¹

     כִּנּוֹר נְעִים־זְמִירוֹת חֲנָנְךָ צוּרֵנוּ,

מֵיתָרָיו יַפְלִיאוּ בְקוֹלָם…

בּוֹ תְלוּנָה תִּשָּׁמַע עַל מַר גּוֹרָלֵנוּ,

עַל כֹּל שֶׁחָסַרְנוּ בִּקְשִׁי גָלוּתֵנוּ,

עַל כָּל מַכְאוֹבֵינוּ מֵעוֹלָם.

     עֵת מֵיתָר רַק אֶחָד לְאִטְךָ תָנִיעָה –

אָז כָּל מַכְאוֹבֵינוּ יִיקָצוּ,

כָּל אַנְחוֹת תַּמְרוּרִים, כָּל נַאֲקוֹת תַּאֲנִיָּה

קוֹל אֶחָד מִלֵּב יִתְפָּרָצוּ…

     שַׂגִּיאָה שִׁירָתְךָ בַּחַיִל, בַּחַיִּים,

כַּבִּירָה בִּקְסָמִים נִפְלָאִים;

כִּי תָשִׁיר – וְקָמוּ מַחֲנַיִם מַחֲנַיִם,

זִכְרוֹנוֹת מִקֶּדֶם מַרְהִיבֵי עֵינַיִם

וְקָרְעוּ לִבֵּנוּ לִקְרָעִים!…

     בִּתְרוּעַת כִּנּוֹרְךָ הֵשַׁבְתָּ לִתְחִיָּה

אֶת שְׂפַת חֹזֵי־יָהּ, שְׂפַת־קָדְשֵׁנוּ,

מֵחָרְבוֹת אֲפֵלָה, מִקִּבְרוֹת נְשִׁיָּה

קוֹל חַיִּים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנֵינוּ.

     וַתְּהִי שִׁירָתֵנוּ!… וְנֵצַח וּנְהָרָה

יָפִיקוּ כָל מִלָּה, כָּל דָּבָר…

וּנְעִימָה הִיא לָנוּ, הַמְשׁוֹרֵר, וִיקָרָה:

בָּהּ רָשׁוּם כָּל תּוֹלְדוֹת הַפֶּגַע, הַצָּרָה,

שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרֵיהוּ “הֶעָבָר”…

     וְעַל כֵּן אַל תֶּחְדַּל אַל תֶּרֶף מִלְּשׁוֹרֵר

אֶת שִׁירוֹת שְׂפַת־קֹדֶשׁ הַיָּפוֹת,

וּבְחֶבְיוֹן לִבֵּנוּ תּוֹחֶלֶת תִּתְעוֹרֵר,

תֶּחֱזַקְנָה יָדֵינוּ הָרָפוֹת,

     וְיָמִים יַגִּיעוּ – הַשַּׁחַר יוֹפִיעַ

עַל חֶלְקַת חַיֵּינוּ הַמְּלֵחָה, –

וּתְהִי אָז שִׁירָתְךָ, שֶׁמָּרָה תָרִיעַ,

לִתְרוּעָה עַלִּיזָה וּשְׂמֵחָה!…