מדור זה הוא בחייו הפרטיים טיפוס קצת מתוח. מרגיזים אותו דברים שונים בתחום הכלל והפרט ולפי עצת מומחים־לדבר כל אימת שחש בעליית לחץ דמו, עליו להתרחק ממוקדי־המתח ולחפש מרגוע בהאזנה למוסיקה קלאסית, בפתרון תעלומת הקובייה ההונגרית או בפיצוח גרעינים.

שלשום בערב, ביום ג' שנאמר בו פעמיים “כי טוב”, התרווח המדור מול הטלוויזיה לצפייה מענגת במהדורת “מבט”, וככל שהִרבה לראות ולשמוע, חש כי מעיו מתהפכים בקרבּו. הבשׂורות המרות ניתכו על ראשו זו אחר זו: בטרם עיכלת שקצין המשטרה הצבאית הראשי הורשע בדין בעוון שוחד והתנהגות שאינה הולמת קצין, וכבר מספרים לך על חבר־כנסת נכבד ועסקן מוניציפלי ידוע, שמתנהלת נגדו חקירה בגין קבלת טובות הנאה מפוקפקות.

בין זה לבין זה אתה שומע על איזה 20 מיליון ליטר בנזין שכאילו נעלמו מדיווּחי צה“ל ועל שביתת עובדי תעופה, ועל שביתת עובדי בתי־המשפט. וכל זאת על רקע קבלת־הפנים המלכותית שנערכה לחוסיין בוושינגטון – מיד לאחר פרשת ה”אייוואקס" – והחִנחונים לעבר תכנית פאהד. ולקינוח מגישים לך את המנה העיקרית: נגיפי־פוליו בשפכים הזורמים לכינרת והחומר שנחשד כמסרטֵן שבו מרווים את צימאוננו באמצעות המוביל המלוח.

עצביו של המדור היו דרוכים כמיתרים וקרובים להתפקעות.

למזלנו, מוּתר להציג על מרקענו את דוסטוייבסקי על אף שהיה שונא־ישראל מובהק, וזמן מה אחר החדשות הוקרן הפרק הראשון מ“החטא ועונשו”.

ומה אומר ומה אגיד?

מול צרותינו בחיים, נראו לי ייסוריו של הביורוקרט השיכור מרמלדוב כמשחק־ילדים ולבטי־המצפּון של ראסקולניקוב הרגיעו את עצבי לא פחות מן הקובייה ההונגרית. וסצינת גרזן־הדמים ממש החזירה לי את שיווי־המשקל הנפשי.

האיזון היה מלא.