II    🔗

(מֻגש לב. ל. פֿ־נ.)

מַחֲזוֹת יַלְדוּת רַבַּת־זֹהַר,

שִׁירֵי זָהָב, שִׁירֵי נֹעַר,

הֵעִיר צֶלֶם אוֹהֵב נָעִים

תּוֹךְ לִבָּתִי, מְלֵאַת פְּצָעִים.

אַךְ בִּשְׂאֵתוֹ לִי עֵינֵיהוּ

יָגוֹן נִרְאָה עַל פָּנֵיהוּ,

וּבְאַהֲבָה וְעַצֶבֶת

שְׂפָתוֹ חֶרֶשׁ לִי דֹבֶבֶת:

לֹא, אַל תָּשִׁיר כָּרִאשׁוֹנָה

בְּיֶרַח זִיו בִּשְׁדֵמָה שְׁמֵנָה

עַל תּוֹחֶלֶת לֹא נִכְזָבָה,

עַל שׁוֹשַׁנָּה לֹא נִרְקָבָה.

עַל מֶמְשֶׁלֶת אשֶׁר נָעִים,

עַל אֲדָמָה רַבַּת פְּלָאִים,

שָׁם לֹא יָעִיב עַד אַרְגִּיעַ

עָנָן קַל אֶת פְּנֵי רָקִיעַ.

חַיֵּי הוֹד – כְּגַלֵּי אָבִיב

שָׁם יִשָּׁאוּן סָבִיב סָבִיב,

תְּרוּעַת שִׂמְחָה תִּשָּׁמֵעַ,

מֵאַפְסָיִם אוֹר בּוֹקֵעַ.

מֶרְחַב־יָהּ שָׁם לַמַּחֲשָׁבָה:

מֶרְחַב רוּחַ הָעֲרָבָה,

מְעוּף הָרַעְיוֹן עַד שָׁמַיִם:

מְעוּף הַנֶּשֶׁר גְּדָל כְּנָפַיִם.

שָׁם אֵין מַעֲצָר לַהֶגְיוֹנוֹת,

אֵין חַרְצֻבּוֹת לַדִּמְיוֹנוֹת…

מַלְכוּת אוֹר, מֶמְשֶׁלֶת טֹהַר,

מַחֲזוֹת יַלְדוּת רַבַּת זֹהַר –

לֹא, אַל תּוֹסֵף תָּשִׁיר… הֶרֶף!

כִּי כָל מִלָּה לִי כַחֶרֶב,

וּבִלְבָבִי תּוֹסִיף פְּצָעִים

אֶל מַכְאוֹבַי הַנּוֹרָאִים.

לִפְנֵי שָׁנִים, רַבּוֹת שָׁנִים,

קוֹל שִׁירֵינוּ הַנֶּאֱמָנִים

הֵבִיא מְנוּחָה אֶל לִבֵּנוּ

וּמַרְגֹּעַ אֶל נַפְשֵׁנוּ.

מְלֵאַת נֹגַהּ זִיו קַרְנַיִם

עַד אֵין קֵצֶה בְּלִי אַפְסָיִם

לִפְנֵי שְׁנֵינוּ הִשְׂתָּרָעָה

זוֹ הָאָרֶץ הַנִּפְלָאָה.

הַכֹּל עָרוּךְ בַּמַּעֲרָכָה,

הַכֹּל יָאִיר בַּמַּמְלָכָה,

נֹעַם, אשֶׁר שָׁם בַּשְּׁעָרִים,

שָׂשׂוֹן, שִׂמְחָה מֵעֲבָרִים.

אַף חָזִינוּ שָׁם בַּשְּׁעָרִים

חַג הַצֶּדֶק, חַג מֵישָׁרִים,

בֵּין הַקְּרוּאִים מְלֵאֵי תְשׁוּאוֹת

עַמִּי יִשָּׂא כּוֹס יְשׁוּעוֹת.

