמעט תמיד בזמן שהאויב נמצא בקרוב מקום. יש להדוף אותו בירית-מתנים על פי חוש הכוון, או ביריה שעם הרמת היד לעומתו. על כל אדם לקבוע לפי הנסיון את גבול יכלתו לפגוע במטרה ביריה אינסטינקטיבית, כדי שבבוא הדבר לידו יוכל להחליט מיד כיצד יירה: על פי הכוונות או על פי חוש הכוון.

אם נתקלת באויב מסוכן, היורה בעת ובעונה אחת אתך, ירה כדור אחד במהירות הגדולה ביותר, במהירות הברק. הקלע לא יפגע בו, אבל אף על פי כן יבעיתנו ויכריח אותו להתמהמה רגע קל על מנת לתקן את הכוון. את השהייה הזאת נצל ושלח בו יריה מכוונת יפה. אם לא יתקן הלה את כוונו ויקדים את יריתך השניה, אין ספק שיריתו תהיה פרועה.

אם אתה נושא את האקדח על הירך, תוכל להיות מוכן לפעולה בו ברגע שהאויב יראה לעיניך. ירה ממתניך עם הבאת היד למצב היריה. לאחר שתתאמן בכך יספיק לך לשתי היריות משך זמן כזה, שאדם רגיל מבזבז על אחת.

מי שנתקל באויב לפתע פתאום, מוטב שימטיר עליו סילון של אש ולא יסתפק ביריה בודדת ואטית.

אופן נשיאת האקדח ושליפתו עלולים לסייע הרבה למהירות השמוש בו (עיין למעלה פרק ד' סעיף 4). אחרי השליפה כדאי להחזיק את האקדח על יד המתניים: כאן הוא שמור ומוכן ליריה הראשונה.


3. המחסה.    🔗

מי שאיננו דואג להבטיח את עצמו מפגיעת כדורי האויב, לא יחזיק מעמד בחזית זמן רב. בעת הקרב צריך להסתתר מעיני האויב ומכדוריו בכל מקום האפשר. עצם שמאחוריו אפשר להסתתר נקרא “מחסה”.

שלושה מיני מחסה הם: א) מחסה חדיר; ב) מחסה בלתי-חדיר; ג) מחסה מסוכן.

מחסה חדיר איננו עוצר קלע במעופו ואיננו מגן מפגיעה, אבל הוא חוצץ בפני הראיה ויכול אדם להסתתר מאחוריו לבל ירגיש בו האויב. כזה הוא וילון פרוש, קמה בשדה, וכו'.

מחסה בלתי-חדיר קולט את הקלעים ואיננו מעביר אותם. בזה הוא מגן על החוסה בו. מחסה ממין זה הוא סלע, תל עפר, שק חול, כר, מזרון רך, וכו'.

מחסה מסוכן הוא מחסה חדיר או בלתי-חדיר, המתיז רסיסים עם פגיעת הקלע בו. החוסה בו עלול להפגע לא ע“י הקלע בלבד אלא גם ע”י כמה רסיסים נתזים; לכן אין להשתמש בו. מחסה כזה הוא אבן קשה, זכוכית וכו'.

כדי לירות מאחורי מחסה מוכרחים לגלות מה שהוא מהגוף. ואולם צריך להשמר מאוד מלגלות יותר מן המינימום ההכרחי.

את המחסה יש לנצל גם לצורך השענת הנשק.

4. היריה במטרה מתנועעת.    🔗

כשהאויב מתנועע לרוחב החזית – יש להרים את האקדח עם הופעת האויב, לעומת נקודת-הקליעה. ע"י הפניה קלה של הגוף יובא האקדח למצבו הנכון; בו ברגע תסתיים הלחיצה.

כשהאויב מתקרב ממרחק גדול, יש לירות לאט לאט ובדיקנות. צריך לתמוך את היד המחזיקה בחברתה, מתוך שכיבה על הקרקע או בהשענה על גבי עצם נח. יש להרחיק את העינים מן הכוונות.

בטווחים קרובים צריך להכות את האויב בירית אש מהירה מן המתנים.

5. היריה תוך כדי תנועה.    🔗

בדרך כלל אין לירות מתוך ריצה. אם האויב בורח, לא כדאי לרדוף אחריו; מוטב לעמוד, ולקלוע ולירות במנוחה. אבל מי שנתקף ביחידות ע"י כמה אויבים, מוטב לו להתרוצץ ולירות מן המתנים תוך כדי ריצה. בזה יפתיע את אויביו ויביאם במבוכה. אם המרחק בינו לבינם גדול למדי – יירה אינסטינקטיבית, תוך כדי ריצה, עם פשיטת היד לעומת המטרה. אבל כאן צריך להרים את האקדח למעלה מן המטרה ולהורידו משם לעומתה, ולא להרימו אליה מלמטה, כנוהג ביריה בעמידה.

היריה מתוך רכיבה על סוס היא דבר קשה הטעון אמון ממושך; ביחוד כשהמטרה מתנועעת גם היא אותה שעה.

6. מלחמת יחיד נגד רבים.    🔗

מי שהקיפוהו כמה אויבים יתחיל לירות בקיצוני מימין ויעביר את האש שמאלה, כיון שהמחזיק אקדח בימינו קל לו להניף את נשקו מימין לשמאל יותר מאשר משמאל לימין. אף על פי כן, אם המסוכן שבכולם עומד בשמאל הנתקף, צריך להתחיל ממנו.

מי שאויביו רבּו עליו, או שנדחק במצר, מוטב שיתרוצץ ויירה מתוך ריצה (עיין סעיף 5 למעלה).

7. היריה בחושך.    🔗

בחושך אין שום מקום ליריה מכוונת, אף כי לפעמים נראה האויב לעין כדמות צל או גוש אפל. יש להתאמן ביריה בחושך לפי כוונו של איזה קול.

בחושך נוטים כמעט הכל להגביה לירות, לכן מוטב לנתקף שישכב תחתיו. כך ינצל מכדורי אויבו וגם יסָתר מעיניו.

אם נתקפת פתאום באפלה, ירה ממתניך שלושה כדורים באש מהירה, מהר וקפוץ למקום אחר וירה שוב. ככה תבלבל את אויביך ותפחיד אותם אף אם לא תפגע בהם.

8. ההתגוננות בתוך בית, מסביב לפינה, וכדומה.    🔗

כדי להשתמש באקדח באופן פעיל בתוך בית, לאורך שביל, בקרן רחוב, בין עצים, או מאחורי שיחים – צריך להתאמן ביריה בשתי הידים ובהעברת הנשק מיד ליד. העברת הנשק היא דבר נחוץ ומועיל למי שמקיף איזה פינה; הודות לכך אפשר לו להחיש את הפעולה ולא לגלות את הגוף אלא במדה מועטת ביותר.

ירית-מתנים היא הדרך המהירה ביותר ליריה ממרחק קטן; יתר על כן, כשהאקדח נמצא על יד המתנים, הוא מכוון מאליו למטרה שנתקלים בה מאחורי פינה.

במקום המוכן להתנפלות20 יש לקיים את ההוראות הבאות: –

א) את הנשק צריך להניח במקום שיהיה קל להוצאה, סמוך למקום המוכן לפעולה. עם זה צריך שיהיה סמוי מן העין, כדי שלא ימשמשו בו זרים ושלא ירגישו בו מרגלים.

כשהתנפלות קרובה לבוא, צריך לטעון את האקדח; נשק בלתי טעון, או שקשה להוציאו ממקומו, לא יביא תועלת בשעת התנפלות פתאומית.

ב) על כל בני הבית הראויים להשתמש בנשק, לדעת את מקומו ואת מצבו.

ג) יש לבדוק את האקדח, לפחות פעם אחת בשבוע, כדי להווכח שהוא ראוי לפעולה.

ד) יש להחליף את הכדורים באקדח לעתים קרובות; לירות את הישנים במטרה ולטעון חדשים במקומם, שכן הפיקה נחלשת, או אף מתקלקלת לגמרי, ע"י חמרי הנקוי.

ה) על כל האנשים הראויים לפעולה לירות לפחות 15 כדור אחת לשלושה חדשים. אחרי השמוש צריך לנקות את האקדח, כמפורש להלן.

ו) כאשר שוברים את הדלת בפרוזדור, או באחד החדרים, הדלק בלאט אור בחדר שלתוכו מבקשים להתפרץ, התחבא בחדר הסמוך באפלה, פתח את דלתו וחכה להופעת התוקפים כשהאקדח טעון בידך.

ז) כאשר שוברים את דלת החדר שבו אתה נמצא יחידי, הדלק את האור והתחבא, כדי שלא תראה לעין מיד לכניסה. אפשר להסתתר מאחורי ארון, וילון, או – באין דרך אחרת – מאחורי הדלת שהתוקפים שוברים אותה.

ח) בחר לך עמדה כזו שתאפשר לך פקוח על הפתח השני שבחדר, או על החלונות.

ט) ירה מיד ואל תבזבז זמן על התראות. כשהתוקפים מרובים ואתה מבקש להמלט מתוך הבית, עמוד ליד הדלת, אם אפשר – על כסא או שולחן. לכשיתפרצו האויבים פנימה, מהר לירות בהם (נצל את המצב: אתה נמצא בצדם), ואחר כך פרוץ לתוכם ונסה להתחמק.

י) כדי להגן על בית שלם בעיר או בכפר, יש לכבות, קודם כל, את האור, כדי שלא יראה האויב מטרות בעליל מבעד החלונות. יש לתפוס עמדה בחלונות הקומה הראשונה, באגפה של דלת הכניסה. כשמצפים להתקפה מראש, מוטב לעזוב את הבית ולחכות לאויב בין העצים שבגן הסמוך, או במקום דומה לזה, כדי להפתיעו באש משם.

יא) בהגנת כפר יש לזכור כי הנשק הטוב ביותר ממרחק 20 – 70 מטר, הוא רובה ציד טעון בֶרֶד עבה; ביחוד רובה הציד בראונינג.

היריה בברד שוה בתוצאותיה לכמה עשרות של יריות אקדח. היא משתקת את האויב הפצוע לגמרי, מכיון שלא יהא בכוחו להמשיך את התקדמותו. חוץ מזה, בלילה קל לפגוע בברד הרבה יותר מאשר באקדח.

9. הוראות שונות.    🔗

א) כשהנך יורה באדם כוון אל הגופה. פצע בגופה הוא מסוכן למדי, ביחוד אם הקלע מחונן בכוח-עוצר גדול. לא כדאי לכוון אל הראש, כיון שהוא אבר קטן ביחס, וקל להחטיאו.

ב) בבית חשוד, בשעת חפוש, וכדומה, אין להניח את האקדח מן היד בשום פנים. עבוד ביד שמאלך בלבד, כשימינך המחזיקה באקדח מוכנה תמיד ליריה. היה מוכן להתנפלות בכל רגע.

ג) כשאתה פורק נשק מעל מי שהוא, אל תרשה לו בשום אופן לשלוף את הנשק בעצמו. בזה תתן לו הזדמנות לירות בך. כשאתה אוסר אדם שאין נשק בידו, אבל אתה חושד בו שהוא מזוין ואין עוד איש אתך, צווה עליו להרים את ידיו למעלה ולפנות לאחור. ככה לא יוכל לתפוס בך, לגזול את הנשק מידיך, ואף לא יראה את תנועותיך. רק אז התחל לבדוק אותו בידך השמאלית, בעוד ימינך מחזיקה באקדח ומוכנה ליריה.

אם הנאסר נושא נשק בידו, צווה עליו להשליך את נשקו על הרצפה, על השולחן, וכיוצא בזה. אל תגש אליו לקחת את הנשק. זכור שאקדח הוא נשק מסוכן גם כשאינו טעון: אפשר להכות בו או לזרקו בראש היריב; והעמידה בידים מורמות למעלה מקילה בהרבה על זריקה כזאת.

אם המרחק בינך ובין הנאסר הוא קטן – פחות משלושה מטרים – אל תאיים עליו באקדח כשידך פשוטה לפנים, הוא יוכל בנקל להרים את ידך בתנועה מתאימה ולגזול ממך את הנשק. עמוד כשצדך השמאלי מופנה קדימה וזרועך השמאלית מגינה על יד ימינך הנמצאת מאחוריה בגובה המתנים. אל תפשוט את ידך לפנים; ירה מהמתנים.

ד) כשמאיימים עליך באקדח תפי שפטישו איננו דרוך, תפוס בחזקה את התוף ואת המסגרת. מכיון שאי אפשר לדריכת הפטיש בלי סבוב התוף, תמנע בזה את אפשרות היריה.

אמצעי זה אין לו ערך רב בהגנה עצמית, אבל הוא מועיל מאוד לשם מניעת אסון, כשמי שהוא מאיים בצחוק על חברו בנשק טעון, או רוצה להתאבד, וכיוצא בזה.

ה) לעולם אל תלחץ אקדח אבטומטי אל גופו של האויב. ע"י הלחיצה יסוג הסדן במקצת לאחור ולא תוכל לירות.

