אליעזר פקטורי / ברל כצנלסון

¹

נכרת בּדמִי ימיו חבר נאמן טהָר-רוּח, שהתמכּר, בּעצם תחלוּאיו וּמכאוֹביו הקשים, לעבוֹדה מדעית תמה. בּעוֹדוֹ נער בּא לארץ – בּן להוֹרים יהוּדים טוֹבים שלא חשׂכוּ עמל מנפשם לגַדל את ילדיהם בּארץ-ישׂראל. מנעוּריו ידע דאגת קיוּם ועוֹל-פּרנסה, ועל הכּל – חיים בּעוֹלם האצילוּת. עוֹד מימי היוֹתוֹ תלמיד בּגימנַסיה “הרצליה” השתקע בּלימוּדי מדעים לשמם: מַתימַטיקה וּתכוּנה, שׂפוֹת, מדעי החברה וּתנוּעת הפּוֹעלים, ולַאחרוֹנה התרכּז כַּליל בּמדעי הטבע, וּבעיקר – בּחקר צמחי ארץ-ישׂראל. היה בּין ראשוֹני התלמידים שדבקוּ בּתנוּעת הפּוֹעלים ושהתנדבוּ לגדוּד העברי. גם בגדוּד נשאר נאמן לצמחוֹניוּתוֹ. שם לָקה בּריאוֹתיו וּמאז היתה מנת שנוֹתיו אך תחלוּאים. בּשנוֹת החֳלי האלה לא פּסק ממשנתוֹ. בּין תקוּפה לתקוּפה למד, טייל, סייר, נדד, לקט, חקר והגדיר. מסירוּת משפּחה ורֵעים האריכה בּמקצת את מידת ימיו הקצרים. זמן קצר לפני מוֹתוֹ עוֹד זכה לראוֹת את פּרי עמלוֹ בקוּנטרס לחקר צמחי הארץ של חברוֹ הקרוֹב א. אייג (יצא לאוֹר על ידי תחנת-הנסיוֹנוֹת).

אדר תרפ"ו.