הוּא לֹא עֶבֶד, לֹא אֹרֵחַ,!

שָׁוְא לֹא נִלְחָם, הִשְׂתּוֹחֵחַ,

מַה יָּשַׁנּוּ אָז בִּמְנוּחָה

מְלֵאֵי חֶזְיוֹן זֹה הַמְּלוּכָה.

כֹּה שָׁכַבְנוּ, כֹּה נִרְדַּמְנוּ,

כֹּה חֲלוֹמוֹת אָז חָלַמְנוּ.

שָׁנִים עָבְרוּ – וַנִּיקָצָה.

לַתּוֹכֵחָה, לַנֶּאָצָה..

הָהּ, אַל תָּשִׁיר כָּרִאשׁוֹנָה

בְּיֶרַח זִיו בִּשְׁדֵמָה שְׁמֵנָה

עַל תּוֹחֶלֶת לֹא נִכְזָבָה,

עַל שׁוֹשַׁנָּה לֹא נִרְקָבָה…

קוֹל הַקּוֹרֵא שְׁמַע הַפַּעַם!

שְׁמַע, הַקְשִׁיבָה קוֹל כָּרַעַם…

שׁוּרָה תְּמוּנָה מַה־נּוֹרָאָה,

זִיו “הָאֱמֶת” הַנִּפְלָאָה.

רוּחוֹת כֵּהוֹת לֹא בְרָאוּהָ

מַחֲזוֹת יַלְדוּת לֹא גִדְּלוּהָ.

בֵּין עֲנִיִּים, קְהַל חֵלְכָּאִים

וַאֲסִירִים וּמְדֻכָּאִים.

כֻּלָּהּ מְלֵאָה קֶצֶף נוֹרָא,

רוּחָהּ עַז וּסְבִיבָהּ אוֹרָה,

תִּשָּׂא דֶגֶל גַּם תּוֹפִיעַ –

כְּמַלְאַךְ נוֹקֵם וּמוֹשִׁיעַ.

הִיא לֹא תִשְׁאַל דִּמְעוֹת עַיִן,

קִינָה, מִסְפֵּד לָהּ כָּאַיִן,

אַךְ הִיא דֹרְשָׁה עֹז יָדַיִם,

צְעִירִים יִבְזוּ עֲצַלְתַּיִם…

קוּמָה אֵיפוֹ, קוּם הִתְעוֹרֵר,

“וּבָאֱמֶת” דְּגֹל, מְשׁוֹרֵר;

אֵשׁ יֹקֶדֶת קוּם הַצִּיתָה,

לֵב וָנֶפֶשׁ נָא הַרְעִישָׁה.

צַעֲדֵי אוֹן וָעֹז הָרִימָה,

לְדַלְתֵי עַבְדוּת רַבַּת־כְּלִמָּה.

בּוֹא הַרְעִישָׁה אֶת הַכְּבָלִים,

עוֹרֵר כִּלְיוֹת הָאֻמְלָלִים.

אַל נָא תִבְכֶּה עַצַּבְתֵּנוּ,

אַךְ תִּסָּעֵר בִּלְבָבֵנוּ,

עֵינָהּ תָּפִיק אוֹן וְכֹחַ,

יָדָהּ תַּעֲמֹל בְּלִי־מָנוֹחַ.

כָּל הַמְּצוּקוֹת, כָּל הַתְּלָאוֹת

לְזֶרֶם אֶחָד יִתְאֶחָדוּ,

לְמִפְעַל אֶחָד רַב־תּוֹצָאוֹת

הַיָּדַיִם יִתְלַכָּדוּ.

הָלֹךְ יֵלֵךְ יִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת

נוֹשֵׂא מֶשֶׁךְ מִזְרַע שְׂדוֹתָיו,

אָכֵן יָשִׁיר שִׁיר נִפְלָאוֹת

עֵת כִּי יִשָּׂא אֲלֻמּוֹתָיו.