ו) במקום שפרצו יריות ואין אתה יכול להתערב בתגרה, שכב מיד ארצה. בדרך כלל, בשוכב קשה לפגוע, בעוד שהוא עצמו יכול לירות כרצונו.

ז) כשהנך נכנס לבית אפל החזק את פנסך בשמאל ופשוט את היד הצדה או למעלה, אבל לא לפני הגוף. האויב יירה בפנס, כי רק זה יראה לעיניו.

ח) אם מי שהוא רוצה לירות בך, אל תעמוד תחתיך להוות לו מטרה נוחה. ברח או התרוצץ מפינה לפינה. זכור שרוב בני אדם יורים מאקדח באופן גרוע כל כך, עד שאינם יכולים לפגוע במטרה מתנועעת אפילו ממרחק קטן.

10. השמוש באקדח ריק.    🔗

לעולם אל תתן לאויב הזדמנות לתפוס אותך על מחסנית ריקה. מהר לשלוף את המחסנית הריקה, או הקרובה להתרוקן, מבלי לשנות את החזקתך – ברוב האקדחים האבטומטיים אפשר לעשות זאת בנקל – והכנס את המחסנית החדשה בידך הפנויה.

אם קרה המקרה והאקדח נשאר ריק בידיך, אל תהפכנו להחזיקו בקנה. בזה תגלה לאויב את חולשתך ותאפשר לו לתפוס את האקדח בידית ולשמטו מידיך.

בעודך מחזיק החזקה נכונה השתער על האויב בכל כובד גופך והכה מכת תנופה לרוחב פניו. אם הנך גבוה ממנו, הלום בידית על ראשו, כמו בפטיש.

כדי לגזול אקדח מיד אויב, תפוס אותו בקנהו ומשוך משיכה חדה ופתאומית למעלה וכלפי גופו.


 

ח. התרגול באקדחים.    🔗

1. תכלית התרגול וזמנו.    🔗

א. – כתום הלמוד האינדיבידואלי של היריה על כל יסודותיה, יש להתחיל בתרגול הקבוצה.

ב. – תכלית התרגול היא משולשת:

א. להרגיל את האנשים לפעולה מהירה ובטוחה;

ב. להשריש בהם משמעת;

ג. לטפח בקבוצה את רוח-הקבוץ.

ג. – כל שעור יפתח בחזרה על חוקי הזהירות, ואולם, המדריך לא ימלא את תפקידו באמונה אם יסתפק בתשובות המלוליות של אנשיו; עליו להקפיד על שמירת חוקי הזהירות הלכה למעשה.

ד. – המדריך יקפיד על התרגילים, שיעשו בקצב נכון ואחיד.

2. שליפת האקדח והשבתו.    🔗

א. – שליפת הנשק.

שם התרגיל: שליפת האקדח; נעשה ממצב דום.

התכלית: ללמד שליפת אקדח מהירה מהנרתיק, או מהחגורה, מתוך שמירת חוקי הזהירות.

הפקודה: תפוס – נשק!21

ההוצאה לפועל: תחילה יש לעשות את התרגיל במספרים, כדי להקל את למודו. הפקודה תהיה: “במספרים תפוס נשק – אחת!”, “שתים!”, “שלוש!”. במספר “אחת” תפוס בידית האקדח בכף יד ימינך; בו בזמן הבא את יד שמאלך בטפיחה קלה אל החגורה, או אל הנרתיק (תפקידה של יד שמאל הוא לסייע ליד ימין בשליפה). במספר “שתים” שלוף את האקדח בתנופה כלפי מעלה עד לגובה החזה, באופן שמרפק ימין ימצא בגובה הכתף והקנה יהיה מופנה ארצה,

6-1.png

אל בין כפות הרגלים, בזוית של 25 מעלות מן הגוף. במספר “שלוש” פשוט את ימינך במרץ כלפי מטה, עד לזוית של 45 מעלות מן הגוף; בו בזמן השב את שמאלך אל הצלעות, כמו לעמידת דום (תמונה טו).

בלי מספרים יעשה, התרגיל לפקודה “תפוס – נשק!”. את כל אחת מהתנועות המתוארות יש לעשות במהירות, אבל צריך להפסיק ביניהן הפסקה קלה.

מצב הגוף: מצב דום; פועלות רק הידים. אין לעשות כל תנועה באיזה אבר אחר. מצב “תפוס נשק” הוא מצב דום כשהאקדח ביד.


ב. – השבת הנשק למקומו.

שם התרגיל: השבת האקדח; נעשה ממצב “תפוס נשק”.

התכלית: ללמד השבה מהירה של האקדח אל החגורה, או אל הנרתיק, מתוך שמירת חוקי הזהירות.

הפקודה: השב – נשק!

ההוצאה לפועל: תחילה יש לעשות את התרגיל במספרים, כדי להקל את למודו. הפקודה תהיה "במספרים השב נשק – אחת!, “שתים!”, “שלוש!” במספר “אחת” הרם את האקדח לגובה החזה באופן שמרפק ימין ימצא בגובה הכתף והקנה יהיה מופנה ארצה, אל בין כפות הרגלים, בזוית של 25 מעלות מן הגוף; בו בזמן הבא את יד שמאל בטפיחה קלה אל החגורה, או אל הנרתיק (תפקידה של יד שמאל הוא לסייע ליד ימין בהכנסת האקדח למקומו). במספר “שתים” הכנס את האקדח למקומו. במספר “שלוש” הורד את שתי ידיך במרץ אל שני צדי הגוף, כמו לעמידת דום.

בלי מספרים יעשה התרגיל לפקודה: “השב – נשק!”. את כל אחת מהתנועות המתוארות יש לעשות במהירות, אבל צריך להפסיק ביניהן הפסקה קלה.

מצב הגוף: מצב דום; פועלות רק הידים. אין לעשות כל תנועה באיזה אבר אחר.


ג. – שגיאות שכיחות.

א) תנועות בחלקי גוף שונים יחד עם תנועות הידים;

ב) אי הרמת מרפק ימין לגובה הכתף.

3. בדיקת הנשק.    🔗

א. – בדיקה ע"י המדריך.

שם התרגיל: בדיקת האקדח; נעשה ממצב “תפוס נשק”.

התכלית: לברר את מצב הטעינה של האקדח.

הפקודה: לבדיקה – הָכֵן:!

ההוצאה לפועל: פתח את האקדח. (באקדח אבטומטי מחסנאי – פתח את הנצרה, שלוף את המחסנית ופתח את הסדן או את הצנה. באקדח אבטומטי שחלאי – פתח את הנצרה ואת הסדן, או את הצנה. באקדח – תפי פתח את פתחת התוף, או הוצא את התוף, או פתח את השלד לשנים; הכל לפי האקדח שבידך). את הנצרה שוב וסגור מיד, אם אין מבנה האקדח מעכב.

במצב זה יעבור המדריך על פני השורה, החל מאגפה הימני, ויבדוק את הנשק שבידי אנשיו. הוא יברר את מצב הטעינה וישים לב גם להחזקה שתהיה נכונה ולנצרות שתהיינה במצב הראוי. כשיגיע המדריך אל השלישי מימין, יסגור המסמן הימני את האקדח (במאוזר, בשטאיר ודומיהם, יש לפתוח את הנצרה תחילה לצורך זה), ישמוט את המקור, או את הפטיש, יסגור את הנצרה – אם היא פתוחה – יוריד את יד שמאלו אל הצלע, ישיב את האקדח למקומו כמתואר בתרגיל “השבת האקדח” (סעיף 2 למעלה) ויעבור למצב נוח בלי פקודה מיוחדת. כשיגיע המדריך אל הרביעי בשורה יעשה זאת השני, וכן הלאה. שני האחרונים יעשו זאת יחד בקצב אחד. המדריך ישגיח על כך שכל התנועות תעשינה כהלכה.

מצב הגוף: מצב דום; פועלות רק הידים בלבד.

הערות:

א) תרגיל זה אפשר לעשותו גם ממצב דום; במקרה כה יש לשלוף את האקדח תחילה, כמתואר למעלה (סעיף 2), ואחר כך לפתחו לבדיקה.

ב) לאחר שנלמד התרגיל הזה, צריך לעשותו בתחילת כל שעור ובסופו וכן אחרי פריקת כדורים, כדי להבטיח שהנשק איננו טעון.

ב. – בדיקה עצמית.

שם התרגיל: בדיקה עצמית; נעשה ממצב “תפוס נשק”.

התכלית: ללמד את האנשים לבדוק כל אחד את אקדחו.


הפקודה: בדוק –נשק!

ההוצאה לפועל: פתח את האקדח כמתואר בתרגיל “בדיקת האקדח” למעלה, ובדוק אותו בעצמך. צריך לבדוק גם ע“י הסתכלות וגם ע”י משוש באצבע. סגור את האקדח מיד כמתואר ושמוט את המקור, או את הפטיש. השאר עומד במצב “תפוס נשק” עד לפקודה הבאה.

מצב הגוף: מצב דום; פועלות רק הידים בלבד. מותר להשפיל את העינים לצורך בדיקה ע"י הסתכלות.

הערה: תרגיל זה אפשר לעשותו גם ממצב דום; במקרה כזה יש לשלוף את האקדח תחילה – כמתואר למעלה (סעיף 2) – ואחר כך לבדקו.

4. העברת האקדח מיד ליד.

שם התרגיל: העברת האקדח; נעשה ממצב “תפוס נשק”.

התכלית: ללמד את העברת האקדח מיד ליד כדי לאמן את שתי הידים לפעול בשעת הצורך.


הפקודה: העבר – נשק!

ההוצאה לפועל: במספרים נעשה התרגיל לפקודה "במספרים העבר נשק – אחת!", "שתים!", "שלוש! ". במספר “אחת” הבא את היד הפנויה אל צדו של האקדח והעתק את בוהן היד המחזיקה מצדו של האקדח אל גבו; בהונות שתי ידיך ינוחו על גב האקדח. במספר “שתים” תפוס באקדח ביד הפנויה בהחזקה נכונה, מבלי להזיז אותו לרוחב החזית. במספר “שלוש” הבא את היד המחזיקה למצב של “תפוס נשק” נורמלי ואת היד הפנויה הורד במרץ אל הצלעות (תמונה טז ותמונה יז).

בלי מספרים יעשה התרגיל לפקודה: “העבר – נשק!”.

מצב הגוף: מצב דום; פועלות רק הידים בלבד.

שגיאות שכיחות: א) הזזת היד המחזיקה לעומת היד הפנויה, או למעלה ולמטה;

6-2.png
6-3.png

ב) הבאת היד שקבלה את האקדח למצב של “תפוס נשק” קודם שתפסה בו בהחזקה נכונה;

ג) תנועות בכתפים.

הערה: כמה מן התרגילים הבאים יש לעשות בשתי הידים; המדריך ישתמש בתרגיל הזה לשם העברת האקדח מיד ליד.

5. הטעינה בעמידה.

שם התרגיל: טעינה בעמידה; נעשה ממצב “תפוס נשק”.

6-4.png

התכלית: ללמד טעינת אקדח מהירה בעמידה.

הפקודה: בעמידה – טעון!

ההוצאה לפועל: העתק את רגל ימין באלכסון לאחור עד למרחק 30 ס“מ מרגל שמאל; בו בזמן הסתובב על עקב שמאל, באופן שתפנה את מותן שמאלך לחזית (תמונה י"ח). פתח את האקדח, טען אותו ע”י הכנסת מחסנית, מלאי, או כדורים לתוף, (ראה לעיל, פרק ד, סעיף 5), וסגור אותו (באקדח פטישי

צריך להחזיק את הפטיש באצבעות, או לשים את האצבע המראה בין הפטיש והסדן, כדי שיסגר לאטו ולא יכה על המקור).

לכשיגמרו הכל את הטעינה, יוריד המסמן הימני את ידו השמאלית מהאקדח אגב טפיחה קלה על ירכו השמאלית; לאות הזה ישובו הכל למצב דום כשהאקדח ביד, מתוך סגירת רגל ימין לשמאל אגב סבוב על עקב שמאל.

מצב הגוף: הגוף זקוף ונשען במדה שוה על שתי הרגלים. הברכים ישרות.


הראש נשאר מופנה לחזית. האקדח נשאר במצב של “תפוס נשק”, מופנה לחזית.

יש להרגיל את הטירונים לטעון מבלי להסתכל בנשק שבידיהם; אין לגרוע עין מן החזית.

הערות:

א) עד שיסגלו הטירונים לעצמם את התנועות היטב, עליהם רק להביא את יד שמאל אל האקדח ולהורידה מיד מבלי לטעון; את עצם הטעינה ילמדו לחוד. הפקודה תהיה:בלי הכנסת כדורים, בעמידה – טעון!”.

ב) לשם הטעינה צריך להשתמש בכדורים מתים. אם אין להשיג כאלה, יש להוציא את המקורים. על המדריך לזכור שהוצאת המקור בלבד איננה ערובה מלאה למניעת יריה: פיקת הכדור עלולה להתמעך ע"י קלע של כדור אחר, או מאיזה סבה אחרת, ויריה תתהווה. לכן חייב המדריך לאחוז באמצעי זהירות מיוחדים, כשהוא משתמש בכדורים חיים לטעינה.

