(מלכים א' י“ט, י”א–י"ג)

מֻרְדָּף מֵחֶרֶב נוֹקֶמֶת,

מִשִּׂנְאָה, מֵרִשְׁעָה זֹעֶמֶת –

הִתְנוֹדֵד הִתְהַלֵּךְ בַּצִּיָּה…

וַיִּיעַף וַיַּעֲמֹד מִכֹּחַ

וּלְצֶלַע הַר חוֹרֵב – מָנוֹחַ

לוֹ בִקֵּשׁ בְּרוּחַ הֹמִיָּה.

וַיִּפֹּל לְרַגְלֵי הַר חוֹרֵב,

בְּשֶׁקֶט לֵיל שָׁחוֹר כָּעוֹרֵב,

וַיִּשָּׂא אֶת כַּפָּיו שָׁמַיִם.

וּפֹה בִנְאוֹת דְּמָמָה וָחֹפֶשׁ

הִשְׁתַּפְּכָה בָעֶצֶב הַנֶּפֶשׁ,

וַיִּקְרָא בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם:

– "אֲדֹנָי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם!

כְּבָר כָּשְׁלוּ, הָמְעָדוּ רַגְלַיִם

מִפַּחַד, מִבַּלְהוֹת צַלְמָוֶת…

הַבִּיטָה לְעָצְבִּי, אֲדוֹנִי!

בֶּן־תְּמוּתָה אֵין אוֹנִים הִנֵּנִי,

אַל תִּתֵּן אֶת נַפְשִׁי לַמָּוֶת.

הַרְאֵנִי זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה

וּפְחָה נָא גַם סַעַר גַּם סוּפָה

בְּנֶפֶשׁ מַכִּירְךָ חָרָפָה,

אָז אֵלְכָה מוּל אוֹיְבִים עֲצוּמִים,

אֶעֱשֶׂה בָם שְׁפָטִים אֲיֻמִּים,

נִקְמָתְךָ, נִקְמָתְךָ אֶשְׁאָפָה!"

עַפְעַפֵי הַשַּׁחַר נִבְקָעוּ.

עוֹד צִלְלֵי לַיִל יִמְלָאוּ

מְעָרַת רִקָּבוֹן וּבָתָה.

עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים הָרָמִים,

עַל סְלָעִים, עַל צוּרֵי עוֹלָמִים –

דּוּמִיָּה וְחֶשְׁכַת עֵפָתָה.

וּפִתְאֹם עֹז רוּחַ הִתְנָעֵר

עַל הָרִים וּסְלָעִים הִשְׂתָּעֵר,

וְעָפָר וָחוֹל הִתְנַשָּׂאוּ…

אַךְ קוֹל מֵרָקִיעַ הִבִּיעַ:

"לֹא פֹה אֱלֹהֶיךָ הוֹפִיעַ,

לֹא בָרוּחַ גְּבוּרוֹתָיו יֵרָאוּ".

וְאַחֲרָיו קוֹל רַעַם הִתְפָּרֶץ,

וַתִּגְעַש וַתִּרְעַש הָאָרֶץ

וּמוֹסְדֵי הָהָר הִתְחַלְחָלוּ.

אַךְ קוֹל מֵרָקִיעַ הִבִּיעַ:

"לֹא פֹה אֱלֹהֶיךָ הוֹפִיעַ,

לֹא בָרַעַשׁ גְּבוּרוֹתָיו יִגָּלוּ".

וְאַחַר הָרַעַשׁ – לֶהָבָה,

וַתָּאֶר אֶת פְּנֵי הָעֲרָבָה

וְתִימְרוֹת הֶעָשָׁן הִתְגָּאוּ.

אַךְ קוֹל מֵרָקִיעַ הִבִּיעַ:

"לֹא פֹה אֱלֹהֶיךָ הוֹפִיעַ,

לֹא בְלַהַב גְּבוּרוֹתָיו יֵרָאוּ!"…

וּשְׁנִיָּה דוּמִיָּה שָׂרָרָה…

כּוֹכָבִים יְפַלְּגוּ נְהָרָה

לָאָרֶץ מִשְּׁמֵי הַשָּׁמַיִם.

טַל לַיְלָה מְכַסֶּה הֶהָרִים,

עֲלֵיהֶם יָנוּמוּ הַתְּמָרִים,

מִתַּחְתָּם שָׁם תִּזְרוֹם עֵין מַיִם…

אָז נִשְׁמַע, בַּשֶּׁקֶט, קוֹל דְּמָמָה

מִסָּבִיב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

מֵרֻכְסֵי הַר חוֹרֵב הָרָמִים,

כְּמַשַׁק מֵי־נַחַת בְּנַחַל,

כִּמְחִי הָעֲרָבִים בַּנַּחַל

עַל גַּלֵּי מֵי־בְדֹלַח נִרְדָּמִים.

וְקוֹל מֵרָקִיעַ הִגִּיעַ:

“אַךְ פֹּה אֱלֹהֶיךָ הוֹפִיעַ!” –

אוֹר עוֹלָם, אוֹר נֹטֵה שָׁמַיִם

יוֹפִיעַ בַּחֲשֵׁכָה נִצַּחַת,

וּלְטוּבוֹ הַגָּדוֹל – בְּנַחַת

הַבְּרִיאָה מִשְׁתַּחֲוָה אַפָּיִם.

תְּפִלָתְךָ מִמֵּצַר שָׁמַעְתִּי

וּשְׁנִיָּה אוֹתָכָה יָדַּעְתִּי

לַמִּצְוָה הַקְּדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה.

אַךְ לֹא בְמוֹ רַעַשׁ וּסְעָרָה

וּבְעֶבְרַת אַפַּיִם נִמְהָרָה

אוֹתָכָה הַיּוֹם אֶאֱזֹרָה.

עֵינֶיךָ, הַנָּבִיא, אֶפְקָחָה

לִרְאוֹת אוֹר חֶסֶד וּבְרָכָה…

אַל תַּעַשׂ דְּרָכֶיךָ בִּסְעָרָה

בְּרַעַשׁ וּלְהָבָה וָרָעַם,

אַךְ קְחָה לְךָ מַקַּל בֶּן־נֹעַם

וּרְעֵה אֶת הַצֹּאן הַמְפֻזָרָה.