II    🔗

“שִׁירֵי־אָבִיב שׁוֹרֵרָה!” – אֵלַי כֵּן הִגַּדְתְּ

וּבְעֶצֶב מִסְתָּרִים אֶת רֹאשֵׁךְ הוֹרַדְתְּ.

מַה נָּעַם הַדָּבָר, אֲהוּבַת לִבָּתִי,

מַה שָּׂבְעָה בוֹ רָצוֹן גַּם רוּחַ־שִׁירָתִי.

אַךְ מָה לָךְ אָשִׁירָה?

מַה כִּנוֹר אָעִירָה?

וַאֲנִי הֵן גָּדַלְתִּי בְּאֶרֶץ הַקָּרָה,

בֶּן עָם שְׂבַע נְדוּדִים וְרֹגֶז וְצָרָה.

בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לִי שְׁנַיִם חֲבָלִים:

צִמָּאוֹן לַחֹפֶשׁ – וְנַחֲלַת הַכְּבָלִים…

קוֹל שִׁירִים מָה רַבִּים בִּלְבָבִי יָלִינוּ,

אַךְ שִׁירָה רַק אַחַת מֵיתָרַי יָבִינוּ,

כָּל מִלָּה וּמִלָּה בָּה טְבוּלָה בְשַׁחַת

בְּזַעַם וּבְמַכְאוֹב וּדְאָבָה נִצַּחַת…

וּמַה לָּךְ, אֻמְלָלָה, אָשִׁירָה?

מַה כִּנּוֹר מַה מֵּיתָר אָעִירָה?

הַבִּיטִי מִסָּבִיב: – הוֹי, שַׂעֲרִי שָׂעַר! –

מַה גָּבְרוּ מֶה עָצְמוּ חֲזִיזִים וָסָעַר,

מָה רַבִּים הַפְּרָחִים לָאָרֶץ נִגְדָּעִים!…

מִתַּחַת לַגַּלִּים – תּוֹחֶלֶת וָשֶׂבֶר,

עֲלֻמִּים וְחַיִּים – בְּחֶשְׁכַת הַקֶּבֶר…

פֹּה נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וְעִמְקֵי רְפָאִים

שָׁם חַשְׁרַת הֶעָבִים… פְּנֵי שַׁחַק נוֹרָאִים…

וְאֵי אֲרָזֵינוּ הָרָמִים נִשָּׂאִים,

בְּיַעַר עֵץ־עָבוֹת, בְּיַעַר רַב־פְּלָאִים?…

הִלָּחֵם מִי יָקוּם כַּגִּבּוֹר מוֹשִׁיעַ

בָּעַבְדוּת הַפְּרוּעָה וּסְתוּמַת עֵינַיִם,

וְכֹחַ מַעֲשֵׂהוּ לְעַמּוֹ יוֹדִיעַ

בְּחֶרֶב, חֲנִית אוֹ בְנִיב הַשְּׂפָתַיִם?…

אִם בְּמֶרְחֲבֵי־יָהּ, שָׁם מִמַּעַל לֶעָבִים,

בְּרַחַב שָׁמַיִם יָאִירוּ כוֹכָבִים,

אִם נַהֲרוֹת הַבְּדֹלַח יוֹלִיכוּ מֵימֵיהֶם,

מִתַּחַת לַקֶּרַח הַמְכַסֶּה עֲלֵיהֶם, –

אַךְ פֹּה רַק שְׁבִיב כֵּהֶה יֵרָאֶה לָעַיִן

וְהֵאִיר מְעַט רֶגַע וְהָיָה לָאָיִן.

לִפְעָמִים יִשָּׁמַע קוֹל זֶרֶם הַמַּיִם

מִתְעוֹרֵר מִשֵּׁנָה וּמֵקִיץ לְחַיִּים

וְיִשָּׂא אֶת דָּכְיוֹ, אַךְ עָטוּף צַלְמָוֶת

הוּא שָׁב לְהֵרָדֵם וְלִדֹּם כַּמָּוֶת…

וּמִפִּי זֶה כִּנּוֹרִי מָה אוּכַל אֶשְׁמָעָה?

וּבְלִבִּי הַנִּשְׁבָּר מָה אוּכַל אֶמְצָאָה?

הֲזִכְרוֹן עֵת אשֶׁר מִלְּפָנִים?

חֶזְיוֹנוֹת הַשְּׂמָחוֹת שֶׁיָּרְדוּ נְשִׁיָּה?

חֶזְיוֹנוֹת תִּפְאֶרֶת וּנְגֹהוֹת עֲדָנִים

שֶׁבְּלִבִּי הַנִּכְאֶה אִם יִיקְצוּ לִתְחִיָּה

כָּאוֹרוֹת הַמַּתְעִים אַךְ רֶגַע יִדֹּדוּ,

יָאִירוּ חֶשְׁכָתוֹ וּכְרֶגַע יֹאבֵדוּ?…

לֹא! אַל תָּעִירִי, תַּזְכִּירִי נִשְׁכָּחוֹת,

חֶזְיוֹנוֹת מַדּוּחִים יוֹסִיפוּ אֲנָחוֹת,

וּצְרוֹר הַזִכְרוֹנוֹת מִיָּמִים מְאֻשָּׁרִים

הֵם פִּרְחֵי תִפְאָרָה עַל גַּלֵּי הַקְּבָרִים…

________

וְיוֹם יוֹם הֵן מִסָּבִיב

לֹא יֶחְדַּל הָאָבִיב

מֵהָרִיק מְלֹא חָפְנָיו תִּפְאֶרֶת וָנֹעַם.

מִכָּל הָעֲבָרִים,

מִשְּׁדֵמוֹת וִיעָרִים

לַאֲלָפִים קוֹל שָׁרִים

יִשְׁתַּפְּכוּ, יִשָּׁאוּן כְּגַלֵּי הָרָעַם.

וְזֹאת הַמַּקְהֵלָה

הִיא קֹרְאָה בְקוֹלָה

לָלֶכֶת לְמֶרְחֲבֵי בִקְעָה נֶהְדָּרָה,

שָׁם יִדְאֶה מְלֵא נֹעַר

הָאָבִיב רַב־זֹהַר

הֶעָנוּד וּמְפֹאָר

בְּקַרְנֵי הַחַרְסָה וּצְפִירוֹת תִּפְאָרָה.

הוֹי, צוּקָה בַת שַׁחַת,

עִזְבִינִי שָׁעָה אַחַת

וְאֵצְאָה לְמֶרְחַב מַמְלֶכֶת הָאוֹר;

שָׁם אֶשְׁקֹד בַּגַּנִּים

בֵּין פִּרְחֵי שׁוֹשַׁנִּים

שְׁאֹף רוּחַ כַּתַּנִּים,

וְאֶטְעַם אַךְ פַּעַם כּוֹס שַׁלְוָה וּדְרוֹר…