ג) תעודתה של התפנית היא כפולה: i) להקטין את המרחק שבין יד שמאל והאקדח ולהקל בזה על עבודתה; ii) להקטין את רוחב המטרה שהגוף מהווה.

שגיאות שכיחות:

א) תפנית ופשוק בלתי מדויקים;

ב) החזקת המחסנית שלא כדין;

ג) שמוש בלתי נכון בכפתור התושבת וכתוצאה מזה – סדור בלתי נכון של הכדורים במחסנית;

ד) הכנסת המחסנית ברפיון, באופן שאיננה נאחזת במצד שלה;

ה) סדור בלתי נכון של הכדורים במלאי22;

ו) לחיצה על הכדורים שלא בסמוך אל המלאי;

ז) הוצאת המלאי באטיות;

ח) אי-בקורת של סגירת הסדן אם היא שלמה;

ט) סגירת הפטיש שלא כדין.

6. הפריקה בעמידה.

שם התרגיל: פריקה בעמידה; נעשה ממצב “תפוס נשק”.

התכלית: ללמד פריקת כדורים מהירה בעמידה.

הפקודה: כדורים-פרוק!

ההוצאה לפועל: העתק את רגל ימין באלכסון לאחור, עד למרחק 30 ס"מ מרגל שמאל, והסתובב בו בזמן על עקב שמאל באופן שתפנה לחזית את מותן שמאלך, כמו בתרגיל “טעינה בעמידה”. פתח את האקדח, פרוק את הכדורים, (ראה לעיל, פרק ד, סעיף 5) בדוק את האקדח, סגור אותו, שמוט את המקור – או את הפטיש – וסגור את הנצרה.

לכשיגמרו הכל את הפריקה, יוריד המסמן הימני את ידו השמאלית מהאקדח אגב טפיחה קלה על ירכו השמאלית; לאות הזה ישובו הכל לעמידת דום כשהאקדח ביד.

מצב הגוף: כמו בתרגיל “טעינה בעמידה”.

יש להרגיל את הטירונים לפרוק את הכדורים מבלי להסתכל בנשק שבידיהם; אין לגרוע עין מן החזית.

הערה: יש לנצל כל הזדמנות לשם טעינת הכדורים במלאי. על המדריך לשים לב לצורך הזה ולתת לאנשיו הזדמנויות לכך.

7. מצב היריה בעמידה.

א. המעבר למצב היריה.

שם התרגיל: מצב היריה בעמידה; נעשה ממצב “תפוס נשק”.

התכלית: ללמד את מצב היריה בעמידה.

הפקודה: ליריה – הכון!

ההוצאה לפועל: כשהאקדח ביד ימין – העתק את רגל שמאל באלכסון לאחור

6-5.png
6-6.png

עד למרחק 30 ס“מ מרגל ימין; בו בזמן הסתובב על עקב ימין, באופן שתפנה לחזית את מותן ימינך (תמונה יט) כשהאקדח ביד שמאל – העתק את רגל ימין באלכסון לאחור עד למרחק 30 ס”מ מרגל שמאל; בו בזמן הסתובב על עקב שמאל, באופן שתפנה לחזית את מותן שמאלך (תמונה כ).

באקדח מחסנאי הכנס כדור לקנה, מיד אחרי השלמת התרגיל.

מצב הגוף: הגוף זקוף ונשען על שתי הרגלים במדה שוה. הברכים ישרות. הראש והאקדח מופנים לחזית.

הערות:

א) על המדריך לשים לב לזה שאנשיו לא יתיגעו למעלה מן המדה. כדי לתת להם אפשרות לנוח יפקד: “מנו-חה!”. לפקודה זו – הורד במרץ את יד ימין והשען אותה במרפקה על המותן, באופן שהזרוע תנוח לאורך הצלע ואמת היד תיצור עם הגוף זוית של 45 מעלות. לפקודה: “למצב – הָכֵן!” הרם את היד במרץ למצב הרגיל של “תפוס נשק”.

ב) העברת הנשק מיד ליד במצב היריה בעמידה תעשה לפקודה: “העבר- נשק!”. לפקודה זו – שוב לעמידת דום כמתואר להלן (סימן ב), העבר את האקדח ליד הפנויה כמתואר בסעיף 4 לעיל, ועבור למצב היריה המתאים כמתואר בתרגיל “מצב היריה בעמידה”, לעיל.

ב. – שיבה לעמידת דום.

שם התרגיל: שיבה ממצב היריה בעמידה למצב של “תפוס נשק”.

התכלית: להחזיר את האנשים למצב של “תפוס נשק”.

הפקודה: לעמידת דום – שוב!

ההוצאה לפועל: כשהאקדח ביד ימין – סגור את רגל שמאל לימין אגב סבוב על עקב ימין. כשהאקדח ביד שמאל – סגור את רגל ימין לשמאל אגב סבוב על עקב שמאל.

מצב הגוף: מצב דום; רק הרגלים פועלות.

ג. שגיאות שכיחות.

א) תפנית בלתי נכונה;

ב) פשוק הרגלים שלא כדין;

ג) הפנית הראש או האקדח הצדה;

ד) שנוי מצב היד המחזיקה;

ה) אי הכנסת כדור לקנה, אם מתוך שכחה ואם מחמת רפיון המשיכה בסדן.


8. מצב היריה בכריעה.

א. – המעבר למצב הכריעה.

שם התרגיל: מצב הכריעה; נעשה ממצב “תפוס נשק”.

התכלית: ללמד את מצב הכריעה.

הפקודה: ברך – כרע!

ההוצאה לפועל: במספרים נעשה התרגיל לפקודה: במספרים ברך כרע – אחת!", "שתים!", "שלוש!". במספר “אחת” שלח את רגל שמאל קדימה ובאלכסון ימינה, כדי צעד רגיל. במספר “שתים” כרע על ברך ימין, באופן שתווצר זווית ישרה בין שתי ירכיך: ברך ימין תפנה ימינה וברך שמאל – ישר לחזית. במספר “שלוש” השען את יד שמאל במרפקה על גבי ברך שמאל ותמוך בכפה את יד ימין, המחזיקה באקדח כשהיא פשוטה בזוית של 45 מעלות מן הגוף; התאם לזאת כראוי את מקומו של מרפק שמאל. כשהאקדח ביד שמאל – השען במספר “שלוש” את יד ימין על גבי ברך שמאל ותמוך בכפה את יד שמאל, המחזיקה באקדח כמתואר (תמונה כא).

בלי מספרים יעשה התרגיל לפקודה: “ברך – כרע!”.

מצב הגוף: הראש מופנה לחזית. האקדח מכוון לחזית. הגוף זקוף ומופנה בתפנית לימין. אצבעות רגל ימין כפופות פנימה. אם אפשר לך – שב על עקב ימין.

הערה: בכריעה צריך הנשק להיות טעון, שכן זה הוא מצב יריה. אם הפקודה “ברך כרע” נתנת בזמן שהאקדחים אינם טעונים, יש לטעון אותם מיד אחרי הכריעה בלי פקודה מיוחדת. הטעינה תעשה בהתאם למתואר לעיל (פרק ד, סעיף 5).

6-7.png

ב. – שיבה לעמידת דום.

שם התרגיל: שיבה ממצב הכריעה למצב “תפוס נשק”.

התכלית: להחזיר את האנשים למצב “תפוס נשק”.

הפקודה: לעמידת דום-שוב!

ההוצאה לפועל: במספרים נעשה התרגיל לפקודה: במספרים לעמידת דום שוב – אחת!", “שתים!”, “שלוש!”. במספר “אחת” הזדקף מעל עקב ימין אגב השענת יד שמאל על הברך. במספר “שתים” קום על שתי רגליך והצמד את יד שמאל אל הצלעות. במספר “שלוש” סגור את רגל שמאל לימין, אגב סבוב על עקב ימין, ועמוד במצב “תפוס נשק”.

בלי מספרים יעשה התרגיל לפקודה: “ברך – כרע!”.

ג. – שגיאות שכיחות.

א) הפנית הראש או האקדח הצדה;

ב) זוית בלתי ישרה בין שתי הירכים.


9. מצב היריה בשכיבה.

א. – המעבר למצב השכיבה.

שם התרגיל: מצב השכיבה: נעשה ממצב ״תפוס נשק״. התכלית: ללמד את מצב השכיבה.

הפקודה: ארצה - פול!

ההוצאה לפועל: במספרים נעשה התרגיל לפקודה: ״במספרים ארצה פול - אחת!״, ״שתים!״, ״שלוש!״, ״ארבע!״, ״חמש!״. במספר ״אחת״ כרע על שתי ברכיך כשהן מפושקות. במספר ״שתים״ גחן ארצה והשען על הקרקע בכף יד שמאלך כשהיא פתוחה. במספר ״שלוש״ השען על הקרקע במרפק ימינך כשהאקדח מכוון לחזית. במספר ״ארבע״ הדוף את גופך לאחור. במספר ״חמש״ תמוך את יד ימין בכף יד שמאל והתקן את מצב גופך. כשהאקדח ביד שמאל – השען על הקרקע כמתואר, במספר ״שתים״ בכף יד ימין ובמספר ״שלוש״ – במרפק שמאל (תמונה כב).

בלי מספרים יעשה התרגיל לפקודה: ״ארצה – פול!״.

מצב הגוף: הגוף נשען על הבטן ועל שני המרפקים. החזה מוגבה. הראש מורם והמבט לחזית. המרפקים מפושקים ברוחב הכתפים. העקבים צמודים ומורדים למטה. שים לב לזה שהמרפקים יהיו מרוחקים מהכתפים, כדי שבהרימך את האקדח ליריה, לא יהיה סמוך אל פניך יותר מדי.

7-1.png

הערה: בשכיבה צריך הנשק להיות טעון, שכן זה הוא מצב יריה. אם הפקודה ״ארצה פול״ נתנת בזמן שהאקדחים אינם טעונים, יש לטעון אותם מיד אחרי השכיבה בלי פקודה מיוחדת. הטעינה תעשה כמתואר בפרק ד, סעיף 5. במקום להכניס את האקדח המחסנאי אל החגורה או אל הנרתיק - הנח אותו על הקרקע כשלועו מופנה לחזית.

ב. — שיבה לעמידת דום.

שם התרגיל: שיבה ממצב השכיבה למצב ״תפוס נשק״.

התכלית: להחזיר את האנשים למצב ״תפוס נשק״.

הפקודה: לעמידת דום-שוב!

ההוצאה לפועל: במספרים נעשה התרגיל לפקודה: ״במספרים לעמידת דום שוב — אחת!״, ״שתים!״, ״שלוש!״, ״ארבע!״, ״חמש!״, במספר ״אחת״ הבא את יד שמאל אל המותן. במספר ״שתים״ קום על שתי ברכיך בעזרת כף יד שמאל ומרפק יד ימין והצמד את יד שמאל אל הצלעות. במספר ״שלוש״ הוצא את רגל שמאל אל מאחורי ברך ימין, באופן שתהא כורע על ברך ימין בלבד. במספר ״ארבע״ קום על שתי רגליך. במספר ״חמש״ סגור את רגל שמאל לימין ועמוד במצב ״תפוס נשק״. כשהאקדח ביד שמאל – הבא במספר ״אחת״ את יד ימין אל המותן, קום במספר ״שתים״ על ברכיך בעזרת כף יד ימין ומרפק יד שמאל והצמד את יד ימין אל הצלעות.

בלי מספרים יעשה התרגיל לפקודה: ״לעמידת דום – שוב!״.


ג. – שגיאות שכיחות.

(א) נפילה שלא בקו נצב לחזית;

(ב) העתקת הידים לפנים במקום הדיפת הגוף לאחור;

(ג) קרוב המרפקים אל הכתפים;

(ד) הגבהת העקבים;

(ה) הורדת החזה;

(ו) הגבהת הראש למעלה מן המדה;

(ז) קרוב המרפקים זה לזה.


10. קליעה ויריה.

א. – קליעה.

שם התרגיל: קליעה; נעשה מאחד מצבי היריה.

התכלית: לקלוע למטרה.

הפקודה: למטרה ק־ל־ע!

ההוצאה לפועל: להודעה ״למטרה״ פתח את הנצרה; באקדח פטישי– גם את הפטיש. לצו ״ק־ל־ע״ הכנס את האצבע המראה לתוך שמורת ההדק ולחץ על ההדק לחיצה קלה. בו בזמן הרם את האקדח לגובה עיניך וקלע לשעה 6 של המטרה.

לצו ״ה־ו־ר־ד!״ הוצא את האצבע מתוך שמורת ההדק, הורד את היד למצב הרגיל וסגור את הפטיש ואת הנצרה (את הפטיש צריך לסגור לאט לאט).

מצב הגוף: מצב היריה המתאים.


ב. – יריה.

