לוגו
יַלְדֵי אֲדָמָה
תרגום: יעקב קפלן
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

(מדרש תנחומא)


רָאִיתִי אֶת בֹּקֶר הָאָבִיב

וְנַפְשִׁי מִגִּיל הִתְפָּעָמָה,

וָאֶזְכֹּר הַסִּפּוּר הַנִּפְלָא,

הַסִּפּוּר ״מִיַּלְדֵי אֲדָמָה״.


עֵת מֶלֶךְ מִצְרַיִם הִתְחַכֵּם

אֶת צָרָיו הַמְדֻמִּים הַכְנִיעַ

וּלְהָכִין אֶת כִּסְאוֹ בַּל יִמּוֹט –

וַיְצַוֶּה בַמַּיִם הַטְבִּיעַ


אֶת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַנְּקִיִּים, –

הָאִמּוֹת הַנּוּגוֹת וּנְכֵאוֹת,

הִסְתַּתְּרוּ בְעִמְקֵי הַיַּעַר,

בִּמְקוֹם עֵינֵי זָרִים אֵין רֹאוֹת.


וּכְחַיְתוֹ הַיַּעַר, בְּלִי־עֶזְרָה,

בַּלַּיְלָה, בְּשֶׁקֶט צַלְמָוֶת,

שָׁם בָּאוּ עַד מַשְׁבֵּר, הִמְלִיטוּ

יְלָדִים עֻתָּדִים לַמָּוֶת.


רַק כּוֹכְבֵי דֻמִיָּה הִבִּיטוּ

מִתְּכֵלֶת שָׁמַיִם – עַל דְּמָעוֹת,

עַל רַחֲמֵי אַהֲבָה נִכְמָרָה,

עַל עָקוֹת וּמְצוּקוֹת נוֹרָאוֹת.


וּבְדִמְעוֹת אַהֲבָה רֹאשׁ יוֹנְקָן

הָאִמּוֹת הַנּוּגוֹת רָחָצוּ,

וּבְחֶמְלַת אֵין קֵץ אֶת בֶּן אוֹנָן

לַלֵּב, עֵת נִפְרָדוּ, לָחָצוּ.


וְחֶרֶשׁ, בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ,

תָּשֹׁבְנָה הַבַּיְתָה לַבֹּקֶר,

וּבְסִתְרֵי הַיַּעַר הַקָּדוֹשׁ,

יֵעָשׂוּ נִפְלָאוֹת אֵין חֵקֶר:


מִסִּבְכֵי הַיַּעַר הַנִּפְלָא

כִּמְעַט הַיֹּלֶדֶת עָבָרָה,

אָז אַדְמַת הַיַּעַר נִבְקָעָה

וּפִיהָ הָרָחָב פָּעָרָה.


וּכְזֶרַע בְּחֵיק הָאֲדָמָה –

לְעִתּוֹת עֲדָנִים וּשְׂמָחוֹת

הִסְתִּירָה הַיֶּלֶד הַנֶּעֱזָב

בְּחֵיקָהּ מְלֹא חֶסֶד וּבְרָכוֹת…


וּמַלְאָךְ בַּדֶּרֶךְ נֶעֱלָמָה

בַּיַּעַר הַנִּפְלָא הוֹפִיעַ,

וּבְשִׁירַת גַּן־עֵדֶן עֲרֵבָה

קוֹל קְרִיאָה לַיְלָדִים הִשְׁמִיעַ.


וּלְקוֹלוֹ הַיְלָדִים שָׁמָעוּ,

וַיַּעֲלוּ מֵאֶרֶץ מַחֲשַׁכִּים,

וּבְשָׁאוֹן וּבְשִׂמְחָה כִּתְּרוּהוּ

בְּצֵל הָעֳפָאִים הָרַכִּים.


וּבְעַיִן מַזְהִירָה וּתְמִימָה

הִבִּיטוּ עַל צִיר־הַשָּׁמַיִם,

וּלְלִמּוּד הָאֱמֶת הַקְּדֹשָׁה

שָׁם הִטּוּ כֻלָּהַם אָזְנַיִם…


וְשָׁנָה עַל שָׁנָה עָבָרָה

כַּמִּשְׁפָּט בִּמְנוּחָה וּדְמָמָה…

וַיִּרְבּוּ כְּצִמְחֵי הָאָבִיב

וַיִּשְׁגּוּ כָל ״בְּנֵי־הָאֲדָמָה״…

* * *


וְנַעֲרָה הִתְחַמְּקָה מִבֵּיתָהּ

בְּאַחַד הַיָּמִים הַיַעֲרָה;

הֵרָאוֹת אֶת בְּחִירָה מִגֹּשֶׁן

בְּסֵתֶר שָׁם חִכְּתָה הַנַּעֲרָה.


אִם הִיא – בַּת חַשְׁמַנִּים אַדִירִים

וָהוּא – בֶּן לְעָם שְׂבַע־חֲרָפוֹת –

אַךְ נֶפֶשׁ הַנַּעֲרָה נִלְכָּדָה

בְּחַבְלֵי קְוֻצּוֹתָיו הַיָּפוֹת,


וּבְעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת הַמְּפִיקוֹת

אַהֲבָה בְּאֶפֶס תּוֹחֶלֶת.

וּבְדָמָהּ בַּקֶּרֶב בָּעֲרָה

תְּשׁוּקָתָהּ כִּלְהָבָה אֹכֶלֶת.


