הַגִּידִי לִי, אִמִּי אֲהוּבַת לְבָבִי,
הַאֱמֶת הַדָּבָר שֶׁסִּפֵּר אֲבִי־אָבִי
כִּי לִפְנֵי אֱלוֹהַּ, בִּמְרוֹמֵי גָבוֹהַּ,
עֹמֶדֶת מֵעוֹלָם כּוֹס פְּלָאוֹת עֲמֻקָּה,
וּבְכֹל הַמַּתְּלָאָה, כָּל צָרָה וּמְצוּקָה,
עָדֵינוּ מַגִּיעָה, מִיַּד אַכְזְרִיָּה,
מֵעֵינֵי אֱלוֹהַּ אָז דִּמְעָה נֹדֶדֶת,
נֹדֶדֶת, וּפְנִימָה הַכּוֹסָה יֹרֶדֶת.
וְעֵת כּוֹס הַפְּלָאוֹת תִּמָּלֵא בִדְמָעוֹת,
אָז יָבֹא מָשִׁיחַ כַּבִּיר הָעֲלִילָה,
הוּא הַמָּשִׁיחַ – לִשְׁמוֹ בְּכָל תְּפִלָּה
בִּזְמִירוֹת נָרִיעַ, וּתְהִלּוֹת נַשְׁמִיעַ;
שֶׁאֵלָיו בַּת עַמִּי זֶה כַּמָּה מְחַכָּה,
מְחַכָּה וּמְחַכָּה וְעֵינָהּ נְמַקָּה…
* * *
– “אֱמֶת הוּא, בְּנִי, אֱמֶת כֵּנָה וּקְדֹשָׁה"
– עָנַתְהוּ הֹרָתוֹ וַתּוֹרֶד אֶת רֹאשָׁהּ.
וַיַּחֲרֵשׁ הַיֶּלֶד וַתִּשְׂרֹר דֻּמִיָּה
וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת וַיִּשְׁאַל בַּשְּׁנִיָּה:
– “וּמָתַי, הֹרָתִי, כּוֹס זוּ כּוֹס הַפְּלָאוֹת,
מָתַי תִּמָּלֵא עַד שְׂפָתָהּ בִּדְמָעוֹת?
אוֹ אוּלַי כָּל דִּמְעָה וְדִמְעָה נִגֶּרֶת
בְּקֶרֶב הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת נִחָרֶת?
אוֹ אוּלַי… אוֹ אוּלַי־תַּחְתִּיתָהּ נְקוּבָה?…
אָז יִשָּׂא הַיֶּלֶד לָאֵם הָאֲהוּבָה
אֶת עֵינוֹ הַבָּרָה כְּשֶׁמֶשׁ־זֹרַחַת
בְּחֶסֶד וְחֶמְלָה וּנְהָרָה נִצַּחַת,
וְאִמּוֹ עֲצוּבָה וְנוּגָה עָמָדָה
וְדִמְעָה כִפְנִינָה בְּעֵינָהּ רָעָדָה…
אֶל שַׂעֲרוֹת הַיֶּלֶד הַפְּנִינָה נָפָלָה,
מִשַׂעֲרוֹת הַיֶּלֶד עַל מִצְחוֹ נָזָלָה…
הָהּ, אֵלִי אֵל צְבָאוֹת, זֶה אֵגֶל הַדִּמְעָה
גַּם אוֹתוֹ בְכוֹסְךָ, כּוֹס דְּמָעוֹת, נָא שִׂימָה!…