שם התרגיל: יריה; נעשה ממצב הקליעה.

התכלית: לירות במטרה.

הפקודה: אש!

ההוצאה לפועל: סיים את לחיצתך על ההדק וירה. הוצא מיד את האצבע המראה מתוך שמורת ההדק, הורד את היד למצב הרגיל וסגור את הפטיש ואת הנצרה (את הפטיש צריך לסגור לאטו).

מצב הגוף: מצב היריה המתאים.

ג. – שגיאות שכיחות.

(א) סיום הלחיצה קודם שנתנה פקודת היריה;

(ב) אי עצימת העין בזמן הקליעה.


11. פקודת החזית    🔗

פקודת חזית היא פקודת יריה, שמפקד נותן ליחידתו לשם פעולה נגד האויב. הפעולה המהירה– אשר לשמה נועד האקדח – מחייבת פקודות קצרות ביותר. על האנשים להיות ערים ומוכנים, כדי שיוכלו לפעול בכל רגע כהרף עין ולהסתגל לתנאי המצב.

שני אופני יריה הם: רגיל ומהיר. ביריה רגילה – מורידים את היד למצבה הרגיל ופוקחים את העין העצומה, אחרי ירית כל כדור; חוזרים מיד ומעלים את היד לגובה העינים ועוצמים עין אחת לירית הכדור הבא, וכן הלאה. ביריה מהירה – אין מורידים את היד ואין פוקחים את העין אלא לאחר ירית מספר הכדורים הקצוב מראש.

פקודת חזית מכילה את החלקים הבאים: –

תאור המטרה – מספר הכדורים – אופן היריה. – הצו.

(לדוגמא: קבוצת האויב – שני כדורים – יריה רגילה – אש!).

מכיון שהיריה באקדח נעשית בטווחים קרובים, היא נתונה במדה רבה לפקוחו של כל פרט23. בשעת פעולה יש לטעון אקדח שהתרוקן תיכף ומיד, בלי פקודה מיוחדת.

שריקה ארוכה משמשת אות להפסקת האש. באות הזה משתמש המפקד כשמספר הכדורים לא נקצב מראש, או כשבדעתו להפסיק את האש לפני שנורה מספר הכדורים הנקוב.


12. לוח הפקודות 24    🔗

  1. תפוס – נשק!

  2. השב – נשק!

  3. לבדיקה – הכן!

  4. בדוק – נשק!

  5. העבר – נשק!

  6. בלי הכנסת כדורים. בעמידה – טעון!

  7. בעמידה – טעון!

  8. כדורים – פרוק!

  9. ליריה – הכון!

  10. מנו – חה!

  11. למצב – הכן!

  12. לעמידה דום – שוב!

  13. ברך – כרע!

  14. ארצה – פול!

  15. למטרה ק־ל־ע!

  16. ארצה – פול!

  17. למטרה ק־ל־ע!

  18. ה-ו-ר-ד!

  19. אש!


 

ט. נקוי האקדח ושמורו    🔗

1. הערות כלליות.    🔗

כושר פעולתו של כלי־נשק לא ישתמר בלי טפול מתאים. פגימות, חלודה וזוהמה בחלקיו השונים של האקדח, מסכנות את עבודת המנגנון, עלולות להפסיד את כושר היריה של האקדח ולעשותו לכלי אין חפץ בו. כל החלקים, הצנה, המחסנית, שטחי החכוך של החלקים השונים, המקור– טעונים נקוי ושמון באופן יסודי והקנה טעון תשומת לב מיוחדת. קנה שטפלו בו כראוי ונקוהו היטב, לא יפסיד את סגולותיו למרות שמוש מרובה. באקדחי־מטרה ממינים מסוימים, שבעליהם טפלו בהם כראוי, נשתמרה הדיקנות אף לאחר ירית כמה עשרות אלפי כדורים. אין להזניח את בית־הבליעה? הוא טעון נקוי יסודי לא פחות מן הקנה. זוהמה בבית־הבליעה עלולה להקטין את מהירות הפעולה באקדח ולגרום לתרמיל שיאחז במקומו ולא יפלט. יש להזהר בלוע; זה הוא החלק החשוב ביותר. תמיד צריך לנקות – אם רק אפשר – מבית הבליעה אל הלוע ולא בכוון מהופך. למחסנית יש לדאוג במיוחד שלא תחליד ושלא יצטבר בה אבק או רפש. באקדח תפי צריך לנקות היטב את תאי התוף; מנקים אותם כמו את הקנה.

2. הזֵהום וגורמיו.    🔗

הקנה של נשק אש עלול להפסד מסבות אלה: –

(א) חכוך הקלע;

(ב) המוצרים החימיים של ההתפוצצות;

(ג) לחות האויר והזנחת הנקוי

אין כל אפשרות למנוע את שתי הסבות הראשונות לגמרי, אבל אם מטפלים באקדח היטב, אפשר לירות בו כמה אלפי כדורים עד שיפסל לשמוש. לעומת זאת, הזנחת הנקוי גוררת קלקול מהיר. קנה חדש נושא צפוי מבריק המשמש תריס בפני חלודה והתהוות נקבים; צפוי זה נשחק והולך ע״י הקלעים והיורה חייב לעשות את כל מה שבכוחו כדי שישתמר.

שלושה מיני זוהמה הם המתהווים בקנה ע״י היריה: –

(א) המוצרים של בערת אבק־השרפה;

(ב) המוצרים של בערת המצית;

(ג) זוהמה מתכתית משיירי הקלע.

בערת אבק־השרפה יוצרת אפר קל, בלתי מזיק, שאפשר להוציאו בנקל. בערת המצית יוצרת מין מלח, כלוריד האשלג, המכסה את דפני הקנה, שלרגלי נטיתו לספוג לחות מהאויר, הוא גורם החלדה25. הזוהמה המתכתית נראית לעין כעין כתמים או פתיתים בבית־הבליעה או בקצות הסלילים. מטלית שעברה בקנה ויצאה צבועה בכעין צבע שחור־כספי מבהיק, משמשת סימן לזוהמה מתכתית. הזוהמה הזאת פוגמת בדיקנות וכשהיא מכסה את מוצריו של המצית היא מונעת את הוצאתם.

כשהקנה מתחמם מיריה, דפנותיו מתפשטות והגזים נדחקים לתוך נקבוביות הפלדה. אחר כך נפלטים מוצריהם – זוהמה חימית – כמין זיעה; אם לא תוצא זו מהקנה, מיד תעלה בו חלודה אדומה.


3. מכשירים וחמרים.    🔗

(א) חוטר של עץ כ־ 35 ס״מ ארכו, שיש לו בקצהו חריצים כעין תברוגת, לשאת את מטלית הנקוי. חוטר של מתכת עלול לשרוט את דפני הקנה, לפגום אה הסלילים ולהשחית ע״י כך את הדיקנות; לכן אין להשתמש אלא בחוטר של עץ. לעולם אין להשתמש במכשירי פלדה, שלא ישרטו את חלקי האקדח;

(ב) מטליות של פלניל שאיננו משיר חוטים;

(ג) מברשת של חוטי נחושת, מתאימה בעביה לחלל הקנה;

(ד) חֵלב (greese) לכלי־נשק;

(ה) תמיסה של ארבע כפיות גדושות סודה לכביסה בחצי ליטר מים חמים;

(ו) משחות ושמנים של . B. S. A;

(ז) משחות ושמנים של I .C . I

תמיד צריך להשתמש בחמרים המיוחדים לנקוי כלי־נשק.


4. הנקוי.    🔗

א. – סדר הנקוי.

תכליתו של הנקוי היא הוצאת הזוהמה שנולדה ומניעת התהוותה להבא. לא כל מיני אבק השרפה מזיקים במדה שוה, אבל תמיד צריך לנקות את הנשק נקוי יסודי וקפדני ולשמנו מיד אחרי היריה. לעולם אין להשהות את הנקוי שלאחר היריה.

בקוים כוללים סדר הפעולה הוא כך: –

(א) מוציאים את הזוהמה השיטחית – פרורי אבק־שרפה שנשרף, שמן קרוש, וכו', ע״י מטלית יבשה וחוטר נקוי. מנגבים במטלית יבשה אה כל חלקי האקדח;

(ב) מוציאים במטלית ספוגה חמרי נקוי [או שוטפים במים רותחים*26)] את כל מה שלא הוצא ע״י המטלית היבשה. צריך להתאים את גודל המטלית לחלל הקנה, כדי שתתחכך היטב בדפנותיו. בשעת מעשה מחזיקים את הקנה ביד שמאל. את חוטר הנקוי מכניסים מצד בית־הבליעה ומעבירים אותו בפנים הקנה הלוך ושוב, אגב סבוב בכיון הסלילים;

(ג) מעבירים בחלל הקנה מטליות יבשות, עד שלא תראינה עקבות זוהמה על

המטלית, אחר כך יש לבדוק את הקנה אם הוא נקי לגמרי; לשם זה מחזיקים אותו למול האור, או מעמידים את צפורן הבוהן כנגד הלוע כמין מראה, ומסתכלים בחלל הקנה;

(ד) משמנים את הקנה מבפנים ואת כל חלקי האקדח, במטלית ספוגה שמן.

אחרי יריה צריך לנהוג כסדר הזה במשך שלושה ארבעה ימים רצופים.

לשם הנקוי צריך, כמובן, לפרק את האקדח, אבל אין לפרק אלא אותם החלקים המתפרקים בנקל. הפרוק טעון זהירות. מי שאיננו בקי בדבר עלול לקלקל את הנשק ולהשחית את דיקנותו.

כשכמה אנשים עוסקים בנקוי אקדחים אחדים, מוטב לפרק רק אקדח אחד, לנקותו ולא לפרק את השני עד שהראשון יורכב. על כל פנים צריך להזהר מאוד מלהעביר חלקים מאקדח לאקדח. כל אחד חייב לשמור את חלקיו שלא יתערבבו באחרים. אם קרה המקרה ונתערבבו חלקים, צריך לברר אותם, עד כמה שאפשר, על פי הספרות הטבועות בהם.

ב. – נקוי הזוהמה החימית.

אחרי ירית כדורים טעוני אבק־שרפה שחור, או בלתי־עשן למחצה, או כדורים שפיקותיהם טעונות מצית בלתי־מהליד, מנקים את הקנה בשמן של נשק. כורכים מטלית ספוגה שמן על חוטר הנקוי ומשפשפים בה את דפני הקנה מבפנים. השמן ירחיק את הזוהמה, ממשיכים בדרך זו עד שצבע המטלית איננו משתנה בקנה, ואז מעבירים בקנה מטלית יבשה, או שתים, כדי לנגבו.

אחרי ירית כדורים שפיקותיהם טעונות בחומר המצית המצוי (שיסודו כספית מפוצצת), אין די בשמן; כאן צריך להשתמש במשחת Gunirid של .B.S.A המשחה הזאת היא חומר נקוי מעולה; במקום שאפשר להשיגה אין צורך בחמרים אחרים.

קנה שנמרח במשחת הבטחון (Safety Paste) של. B.S.A מיד לאחר יריה, לא יזדהם לגמרי. כשאין להשיג את החמרים הפטנטיים המוכנים, אפשר להשתמש בתמיסת סודה. מספיגים בה את המטלית ומנקים כמתואר למעלה. אפשר גם לשַקע את הקנה בכלי מלא תמיסה ולשאוב לתוכו את הנוזל פעמים אחדות ע״י חוטר הנקוי, כשמכניסים אותו מבית־הבליעה. אחרי הנקוי יש לנגב את הקנה ולשמנו. חוזרים ומנקים כמפורש למעלה.

בשעת הדחק אפשר להשתמש בשמן־מכונות זך. בשום פנים אסור לנקות נשק בשמן־זית, שמן־קיק, שמן־דגים, חמאה, או נפט.

אמצעי מועיל מאוד ופשוט ביותר הוא מים רותחים. יוצקים מים רותחים לתוך חלל הקנה באמצעות משפך. החום מרחיב את המתכת והמים שוטפים את הזוהמה מתוך הנקבוביות. אחרי שמוש במים צריך ליבש את הקנה יפה יפה בזהירות מרובה.

ג. – נקוי הזוהמה המתכתית.

אפשר להוציא את פרורי המתכת ע״י מברשת של חוטי נחושת, שעביה מתאים לחלל הקנה. אם הדבר לא הועיל, צריך להשתמש במשחת Gunirid של . B.S.A

בדרך כלל די לנקות פעם אחת, אבל אם הסתכלות בוחנת הוכיחה שעדין נשארו פרורי מתכת, יש לחזור ולנקות כמבואר.


ד. – נקוי חלודה.

משחת Gunirid מבָערת היטב גם חלודה. אפשר לבער חלודה גם ע״י מטלית ספוגה שמן. (את השמן אין מנגבים אלא לאחר 24 שעות). אם הדבר לא הועיל יש לחזור עליו במשך כמה ימים. במקרים חמורים משרים את החלק שהחליד בנפט, במשך 24 – 48 שעות. אחר כך שוטפים אותו במים, מנקים במברשת קשה ומורחים בחֵלב. לעולם אסור להשתמש בניר זכוכית, חול, וכו'.