לֹא שָׁמְרָה בְלִבָּהּ הַתּוֹרָה,

שֶׁנָּתְנוּ הַכְּמָרִים הַגְּדֹלִים,

לֹא פָחֲדָה מִשִּׁלְטוֹן אָבִיהָ,

לֹא יָרְאָה מִקֶּצֶף הָאֵלִים –


רַק רֶגֶשׁ אַהֲבָה יָדָעָה.

אִם נָכוֹן בְּיָדָם יוֹם שֶׁבֶר –

לֹא בִקְשָׁה חִשְּׁבוֹנוֹת; וַתֶּאֱהַב –

וַתִּפֹּל בִּזְרֹעוֹת בֶּן־עֵבֶר.


וְתַחַת כִּי יָדְעָה רַק רֶגֶשׁ

אַהֲבָה בְּתֹם עֲלֻמֶיהָ –

הוֹפִיעַ בַּיַּעַר הַמַּרְאֶה

הַנִּפְלָא הַהוּא לְעֵינֶיהָ.

* * *


וּדְבַר הַנִּפְלָאוֹת עַד אָזְנֵי

הַשַּׁלִּיט הֶעָרִיץ הִגִּיעַ,

וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא חַרְטֻמָּיו

עִמָּהֶם הַיַּעֲרָה הוֹפִיעַ.


וַיַּעֲמֵד מִשְׁמֶרֶת חֲיָלָיו, –

אַךְ שָׁוְא כָּל עֲמָלוֹ… וַיָּעַר

כָּל קִצְפּוֹ… וַיְצַוֶּה לְהַכְרִית

וּלְעַקֵּר מִשָּׁרְשׁוֹ הַיַּעַר.


וּמֵאָה מַחֲרֵשׁוֹת עַל כֻּלּוֹ

פַּעֲמַיִם גַּם שָׁלֹשׁ עָבָרוּ –

אַךְ סוֹד הַנִּפְלָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת

סְעִיפֵי הָאָרֶץ שָׁמָרוּ.


וַיָּשָׁב אֶל הֵיכַל תִּפְאַרְתּוֹ

וּבְקִרְבּוֹ חֲמָתוֹ בָעָרָה…

וְחַיַּת הַנַּעֲרָה לְבַעַל־צְפוֹן

בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ הָסְגָּרָה…

………………..


* * *


וְשָׁנִים עַל שָׁנִים עָבָרוּ

כַּמִּשְׁפָּט בִּמְנוּחָה וּדְמָמָה,

וַיִּשְׂגּוּ כְּאַרְזֵי הַלְּבָנוֹן,

וַיִּרְבּוּ כָּל ״בְּנֵי־הָאֲדָמָה״.


וַיִּפְרֹץ הַחַיִל הַגָּדוֹל

הַנּוֹצָר לִתְעוּדָה נִשָּׂאָה…

יוֹם פְּקֻדַּת יִשְׂרָאֵל הִגִּיעַ

וּתְעוּדַת הַיְלָדִים נִמְלָאָה:


עַל גַּלֵּי מֵי יַם סוּף הַהֹמִים

צְעָקָה נוֹרָאָה וַאֲיֻמָּה

מֵרִבּוֹא אֲנָשִׁים נִשְׁמָעָה,

בִּמְבוּסָה וּמְבוּכָה וּמְהוּמָה:


״מַדוּעַ הוֹפַעְתָּ אֵלֵינוּ?!..

הַבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֵין קְבָרִים

לַעֲנִיִּים אֻמְלָלִים וּמְרוּדִים,

לִבְזוּיִם וּשְׁבוּיִם נֶאֱסָרִים?!..


״אָבַדְנוּ! – נָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה!…

לֹא נֹאבֶה תֵּת דָּם בְּחֻפְשֵׁנוּ!

נָחִישָׁה!… נָשׁוּבָה! נָשׁוּבָה!…

נִמָּלְטָה! נַצִּילָה נַפְשֵׁנוּ!״…


בְּרֶגַע הַזֶּה – לַאֲגֻדָּה

כָּל ״יַלְדֵי הָאָרֶץ״ נוֹסָדוּ;

כֻּלָּמוֹ בִּגְבוּרָה נִמְרָצָה

עַל קְהַל הַמְּלִינִים נוֹעָדוּ.


עֵינֵיהֶם הֵפִיקוּ עֹז נֶפֶשׁ

וְקוֹלָם נִצָּחוֹן הִבִּיעַ:

״מִי רָאָה חֲתַת וַיִּבָּהֵל?!

מִי קוֹלוֹ לִמְנוּסָה הִשְׁמִיעַ!?״ –


״קָדִימָה!״ – אָז קוֹלוֹת אַדִּירִים

עַל דָּכְיֵי הַמַּיִם הִרְעִימוּ,

וּבְכֹחַ עֲלוּמִים הַיָּמָה

פַּעֲמֵיהֶם יִשְׂרָאֵל הֵרִימוּ,


וּמֹשֶׁה אָז יָשִׁיר בֶּהָדָר,

אַחֲרֵיהוּ קוֹל עָנָה בָרָמָה;

הָעֹנִים הַשָּׁרִים הֵן הָיוּ

״הַיְלָדִים צֶאֱצָאֵי אֲדָמָה״.