גַּם עַתָּה אֶת פָּנַי מְקַדְּמִים שָׁמַיִם

מִתְעַדְּנִים בְּשֶׁקֶט וְזֹהַר מְלֵא קֶסֶם,

גַּם עַתָּה זֶה דְנִפָּר רְחַב־הַיָּדַיִם

מְגָרֵשׁ בְּשָׁאוֹן אֶת גַּלֵּי־הַכֶּתֶם,

וּלְפָנָיו אֶעֶמְדָה יָגֵעַ וּשְׁחוֹחַ. –

וְעֵדָה כַבִּירָה – מַחֲשָׁבוֹת נוֹרָאוֹת

רֹבֶצֶת עַל רֹאשִׁי, לֹא תִתֵּן מָנוֹחַ

וּתְפָרֵשׂ עַל לִבִּי מַסֵּכַת בַּלָּהוֹת…

… סִלְחָה לִי, דְּנִפָּר, עֵד נֹעַר דִּמְיוֹנִי,

עֵד תִּקְוֹת נִכְחָדוֹת, בִּטְחוֹנוֹת נִכְזָבִים!…

הָאֶשְׁכָּר הָאַחֲרוֹן לְךָ מֵבִיא בֶּן־עֹנִי:

שִׁבֹּלֶת דִּמְעוֹתָיו בַּדָּם מְעֻרָבִים…

וּקְחָה נָא בְרָצוֹן אֶשְׁכָּרִי – זֶה פֶלֶג

דִּמְעוֹתַי הָאַחֲרוֹן – מֵחֻפֵּי הַסְּלָעִים

שֶׁל נֵבֶה הֲבֵאתִיו.. בְּאֶרֶץ הַשֶּׁלֶג

בְּתִגְרַת הַסַּעַר וְרוּחוֹת נוֹרָאִים

עֵת רַבָּה נֶאֱנַחְתִּי, רַב דְּמָעוֹת שָׁפַכְתִּי…

אַךְ נָפְלוּ עַל סֶלַע שָׁם דִּמְעוֹת־הָעַיִן,

וְגַל נַחַל נֵבֶה הָאָיֹם הִגִּיעַ

וַיִּשְׁטֹף כֻּלָּהַם וַיִּהְיוּ לָאָיִן,

וְרוּחַ הַצָּפוֹן שְׁאוֹן קוֹלִי הִכְנִיעַ.

אַךְ פֹּה אֶל גַּלֶּיךָ, בִּמְקוֹם לִפְנֵי שָׁנָה

בְּאַהֲבָה וּבְאֵמוּן לִבָּתִי נִמְלָאָה,

וְתַחַת שִׁיר־צִיּוֹן הַשְׁמֵעַ נֶאֱמָנָה

קוֹל שִׁירֵי־רוּסִיָּה מִנִּבְלִי נִשְׁמָעָה –

פֹּה קוֹלִי, קוֹל בּוֹכִים, וּנְכָאִים אֶתֵּנָה!..

כָּל מְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ אָזִילָה בַשִּׁירָה, –

וּמְקוֹם שֶׁתּוֹחַלְתִּי הֵקִיצָה רִאשׁוֹנָה

שָׁם מִסְפֵּד תַּמְרוּרִים עַל קִבְרָהּ אָעִירָה…