ה. – השמון.

מנגבים את חוטר הנקוי עד שייבש. מספיגים מטלית נקיה בשמן־נשק, או בחלב־נשק מחומם, ומשפשפים בה את דפני הקנה. מוציאים את החוטר מהלוע לצד בית־הבליעה בתנועה עדינה, שתניח לו להסתובב לפי הסלילים. הקנה צריך להיות חלק ומבריק עד שלהבא תוכר בו כל זוהמה בנקל. כמו כן יש לשמן את כל חלקי האקדח, ביחוד בשטחי החכוך שלהם. צריך לשמן את האקדח גם מבחוץ, כדי למנוע התהוות חלודה ע״י רטיבות הידים.

בארצות שאקלימן יבש, או שאווירן מאובק, אין לשמן את חלקי המנגנון אלא מעט ורק בשמן קל. אבל הכרח הוא לשמן את המנגנון, כדי למנוע מעצורים בפעולתו. אחרי השמון יש לבדוק את פעולת הסדן והנצרה.


ו. – הנקוי לפני היריה.

לפני יריה יש לנגב את הקנה ואת בית־הבליעה מכל קרטוב של שמן ושאר חמרים. את חלקי המנגנון המתנועעים צריך לשמן.


5. שמור האקדח.    🔗

בארצות חמות שאווירן לח ממהרים כלי־נשק להעלות חלודה, אם אין הם נשמרים במקום סגור, שאוויר החוץ איננו חודר לתוכו, יש לנקותם לעתים קרובות, אחת לחודש בערך. אם מקום שמירתם חסום בפני אוויר החוץ, יש להעמיד אצלם אבקת סיד בצלחת גלויה כדי שתספוג את הלחות מאוויר המקום.

כשרצוי לשַמר את האקדח לזמן רב, או אם אינו עומד לשמוש קרוב, יש לנקותו תחילה בזהירות מכל זוהמה, כמתואר למעלה. אם היתה בו גם זוהמה מתכתית,יש לבדקו לאחר כמה ימים אם נתנקתה כהלכה. את פני האקדח צריך למרוח מבפנים ומבחוץ בחלב־נשק או בשמן כבד, כדי למנוע החלדה. הדבר נעשה ככה: פוקקים את הקנה מצד בית־הבליעה, מחממים את החלב עד שיותך ויוצקים אותו לתוך הקנה עד שפת הלוע. אחר כך מריקים את הקנה אבל אין מנגבים אותו ומניחים לשארית החלב שתספג בדפנותיו. כך נוהגים גם בתאי התוף. אחר כך עוטפים את האקדח בניר־שמן שתי עטיפות, עטיפה בתוך עטיפה, ומניחים אותו במקום יבש שמדרגת חומו קבועה ואיננה גבוהה ביותר. יש להתרחק מתנור, או ממקום גלוי לקרני השמש.

אם הקנה לא נוקה תחילה מחלודה, לא יועיל החלב. אך אם נשמרו ההוראות שלמעלה במלואן, ישתמר האקדח במשך כמה שנים.

לפעמים יותר קל להניח את האקדח שקוע בפך מלא שמן. כשדבר זה אפשרי, אין צורך למרוח אותו ולעטפו. במקום חלב אפשר להשתמש במשחת הבטחון (Safety Paste) של B.S.A,
או במשחה kieene של I.I.C שני אלה הם אמצעים מועילים מאוד למניעת חלודה וזוהמה. אסור בהחלט לסתום את הלוע במטלית או פקק; אין זה שומר על פנים הקנה מפני הלחות, אלא להיפך: המטלית והפקק סופגים את לחות האוויר ומעבירים אותה אל חלל הקנה.

את הכדורים יש לעטוף בניר־שמן ולשמור אותם במקום יבש. צריך להזהר בחמרי הנקוי שלא ידבקו בכדור; הדבר מחליש את הפיקה. מטעם זה אין להרבות שמן באקדחים טעונים.


6. הוראות למקרים שונים.    🔗

(א) האבק מעכב את פעולת המנגנון. אקדח שעלה עליו אבק, יש לפרקו ולנקותו נקוי יסודי.

(ב) אם הנרתיק נרטב, יש להוציא מתוכו את האקדח, ליבשו ולנקותו. אסור ליבש נשק על גבי להבה.

(ג) נרתיק שנתלכלך, צריך לשטפו במים, לנגבו וליבשו היטב.

(ד) רפש שנקרש על הלחיים, אפשר להעבירו ע״י משיחה בשמן ונקוי במברשת ומטלית יבשה. לפעמים כדאי למרוח את הלחיים בשמן פשתן ולנגבן אחרי כמה שעות במטלית יבשה. שמן פשתן מתיבש לאטו ולכן אין להרבות בו.

(ה) אין לטעון אקדח בכדורים מוחלדים או מלוכלכים. כדורים שנפלו על הקרקע, צריך לנקותם בהקפדה. הוא הדין במחסנית.

(ו) אם הנצרה, הסדן, או המחסנית, אינם פועלים כראוי, צריך לנקות את האקדח היטב קודם שיורים בו.


 

י. המעצורים באקדחים אבטומטיים.    🔗


מעצור בפעולה הוא דבר שכיח באקדח אבטומטי, מפאת מבנהו המורכב ורבוי החלקים הפועלים בו. ידיעת המעצורים היא דבר שבהכרח: בלעדיה לא יתכן שלטון באקדח ושמוש בטוח בו. כמה מהם אפשר להרחיק בנקל ובלי מכשירים, ובכמה מצבים קשים מספקת ידיעתם בלבד להחזיר לאקדח את כושר פעולתו. בכל מקרה רציני יש לפנות אל מומחה, אבל תכליתו של למוד המעצורים היא לפַתח את הבנתו של היורה עד שיוכל להתחכם ולהערים על המעצור.

על המדריך לזכור שבהוראת המעצורים גרידא לא יצא ידי חובתו; את המעצורים צריך ללמד הלכה למעשה ועל כן עליו לנצל כל מקרה של מעצור באיזה שעור שהוא – אף אם אין האנשים יודעים עדין את פעולת המנגנון – ולבאר את התהוות המעצור ואת דרך הרחקתו.

בלמוד המעצורים יש להתחיל לאחר שהחניכים יהיו בקיאים היטב בפרוק האקדחים והרכבתם. המדריך יסביר את המעצור בהראותו לאנשיו בפועל את החלקים שגרמו לכך וכיצד גרמו לכך.


  1. התופעה: הסדן לא הכניס כדור.

הסבה: 1. הצנה – או הסדן – לא נפתחה במדה מספקת.

2. הכדורים אזלו.

3. הכדורים שקעו בשחלה או במחסנית.

4. המחסנית איננה נאחזת היטב במצד שלה.

5. לכלוך בבית-הבליעה.


ההרחקה: 1. פתח את האקדח בחזקה וטען את הקנה; בהזדמנות הראשונה ברר מפני מה לא נפתח (ראה להלן ד) ופעל לפי ההוראות.

  1. טען מחדש.

  2. לחץ על הכדורים כלפי מטה והרפה מיד; אם הדבר לא הועיל – פנה אל מומחה.

  3. טפח על המחסנית מלמטה; במקרה רציני פנה אל מומחה.

  4. נקה את בית-הבליעה.


ב. התופעה: הפטיש, או המקור, איננו מכה.

הסבה: 1. הנצרה סגורה.

2. האקדח לא נסגר במלואו.

3. הקפיץ התקלקל.

4. הפטיש, או המקור, מקולקל.

5. הקשר בין ההדק והדוקרן נפסק.


ההרחקה: 1. פתח את הנצרה.

2. ראה להלן ז.

3. החלף את הקפיץ.

4. פנה אל מומחה.

5. פנה אל מומחה.


ג. התופעה: האקדח איננו יורה.

הסבה: 1. הפטיש, או המקור, איננו מכה.

2. הנוקר שבור או שחוק (אין בפיקה עקבות נקירה).

3. הסדן נפגם באיזה מקום.

4. מכת הנוקר חלשה מדי מחמת חכוך נפרז.

5. אין כדור בקנה.

6. הפיקה מושחתה (היא מנוקרת).

7. הכדור שבקנה הוא מקליבר בלתי מתאים.


ההרחקה: 1. ראה למעלה ב.

2. החלף את המקור.

3. פנה אל מומחה.

4. נקה ושַמן (במאוזר יתכן שהפטיש מתעכב ע"י הבריח שאיננו סגור כראוי; במקרה כזה לחץ על הבריח כלפי מטה עד שירד ככל האפשר).

5. טען את הקנה.

6. החלף את הכדור.

7. הכנס כדור מתאים.


ד. התופעה: האקדח לא נפתח אחרי היריה.

הסבה: 1. אי נקיון, ביחוד בבית-הבליעה.

2. אבק-השרפה גרוע (יתכן שהקלע נשאר בקנה).

3. התרמיל מעוך, או שהכדור הוא מקליבר גדול מדי.

4. התחממות הקנים בקנה כפול (בראונינג בלגי).

5. הקפיץ המחזיר קשה מדי.

ההרחקה: 1. פרק, נקה ושמן.

2. פתח את הסדן בכוח (אם הקלע נשאר בקנה, הוצא אותו בכוח).

3. פתח את הסדן וחלוץ את התרמיל המעכב.

4. קרר את הקנה.

5. תקן את הקפיץ המחזיר, או החלף אותו.


ה. התופעה: הסדן לא נסוג דיו לאחור; ההפלטה והכנסת הכדור החדש לקויות.

הסבה: 1. הקפיץ המחזיר חזק מדי.

2. חכוך נפרז בין הסדן וחלקים אחרים.

3. שיירי תרמיל שנקרע נשארו בתוך המנגנון.

ההרחקה: 1. החלף את הקפיץ המחזיר.

2. נקה ושמן.

3. פרק את האקדח והוצא את השיירים.


ו. התופעה: האקדח לא נסגר אחרי היריה, או שלא נסגר כראוי.

הסבה: 1. הסדן איננו מתאים לאקדח.

2. חכוך נפרז, מחמת פגימות, חלודה, זוהמה או שמן קרוש, ביחוד במסלולי הצנה ובית-האחיזה.

3. גוף זר על הסדן, או בבית-הבליעה.

4. הקפיץ המחזיר נשבר, או התעכב.

5. בית-קבול הכדורים התרוקן.

6. הכדורים התעכבו במחסנית, או בשחלה.

7. כדור אחד נדחף על גבי חברו.

8. זיזי המחסנית צרים מדי והסדן איננו יכול להעביר כדור מן התושבת.

9. התרמיל לא נפלט והוא נלחץ בין הסדן והקנה.

10. התרמיל נשאר בקנה והכדור החדש נתקל בו.

11. שיירי תרמיל תקועים בבית-הבליעה.

12. קפיץ הפטיש שבור או מקולקל.


ההרחקה: 1. הכנס את הסדן המתאים.

2. נקה ושמן היטב; במקרה רציני פנה אל מומחה.

3. הרחק את הגוף הזר; בהזדמנות הראשונה נקה ושמן.

4. ישֵר את הקפיץ המחזיק בקנו, הפוך אותו, או החלף אותו.

5. טען מחדש.

6. לחץ על הכדורים כלפי מטה והרפה מיד; אם הדבר לא הועיל – החלף את המחסנית או פנה אל מומחה.

7. הוצא את הכדורים שנדחקו וטען את הקנה.

8. פשֵק את הזיזים.

9. אם הסדן הוא, שלא נסוג דיו – פתח את הסדן והוצא את התרמיל; בהזדמנות הראשונה נקה את האקדח. אם נשחתה השן-החולצת או המפליט – פנה אל מומחה.

10. חלוץ את התרמיל בכוח וטען את הקנה.

11. הוצא את שיירי התרמיל בחוטר נקוי או בקיסם עץ.

12. החלף את קפיץ הפטיש.


ז. התופעה: האקדח לא נסגר במלואו.

הסבה: 1. אי נקיון וחכוך נפרז, ביחוד בבית-הבליעה או במסלולי הצנה, בית-האחיזה והסדן.

2. הקפיץ המחזיר חלש או שנתעכב.

3. דבר מה חוצץ בין התרמיל והסדן; יתכן שזו היא הפיקה.

4. שיירי התרמיל הקודם נשארו בבית-הבליעה.

5. התושבת העלתה כדור באלכסון.

6. הכדור מעוך, או שגדלו אינו מתאים לבית-הבליעה.

7. הכדור מלוכלך.

8. השן-החולצת נתקלה בתרמיל ולא עלתה עליו.

ההרחקה: 1. פרק, נקה ושמן היטב.

2. ישר את הקפיץ המחזיר בתוך קנו או הפוך אותו; אם הדבר לא הועיל – החלף אותו.

3. הרחק את העצם החוצץ; אם זו היא פיקה – חלוץ את הכדור.

4. הוצא את השיירים ע"י חוטר נקוי או קיסם עץ.

