שִׁירִים עֲרֵבִים וּנְעִימִים

שָׁרָה אֹמַנְתִּי לִי חֶרֶשׁ

בְּעַרְבֵי הַחֹרֶף הַגְּדוֹלִים

בִּנְטוֹתָהּ לְפָנַי לָעֶרֶשׂ.

אַף גַּם סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת

יָדְעָה אֹמַנְתִּי הַיְשִׁישָׁה…

לְפָנַי אָז עָבְרָה בְחָזוֹן

וְלִבִּי, לֵב יֶלֶד, הִרְעִישָׁה –

עֵדָה כַבִּירָה בִּתְמוּנוֹת,

עֵדָה חִוֶּרֶת, לְבָנָה.

אֶזְכֹּר: מִבְצָרִים נוֹרָאִים

הָרִים, חֲתֻלָּתָם עֲנָנָה…

טִירַת קֹסֶמֶת הֹמִיָּה…

נֶשֶׁק גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל…

נֵרוֹת עֲרוּכִים… גַּל קֶבֶר…

אַנְחוֹת הַסּוּפָה בַּלָּיִל…

כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה

בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁפָּט קַדְמוֹנִי –

אֶחָד כַּשֵּׁנִי רֵאשִׁיתוֹ

אַף אַחֲרִית הָאֶחָד כַּשֵּׁנִי:

שֶׁקֶר עַל אֱמֶת הִתְעוֹרֵר

אָסַר מִלְחָמָה אֲרֻכָּה;

תַּחַת יַד שֶׁקֶר – הָאֱמֶת

סָבְלָה זְמַן רַב כָּל יַד צוּקָה;

אַךְ לָאַחֲרוֹנָה עַל שֶׁקֶר

גָּבְרָה הָאֱמֶת הַקְּדשָׁה,

וּבְגָאוֹן וּבְהַדְרַת תִּפְאֶרֶת

קָמָה, הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁה.

מַה טּוֹבָה מַה יָּפָה הָיָתָה

אַחֲרִית הַשִּׁירִים כֻּלָּהַם,

אַךְ אוֹיָהּ! – לֹא צָלְחָה בְיָדִי

שְׁמוֹעַ אַחֲרִיתָם אַף פָּעַם:

נַפְשִׁי לַסִּפּוּר יָעָפָה,

חָדְלָה מֵהַטּוֹת אָזְנָיִם;

לִבִּי עֲלָטָה כִסָּתָה

וּבְשֵׁנָה אָז סֻגְּרוּ עֵינָיִם…

* * *

אֹמַנְתִּי כְבָר יָשְׁנָה הַמָּוֶת,

שָׁנִים נָגֹזוּ, הָלָכוּ;

אַגָּדָה חֲדָשָׁה אֲיֻמָּה

אָזְנַי בַּשְּׁעָרִים לָקָחוּ.

שִׁירָה חֲדָשָׁה אֲיֻמָּה

לְפָנַי הַחַיִּים עָרָכוּ,

כָּל מִלָּה וּמִלָּה בַּשִּׁירָה

רַעַל בִּלְבָבִי מָסָכוּ.

כָּל מִלָּה וּמִלָּה בַּשִּׁירָה

אֲנָחָה מִקִּבְרֵי־חֲמָסִים,

קִבְרֵי רָב חַיִּים נִגְדָּעִים,

קִבְרֵי רָב כֹּחוֹת נִצְמָתִים…

דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזְעוּמָה,

קוֹל מִלּוֹתֶיהָ קוֹל זְוָעוֹת –

זֶה־שָּׁנִים אַלְפַּיִם בַּתֵּבֵל

יֶהֱמוּ, יַרְעִישׁוּ נוֹרָאוֹת;

יֶהֱמוּ, יַרְעִישׁוּ נוֹרָאוֹת,

מִשְּׁאוֹנָם כָּל נֶפֶשׁ נִמְלָאָה…

אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי רֵאשִׁיתָם

אַף לֹא אֶת אַחֲרִיתָם אֶשְׁמָעָה.

אַאֲמִין מִקֶּרֶב לֵב עָמֹק:

לְגָאוֹן, לִצְבִי וּלְתַעֲצוּמָה

תִּהְיֶה עוֹד אַחֲרִית הַשִּׁירָה,

שִׁיר הַמִּלְחָמָה הַזְעוּמָה.

אַאֲמִין כִּי מִשְׁתֵּה נִצָּחוֹן

עוֹד תַּעֲשֶׂה הָאֱמֶת הַקְּדשָׁה,

וּבְגָאוֹן וּבְהַדְרַת תִּפְאֶרֶת

תָּקוּם גַּם תָּרִים אֶת רֹאשָׁהּ.

אַךְ אוֹיָהּ! לֹא אָזְנַי תִּשְׁמַעְנָה

עַד תֻּמָּהּ אֶת שִׁירַת־הַחַיִּים:

לִבִּי עֲלָטָה תְכַסֶּה

בְּשֵׁנָה יְסֻגְּרוּ עֵינַיִם;

שֵׁנָה עַד עוֹלָם עַד נֶצַח

בְּאַחַד מִקִּבְרֵי־חֲמָסִים,

קִבְרֵי רָב חַיִּים, נִגְדָּעִים,

קִבְרֵי רָב כֹּחוֹת נִצְמָתִים. –