זֶה שֵׁנִית אַקְשִׁיבָה קוֹל שִׁירִים נִשְׁכָּחִים, –

וְרוּחַ נְעִימָה עַל פָּנַי עֹבֶרֶת

מִדֶּשֶׁא הַשְּׁדֵמוֹת וְיֶרֶק הָאַחִים,

וְרֹאשׁוֹ יָנִיעַ לִי יַעַר תִּפְאֶרֶת

וְיִקְרָא אֶל תַּחַת צֵל עֵצָיו הַנָּעִים

וְיַכְתִּיר אֶת נַפְשִׁי בְּמַחֲזוֹת נִפְלָאִים…

וַתָּקָם לִדְמָמָה עַצֶּבֶת סֹעֶרֶת,

וַיֶּחֱשׁוּ מַכְאוֹבַי, וְנַפְשִׁי טָהֵרָה…

כַּיָּם בְּגַאֲוָתוֹ הַשִּׁירָה גֹבֶרֶת

וּמְלֵאָה הִיא חֹם וְתוֹחֶלֶת וְאוֹרָה…

וּבְנֹעַם הַשִּׁירָה לְאָזְנַי נִשְׁמָעִים

עַל אָשְׁרִי מִלְּפָנִים – סִפּוּרִים נִפְלָאִים…

פֹּה קֶרֶן הַזָוִית, מִקְצוֹעַ הָעֹנִי,

בָּהּ עֵת הָעֲלוּמִים לִי עָבְרָה בְנַחַת

כְּשִׁירַת הַזָמִיר, – וְלִפְנֵי דִמְיוֹנִי

נִצָּבוֹת כָּל תְּמוּנוֹת עֵת יַלְדוּת פֹּרַחַת.

בַּדְּמָמָה “הַנֵּצַח” לִי רֹאׁשׁוֹ יָנִיעַ

וְרוּחַ “הֶעָבָר” לִי דְּבָרִים יַבִּיעַ…

יַבִּיעַ עַל אֹדוֹת עֵת נֹעַר מַזְהִירָה,

עַל אֵמוּן וּבִטְחָה וּמַרְאוֹת בְּלִי דֹפִי,

שֶׁהִכּוּ מִשְׁבָּרִים בְּנַפְשִׁי הַצְּעִירָה

לְמַרְאֵה הוֹד תְּמוּנוֹת הַצֶּדֶק וָיֹפִי.

אֶת דְּבָרָיו מַקְשֶׁבֶת זֹה נַפְשִׁי הַנְּבוֹכָה

אַאֲמִין כִּי אֶמְצָא עוֹד אשֶׁר וּמְנוּחָה.

מִי יִתֵּן לִי נֶצַח הַדְּבָרִים לִשְׁמוֹעַ

וּשְׁכֹחַ כִּי חָלְפוּ הַיָּמִים הַבָּרִים

עֵת זָרְחָה עַל רֹאשִׁי תִּפְאֶרֶת אֱלֹהַּ

“וְאַרְצִי” קָרָאתִי לַשְּׁדֵמוֹת וְהָרִים,

שֶׁשָּׁמָה פֵאַרְתִּי – מְלֵא עָצְמָה וָכֹחַ –

הַקְּבָרִים – בָּם מָצְאוּ אֲבוֹתַי מָנוֹחַ,

וְגָדְלָה תִקְוָתִי וְנַפְשִׁי נָהָרָה,

בְּלִי הַטּוֹת לְרוּחַ תְּבוּנָתִי אָזְנַיִם

הַקּוֹרֵא: "לֹא תָשׁוּב הָעֵת הַנֶּהְדָּרָה,

כְּמוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּב עוֹד אֵגֶל הַמַּיִם –

שֶׁמִּן הָעֳפָאִים לַנַּחַל הִתְגּוֹלֵל

וּבְגַלִּים עֲכוּרִים לָנֶצַח הִתְבּוֹלֵל"…