5. לחץ על הכדור המעכב כלפי מטה ונסה להכניסו מחדש; אם הדבר לא הועיל – פתח את האקדח וחלוץ את הכדור.

6. חלוץ את הכדור המעכב.

7. טפח על הסדן עד שיסגר; אם אינו נסגר – פתח אותו בחזקה וחלוץ את הכדור.

8. טפח על הסדן טפיחה קלה; אם הדבר חוזר ונשנה – פנה אל מומחה.


ח. התופעה: הסדן נסגר כשאין כדור על התושבת.

הסבה: 1. הסדן פגום.

2. מצד הסדן פגום.

3. לכלוך.

ההרחקה: 1. פנה אל מומחה.

2. פנה אל מומחה.

3. פרק, נקה ושמן.


ט. התופעה: הכדורים מתנדנדים במלאי בזמן הטעינה ואינם נכנסים אל השחלה.

הסבה: 1. דפני המלאי שחוקים או מעוכים.

2. קפיץ המלאי מקולקל.

ההרחקה: החלף את המלאי.


 

יא. הערות על מבנה האקדח27    🔗

1. המבנה הכללי.    🔗

המנגנון צריך להיות פשוט ועשוי להתפרק ביד, בלי עזרת מכשירים. יש להקטין ככל האפשר את שטחי החכוך של החלקים השונים.

  1. הכוונות

תעודתן וצורתן.

תעודתן של הכוונות היא לסייע בכוון הנשק למטרה. שתים הן במספר: העליונה והתחתונה. בנשק צבאי הן, כרגיל, בלתי נפרדות מגוף האקדח; בנשק-מטרה הן נפרדות ועשויות לתאום.

מקום הכוונת התחתונה הוא כרגיל בקרבת בית-הבליעה. בצורתה היא חריץ בגב הצנה הנמשך לארכה, או פס פלדה התקוע בצנה לרחבה, או איזה תכשיר אחר המצטייר בעין כקו מאוזן. באמצעיתה חריץ – האתנח – העשוי בצורת מלבן, קשת, או משולש.

הכוונת העליונה היא, כרגיל, פס של מתכת המתרומם מעל גב הקנה בקרבת הלוע. לפנים חשבו שכוונת דקה יפה לקליעה מדויקת והיו עושים את הכוונת העליונה של נשק צבאי כעין להב של סכין חד. אבל הנסיון הוכיח שכוונת דקה מעיפת את העין, והקליעה הכוונות עבות היא קלה ומהירה יותר ואף מדויקת יותר. בנשר-מטרה נראית הכוונת העליונה בשעת הקליעה כעין ראש סכה או מלבו זקוף (תמונה יא).

כוונות צבאיות.

הן בנשק צבאי והן בנשק-כיס יש לבכר תמיד כוונת עליונה בהירת צבע, הנראית יפה על רקע כהה ובאור קלוש. כוונת כזאת אפשר לכוון במהירות גדולה מאוד גם על פני מטרה כהה, בתנאי שהאתנח יהיה רחב למדי, עד כדי שהקולע יראה שתי רצועות אור משני עברי הלהב.

הכוונת העליונה המשוכללת של ובלי-סקוט עשויה פלטינה או כסף והיא קבועה בחזקה בתוך הבסיס שלה. היא מתבלטת יפה על פני כל רקע כהה ומאפשרות כוון מהיר ומדויק בתנאי הקרב הרגילים. הודות לצבעה הבהיר אפשר להשתמש בה גם באור קלוש, בזמן שאין מועיל בוונות כהות.

כוונות לנשק-מטרה.

הכוונת המצויה, הקבועה, מגרעת בה: אין קליעתם של בני אדם שווה. איש איש ואופן החזקתו, או סגנון כוונו, המיוחד. לכן, אם הכוונת קבועה, מוכרח כל קַלע לייחד לעצמו נקודת-קליעה משלו, שתתאים לנטיותיו האישיות. למשל – אם הקלעים פוגעים בשעה 4 של המטרה כשהאקדח מכוון למרכז, צריך היורה לקלוע לשעה 10, כדי שכדוריו יפגעו במרכז. קלע מנוסה יכול לחשב את רדיוס השעון שלו ואת מקום נקודת-הקליעה שלו בנקל ובדיקנות, אבל בדרכו של הטירון מהווים החשבונות האלה אבן נקף קשה.

הקושי הזה מתבטל ע"י הכוונות העשויות לתאום. את הכוונת התחתונה יש להכשיר לתאום ברוחב ואת העליונה – לתאום בגובה. כאן יכול כל קלע לתאם את הכוונות כרצונו ולקבוע לו נקודת-קליעה כרצונו. אבל, כוונת ממין זה היא עדינה ביותר ועלולה להשבר או לזוח ממקומה, לכן איננה ראויה לנשק צבאי אלא לנשק-מטרה או ציד בלבד.

הכוונות הטובות ביותר ליריה במטרה הן של פטריג' (Patridge sights), של פיין (Paine sights) ושל ויננס (Waltre Winans sights). האתנח של כוונות פיין נעשה קטן בבית-החרושת, אבל אפשר להגדילו ביד, כפי טעמו המיוחד של היורה. הכוונת העליונה של פיין נראית כעין כדור קטן. היא בולטת לעין יותר מכוונת צבאית ונוחה מאוד לקליעה, אבל יחד עם זאת היא נוחה להשבר. הכוונות של פטרידג' הן פרי עמלו הרב של הממציא, שהקדיש זמן מרובה לחקירת הגדלים המתאימים לכוונות וההתאמה ההדדית שביניהן. הודות לצורתן המרובעת הן יפות מאוד לאנשים בעלי ראיה לקויה.

הידית.

את הידית יש להטות מן הצנה בזוית קהה, כדי שהיורה יוכל להרים את הכוונות אל קו-הכוון מתוך החזקה נוחה וטבעית. הידית צריך שתהיה ארוכה אף מטופח היד הרחבה ביותר, כדי שתבלוט מתחת לזרת.

ברוב האקדחים האבטומטיים הידית היא ישרה, ובזה היא נופלת בהרבה מן הידית העקומה של התפיים. אבל אין המבנה הזה הכרחי אפילו באקדח מחסנאי, כי אף על פי שהמחסנית בתוך הידית היא ישרה ומארכת, אין כל הכרח לעשות את צורת הידית מבחוץ כצורת המחסנית שבפנים. מעלתה של הידית העקומה היא האפשרות להגביה את ההחזקה ולהנמיכה במדה הרצויה. בידית עקומה כשל התפיים אפשר להתאים את ההחזקה בנקל לצורך הכוון האינסטינקטיבי בעוד שבידית ישרה כשל האבטומטיים אפשרות זו מצומצמת ביותר.

הקנה.

את המנגנון יש לצייד בשיטת הצמד, זאת אומרת – לתכן את המנגנון באופן כזה שהקנה לא יפרד מן הסדן לפני צאת הקלע מן הלוע. אחרת תחל חליצת התרמיל עם התפוצצות הכדור, לפני צאת הקלע את הלוע. אז ילך חלק נכר מהגזים לאבוד מאחורי הקלע, וזוהמה תאחז בחלקי המנגנון. רק באקדחים בעלי כדור חלש אפשר להסתפק בלי הצמד מיוחד (ראה פרק א סעיף 1). הקנה של האקדחים החדישים נסוג מרחק מה עם שאר החלקים הנסוגים, לפני שחליצת התרמיל מתחילה.

רצוי לעשות את הקנה ארוך יותר ממה שרגילים לעשותו כיום. קנה ארוך יפה לדיקנות היריה, ואם נעשה פלדה טובה, יהיה גם דק וקל בכל זאת ולא ישחית את העיון הכללי של האקדח. מבחינת העיון הטוב עולה הקנה הגלוי, כמו של הפרבלום או המאוזר, על קנה שהצנה חופפתו, כזה של השטאיר.

עיון האקדח.

טיב עיונו של האקדח תלוי בשני גורמים: (א) קרבתו של מרכז הכובד אל מרכז היד; (ב) הגבהת ההחזקה על הידית, בסמוך אל סרן הקנה.

בכמה טפוסי אקדחים נתון בית-הקבול של הכדורים לפני ההדק וע"י כך נפסד העיון. קנה ארוך (כמובן לא למעלה מן המדה) שיחד עם זאת הוא דק וקל, מיטיב את העיון.

המחסנית.

פנים הידית הוא המקום המתאים ביותר למחסנית. יש להתאים כל אקדח לקבלת מחסנית גדולה של עשרים כדור.

צריך לאפשר שליפה אבטומטית של המחסנית ע"י בוהן היד המחזיקה, מבלי לשנות את ההחזקה. כמו כן דרוש תכשיר מיוחד להורדת התושבת – דוגמת כפתור התושבת בפרבלום – כדי להקל את הטעינה.

יש לתכן איזה אמצעי פשוט, כגון אשנב מיוחד בידית, שיתלכד עם פתח עשוי לדבר בשלד המחסנית, שעל ידו יהיה אפשר לראות בנקל מה מספר הכדורים שבמחסנית.

הטעינה במחסניות טובה מן הטעינה במלאים, שאת כדוריהם צריך לדחוק אל בית-קבולם מלמעלה.

המחסנית, העשויה כרגיל מפח דק, היא סבתם של רוב המעצורים כמעט בכל האקדחים האבטומטיים. המחסנית טעונה טפול עדין וזהיר; אם התקלקלה מותר להשתמש בה מחדש רק לאחר שכמה יריות נסיון הוכיחו ששוב אין היא גורמת מעצרים.

הפטיש.

פטיש חיצוני הוא יתרון חשוב. אקדח בעל פטיש חיצוני, אפשר להחזיק מוכן ליריה כשנצרתו פתוחה וכדור בבית-בליעתו (לצורך היריה הראשונה דורכים את הפטיש עם שליפת האקדח), בעוד שבאקדח מחוסר פטיש צריך לדרוך את המקור ולסגור את הנצרה, הדבר מחליש את קפיץ המקור וכן כרוכה בו סכנה.

יש לתכן בכל אקדח דריכת פטיש לחצאין, נוסף על הדריכה השלמה, כמו בקולט. הפטיש צריך שיהיה רחב, כעין כף, ונוח לדריכה בבוהן.

ההדק.

אמנות הלחיצה היא תשע ידות מאמנות היריה, על כן נחוץ מנגנון לחיצה משוכלל. ההדק צריך שיחליק בדרכו בלי שום עכוב.

האקדח התפי עולה על האבטומטי בלחיצתו הנעימה. הפטיש וההדק של התפי מסתובבים כל אחד על צירו, והם נפרדים זה מזה מתוך סבוב. באבטומטי מצמצמת המחסנית את הריווח הנחוץ לזה, מנגנון הלחיצה גס וההדק מתחכך ומתעכב. כל האקדחים האבטומטיים טעונים בכלול במנגנון הלחיצה שלהם.

את ההדק עצמו צריך לעשות רחב ונוח ללחיצה. יש לקבוע אותו בסמוך ליד, כי יותר שהיורה נאלץ לפשוט את אצבעו ללחיצה, יותר הוא נוטה להדוף את ההדק במקום ללחוץ עליו נכונה.

ההדק של רוב האקדחים, בין תפיים ובין אבטומטיים, הוא חד-לחיצי. זאת אומרת – לחיצה קלה איננה מזיזה אותו אף בכל שהוא ולחיצה חזקה למדי שומטת את הפטיש (או את המקור) בבת אחת. בזה הוא נבדל מן ההדק הדו-לחיצי של הרובה הצבאי. את האחרון מזיזה במקצת לחיצה קלה לאחור; שם הוא נעצר ורק לחיצה שניה, חזקה יותר, שומטת את המקור.

ההדק החד-לחצי מתנגד ללחיצה עליו מבלי לזוז לאחור; הוא זז בת אחת, בכדי לשמוט את הפטיש, או את המקור, כשהלחיצה משיגה גובה מסוים. אין כאן מקום לשום תנועה מוקדמת, המבשרת את קרבתה של שמיטת ההדק. הדבר הוא “חטוף ופתאומי כשבירת מקל זכוכית”. בהדק הדו-לחיצי יש להבחין לחיצה ראשונה, המשמשת תנועה מוקדמת ללחיצה השניה, החזקה. הלחיצה הכפולה של הרובה היא הכרח הנובע מתנאי המבנה שלו, והיא מיותרת לגמרי לגבי אקדחים.

על יורה טוב ללמוד לשלוט באצבעו עד כדי שבעת הצורך יוכל להשעינה זמן רב על הדק של אקדח, מבלי להוות יריה.

יש ומתקינים מחיש-לחיצה באקדחי-מטרה. זה הוא מנוף מיוחד שמחברים אותו אל ההדק, שעל ידו נעשית הלחיצה קלה ביותר. הדבר יפה לדיקנות היריה, אבל סכנה מרובה כרוכה בו. כמה יורים מנוסים בעלי שם עולמי לא נמלטו מתאונות מות מתוך שמוש בתכשיר זה.

