(ישעיה מ'; נ"א)

… וְדוֹרוֹת אֵין סְפֹרוֹת כְּבָר נִגְלוּ נִסָּעוּ

מֵאָז עַל מְרוֹמֵי הַר צִיּוֹן נִשְׁמָעוּ

הַדְּבָרִים בֶּהָדָר הַמְּרִיעִים נִפְלָאוֹת,

מַשְׁמִיעִים נִחֻמִּים וּתְשׁוּעוֹת בַּבָּאוֹת:

– "הִנָּחֲמִי בַת עֹנִי, עֵת צְבָאֵךּ כָּלָתָה,

כְּבָר רַחֲמִים יוֹדַעַת הַיָּד שֶׁהִכָּתָה…

מֵאַף אֱלֹהַיִךְ עַד עַתָּה נֶאֱנַחַתְּ,

אַךְ כְּבָר בִּפְשָעַיִךְ כִּפְלַיִם לָקַחַתְּ!"…

גַּם עַתָּה, עֵת אַלְפֵי לְבָבוֹת נִשְׁבָּרִים

מֵעֶצֶב בַּקֶּרֶב, מִלֶּחם בַּשְׁעָרִים,

יַשְׁמִיעוּ אִמְרָתְךָ – וּבְעוֹד מֵעֵינַיִם

תִּזֹלְנָה תִּשְׁטֹפְנָה הַדְּמָעוֹת כַּמַּיִם,

וּמִסְפֵּד בְּלִי תַכְלִית יֵעָשֶׂה כַּתַּנִּים, –

הֲלֹא אַךְ הֲתֻלִּים, אַךְ לַעַג שַׁאֲנַנִּים

עַל תּוּגַת עוֹלָמִים, עַל צָרוֹת עֲצוּמוֹת,

יַשְׁמִיעַ, הַנָּבִיא, זֶה קוֹל הַתַּנְחוּמוֹת!…

זֶה קוֹלְךָ אֶת נִדְכָּא אָז הֵקִים עַל רָגֶל

כִּי הֶאֱמִין בִּישׁוּעָה לֹא עָזַב הַדָּגֶל;

אַךְ גֹּדֶל אַף אֵל לֹא יָדַעְתָּ גַּם אָתָּה,

וּמִדַּת הַשָׁוְא לְכוֹס רַעֲלוֹ נָתָתָּ…

לֹא תִתַּם תֵּעָרֶה קֻבַּעְתָּהּ עָד תְּהוֹמָהּ:

תֵּעָרֶה – תִּמָּלֵא וְעָלְתָה חִישׁ רוֹמָה;

כְּבָר שָׁתוּ, עוֹד שׁוֹתִים, וָהִיא עוֹדָהּ מְלֵאָה

קֻבַּעַת מֵי רֹאשׁ וַחֲמַת כָּל תּוֹלֵעָה…

וְלָכֵן הַיּוֹם, עֵת כָּל לֵב יֵאָנֵחַ

מִמְּרִירוּת, מִיָּגוֹן, מֵחָרוֹן קוֹדֵחַ –

כִּי אֶשְׁמַע, הַנָּבִיא, אֶת קוֹל הַתַּנְחֻמִים –

אֶשְׁמַע אַךְ צְחֹק, אַךְ הֲתֻלִּים אֲיֻמִּים!…