IV    🔗

אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי עַל דְּבָרִים נִזְעָמִים

שֶׁיַּעַבְרוּ עַל דַּלְתֵי שִׂפְתוֹתַי לִפְעָמִים:

מִשֵּׁבֶט עֲבָדִים נְמִבְזִים חֻצַּבְתִּי

וּבְאֶרֶץ נָכְרִיָּה כְּיָתוֹם הֻצַּבְתִּי.

עֵת אוֹתְךָ רוֹמֵמָה יַד אֵם רַחֲמָנִיָּה

עַל כָּרִים נִרְחָבִים וּשְׁדֵמָה פֹרִיָּה,

וְנַפְשְׁךָ כַּצִּפֹּר הִתְעַלְּסָה, שָׂמָחָה,

וַתְּרַקֵּד וַתְּפַזֵז בְּלִי־דַעַת אֲנָחָה –

אֲנִי אֶבֶן חִבַּקְתִּי בְּפִנָּה אָז זְנוּחָה

בִּמְלוּנַת הַכְּלָבִים אֲחֹרֵי הַמְּשׂוּכָה,

וְאַתָּה לָעַגְתָּ לְמַסַּת חֶרְפָּתִי,

שָׂחַקְתָּ לְכִידִי וּלְעָקַת לִבָּתִי.

אִם בְּחֶרֶב נֹקֶמֶת בְּיָמִין מַכְנַעַת,

אוֹ בְהוֹצִיא דְבַר מִשְׁפָּט לִפְעֻלַּת יָדַיִם,

אוֹ בְהֵיכָל הַמֻּקְדָּשׁ לְחָכְמָה וָדַעַת

אוֹ בְרִנָּה וּתְפִלָּה עַל דַּל הַשְּׂפָתָיִם, –

רַק רַעַל מַשְׂטֵמָה וְאֵיבָה נִצַּחַת

בְּיַד אַכְזְרִיָּה בִּלְבָבִי מָסַכְתָּ.

אֲהָהּ, כַּמָּה חַיִל וְעָצְמָה פֹּרַחַת

בְּרַעַל אֵיבָתְךָ לִשְׁמָמָה הָפַכְתָּ!

וְעַל כֵּן, עֵת יֵלַהּ הַלֵּב מִמַּשְׂטֵמָה

וְחִצֵּי הַלַּעַג וּכְאֵבֵי הַנֶּצַח, –

אִם עֵינַי תָּפֵקְנָה לְךָ תּוֹכְחוֹת חֵמָה –

– לֹא חֵמָה לִנְקָמָה, לֹא עֶבְרָה לָרֶצַח! –

הָבִינָה, הָבִינָה, מַה שְּׁחוֹחַ אֵלֵכָה

וּגְרֹעַ מְרִי־שִׂיחִי וְדַבֵּר נָא תְנֵנִי;

וּפֶן מִשִּׂפְתוֹתַי תִּתְמַלֵּט תּוֹכֵחָה,

אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי, אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי!…