אין לחזק את הלחיצה למעלה מ-23 ק“ג. כן גם לא רצוי להעמידה על פחות מ-21/2 ק”ג, שאם לא כן יש לחשוש לאש רציפה. למעשה, אמנם, שעור הלחיצה בכמה אקדחים – אפילו אקדחים צבאיים – הוא קטן מזה. הגבולות הרצויים לשעור הלחיצה הם 9 ק“ג – 14 ק”ג.

מצד הסדן.

ע"י התכשיר החשוב הזה נשאר הסדן פתוח אחרי צאת הכדור האחרון. הוא עומד ליורה שלא יתפס על אקדח ריק.

יש לתכן את המצד באופן שמחסנית טעונה תשמטנו בעצם כניסתה. ע"י כך יסגר הסדן הפתוח מעצמו והקנה יטען מאליו.

הנצרה.

יש להכשיר את הנצרה להנעה בבוהן היד היורה, הן מימין האקדח והן משמאלו. נצרה בצדו השמאלי של האקדח בלבד, אין בה מועיל למי שיורה ביד שמאלו.

נצרה טובה היא זו הנסגרת לבטחון כלפי מעלה ונפתחת ליריה כלפי מטה. הנצרה של הפרבלום עשויה להיפך, וזה חסרונה. האויב יכול לשתק את האקדח ע"י לחיצה על נצרתו כלפי מטה.

נצרותיהם של רוב האקדחים האבטומטיים אינן חזקות כראוי. בזמן שהקנה טעון יכולה מכה על הפטיש, או זעזוע חזק של האקדח, להביא לידי יריה אף אם הנצרה סגורה. בנגוד לזה צוידו כמעט כל האקדחים התפיים החדשים בנצרות בטוחות כל כך, עד שאפשר להכות על הפטיש הסגור מבלי לחשוש ליריה.

אמצעי בטחון מעולה, שהוא גם קל להנעה, הוא מחסום אבטומטי בגב הידית.

מסדיר האבטומטיות.

שכלול רב ערך באקדח הוא התכשיר המיוחד העשוי להפעלה בבוהן היד היורָה, שעל ידו יוכל היורֶה לירות כדור כדור או אש רציפה, כרצונו. התכשיר הזה הוכנס בטפוסים מיוחדים של המאוזר, השטאיר, ואקדחים אחרים.

מסדיר האבטומטיות, יחד עם מחסנית מוגדלת, יועיל מאוד למי שהקיפוהו אויבים רבים ממרחק קטן. באלה אפשר להפיל עשרים איש במחי יד אחד.


 

נספחים    🔗

נספח א: מבחן-נסיון לטפוסי אקדחים .    🔗

בינואר 1907 נערך מבחן השואה של אקדחים תפיים ואבטומטיים, ע"י מיניסטריון המלחמה של ארצות-הברית. הוגשו שבעה אקדחים אבטומטיים שונים _ביניהם – קולט, פרבלום, וסֶבֶג') ושלשה תפיים שונים (קולט, סמית-ווסון, ובלי-פוסבורי).

הבחינה הקיפה את השאלות האלה: -

  1. מבנה האקדח, צורתו החיצונית, עיונו, התאמתו לשמוש רוכבים, וכו'.

  2. אמצעי הבטחון.

  3. שעור הזמן הנחוץ לפרוק והרכבה.

  4. מספר הברגים, הפינים, הקפיצים הקטנים ושאר חלקי האקדח.

  5. טיבם של המכשירים הנחוצים לשם פרוק והרכבה ומספרם.

  6. פעולת המנגנון בירית עשרים כדור.

  7. המהירות הממוצעת לחמשה קלעים שנורו ממרחק 25 רגל (כ-8 מטרים).

  8. דיקנות היריה ושעור החדירה.

  9. מהירות היריה המכוונת ומספר הפגיעות, בטווח של 100 רגל (כ-30 מטר).

  10. מהירות היריה האינסטינקטיבית בטווחים קרובים (מבלי לשים לב לפגיעה).

  11. כוח הסבל (יריה מכוונת של 500 כדור, אגב קרורהאקדח אחרי כל 50 יריות).

  12. ירית כדורים בעלי מטען גדול מהרגיל וקטן מהרגיל.

  13. ירית כדור בעל פיקה דקה המתבקעת ע"י נקירת המקור.

  14. סבילת אבק (יריה באקדח לאחר שהושם במשך רגע אחד בעמוד של אבק דק, כשקנהו מפוקק משני הצדדים. הנסיון נעשה פעמים: פעם אחת במחסנית ריקה ופעם בטעונה. לפני היריה נגבו את האבק מעל האקדח והכדורים ביד חשופה, או בנשיבה בפה, או ע"י נֵעור).

  15. טבילת חלודה (ירית חמשה כדורים אחרי שהאקדח נטבל בתמיסת אמוניאק, כשקנהו סתום היטב, והונח בבית למשך 22 שעות כשהוא רטוב).

ועדת הבוחנים הסיקה שלהלכה מתאים האקדח האבטומטי לשרות יותר מהתפי. הועדה המליצה על קליבר של 0,45 אינטש (11,43 מ"מ). יחד עם זאת ציינה הועדה שעדיין אין האקדח האבטומטי משועלל כל צרכו בכדי להצדיק את קבלתו בשרות הצבאי. זמן מסוים נתן לחברות הנשק לשם שפור התוצרת שלהן, ובחודש מרס שנת 1911 נערך מבחן שני.

לבמחן זה הוגשו שני אקדחים אבטומטיים בעלי קליבר של 0.45 אינטש: קולט וסֶבֶג‘. הבוחנים עמדו על מספר החלקים, המכשירים הנחוצים לפרוק והרכבה, אופן ההפלטה, מהירות הקלע, מדת פזורם של הקלעים, ומהירות היריה. אחר נוקו שני האקדחים היטב, ובכל אחד מהם ירו 6000 כדור בהפסקות אלה: בין יריה ליריה – 2 דקים: אחרי כל 50 יריות – קרור; אחרי כל 1000 יריות – נקוי. ירית 1000 כדורים נמשכה משעה וחצי עד שעתים ורבע. הקולט פעל היטב כל הזמן; בסבג’ קרו כמה מעצורים ונולדו בו סדקים. אחר כך נוסה כל אחד משני האקדחים בירית חמשה כדורים בעלי מטען גדול מהרגיל ב-25% ובירית כדור בעל פיקה דקה העשויה להתבקע. לבסוף פרקו את שניהם, נקו אותם ובדקום בדיקה מעולה. נמצא ששניהם במצב טוב.

ועדת הבוחנים הסיקה שהקולט עולה על הסבג' מבחינת כוח הסבל, מהירות הפרוק, מדת הדיקנות ובטחון הפעולה, ושמלבד העדרו של מסן אבטומטי למצב הטעינה ולמספר הכדורים במחסנית, הוא מספק את כל דרישותיה של ועדת הבוחנים משנת 1907. הועדה הציעה למיניסטריון המלחמה להנהיג את האקדח האבטומטי קולט, קל. 0,45 אינטש, כנשק השרות כצבא הרגלים והפרשים, על סמך זה שהוא עולה בטיבו הן על האקדחים התפיים שבשרות והן על כל האקדחים האבטומטיים הידועים לה.


נספח ב: שיאי יריה באקדח    🔗

בזה ימסר מספר דוגמאות של יריה מעולה בידי קֵלעים מומחים, שהתאמנו לכך בעקשנות ושיטתיות: -

  1. בדצמבר 1887 קבע מר ו. ו. בנט מארצות-הברית שיא ליריה מכוונת: בטווח של 50 ירד (כ-45 מטר) ירה 100 כדורים מאקדח תפי למטרת המופת האמריקאית (Standard American Target), והשיג 914 נקודות מתוך המקסימום האפשרי של 1000. העובדה הזאת, יחד עם כמה הישגים אחרים, הוכיחה שאפשר לבצע כאקדח פעולות יריה מדויקות ביותר, לאחר שמתמחים בדבר. בשנת 1901 העביר מר גורמן מסן-פרנציסקו את השיא הזה, בהשיגו באותם התנאים 942 נקודות.

  2. ההתחרות הבין-לאומית הראשונה בירית אקדח מכוונת נערכה בשנת 1900 בין צרפת וארצות-הברית. בשנת 1903 נערכה שוב התחרות בין אותם היריבים. בשתי ההתחרויות האלה היתה יד ארצות-הברית על העליונה. ההישגים של ההתחרויות לא היו רבי ערך כשהם לעצמם, אבל שמשו דחיפה להתפשטותו של ספורט היריה באקדח ולעריכת התחרויות נוספות.

  3. בשנת 1908 הוכנס מקצוע היריה באקדח לתכנית האולימפיאדה העולמית. השתתפו קבוצות יורים משבע ארצות וארצות-הברית כבשו את המקום הראשון ע“י 1914 נקודות מתוך המקסימום האפשרי של 2400 נקודה, ממרחק 50 מטר. באולימפיאדה בשנת 1912 היתה שוב ידן של ארצות-הברית על העליונה: 1916 נקודות, באותם התנאים של האולימפיאדה הקודמת. גם באולימפיאדה בשנת 1920 כבשו ארצות-הברית את המקום הראשון, ע”י 2372 נקודה מתוך המקסימום האפשרי של 3000, ממרחק 50 מטר. באולימפיאדה בשנת 1924 כבשה את המקום הראשון שויצריה ע"י 2572 נקודות. התנאים היו כאותם של האולימפיאדה הקודמת.

  4. השיר המושלם ביותר של יריה מכוונת, שהושג עד עתה הוא – 249 נקודות בטווח של 20 ירד (כ-18 מטר) ב-25 יריות; זאת אומרת – מתוך מקסימום אפשרי של 250 נקודה.

  5. בשנת 1931 קבע המיור הפולני גלינו בסקי שיא עולמי של שבע פגיעות בכל אחת משתי צלליות עומדות. הצלליות הופיעו למשך 8 דקים במרחק 10 מטרים מהיורה, כשביניהן ריוח של 3 מטרים. האקדח היה נתון בתוך הנרתיק: היורה הוצרך לשלפו, לטעון את הקנה, לירות ולהחליף את המחסנית. המיור גלינו בסקי הספיק, אפוא, לשלוף את אקדחו, לטעון את הקנה, לירות 14 כדור ולהחליף את המחסנית, במשך 8 דקים; במלים אחרות – ממרחק 10 מטרים הספיק לו לפגיעה גופה זמן של 1/4 דק בערך. הוא השתמש באקדח ספרדי, קל. 7,65.

  6. באולימפיאדה בשנת 1932 השיג המיור האיטלקי רנצו מריג’י פגיעה בטווח של 25 מטר בשש צלליות שריוח של 25 ס"מ בין אחת לחברתה, במשך שני דקים. מהירותו היתה, אפוא, 1/3 דק ליריה. בזה לא נכללו שליפה והחלפת מחסנית. הוא השתמש בקולט, קל. 0,22.

  7. היורה המהיר ביותר הוא, כנראה, מר מק-גיברן מארצות-הברית. הלה עוסק במקצוע הזה כעשרים שנה והשיג את השיאים הבאים (הזמן נמדד ע"י אלקטרוכרונוגרפים):-

  1. – שש פגיעות בפיסת ניר, שגדלה 20 ס“מ X 15 ס”מ, בטווח של מטר אחד. הזמן – מתשע עשיריות הדק עד דק אחד וחמישית.

  2. – שליפת האקדח מנרתיקו ופגיעה בצללית של אדם בטווח של 6 מטרים. הזמן – מרבע הדק עד שלוש חמישיות הדק.

  3. – פגיעה בחמשה בקבוקים של ליטר אחד, שנזרקו למעלה בבת אחת ע"י שני עוזרים. הזמן – מדק אחד וארבע חמישיות עד שני דקים וארבע חמישיות.

  4. – פגיעה בשלושה בקבוקים כמתואר. הזמן – תשע עשיריות הדק.

  5. – היורה עצמו זרק באוויר פחית של ליטר אחד. אחר כך שלף את אקדחו באותה היד ופגע בפחית חמש פעמים לפני שנפלה. הזמן – דק אחד ושליש.

מר מק-גיברן משתמש רק באקדח תפי, קל. 0,38 אינטש, “ספציאל”. הוא מנצל תמיד את הפעולה הכפולה. לדעתו אפשר להשיג – ע"י התאמנות במשך שנים – כוון מדויק של האקדח למטרה בלי עמידה מיוחדת, בלי הרמת היד ובלי קליעה. הדבר דורש כמובן, בזבוז של עשרות – ואולי מאות – אלפי כדורים.

  1. היורה באקדח-כיס בעל קליבר של 6,35 או 7,65 יהיה ראוי לציון טוב מאוד אם בטווח של 10 מטרים יפגעו תשעה כדורים מעשרה במטרה שגדלה כגודל גלוית דואר.

כמו כן סימן טוב הוא ליורה באקדח צבאי (פרבלום, נגן, וכו') אם פגע במטרה אחת תשע פעמים מעשר בטווח של 10 – 20 מטר.

באקדח-מטרה מדויק אפשר לפגוע בעגול, שקטרו 3 ס“מ בערך, בטווח של 10 מטרים; בקלף – בטווח של 20 מטר, ובעגול שקטרו 15 ס”מ – בטווח של 50 מטר.


נספח ג: שריונים.    🔗

בשנים האחרונות נשתכלל השריון להגנה מפני כדורי אקדחים. יש טפוס של שריון שגם הכדור החזק ביותר לא יחדור דרכו. הרבה שוטרים, פקידי בנקים, וכיוצא בהם, נצלו ממות הודות לאמצאה הזאת.

מכינים שריונים משלושה מינים: (א) להגנת הגוף מפנים בלבד, - משקלו כ-1400 גרם; (ב) להגנה מפנים ומאחור – משקלו כ-2500 גרם; (ג) להכנה מפנים, מאחור, והמצדדים – משקלו כ-4 ק"ג.

כמו כן מכינים לוחות זכוכית קשה, שגם כדור האקדח החזק ביותר לא יחדור דרכה. עביו של לוח כזה – 25 מ“מ. משקל הס”מ המרובע – כ-5,3 גרם.


נספח ד: עיקרים ליורה באקדח.    🔗

  1. האקדח הוא כלי-נשק אידאלי לצורך הגנה עצמית.

  2. האקדח הוא נשק לתאונת פתאום.

  3. רק לעתים רחוקות תזקק לאקדח, אבל לכשתגיע שעה כזו – יההי הצורך חמור ביותר.

  4. אם הנך יודע היטב את אופן השמוש באקדח אבטומטי – יכול אתה להתיחס אליו בבטחון.

  5. יכולת היריה היא דבר שבהרגל.

  6. קנה לך אמון בכוחו של אקדחך מתוך למוד השמוש בו לכל דרכיו.

  7. אל תזניח את יד שמאלך.

  8. למד את דרך השמוש הנכונה מהרגע הראשון; אז תפעל אינסטינקטיבית בבוא השעה.

  9. למד שלא להתקל. סגל לך פעולת שליפה ושמוש מהירה ונקיה.

  10. למד להיות יורה מהיר; רק המהיר יחשב למומחה.

  11. העבר את האקדח מיד ליד, הכל לפי המקום.

  12. היה מתון. ירה מהר, אבל אל תגדיל את המהירות למעה מגבול הכשרתך. אחרת תחטיא את המטרה.

  13. זכור כי אמנות היריה המהירה תלויה בדיקנותו של הכוון המהיר בצרוף עם לחיצת הדק אבטומטית ואינסטינקיטיבית.

  14. לחיצת ההדק היא אבן השתיה ליריה באקדח.

  15. לחץ על ההדק כאילו הנך סוחט מים מספוג.

  16. למד לשמוט את ההדק במועדו; הדבר טעון אמון מדוקדק.

  17. אל תשהה את אצבעך על ההדק; אחרי כל יריה פשוט אותה למלוא ארכה.

  18. בטווח קרוב ירה לפי חוש הכוון.

  19. בחושך ירה לפי חוש הכוון.

  20. בחושך ירה במהירות

  21. אל תחמיץ כל הזדמנות לטעון את האקדח מחדש. לעולם תהיה מחסנית מלאה מוכנה בידיך.

  22. הזהר במחסניותיך שלא תתקלקלנה; אם אירע קלקול במחסנית, אל תשוב להשתמש בה אלא לאחר שכמה נסיונות יוכיחו שאין היא מוסיפה לגרום מעצורים.

  23. למד להיות יורה טוב ולא יהיה עליך מורא אדם.


לוח המונחים שאין פרושם שגור.    🔗

הַצְלָבַת הַכַּוָּנוֹת (aligning the sights) – הבאת הכוונות לאותו המצב שבו נראה להב הכוונת העליונה במרכז האתנח של הכוונת התחתונה ובגובה כתפיה.

טְוָח (range) – (א) המרחק שבין היורה והמטרה; (ב) המרחק שהקלע מסוגל לעברו.

יְרִיַּת – נֵפֶל (misfire) – שמיטת הדק שלא הולידה את התפוצצות הכדור שבבית-הבליעה, או שלא העיפה את הקלע מן הקנה.

כַּדּוּר נִתָּר (ricoshett) – כדור שפגע בעצם קשה ונתר ממנו לאחור או לצדדים.

כּוֹחַ עוֹצֵר (stopping power) – יכלתו של הקלע לשתק מיד את תנועתו של האויב ואת כושר פעולתו.

מְהִירוּת הַלּוֹעַ (muzzle velocity) – מהירותו של הקלע ברגע שהוא מגיח מלוע הקנה. (נקראת גם “מהירות ההתחלה” – “initial velocity”).

הַמַּכָּה הַחוֹזֶרֶת (recoil) – רתיעת הנשק לאחור עם התפרצות היריה.

נְקוּדַת הַיְּרִיָּה (firing point) – נקודה על קו מקביל למטרה, במרחק מסוים ממנה, שעליה עומד היורה בה.

נְקוּדַת הַפְּגִיעָה (hit) – הנקודה שבמטרה, אשר בה פגע הקלע.

נְקוּדַת הַקְּלִיעָה (aiming mark) – ביריה מכוונת: הנקודה שבה חותך קו-הכוון את המטרה (כרגיל – “שעה 6”). ביריה אינסטינקטיבית – חלק המטרה שבו מרַכז היורה את מעייניו.

סֶרֶן הַקָּנֶה (axis of barrel) – קו ישר דמיוני, העובר דרך מרכז חלל הקנה לארכו.

עֵין הַמַּטָּרָה (bull’s eye) – העגול השחור שבמרכז המטרה.

פְּעוּלָה כְפוּלָה (double action) – לחיצת הדק יחידה הדורכת את הפטיש (באקדח תפי) ושומטתו כאחת.

פְּעוּלָה נִפְרֶדֶת (single action) – לחיצת הדק שאינה אלא שומטת את הפטיש (באקדח תפי).

קַו – הַכִּוּוּן (line of sights) – קו ישר דמיוני, העובר מעינו של הקולע אל המטרה דרך שתי הכוונות כשהן מוצלבות כהלכה.

קַלִּיבֶּר (caliber) – שעור קטרו של חלל הקנה (בלי עומק הסלילים).

תֵּאוּם הַכַּוָּנוֹת (adjustment of sights) – העתקת הכוונות אל מקומותיהן הנכונים על גבו של כלי-הנשק, על מנת לאפשר קליעה נכונה ונורמלית.



  1. בלועזית Pistole, Pistolet, Pistol וכו'. יש סבורים ששם זה נגזר משם העי ר Pistoia שבאיטליה.  ↩

  2. כך במקור. צ:ל שתי השיטות. הערת פב"י.  ↩

  3. עיין להלן, פרק ה' סעיף 1. “ההחזקה הנכונה”.  ↩

  4. עיין להלן, פרק יא סעיף 4.  ↩

  5. עיין להלן, פרק יא, סעיפים 7 ו–10.  ↩

  6. האצבע המראה מחוץ לשמורת–ההדק והיד נטויה בזוית של 45 מעלות מן הגוף. במקום שקרקעו קשה ויש חשש נתירה, מחזיקים את האקדח ביד מורמה למעלה, בזוית של 45 מעלות מהמשך הגוף  ↩

  7. אסור לפתוח שלד של אקדח תפי כשפטישו דרוך. המוסר אקדח טעון, במקרה מיוחד במינו, חייב לסגור את הנצרה, למסור את האקדח כשהוא סגור ולהודיע: “טעון ונצור”.  ↩

  8. על אחת כמה וכמה אסור לירות בעצם שאדם מחזיקו ביד או נושאו על ראשו, גם אם היורה בטוח בעצמו שלא יכשל. “מעשי נפלאות” כאלה עלולים להסתיים באסונות. כמו כן אסור לירות מול מחיצה חדירה, שאנשים נמצאים מאחוריה.  ↩

  9. בדרך כלל אין מניחים אקדח כשהוא טעון; יש לפרוק את הכדורים תחילה. אין להשאיר את הכדורים במחסנית או בשחלה במשך זמן רב, הן מטעמי זהירות והן משום שקפיץ התושבת נחלש ע"י הלחץ הממושך.  ↩

  10. במקור: “הורקת”. הערת פב"י.  ↩

  11. ככה טוענים את המאוזר. בשטאיר אוסטרי יש להקפיד במיוחד על סגירת הנצרה אחרי פתיחת הצנה; אחרת תתעכב הטעינה. בשטאיר הונגרי – השען את האקדח על מתנך הימנית, החזק אותו בצנתו ביד שמאל ובימין משוך את הסדן עוד מעט לאחור והכנס את מצד–הסדן אל קנו ע"י לחיצה עליו בבוהן שמאל פנימה; השב את האקדח מיד לזוית של 45 מעלות מן הגוף.  ↩

  12. בשטאיר האוסטרי יש לפתוח לשם זה את הנצרה תחילה. בשטאיר ההונגרי – למשוך את הסדן מעט לאחור, עד שמצד–הסדן יצא מקנו, ולהרפות ממנו מיד.  ↩

  13. בשטאיר – הן אוסטרי והן הונגרי – כסה את פתחת הטעינה בכף יד שמאלך, כשהבוהן בשמאל הצנה ושאר האצבעות בימינה. השען את האקדח בידיתו על מותן ימין, כשצדו השמאלי למעלה ולועו מופנה לחזית. באוסטרי פתח בשמאלך את הצנה בחזקה עד הסוף ובו ברגע סגור את הנצרה בבוהן ימין; בהונגרי פתח בימינך את הסדן בחזקה עד הסוף ובו ברגע סגור את מצד–הסדן בבוהן שמאל. הכדור שהיה בבית–הבליעה יפלט אל כף שמאלך. סובב מעט את האקדח עד שפתחת הטעינה תמצא למטה, פרוק את הכדורים אל כף יד שמאל, ע"י לחיצה בבוהן ימין על כפתור התושבת כלפי מעלה, והשב אותם אל כיס שמאל.  ↩

  14. כך הדבר ברוב האקדחים האירופיים ובאמריקאיים. האקדחים האנגליים בנויים באופן כזה שצריך לקלוע ישר למרכז על מנת לפגוע במרכז.  ↩

  15. אם כף ידך קטנה ואינך יכול לדרוך את הפטיש בבוהן היד המחזיקה, התאמן לדרוך בידך השניה במהירות הגדולה ביותר.  ↩

  16. אם כף ידך קטנה ואינך יכול להניע את הנצרה בבוהן היד המחזיקה, התאמן להניע באצבעות היד הפנויה במהירות הגדולה ביותר.  ↩

  17. באקדחים שאי אפשר לשלוף את מחסניתם מבלי לשנות את ההחזקה, מוטב לעשות את הדבר ביד הפנויה. התאמן והוסף, כדי שתקנה מהירות גדולה.  ↩

  18. מכבש–היד הוא מכשיר קפיצי שאפשר לכווצו ביד, כעין המכשירים למדידת כוח הידים.  ↩

  19. ראה להלן, פרק ו, סעיף 1, ב.  ↩

  20. התנפלות שודדים על בית או חנות מחייבת פעולה זריזה. הנשק הבטוח ביותר לצורך זה הוא אקדח תפי (עיין למעלה, פרק ד' סעיף 2), שהוא מוכן ליריה תמיד ואיננו מסוכן ליורה כאקדח האבטומטי. האבטומטי יהיה חסר תועלת בידי אדם שאיננו מצוי אצל כלי–נשק, לפי שמבנהו מורכב ודרך שמושו מסובכת.

    שני במעלה לתפי הוא אקדח אבטומטי חסר פטיש ובעל מחסום–גב אבטומטי. כל אקדח אחר יש לשאת בקנה בלתי טעון. טוענים את הקנה רק לפני היריה.  ↩

  21. הואיל והצו מתבטא בחטיפה, יש לבטא רק את ההברה האחרונה שלו: במקרה זה ישמע הצו “שֶק!”.  ↩

  22. בשטאיר – אי סגירת הנצרה, או מצד הסדן, אחרי פתיחת האקדח.  ↩

  23. מי שבידו אקדח בעל גררה צריך להתאים את גובה הכוונת התחתונה לטווח הנתון.  ↩

  24. כמה מן הפקודות שלוח זה כוללן, נשנות פעמים מספר בתרגילים שונים. ואולם בלוח הובאו רק פעם אחת: במקום שבו הן מופיעות לראשונה.  ↩

  25. כדי להשמר מרבוי הזוהמה החימית יש להמנע מלירות בתרמילים שאבקם הורק ומציתם נשאר, אפרו של אבק–שרפה מבטל במקצת את השפעתו המזיקה של כלוריד האשלג, ובלי האבק תתהַוה זוהמה רבה.  ↩

  26. אחרי השמוש במים צריך לנגב את החלקים בהקפדה רבה  ↩

  27. כמה מן ההערות הבאות לא נתגשמו עד עתה בפועל ואינן אלא הצעות לשכלול המבנה בעתיד.  ↩